דיסקלקוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיסקלקוליה
שם בלועזית Dyscalculia
ICD-10
(אנגלית)
F81.2, R48.8
ICD-9
(אנגלית)
315.1, 784.69
DSM-IV-TR
(אנגלית)
315.1

דיסקלקוליה היא לקות למידה ספציפית במתמטיקה. דהיינו, היא לקות קוגניטיבית שגורמת לאדם ללמוד מתמטיקה או להפעיל ידע מתמטי קיים פחות טוב מהצפוי מבני גילו בעלי מנת משכל זהה לו.

לומד מוגדר כבעל דיסקלקוליה, כאשר יש פער של כשנתיים ברכישת מיומנויות החשבון בקרב התלמיד בהשוואה לבני גילו. פער זה אינו נובע מאינטליגנציה נמוכה, פגמים במערכת החושים, בקשיי לשון הדיבור ובקשב וריכוז. הלקות מופיעה בדרך כלל כבר בגילים צעירים (אנגל-אדלר, 2004; בינשטוק, א"ת; ברנע, 2000; מרק-זגדון, 2001).

שכיחות הדיסקלקוליה באוכלוסיה אינה ידועה באופן ודאי ועומדת כיום. על פי מחקרים שונים שהתבצעו בשיטות שונות, על בין אחוז אחד ל6 אחוזים. אחוז הבנות הלוקות בדיסקלקוליה עולה במעט על אחוז הבנים(1:1.1). ישנם ילדים המאובחנים כבעלי דיסקלקוליה בלבד, אך ב40% מהמקרים לקות זו משולבת עם לקויות נוספות כדיסלקציה. עם זאת, מרבית הילדים המאובחנים כבעלי דיסלקציה אינם בעלי דיסקלקוליה (עצמון, 2007). לא תמיד קל להבחין בין דיסקלקוליה לתסמין של קשיים בקריאה וכתיבה (דיסלקסיה ודיסגרפיה, בהתאמה) כמו גם בינה לבין שגיאות חישוב הנובעות מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

מבחינים שני גורמים לדיסקלקוליה, כמו כן בכל לקויות הלמידה לא יודעים את הגורם המדויק לדיסקלקוליה ומייחסים אותה לפגיעה נירולוגי.

  • דיסקלקוליה נרכשת - כאשר ניתן לשייך את הרמה הנמוכה לפגיעה מוחית שעבר הנבדק כגון אירוע מוחי, תאונת דרכים וכיוצא בזה.
  • דיסקלקוליה התפתחותית - כאשר הנבדק סובל מהלקות אך ידוע שהוא לא סובל מפגיעה מוחית[דרוש מקור] / - דיסקלקוליה התפתחותית: הנבדק נושא את הלקות בשל העברה גנטית (כהן- זמורה, א"ת)

אין לבלבל בין דיסקלקוליה לבין אקלקוליה (Acalculia) שהיא מבחינה נוירו-פסיכולוגית, הצורה החריפה ביותר של לקות מתמטית ובדרך כלל נובעת מפגיעה מוחית באזורים הקשורים בחישוב מתמטי, כמו בתאונה קשה שהפרט עבר, כך שהיכולת המתמטית באופן כללי נפגמת בצורה כמעט מוחלטת.

אבחון דיסקלקוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבעיות באבחון דיסקלקוליה נובעת מכך שישנם גורמים רבים לקשיים במתמטיקה, מלבד הדיסקלקוליה. הDSM מגדיר ילד בעל דיסקלקוליה כמי שיש לו ציונים נמוכים מאוד במבחני חשבון סטנדרטיים יחסית לציונים הצפויים על פי הגיל הכרונולוגי, החינוך והאינטליגנציה של אותו ילד. אחת ההגדרות המקובלות היא שרמת הידע בחשבון שמפגין הילד מצויה שתי כיתות מתחת לגיל הכרונולוגי, כאשר האינטליגנציה ממוצעת לפחות והפגם אינו נובע מקשיים בחינוך או קשיים אחרים כמו בעיות בקריאה(הניק, 2008).

