לדלג לתוכן

דנדרובטיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןדנדרובטיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: דו-חיים
סדרה: חסרי זנב
תת־סדרה: ניאובטרכיה
על־משפחה: אילניתאים
משפחה: דנדרובטיים
שם מדעי
Dendrobatidae
קופ, 1865
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דנדרובטיס כחול
צפרדע חץ זהובה, מבעלי החיים הרעילים בעולם
צפרדע חץ שחורה-ירוקה
Dendrobates tinctorius
Ranitomeya amazonica

דנדרובטיים הידועים בשמם העממי: צפרדעי חץ הרעל (שם מדעי: Dendrobatidae) היא משפחה בסדרת חסרי הזנב. צפרדעי חץ הרעל נמצאות בשני אזורים גאוגרפיים סמוכים: מרכז אמריקה ואמריקה הדרומית. המין צפרדע חץ שחורה-ירוקה נמצא גם בחלק מאיי הוואי.

דנדרובטיים היא משפחה של חסרי זנב קטנים, פעילי-יום, שצבעם לרוב בהיר והם עוטים צבעי אזהרה. הם נפוצים במרכז ובדרום אמריקה. פעמים רבות הפרטים במשפחה זו נקראים צפרדעי חץ-הרעל, על אף שהם לא שייכים לקבוצת הצפרדעים אלא קרובים יותר לאילניות. שמם זה דבק אליהם בשל מספר אלקלואידים רעילים הנמצאים בעורם של מינים רבים. צפרדע החץ הרעילה ביותר היא צפרדע חץ זהובה. עם זאת, בשבי רעילותה, שמקורה בפרוקי-רגליים רעילים שמרכיבים את מזונה, נפסקת.

הדנדרובטיים מאופיינים לרוב על ידי צבעם הבהיר וגודלם הקטן. צבע עורם משתנה בין כתום בהיר ושחור ובין כחול או צהוב. גודלם משתנה גם כן, והוא נע בין סנטימטר אחד ובין 6 סנטימטרים, תלוי בגיל הפרט ובמין.

רבייה ודאגה הורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החברים במשפחת הדנדרובטיים אופיינו באסטרטגיות רבייה שונות ביחס לדו-חיים אחרים. בסוג Colostethus הביצים מוטלות על רצפת יער על ידי הנקבה, שאחריהם הזכר מחזר אחרי הנקבה. אחד ההורים, בדרך-כלל הזכר, שומר על הביצים עד שהן בוקעות. הראשנים שמגיחים יוצאים מהביצה ועולים על גב הזכר או הנקבה, אשר מעבירים אותם למים. במספר מינים בסוג Dendrobates, הראשנים נישאים למאגרי מים קטנים בחורי עצים. במינים מסוימים, הנקבה הולכת וחוזרת לחורי העצים על מנת להאכיל את הראשנים במזון מזין ולא-מדושן, עליו מסתמכים הראשנים כמקור עיקרי לתזונתם. ככלל, הדנדרובטיים לא נצפו דואגים לראשנים, אלא במקרים נדירים.

ערך מורחב – רעל


לפי הערכות, קיימים בערך 220 מינים במשפחת הדנדרובטיים. מרבית המינים אינם רעילים לבעלי חיים ולבני אדם. על עורם של הדנדרובטיים נמצאו יותר ממאה סוגים של רעלים. צפרדע חץ רעילה היא אינה מין אחד. אלה למעשה קבוצה של מיני צפרדעים ממשפחת הDendrobatidae, צפרדעים אלו הם מהיצורים הרעילים בעולם ובמיוחד המין צפרדע חץ צהובה (Phyllobates terribilis). רעילותם כה עוצמתית כך שדי ב-2 מיקרוגרם (2 מיליונית הגרם) מהחומר הפעיל בגופה להרוג אדם בוגר[1]. מקור רעל עוצמתי זה אינו מגופה של הצפרדע אלא מזוקק מחרקים רעילים מהם היא ניזונה, וחרקים אלו סופגים את הרעלים מצמחים רעילים מהם הם ניזונים[1]. הביצים של צפרדעים אלו, ואף הראשנים הבוקעים מהם גם רעילים.

בשימוש השבטים האינדיאנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינדיאנים של דרום אמריקה מבני עם האימברה (אנ') הם היחידים שעשו שימוש ברעל צפרדעי הדנדרובטיים ככלי נשק וציד כמרכיב יחיד בחיצי רעל, והתיעודים היחידים הקיימים כיום מצביעים כי זה נעשה באזורים מסוימים במערב קולומביה[2]. השימוש ברעלי צמחים היה נפוץ יותר בקרב הילידים. חיצי הרעל הללו נורו לרוב מרובה נשיפה. בני עם האימברה השתמשו בשתי דרכים להפיק את הרעל מהצפרדע; בשימוש במינים Phyllobates aurotaenia ו- Phyllobates bicolor, האינדיאנים היו משפדים את הצפרדע החיה באמצעות מקל מיוחד דרך הפה עד יציאתו מהרגל האחורית כך גרמו להפרשה מוגברת של הרעל. לעיתים הצפרדע הייתה מוחזקת בסמוך לאש כאשר היו משפשפים את ראשי החצים בהפרשות העור המוגברות שלה. מנגד, כאשר נעשה שימוש במין הרעיל ביותר במשפחה, Phyllobates terribilis, פשוט היו משפשפים את קצה החצים בהפרשות עור הגב שלה ללא שימוש באמצעים נוספים[2].

השימוש בחצים אלו נעשה לצורך ציד או במהלך קרבות בין-שבטיים. תוצאות פגיעת חץ שכזה הן קטלניות ביותר, פגיעת חץ הנורה מרובה נשיפה לעבר קוף הנמצא בצמרות העצים תביא למותו בזמן קצר ביותר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנדרובטיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]