דרכי האמורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרכי האמורי לפי ההלכה, הם מעשים שאין בהם משום עבודה זרה (לפחות לא באופן מובהק), אלא הם אמונות טפלות, אשר מקורן במנהגי הגויים.

מקור האיסור ופרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם בספר המצוות (מצווה ל') פירט, "האזהרה שהזהרנו מללכת אחרי הכופרים ומלהתנהג כמנהגם, ואפילו במלבושם וכינוסיהם במסיבותיהם. והוא אמרו: "ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם" (ויקרא כ, כג). וכבר נכפל לאו זה באמרו: "ובחקתיהם לא תלכו" (שם יח, ג). ובא הפירוש: לא אמרתי אלא בחקיים החקוקיים להם ולאבותיהם. ולשון ספרא: "ובחקותיהם לא תלכו - שלא תהלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקיים להם, כגון תרטיות וקרקסיות והאסתטריות - אלה הן מיני מסיבות שהיו מתכנסים בהם לעבודת האלילים; ר' מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים; ר' יהודה בן בתירא אומר: שלא תנחור ולא תגדל ציצית ושלא תספר קומי. והעושה דבר מכל אלו - חייב מלקות. ונכפל הלאו בעניין זה בלשון אחר, והוא אמרו: "השמר לך פן תנקש אחריהם" (דברים יב, ל). ולשון ספרי: "השמר" - בלא תעשה; "פן" - בלא תעשה; "תנקש אחריהם" שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש, שלא תאמר: הואיל והם יוצאין בארגמן אני אצא בארגמן; הואיל והם יוצאין בתלוסין, אף אני אצא בתלוסין - וזה מין ממיני תכשיטי הצבא. וידוע לך לשון ספרי הנבואה: "ועל כל הלבשים מלבוש נכרי" (צפניה א, ח). כל זה לשם הרחקה מהם וגינוי לכל מנהגיהם - אפילו במלבוש. וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו' משבת וגם בתוספתא שבת."

דוגמאות המובאות בגמרא למנהגים מסוג זה, הן להטיח ביצים בקיר, לשיר למען הצלחת עשיית כותח וכו'‏‏. עשיית מעשים כאלו אסורה משום "ובחוקתיהם לא תלכו"[1] וכן "לא תעשו כמעשיהם"[2]. רבות מדרכי האמורי מפורטות בתוספתא[3] ובגמרא[4] ובנוסף להן ישנם עוד מספר מעשים, המובאים במספר מקומות בתלמוד[5].

ניתוח אנתרופולוגי של מעשים אלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קוק‏‏ בספרו "עין אי"ה" על מסכת שבת[6], מקדים לביאור סוגיית דרכי האמורי הסבר[7] על ההבדל בין מנהגים או דרכי התנהגות, הייחודיים ללאומים או העמים השונים (וככאלה, ייתכן ויטיבו ללאום העושה אותם מנהגים. לעומת זאת, אם יאומצו על ידי לאום אחר יביאו להרס), לבין המעשים שהינם נחלת כלל האנושות או שראוי כי יהפכו לנחלת כלל האנושות (בעיקר הנחיות רפואיות, אך גם מעשים המושתתים על יסודות מדעיים, וכדומה).

לאחר הקדמה זו, מבהיר הרב כי מעשים אלו, המובאים תחת הכותרת הכללית "דרכי האמורי", הינם למעשה ביטויים פנימיים לתודעות תת-הכרתיות של הלאום, המכונה בדברי חז"ל "האמורי". לאום זה (שאינו מזוהה עם העם האמורי הקדום‏‏[8]), מאופיין במעין קונפליקט בין הרצון לחיות, לבין הרצון להחריב. קונפליקט זה טבוע בתודעה הקולקטיבית ה"אמורית", שתוצאתו: פחד מן החיים (פחד זה מתבטא במעשים, כדוגמת המובאים לעיל).

סיבת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים שאסרו לנו עשייה של מעשים אלו, רצו למנוע מהעם היהודי להיגרר לאותן תחושות ותודעות תת-הכרתיות בעייתיות. העם היהודי האמון על "קדושת החיים", דבר המתבטא בין היתר ב"כבוד הבריות", "צער בעלי חיים", "בל תשחית", ועוד כהנה רבות (כולן דוגמאות לחשיבות שמייחסים לחי ולקיים), עלול להדרדר למצב של שחיתות מוסרית עקב אימוץ מעשים המביאים איתם תודעות הרסניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג'.
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק כ"ד.
  3. ^ תוספתא למסכת שבת, פרקים ז-ח.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז (סוף פרק ו).
  5. ^ מסכת סוטה, מסכת בבא קמא, מסכת סנהדרין, מסכת עבודה זרה ומסכת חולין.
  6. ^ הראי"ה קוק, עין אי"ה, כרך ב', פרק שישי, סעיפים צ"ו-ק"י.
  7. ^ הסברו זה של הרב קוק (כמו הסברים וניתוחים רבים של הרב קוק בספריו), הוא מההסברים הראשונים הכתובים ומודפסים, המתייחס לסיבת הדברים, תוך ניתוח אנתרופולוגי ופסיכולוגי של דברי חז"ל.
  8. ^ ‏ניתן לומר כי כינוי זה הוא מעין "שם קוד" לגויים בעלי תכונה מסוימת, משותפת.‏