  • המתמטיקה רגישה יותר ממקצועות לימוד אחרים לבעיות הוראה או לבעיות התארגנות של התלמיד: היעדרות משיעורים, אי הכנת שיעורי בית, הוראה לא מספקת, תפיסות שגויות בשל הוראה לא נכונה וכיוצא בזה עלולים להיראות כמו דיסקלקוליה כאשר אין דיסקלקוליה או שעלולים להיחשב לסיבה היחידה לקשיי התלמיד כאשר יש דיסקלקוליה (שגיאות מסוג I ו-II).
  • בעיות למידה אחרות עלולות להקשות בלימוד מתמטיקה יותר מאשר בשטחי לימוד אחרים. דוגמאות: בעיות כגון חרדות כלליות בלימודים, דיסלקסיה או לקות ריכוז שמפריעות בקריאת ההוראות עשויות להכשיל את התלמיד בחישובים, בעיות התנהגות, וקושי להתרכז בגלל בעיות רגשיות.
  • חרדה ממתמטיקה והימנעות - כישלונות ממושכים בשל בעיות שונות עלולים לפתח חרדה ספציפית מתחום ידע זה.

מבנים מסוימים במוח הם המקנים לנו את היכולת לטפל במספרים ולערוך חישובים, לפיכך בדיקות fMRI אשר כוללות שילוב של בדיקת MRI שבודקת מבנים מוחיים ואת הפעילות בהם במקביל לבדיקת ביצועי החשבון. בדיקות אלה הם הבדיקות הנוירולוגיות האידאליות לאבחון דיסקלקוליה‏[1][2].

עצם העובדה שהתלמיד נותן תשובות מדויקות לחישובים, או שאינו נותן תשובות כאלה, אינה אבן בוחן מספיקה להימצאות דיסקלקוליה

תהליך האבחון מתבצע בשני שלבים. שלב א: גורמים במערכת החינוך לאבחון תלמידים אשר יכולים, לדעתן, להשתייך לקבוצת סיכון של תלמידים עם דיסקלקוליה וזאת על- פי הקריטריונים הבאים: התרשמות מהישגים גבוהים ויכולות למידה טובות (מ– 80 ומעלה) בכל מקצועות הלימוד, למעט מקצוע המתמטיקה בו הם נכשלים. שלב ב: לקבוצת תלמידים זו מועברים סדרה של מבחנים: מבחני אינטליגנציה, מבחני קריאה ושפה, ומבחני קשב. תלמידים אשר מאובחנים כבעלי אינטליגנציה ממוצעת ומעלה, בעלי הישגים המתאימים לנורמה של בני גילם בקריאה ושפה וללא הפרעות קשב, עוברים מבדקי ידע במתמטיקה המבוססים על תכנית הלימודים. הנושאים נקבעו על-פי דרישות תכנית הלימודים במתמטיקה לבית הספר (משרד החינוך, 2006). תלמידים מהקבוצה הנבדקת, אשר רמת ההישגים שלהם במבדק הייתה בפער של שתי כיתות לפחות מזו המצופה מבני גילם, הוגדרו כתלמידים עם דיסקלקוליה התפתחותית. בנוסף, במטרה לבחון כישורי ליבה בתחום של עיבוד מספרים, נערך מבדק ממוחשב אשר כלל מטלות זיהוי כמויות ומטלות השוואת גודל מספרים.

מבחן דיאגנוסטי הנו מבחן דידקטי הבודק את יכולתו של הילד ואת דרכי חשיבתו החשבונית בנושאים המהווים את יסודות הידע במתמטיקה. אחת המטרות העיקריות של האבחון היא גילוי נקודות החוזק של הילד, עליהן מתבססת לאחר מכן ההוראה המתקנת. האבחון ייעשה בדרך משחקית או פורמלית, קונקרטית או מופשטת, בהתאם לגיל ולהתפתחות מושג המספר אצל הילד. הבנת פעולות החשבון ותכונותיהן תיבדק ישירות- באמצעות הסבר של הילד כיצד הגיע לתוצאה של תרגילים, וכיצד בחר את הפעולה המתאימה לפתרון שאלות. בבדיקה העקיפה נעזרים בניתוח שגיאות שהופיעו בפתרון תרגילים ובמטלות המכוונות במיוחד לצורך זה.

