לדלג לתוכן

דייוויד בנאטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד בנאטר
David Benatar
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 בדצמבר 1966 (בן 57)
דרום אפריקה
השקפה דתית אתאיזם
מקום לימודים אוניברסיטת קייפטאון
מוסדות אוניברסיטת קייפטאון
זרם אנטי-נטליזם
תחומי עניין פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של הדת
עיסוק איש חינוך, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה
יצירות ידועות Better Never to Have Been
מספר צאצאים 0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דייוויד בנאטר (באנגלית: David Benatar; נולד ב-8 בדצמבר 1966) הוא פילוסוף וסופר יהודי דרום אפריקאי.[1] הוא ידוע בעיקר בזכות התמיכה שלו בעמדה של אנטי-נטליזם ובשל ספרו משנת 2006 Better Never to Have Been: The Harm of Coming into Existence (עדיף שלא להיות מעולם: הנזק שבהיווצרות), שבו הוא טוען שההתקיימות היא רעה חמורה, ללא תלות ברגשותיה של הישות מרגע שהפכה לקיימת, וכי הבאה לעולם של יצורים חיים חדשים היא עוולה מוסרית.[2]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על הביוגרפיה של בנאטר כי הוא שומר על פרטיותו בקנאות. בנאטר הוא בנם של אוולין מרי גולדברג ושל סולומון בנאטר (כנראה במקור: בֶּן-עֲטַר[3]) מומחה לבריאות עולמית שהקים את המרכז לביואתיקה באוניברסיטת קייפטאון. לזוג שני בנים נוספים, בריאן ומייקל.[1]

לפי עדותו של באנאטר הוא מחזיק בדעות אנטי-נטליסטיות מילדותו.

בנאטר הוא פרופסור לפילוסופיה ומנהל המרכז לביואתיקה באוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה.[4] הוא חבר בוועדת המערכת של כתב העת Journal of Controversial Ideas.[5]

אסימטריה בין כאב להנאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת היסוד של בנאטר היא שכאב רע כשלעצמו.[6] עבודתו נקשרה לעיתים קרובות לפילוסופיות עכשוויות העוסקות בניהיליזם ובפסימיות, אך בנאטר גם מבחין את עצמו מרבות מהנחות היסוד שבהן מחזיקים הוגים אלו.[7][8] עמדותו המפורסמת כי עדיף לא להיוולד נגזרת מטענתו שקיימת אסימטריה מכרעת בין הדברים הטובים והרעים בחיים, כמו הנאה וכאב:

  1. נוכחות הכאב היא רעה.
  2. הנוכחות של הנאה טובה.
  3. היעדר כאב הוא טוב, גם אם אף אחד לא נהנה מהטוב הזה.
  4. היעדר הנאה אינו רע, אלא אם כן יש מישהו שההעדר הזה הוא מחסור עבורו.[9][10]

ניתן להציג זאת בטבלה הבאה כאשר X מייצג כאב או הנאה:

תרחיש A

(X קיים)

תרחיש B

(X אף פעם לא קיים)

(1) נוכחות של כאב (רע) (3) היעדר כאב (טוב)
(2) נוכחות של הנאה (טוב) (4) היעדר הנאה (לא רע)

בהקשר זה, מאמרו "מוטב בלי ילדים" בנאטר כתב:

כשבוחנים את הסוגיה הזאת לעומק, ברור לגמרי שיש יותר רע מטוב. הסיבה לכך היא קיומה של א-סימטריה אמפירית בין טוב לרע במקרים רבים. לדוגמה, הסבל שהכאבים החמורים ביותר מסבים לנו גדול יותר מההנאה שהתענוגות הגדולים ביותר מסבים לנו. אם אתם מפקפקים בכך, שאלו את עצמכם – בכנות – אם תסכימו לדקה של העינוי הנורא ביותר בתמורה לדקה או שתיים של התענוג הגדול ביותר. וכאבים נוטים להיות ממושכים יותר מהנאות. השוו בין טבען החולף של הנאות המין והמזון לבין התמשכותם של רוב הכאבים. יש כאבים כרוניים, למשל בגב התחתון או במפרקים, אבל אין הנאות כרוניות (אפשר להגיע לתחושה מתמשכת של שביעות רצון, אבל יש גם תחושה מתמשכת של אי-שביעות רצון, ולכן ההשוואה הזאת אינה מטה את הכף לטובת הטוב שבעולם).[11]

