האדם מחפש משמעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האדם מחפש משמעות
…trotzdem Ja zum Leben sagen: Ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager
האדם מחפש משמעות.jpg
מידע כללי
מאת ויקטור פראנקל
שפת המקור גרמנית
נושא פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות אושוויץ עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1946
הוצאה בעברית
הוצאה תל אביב: דביר, 1970
תרגום חיים איזק
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003942261, 003777504, 001292425, 002148198, 002302070
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האדם מחפש משמעות, או בשמו המלא מבוא ללוגותרפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזםגרמנית: ...trotzdem Ja zum Leben sagen: Ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager; באנגלית: Man's Search For Meaning: An Introduction to Logotherapy), הוא ספר מאת ויקטור פראנקל, פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, ממציא שיטת הלוגותרפיה. פראנקל, שנאסר במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים בשל יהדותו, נכלא בגטו טרזיינשטאט ואחר כך נשלח אל מחנה ההשמדה אושוויץ, כתב את ספרו מיד לאחר המלחמה, והמהדורה הראשונה ראתה אור ב-1946. הספר תורגם לשלל שפות, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים.

הספר תורגם לעברית מהנוסחים הגרמני והאנגלי, בשנות ה-70 של המאה ה-20; נוספה אליו הקדמה מאת הפסיכולוג גורדון אולפורט, והוא ראה אור בהוצאת דביר בתל אביב במהדורות רבות.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פראנקל הניח בספרו את היסודות לשיטת טיפול חדשה, שיש אשר ראו בה אסכולה חדשנית לאחר האסכולות של פרויד ואלפרד אדלר, ותוך כדי שיח עמהן.

השיטה שפיתח מבוססת על חוויותיו ועל התמודדותו עמן, ומבקשת לתת מענה לשאלות הקיומיות האישיות והאנושיות שנשארו פעורות בנפשם של רבים לאחר זוועות השואה, אצל אלו שחוו אותה על בשרם, אצל בני התקופה ועבור הדורות הבאים. יתר על כן, פראנקל סבר שהחוויה הקיומית הנוקבת שחווה הוא יחד עם רבים אחרים במחנה ההשמדה, גילתה אצלו תובנות ונתיבים חדשים להתמודדות עם הרוע, ואפשרה לו להישיר מבט אל חוויות העצב והאובדן העמוקות ביותר. בנוסף, עצם היכולת ליצור כלים טיפוליים חדשים להתמודדות עם מחלות נפש, כגון דיכאון, מתוך האימה והשכול, היא דוגמה לאפשרות של ריפוי נפשי. הצעותיו אלו, אותן כינה "לוגותרפיה", מבוססות על ההנחה שיש בכוחו של האדם, ובכוחם של אחרים, לעזור לו לצאת מסבך נפשי מתוך התודעה העצמית שלו ובשל העצמאות והחופש להעניק משמעות לחיים, כמעט בכל הקשר נסיבתי. פראנקל מסביר כי בנסיבות הקיום האכזריות של מחנה ההשמדה, שאסיריו מנוצלים ככוח עבודה עד כלות כוחותיהם, ללא תזונה או תנאי חיים בסיסיים, עד שהם קורסים ומושלכים אל תאי הגזים ואל המשרפות, "כל מטרות החיים הרגילות מתערערות. נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות".[1] פראנקל מספר ומעיד כי האדם, כלומר הוא וחבריו במחנה, הצליחו לממש אפשרות זו של חירות במקום בו נשללו מהם כל זכויותיהם כבני אדם.

הגותו של פראנקל בספרו נוגעת הן לספרות הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והן לספרות הפסיכולוגיה הטיפולית. היא גם מהווה תיעוד איכותי וייחודי לאסירוּת במחנה השמדה, ולאחריה לנשיאת הזיכרון של חוויית האסירוּת והשרידה אצל ניצולי השואה באשר הם. פראנקל יצר הצעה חדשה להסתכלות על חיי האדם, הצעה אשר צמחה מתוך חוויית הסבל. עבור פראנקל "לחיות - פירושו לסבול, להתקיים - פירושו למצוא פשר לסבל. אם יש בכלל תכלית לחיים, צריך שתהיה תכלית לסבל ולמוות. אך איש לא יוכל לומר מהי תכלית זו. כל אחד ואחד צריך למצוא את הדבר בעצמו ועליו לקבל את עול האחריות לפי מה שמכתיבה לו תשובתו. אם יצליח - יוסיף לגדול חרף כל צרותיו".[2]

הספר עוסק גם בתחום ההומור בשואה ובייחוד במחנות הריכוז וההשמדה והשפעתו על מורל הניצולים.

פרקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשני חלקים:

חלק ראשון: חוויות ממחנה הריכוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הפרק, מעיר פראנקל כי סיפורו מתמקד בשאלה: "חיי יום-יום במחנה-ריכוז - איך השתקפו ברוחו של האסיר הממוצע?".[3] הוא מתאר את החוויות העיקריות שהיה שותף להן. בהן, ההלם, שהיה מנת חלקם של האסירים למעשה משעה שהוכנסו אל קרונות הרכבת החתומים בדרך אל מחנה ההשמדה, פריקתם של המוסעים ברציף המחנה, וה"סלקציה" שהפרידה אהובים ומשפחות. לרוב האסירים הייתה "הזיית חנינה" שמכוחה קיוו שינצלו מגזר דין המוות שהגעתו לבסוף נראתה כבלתי נמנעת. לאחר מכן, הגיעו תחושות הקהות, האדישות והאפטיה, שהיו לדעת פראנקל, "מנגנון הכרחי של התגוננות".[4] ויחד עם זאת, התקיימה ערות גדולה בין האסירים שהתבטאה בשיחה ובדיון על נושאים פוליטיים ועל הצפי לסיומה של המלחמה.
פראנקל מתאר את חיי היומיום במחנה משחר ועד ערב, את היחסים עם החיילים הגרמנים ועם האסירים הממונים על האסירים "הפשוטים". רובם ככולם של האסירים חוו התדרדרות גופנית מוחשית: "משנעלמו השכבות האחרונות של שומן שמתחת לעור ודמינו לשלדים מצופי עור ובלויי-סחבות, ראינו עין בעין, איך גופתינו מכלים את עצמם... מעתה ניטל כוח-התנגדותו של הגוף. בזה אחר זה מתו בני החבורה הקטנה שבצריפנו. כל אחד ואחד מאיתנו יכול לחשב במידה רבה של דייקנות, תורו של מי עכשו, ומתי יגיע התור של עצמו".[5] ועם זאת לעדותו מי שנחונו בחיים "אינטלקטואליים עשירים, אפשר שנתייסרו בייסורים קשים... אבל הפגיעה בישותם הפנימית הייתה קטנה יותר".[6] פראנקל אף מציין שלמרות המציאות הקודרת שנכחה בגטו הקפידו מעת לעת האסירים לטפח את חוש ההומור ולספר בדיחות זה לזה. פראנקל מעיד שניסה לרומם את רוחו של אחד מחבריו האסירים שמקצועו היה רופא: ״ניסיתי להעלות חיוך על שפתיו על-ידי שתיארתי באזניו, איך לא יוכל להינתק מהרגליהם של חיי המחנה בשובו אל עבודתו הקודמת. באתר הבנייה (בייחוד כשהיה המשכיח עורך סיור ביקורת) היה מנהל העבודה ממריץ אותנו להחיש את עבודתנו בקריאות: פעולה!, פעולה!, אמרתי לידידי: יום אחד תחזור אל חדר-הניתוח ותעשה ניתוח בטן גדול. פתאום יפרוץ אח אל החדר ויכריז על בואו של הרופא הראשי בקריאות: פעולה!, פעולה!.״ [7]

חלק שני: מושגי יסוד של הלוגותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פראנקל הסביר את תורתו ואת מקורו האטימולוגי של שמה. "לוגוס הוא מילה יוונית שפירושה: "משמעות", "פשר". לוגו-תיראפיה ... מרכזת את עיוניה במשמעות ההוויה האנושית וכן בחיפושי האדם אחר משמעות זו".[8] בשונה מאסכולות הגות ופרקטיקה אחרות, כגון של פרויד, או של מרקס ואנגלס, סבר פראנקל כי "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא "שכלון שניוני" בלבד של דחפים אינסטינקטיביים".[9] יתר על כן, הוא סבר שתסכול קיומי, דאגה או יאוש, אינם סימנים פתולוגיים ואינם מחלה נפשית, אלא הם אמירה על המציאות הקיומית של האדם. ועל כן, תפקידו של הרופא הוא לעזור למצוא פשר לתחושות הללו ולסייע במציאת הדרכים בין התחושות הללו לבין הנסיבות הקיומיות שגרמו להם. עיקר שאיפתו של האדם לדעת פראנקל הוא לממש את המשמעות, הפשר של חייו, של ערכיו הפנימיים, ולכן, אם ימצא הפשר והתובנה הפנימית, אזי גם ייפתר חלק ממצוקתו הנפשית של "החולה".

כמו כן הובאו בספר "רשימה ביבליוגרפית" ו"רשימת מונחים".

עיבוד לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 במרץ 2021 נמסר על פיתוח סרט קולנוע המבוסס על הספר. את הסרט יפיקו קייט כהן ומריסה פולווינו (אנ') באמצעות חברת ההפקות שלהן, "סרטי סטרייט אפ", ותחת המותג החברתי "סטרייט אפ אימפאקט". את העיבוד הקולנועי יכתבו במשותף הסופר טוני רובינס והתסריטאית אנג'לה וורקמן. להפקה יחבור אלכסנדר וסלי, נכדו של מחבר הספר, ויקטור פראנקל.[10][11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גורדון ו' אולפורט, הקדמה, האדם מחפש משמעות, עמ' 10.
  2. ^ גורדון ו' אולפורט, הקדמה, האדם מחפש משמעות, עמ' 10.
  3. ^ עמ' 13.
  4. ^ עמ' 42.
  5. ^ עמ' 45.
  6. ^ עמ' 51.
  7. ^ עמ' 60.
  8. ^ עמ' 119.
  9. ^ עמ' 119.
  10. ^ Wiseman, Andreas (March 16, 2021). ‘Transcendence’ Outfit Straight Up, Author Tony Robbins & ‘The Zookeeper’s Wife’ Scribe Team On Holocaust Drama ‘Man’s Search For Meaning’. Deadline Hollywood. Retrieved March 17, 2021
  11. ^ Man’s Search for Meaning. Straight Up Films. Retrieved March 17, 2021