באבחון לדיסקלקוליה נבדקים שלושה נושאים עיקריים:

  • מושג המספר- על היבטיו השונים: משמעות כמותית וסידורית, הרכב המספר (ממחוברים ומגורמים), שיטת הספירה העשורית, המספר הכתוב (קריאה, כתיבה, סמל לכמות, פוזיציה), האפס (כמספר מונה, כגורם מאפס בכפל וכו').
  • פעולות החשבון- הבנת המושג (המשמעות הבסיסית של ארבע פעולות החשבון, תכונות הפעולות,שימוש במודל מייצג ומשמעות תרגיל כתוב), טכניקה (עובדות היסוד של ארבע פעולות החשבון, שימוש בעובדות אלה וידיעת האלגוריתמים שלהן, סדר פעולות בתרגיל עם פעולות מעורבות), יכולת ביצוען והשימוש בהן לפתרון בעיות חשבוניות (פתרון בעיות מציאותיות ומילוליות).
  • שפת החשבון- המונחים והסימנים הכתובים המבטאים את הרעיונות המתמטיים ואת הפעולות (קדרון, 1985).

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לקשיים באריתמטיקה בסיסית, הלוקים בדיסקלקוליה סובלים גם מבעיות שורשיות יותר, הכוללות בעיות בביצוע של משימות פשוטות ביותר, כגון ספירה או השוואה של גדלים מספריים. ילדים עם דיסקלקוליה מתקשים באוטומטיזציה של תהליכי חשבון, ותלויים מאוד באסטרטגיות לא מפותחות כגון ספירה בעזרת אצבעות כדי לפתור בעיות‏[3].

במקרים קשים של דיסקלקוליה הלוקים נאלצים לספור עד שלוש, ואינם יכולים להבחין מידית ללא ספירה בשלושה עצמים. במקרים קיצוניים אחרים, קשה יותר ללוקים בדיסקלקוליה להשוות בין מספרים כאשר אלו רחוקים זה מזה על ציר המספרים, ככל הנראה בגלל קושי בספירה (לדוגמה, יידרש להם זמן רב יותר כדי לקבוע ש–תשע גדול משתיים מאשר שתשע גדול משמונה)[דרוש מקור].

משימות כמו ספירת נקודות והשוואת מספרים כמעט ואינן תלויות בהשכלה פורמלית, וילדים מסוגלים לבצע משימות כאלה עוד לפני גיל בית הספר. הביצועים החלשים לא נובעים אפוא מהשפעת מורים, היעדרויות משיעורים, חוסר תשומת לב וכולי.

ככל הנראה בעיותיהם של האנשים הסובלים מדיסקלקוליה נובעות מתפיסה לקויה של מספרים וקשיים בהבנת תפיסות מספריות בסיסיות.

בנוסף לכך, לקות הדיסקלקוליה יכולה לגרום גם לקשיים חברתיים. כתוצאה מהכישלונות חברתיים מתגברות תחושות חרדה, בדידות, ודימוי עצמי נמוך ופגיע. לפיכך, לקות זו יכולה להביא לתוצאות התנהגותיות כמו: אגרסיביות, הימנעות מאינטראקציות חברתיות שונות וכדומה.

סימפטומים אפשריים
  • קשיים בהפעלת ידע אריתמטי בסיסי שמוכר ללוקה היטב. למשל, בלבול בין סימני פעולות החשבון, הפיכה או החלפת מקומות של ספרות וסימנים, שגיאות העתקה משורה לשורה בעת פיתוח משוואה ועוד.
    • אריתמטיקה מנטאלית - קשיים בהפעלת הידע הבסיסי עלולים להיות חמורים יותר כשהחישוב נעשה בעל פה.
    • פער גדול בין הצלחות בנושאים כמותיים דלי חישובים כמו מדעים וגאומטריה לבין כישלונות בנושאים מספריים גרידא.
    • קושי בביצוע משימות יומיומיות כמו חישוב עודף, חישוב תשר וכיוצא בזה.
  • קושי בהפעלת ידע קיים לשם התמצאות בלוחות זמנים או בכיוונים, וקושי בלמידת ידע בסיסי כזה מלכתחילה. אדם מבוגר ומלומד שיש לו דיסקלקוליה עלול שלא לזכור את לוח הכפל, את סדר החודשים הלועזיים, את מספר הימים בכל חודש, להתקשות בקריאת שעון אנלוגי ולהתבלבל תכופות בין "ימין" ו-"שמאל".
  • קושי בהערכת זמן כמו גם בחישוב בסיסי יוצר בעיות תכופות בהתנהלות: קושי להכין תכנונים כלכליים או תיקצוב, הקצאה לא נכונה של זמן בין עניינים חשובים לטפלים וכיוצא בזה.
  • במקרים קיצוניים - קושי רב או אפילו חוסר יכולת להבין או לזכור מושגים מתמטיים, חוקים, נוסחאות ותהליכים.