השלכות על ההולדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאטר טוען שהבאת אדם לעולם מייצרת חוויות טובות ורעות כאחד, כאב והנאה, בעוד שאי עשייה זו לא מייצרת לא כאב ולא הנאה. היעדר כאב הוא טוב, היעדר הנאה לא רע. לכן, הבחירה האתית נשקלת לטובת אי-הולדה.

בנאטר מעלה עוד ארבע אסימטריות קשורות:[12]

  1. יש לנו חובה מוסרית לא ליצור אנשים אומללים ואין לנו חובה מוסרית ליצור אנשים מאושרים. הסיבה שבגללה אנו חושבים שיש חובה מוסרית לא ליצור אנשים אומללים היא שהנוכחות של הסבל הזה תהיה רעה (לסובלים) והיעדר הסבל הוא טוב (אף על פי שאין מי שיהנה מהיעדר הסבל). לעומת זאת, הסיבה שאנו חושבים שאין חובה מוסרית ליצור אנשים מאושרים היא שאף על פי שההנאה שלהם תהיה טובה עבורם, היעדר ההנאה כשהם לא יבואו לא תהיה רעה, כי לא יהיה מי שימנע ממנו הטוב הזה.
  2. זה משונה לציין את האינטרסים של ילד פוטנציאלי כסיבה שבגללה אנחנו מחליטים ליצור אותו, ולא משונה להזכיר את האינטרסים של ילד פוטנציאלי כסיבה שבגללה אנחנו מחליטים לא ליצור אותו. היות הילד מאושר אינה סיבה מספקת מבחינה מוסרית ליצור אותו. לעומת זאת, האפשרות שהילד יהיה אומלל היא סיבה מוסרית חשובה לא ליצור אותו. אם זה היה המצב שהיעדר הנאה הוא רע גם אם מישהו לא קיים כדי לחוות את היעדרו, אז הייתה לנו סיבה מוסרית משמעותית ליצור ילד וליצור כמה שיותר ילדים.
  3. קיימת אפשרות שמתישהו נתחרט שאדם שתקיים בהתאם להחלטתנו - אדם יכול להיות אומלל ונוכחות הכאב שלו תהיה דבר רע. אבל לעולם לא נרגיש חרטה למען אדם שקיומו היה מותנה בהחלטתנו, שלא יצרנו אותם - לא ימנע מאדם אושר, כי הוא לעולם לא יתקיים, והיעדר אושר יתקיים.
  4. אנו חשים עצב על כך שבמקום כלשהו אנשים נוצרים וסובלים, ואין אנו חשים עצב על כך שבמקום כלשהו אנשים לא נוצרו במקום שבו יש אנשים מאושרים. כאשר אנו יודעים שבמקום כלשהו אנשים נוצרו וסובלים, אנו חשים חמלה. העובדה שבאיזה אי או פלנטה נטושה אנשים לא נוצרו ולא סובלים היא טובה. הסיבה לכך היא שהיעדר כאב הוא טוב גם כאשר אין מישהו שחווה את הטוב הזה. מצד שני, אנחנו לא מרגישים עצב על כך שבאיזה אי או כוכב לכת אנשים לא נוצרו ואינם מאושרים. הסיבה לכך היא שהיעדר הנאה הוא רע רק כאשר מישהו קיים כדי למנוע ממנו את הטוב הזה.

