האדם מחפש משמעות
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ויקטור פראנקל |
שפת המקור | גרמנית |
סוגה | מסה |
נושא | פסיכולוגיה |
מקום התרחשות | אושוויץ |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1946 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה | תל אביב: דביר, 1970 |
תרגום | חיים איזק |
האדם מחפש משמעות, או בשמו המלא מבוא ללוגותרפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם (בגרמנית: ...trotzdem Ja zum Leben sagen: Ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager; באנגלית: Man's Search For Meaning: An Introduction to Logotherapy), הוא ספר מאת ויקטור פראנקל, פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, ממציא שיטת הלוגותרפיה. פראנקל, שנאסר במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים בשל יהדותו, נכלא בגטו טרזיינשטאט ואחר כך נשלח אל מחנה ההשמדה אושוויץ, כתב את ספרו מיד לאחר המלחמה, והמהדורה הראשונה ראתה אור ב-1946. הספר תורגם לשלל שפות, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים.
הספר תורגם לעברית מהנוסחים הגרמני והאנגלי, בשנות ה-70 של המאה ה-20; נוספה אליו הקדמה מאת הפסיכולוג גורדון אולפורט, והוא ראה אור בהוצאת דביר בתל אביב במהדורות רבות, את סיומו של הספר בחר פרנקל לסיים בכוחו של אדם להגדרה עצמית, לקביעת דרכו וגורלו, כמובן במסגרת אפשרויותיו.
תוכן הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פראנקל הניח בספרו את היסודות לשיטת טיפול חדשה, לוגותרפיה, שיש אשר ראו בה אסכולה חדשנית לאחר האסכולות של זיגמונד פרויד ואלפרד אדלר, ותוך כדי שיח עמן.
השיטה שפיתח מבוססת על חוויותיו ועל התמודדותו עמן, ומבקשת לתת מענה לשאלות הקיומיות האישיות והאנושיות שנשארו פעורות בנפשם של רבים לאחר זוועות השואה, אצל אלו שחוו אותה על בשרם, אצל בני התקופה ועבור הדורות הבאים. יתר על כן, פראנקל סבר שהחוויה הקיומית הנוקבת שחווה יחד עם רבים אחרים במחנה ההשמדה, גילתה אצלו תובנות ונתיבים חדשים להתמודדות עם הרוע, ואפשרה לו להישיר מבט אל חוויות העצב והאובדן העמוקות ביותר. בנוסף, עצם היכולת ליצור כלים טיפוליים חדשים להתמודדות עם מחלות נפש, כגון דיכאון, מתוך האימה והשכול, היא דוגמה לאפשרות של ריפוי נפשי. הצעותיו אלו, אותן כינה לוגותרפיה, מבוססות על ההנחה שיש בכוחו של האדם, ובכוחם של אחרים, לעזור לו לצאת מסבך נפשי מתוך התודעה העצמית שלו ובשל העצמאות והחופש להעניק משמעות לחיים, כמעט בכל הקשר נסיבתי. פראנקל מסביר כי בנסיבות הקיום האכזריות של מחנה ההשמדה, שאסיריו מנוצלים ככוח עבודה עד כלות כוחותיהם, ללא תזונה או תנאי חיים בסיסיים, עד שהם קורסים ומושלכים אל תאי הגזים ואל המשרפות, "כל מטרות החיים הרגילות מתערערות. נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות".[1] פראנקל מספר ומעיד כי האדם, כלומר הוא וחבריו במחנה, הצליחו לממש אפשרות זו של חירות במקום בו נשללו מהם כל זכויותיהם כבני אדם.
הגותו של פראנקל בספרו נוגעת הן לספרות הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והן לספרות הפסיכולוגיה הטיפולית. היא גם מהווה תיעוד איכותי וייחודי לחיי האסירים במחנה השמדה, ולשמירת הזיכרון של חוויית המאסר וההישרדות אצל ניצולי השואה באשר הם. פראנקל הציג אופן התבוננות חדשה על חיי האדם, אשר צמח מתוך חוויית הסבל. עבור פראנקל "לחיות - פירושו לסבול, להתקיים - פירושו למצוא פשר לסבל. אם יש בכלל תכלית לחיים, צריך שתהיה תכלית לסבל ולמוות. אך איש לא יוכל לומר מהי תכלית זו. כל אחד ואחד צריך למצוא את הדבר בעצמו ועליו לקבל את עול האחריות לפי מה שמכתיבה לו תשובתו. אם יצליח - יוסיף לגדול חרף כל צרותיו".[2]
הספר עוסק גם בתחום ההומור בשואה, בייחוד במחנות הריכוז וההשמדה, והשפעתו על מורל הניצולים.