ישנם סימפטומים הניתנים לאבחון כבר בגיל גן הילדים:

  • פירושים שגויים של תפיסה תבניתית: מקשה על פירוק וזכירה של הדגם הנלמד לחלקים המרכיבים אותו.
  • קשיים בשפה ודיבור: פוגעים ביכולת ללמוד ולזכור דברים.
  • פירושים שגויים של מושגים חשבוניים: מספרים, סמלי-פעולות ומושגים המבטאים גודל וכמות.

קשיים בכיתה א'-ב':

  • קשיים במנייה והפעלת חשיבה כמותית: קשיים בהפרדת האצבעות וקשיים להתאים כמויות.
  • קשיים בשיום: מקשים על זכירה ושיחזור לשוני של שמות-המספרים, שמות-הפעולות החשבוניות, יישום הנלמד בהפעלת הפעולה הנכונה.
  • קשיים בשחזור רצף שמיעתי: מקשים על שיחזור רצף פעולות חשבון, הפעלת חשיבה חשבונית, זכירת דגמי תרגילים ובעיות.
  • קשיים בהעתקה: קשיים בכתיבת ספרות ומספרים, תרגילים וסימנים.
  • קשיי כתיבה: קשיים בכתיבת מספרים, תרגילים. לדוגמה: טעות של ספרה אחת, טעות של מספר בעל ספרות אחדות, טעויות כיוונים של כתיבת סמל מספרי אחד, טעויות כיוונים של כתיבת סימנים חשבוניים, טעויות כיוונים של כתיבת מספר דו-ספרתי.

קשיים בכיתות ג'-ו':

  • קשיי כתיבה: ליקויים בתיכלול וויזואלי מוטורי אשר גורמים לקשיים בביצוע חישובים על-גבי דף, מיקום הספרות והמספרים עלול להביא לתוצאה של טעויות בחישוב.

בחט"ב ובביה"ס התיכון:

  • קשיים גראפומוטוריים המשפיעים על יכולת ה"תרגום" של עבודת החשיבה החשבונית למהלך תקין של כתיבה. כדוגמה: שיבוש ספרות ומספרים בכתב, השמטת ספרות וסימנים.

זיכרון לטווח ארוך וזיכרון לטווח קצר כמאפיין לדיסקלקוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקלקוליה עלולה לנבוע ממגבלות בזיכרון לטווח ארוך ובשני אספקטים של זיכרון לטווח קצר – קצב העיבוד וקצב הדעיכה של פריטים בזיכרון. השערות לגבי תפקיד הזיכרון לטווח ארוך מבוססות על הרעיון שישנה התקדמות התפתחותית של אסטרטגיות חישוביות החל ממניה ועד לפתירת בעיות.

התמחות באריתמטיקה בסיסית מושגת כשניתן לשלוף מהזיכרון את העובדות הבסיסיות ללא טעויות. זהו שלב ראשון שמהווה בסיס לכישורים מתמטיים מורכבים יותר. אכסון מרכיבים של בעיה בזיכרון לטווח ארוך תלוי בניהול מרכיבי הבעיה. שימוש לא בשל, העמסה וחישובים לא אפקטיביים עלולים לסכן את מה שקיים בזיכרון לטווח קצר.