חוסר המהימנות האנושית בהערכת איכות החיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאטר מעלה את השאלה האם בני אדם מעריכים בצורה לא מהיימנה את איכות חייהם האמיתית, וציטט שלוש תופעות פסיכולוגיות שלדעתו אחראיות לכך:

  1. הטייה חיובית או נטייה לאופיטמיות : הפרספקטיבה שלנו על חיינו בעבר, בהווה ובעתיד מוטה לחיוביות.
  2. הסתגלות: אנו מסתגלים לנסיבות חיינו שלנו, ואם הן מחמירות, תחושת הרווחה שלנו יורדת בציפייה לאותן נסיבות מזיקות, בהתאם לציפיות שלנו, שבדרך כלל נפרדות ממציאות הנסיבות שלנו.
  3. השוואה: אנו שופטים את חיינו על ידי השוואתם לחיי אחרים, תוך התעלמות מהשליליות המשפיעות על כולם כדי להתמקד בהבדלים ספציפיים. ובשל הטיית האופטימיות שלנו, אנחנו בעיקר משווים את עצמנו לאלה שמצבם גרוע יותר, כדי להעריך יתר על המידה את ערך הרווחה שלנו.

התופעות הפסיכולוגיות לעיל אינן מפתיעות מנקודת מבט אבולוציונית. הן פועלות כנגד התאבדות ולטובת רבייה. אם החיים שלנו גרועים כמו שעדיין אציע שהם, ואם אנשים היו נוטים לראות את איכות אמיתית זו של חייהם כפי שהיא, הם היו נוטים הרבה יותר להתאבד, או למצער לא לייצר יותר חיים שכאלה. הפסימיות, אם כן, אינה נוטה להוות ברירה טבעית.[13]

המקור באנגלית
The above psychological phenomena are unsurprising from an evolutionary perspective. They militate against suicide and in favour of reproduction. If our lives are quite as bad as I shall still suggest they are, and if people were prone to see this true quality of their lives for what it is, they might be much more inclined to kill themselves, or at least not to produce more such lives. Pessimism, then, tends not to be naturally selected.

אפליה מינית נגד גברים ונערים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של בנאטר The Second Sexism: Discrimination Against Men and Boys (2012) (הסקסיזם השני: אפלית גברים ובנים) בוחן סוגיות שונות הנוגעות למיזאנדריה וההיבטים השליליים הנכפים חברתית על זהות גברית. כיצירה בתוך התנועה לשחרור הגברים, היא אינה מבקשת לתקוף או להפחית את רעיונות הפמיניזם, אלא להאיר את קיומה המקביל של אפליה מערכתית ותרבותית נגד גברים ונערים, וכיצד היא תורמת בו-זמנית לדיכוי של נשים.

בביקורת על הספר כתב הפילוסוף סיימון בלקבורן (Simon Blackburn) כי בנאטר יודע שדוגמאות כאלה עשויות להיתקל בנחרות של חוסר אמון או לעג, אבל הוא מקפיד לגבות את טענותיו בנתונים אמפיריים, ובאמצעות ספר זה, הוא מראה שאם לעיתים קרובות מדי קשה להיות אישה, זה גם לפעמים קשה להיות גבר, ושכל כישלון להכיר בכך עלול לעוות את מה שאמור להיות המטרה של כולם, כלומר אהדה אוניברסלית וצדק חברתי לכולם, ללא קשר למגדר.[14]

בסקירה אחרת, הפילוסוף הישראלי עדו לנדאו מאוניברסיטת חיפה שיבח את היצירה כ"ספר מתוחכם מאוד המציג תזה לא שגרתית ומגן עליה בכישרון", כי "כדי להתמודד עם הסקסיזם השני שעד כה זכה להתעלמות, עלינו לא רק להכיר בכך, אלא גם להקדיש הרבה יותר מחקר אמפירי ופילוסופי לנושא זה שלא נחקר, וכמובן, לנסות לשנות גישות רבות, נורמות חברתיות וחוקים".[15]

השפעה תרבותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניק פיצולאטו (אנ'), יוצר ותסריטאי הסדרה בלש אמיתי ציין את Better Never to Have Been כהשפעה ישירה על סדרת הטלוויזיה שלו, לצד Nihil Unbound (כלום בלתי־תחום) של ריי בראסייה, The Conspiracy Against the Human Race (הקונספירציה כנגד המין האנושי) של תומאס ליגוטי, Confessions of an Antinatalist (ווידויים של אנטינטליסט) של ג'ים קרופורד The Dust of This Planet (אבק הפלנטה הזו) של יוג'ין ת'קר (אנ').[16]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאטר הוא אתאיסט והצהיר שאין לו ילדים משלו.[17][18]