פרקי הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר מחולק לשני חלקים:
חלק ראשון: חוויות ממחנה הריכוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הפרק מעיר פראנקל כי סיפורו מתמקד בשאלה: "חיי יום-יום במחנה-ריכוז - איך השתקפו ברוחו של האסיר הממוצע?".[3] הוא מתאר את החוויות העיקריות שהיה שותף להן. בהן, ההלם, שהיה מנת חלקם של האסירים למעשה משעה שהוכנסו אל קרונות הרכבת החתומים בדרך אל מחנה ההשמדה, פריקתם של המוסעים ברציף המחנה, וה"סלקציה" שהפרידה אהובים ומשפחות. לרוב האסירים הייתה "הזיית חנינה" שמכוחה קיוו שינצלו מגזר דין המוות שהגעתו לבסוף נראתה כבלתי נמנעת. לאחר מכן, הגיעו תחושות הקהות, האדישות והאפטיה, שהיו לדעת פראנקל, "מנגנון הכרחי של התגוננות".[4] ועם זאת, התקיימה עוררות גדולה בין האסירים שהתבטאה בשיחה ובדיון על נושאים פוליטיים ועל הצפי לסיומה של המלחמה. פראנקל מתאר את חיי היומיום במחנה משחר ועד ערב, את היחסים עם החיילים הגרמנים ועם האסירים הממונים על האסירים "הפשוטים". רוב רובם של האסירים חוו הידרדרות גופנית מוחשית: "משנעלמו השכבות האחרונות של שומן שמתחת לעור ודמינו לשלדים מצופי עור ובלויי-סחבות, ראינו עין בעין, איך גופתינו מכלים את עצמם... מעתה ניטל כוח-התנגדותו של הגוף. בזה אחר זה מתו בני החבורה הקטנה שבצריפנו. כל אחד ואחד מאיתנו יכול לחשב במידה רבה של דייקנות, תורו של מי עכשו, ומתי יגיע התור של עצמו".[5] ועם זאת לעדותו, "אינטלקטואליים עשירים, אפשר שנתייסרו בייסורים קשים... אבל הפגיעה בישותם הפנימית הייתה קטנה יותר",[6] והם שנשארו בחיים. פראנקל אף מציין שלמרות המציאות הקודרת במחנה הקפידו מעת לעת האסירים לטפח את חוש ההומור ולספר בדיחות זה לזה. פראנקל מעיד שניסה לרומם את רוחו של אחד מחבריו האסירים שמקצועו היה רופא: ״ניסיתי להעלות חיוך על שפתיו על-ידי שתיארתי באזניו, איך לא יוכל להינתק מהרגליהם של חיי המחנה בשובו אל עבודתו הקודמת. באתר הבנייה (בייחוד כשהיה המשגיח עורך סיור ביקורת) היה מנהל העבודה ממריץ אותנו להחיש את עבודתנו בקריאות: פעולה! פעולה! אמרתי לידידי: יום אחד תחזור לחדר-הניתוח ותעשה ניתוח בטן גדול. פתאום יפרוץ אח אל החדר ויכריז על בואו של הרופא הראשי בקריאות: פעולה! פעולה!״[7]
חלק שני: מושגי יסוד בלוגותרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פראנקל הסביר את תורת הלוגותרפיה ואת מקורו האטימולוגי של שמה. "לוגוס היא מילה יוונית שפירושה: "משמעות", "פשר" ותרפיה -טיפול או ריפוי, כלומר טיפול באמצעות פשר/משמעות. הלוגותרפיה מרכזת את עיוניה במשמעות ההוויה האנושית וכן בחיפושי האדם אחר משמעות זו".[8] בשונה מאסכולות הגות ופרקטיקה אחרות, כגון זו של פרויד או של מרקס ואנגלס, סבר פראנקל כי "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא "שכלון שניוני" בלבד של דחפים אינסטינקטיביים".[9] יתר על כן, הוא סבר שתסכול קיומי, דאגה או יאוש אינם סימנים פתולוגיים ואינם מחלת נפש, אלא אמירה על המציאות הקיומית של האדם. ועל כן, תפקידו של הרופא הוא לעזור למצוא פשר לתחושות הללו ולסייע במציאת הדרכים בין התחושות הללו לבין הנסיבות הקיומיות שגרמו להן. עיקר שאיפתו של האדם, לדעת פראנקל, הוא לממש את המשמעות, הפשר של חייו, של ערכיו הפנימיים, ולכן,אם ימצאו הפשר והתובנה הפנימית, אזי גם תיפתר חלק ממצוקתו הנפשית של "החולה".
כמו כן הובאו בספר "רשימה ביבליוגרפית" ו"רשימת מונחים".
עיבוד לקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במרץ 2021 נמסר על פיתוח סרט קולנוע המבוסס על הספר. את הסרט יפיקו קייט כהן ומריסה פולווינו (אנ') באמצעות חברת ההפקות שלהן, "סרטי סטרייט אפ", ותחת המותג החברתי "סטרייט אפ אימפאקט". את העיבוד הקולנועי יכתבו במשותף הסופר טוני רובינס והתסריטאית אנג'לה וורקמן. להפקה יחבור אלכסנדר וסלי, נכדו של מחבר הספר, ויקטור פראנקל.[10][11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האדם מחפש משמעות, באתר OCLC (באנגלית)
- בלוגותרפיה - כתב עת מקוון בנושא ויקטור פראנקל, לוגותרפיה ומשמעות בחיים, כולל לקסיקון לוגותרפי
- אורן דגן, משמעות אדם מחפש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 באפריל 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גורדון ו' אולפורט, הקדמה, האדם מחפש משמעות, עמ' 10.
- ^ גורדון ו' אולפורט, הקדמה, האדם מחפש משמעות, עמ' 10.
- ^ עמ' 13.
- ^ עמ' 42.
- ^ עמ' 45.
- ^ עמ' 51.
- ^ עמ' 60.
- ^ עמ' 119.
- ^ עמ' 119.
- ^ Wiseman, Andreas (March 16, 2021). ‘Transcendence’ Outfit Straight Up, Author Tony Robbins & ‘The Zookeeper’s Wife’ Scribe Team On Holocaust Drama ‘Man’s Search For Meaning’. Deadline Hollywood. Retrieved March 17, 2021
- ^ Man’s Search for Meaning. Straight Up Films. Retrieved March 17, 2021