קיבולת הזיכרון הפונולוגי לטווח קצר אצל אנשים דיסקלקולים דומה לזו של אנשים חסרי לקות, על אף שיש להם קשיים מסוימים עם זיכרון לטווח קצר עבור מידע מספרי. לא נמצאה קורלציה בין זיכרון לטווח קצר ויכולות מתמטיות. הגם שצורות שונות של קשיים בזיכרון לטווח קצר יכולות להופיע ביחד עם מגבלות מתמטיות, אין שום הוכחה משכנעת שזיכרון לטווח קצר הוא מאפיין של דיסקלקוליה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיה מסייעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקלקוליה היא לקות כרונית שאינה ניתנת לטיפול. למרות זאת ניתן לעזור ללומד להתמודד בצורה יעילה עם קשייו הלימודים הנובעים ממנה. לתלמידים שונים עם דיסקלקוליה יש צרכים שונים בתחום הטכנולוגיה המסייעת.

מרבית התמיכה בלומדים מתמקדת בשתי דרכים הוראת החשבון באופן שיתאים יותר ללמוד, והתאמת דרכי ההיבחנות שיעזור ללומד למצוא את הפוטנציאל שלו בהקשר להשיגיים בחשבון.

דוגמאות לפתרונות מתחום התאמות בהיבחנות

  • מחשבון במבחן (תלוי מה המבחן בא לבחון).
  • שימוש במחשבון שמפתח מערכות משוואות עבור מקצועות לימוד שבהם המשוואות הן כלי עזר ולא נושא הלימוד.
  • דף נייר חלק שמסתיר את חלקי דף המבחן שאינם רלוונטיים ברגע מסוים ומאפשר לתלמיד לראות רק את השאלה עליה הוא עונה, מועיל במיוחד לתלמידים שמלבד דיסקלקוליה יש להם גם לקות ריכוז.
  • היבחנות עם מחשב נייד ופיתוח משוואות על ידי אשף הנוסחאות של מעבד התמלילים. זה מועיל לתלמידים שיש להם שגיאות העתקה בין השורות בעת פיתוח המשוואות. זה מועיל במיוחד אם לתלמיד יש גם דיסגרפיה.
  • יומנים אלקטרוניים ותוכנות לניהול זמן.

התאמת ההוראה

  • מתמקדת בסינון ובסלקציה של תוכנית הלימודים.
  • התלמידים המתמודדים עם קשייהם יסתייעו בספרי לימוד אלטרנטיביים התואמים לרמתם
  • שיטות הוראה ממוקדות
  • מתן סיוע לאחר שעות הלימודים על ידי מסגרת מתי"א. (גבעון, 2008; ספקטור, א"ת).


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נויה ספקטור (1995). דיסלקסיה ולקויות למידה אחרים אספות מאמרים מהדורה שנייה – "דיסקלקוליה" או קשיים אחרים בחשבון? (ע"מ 66-68). תל אביב: מודן.
  • נויה ספקטור (2005). ללמוד מלקויי למידה על פסיכולוגיה אחרת – דיסקלקוליה (עמ' 117, 120-124, 210) תל אביב: קריאה בצבעים.
  • שונית רייטר (2009). הקשר בין מקובלות חברתית למאפייניו האישיים של הפרט. סוגיות בחינוך מיוחד ובשילוב.
  • זגדון, נ.מ' ( 2011). דיסקלקוליה התפתחותית: הגדרה, מאפיינים והשלכות דידקטיות, מספר חזק 2000, גליון מס' 19 : 10-14
  • הניק,א' (2007). מחקרי מוח בחינוך, בתוך ש"פ קליין וי"ב יבלון (עורכים), ממחקר לעשייה בחינוך בגיל הרך (עמ' 1-10), באר שבע: הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
  • גלבוע, ר' (אין שנה). לקויות למידה.
  • עצמון, צ' (2007). דיסקלקוליה לא עושים חשבון. גלילאו, 19, 22-31.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיסקלקוליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבישי הניק ואורלי רובינשטיין, היבטים נוירוקוגניטיביים של דיסקלקוליה התפתחותית, Medicin ילדים, עמודים 42-46
  2. ^ צבי עצמון (2004). "על הסובלים מדיסקלקוליה - אנשים שלא עושים חשבון". גליליאו, 109
  3. ^ צבי עצמון, גלילאו, ‏על הסובלים מדיסקלקוליה – אנשים שלא עושים חשבון, באתר "הידען", 20 בנובמבר 2007

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.