בנאטר הוא טבעוני, והשתתף בוויכוחים על טבעונות.[19] הוא טען שבני אדם אחראים לסבל ולמוות של מיליארדי בני אדם אחרים וחיות לא אנושיות. אם רמת הרס זו נגרמה על ידי מין אחר, היינו ממליצים במהירות שלא להביא לידי קיום חברים חדשים ממין זה.[20][21] הוא גם טען שהתפרצות של מחלות זואונוטיות, כמו מגפת הקורונה, הן לעיתים קרובות תוצאה של האופן בו בני אדם מתעללים בבעלי חיים.[22]

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Benatar, David (2001). Ethics for Everyday. McGraw-Hill. ISBN 978-0-07-240889-8.
  • Benatar, David (2006). Better Never to Have Been: The Harm of Coming into Existence. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-929642-2.
  • Benatar, David (2012). The Second Sexism: Discrimination Against Men and Boys. John Wiley & Sons. ISBN 978-0-470-67451-2.
  • Benatar, David; Wasserman, David (2015). Debating Procreation: Is It Wrong to Reproduce?. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-027311-8.
  • Archard, David; Benatar, David (2016). Procreation and Parenthood: The Ethics of Bearing and Rearing Children. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-874815-1.
  • Benatar, David (2017). The Human Predicament: A Candid Guide to Life's Biggest Questions. Oxford University Press. ISBN 9780190633813.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 https://prabook.com/web/solomon_robert.benatar/338231
  2. ^ Steyn, Mark (14 בדצמבר 2007). "Children? Not if you love the planet". Orange County Register. נבדק ב-29 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ מקור השם בן עטר, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  4. ^ "David Benatar". Department of Philosophy (באנגלית). נבדק ב-2020-04-15.
  5. ^ "Editorial Board". Journal of Controversial Ideas. נבדק ב-2020-04-20.
  6. ^ Benatar 2006.
  7. ^ MOWE (2018-07-22), #060 - The Curse of Existence (Prof. David Benatar), נבדק ב-2019-04-05
  8. ^ CosmicSkeptic Podcast (2020-04-26), Is It Immoral To Have Children? - Talking with David Benatar, נבדק ב-2021-04-26
  9. ^ Benatar, D. (1997). "Why it is Better Never to Come Into Existence". American Philosophical Quarterly. 34 (3): 345–355.
  10. ^ Benatar 2006, pp. 30-40.
  11. ^ "מוטב בלי ילדים", תרגום: תומר בן אהרון, באתר אלכסון (כתב עת)
  12. ^ Benatar 2006, pp. 30-57.
  13. ^ Benatar 2006, pp. 64-69.
  14. ^ Times Higher Education review, 5 July 2012, retrieved 27 August 2012.
  15. ^ Metapsychology online reviews, 21 August 2012, retrieved 27 August 2012.
  16. ^ Calia, Michael (2014-02-02). "Writer Nic Pizzolatto on Thomas Ligotti and the Weird Secrets of 'True Detective'". WSJ (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-04-15.
  17. ^ "Antinatalism – should we let humanity go extinct? David Benatar vs Bruce Blackshaw". YouTube. 13 במרץ 2020. נבדק ב-14 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "The Harm of Coming Into Existence". YouTube. 13 ביוני 2020. נבדק ב-13 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ The Species Barrier, around 30 minutes in
  20. ^ Benatar, David (2015-07-15). "'We Are Creatures That Should Not Exist': The Theory of Anti-Natalism : The Critique". The Critique. ארכיון מ-17 ביולי 2015. נבדק ב-2019-04-05. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Do Humans Have a Moral Duty to Stop Procreating?". Big Think (באנגלית). 2015-08-18. נבדק ב-2019-04-05.
  22. ^ Benatar, David (13 באפריל 2020). "Our cruel treatment of animals led to coronavirus". The New York Times. נבדק ב-22 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)