האפיפיורית יוהנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח פרוזאי ולא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
האפיפיורית יוהנה
Papesse Jeanne BnF Français 599 fol. 88.jpg
לידה מיינץ
פטירה רומא
עיסוק כומר עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תיאור מימי הביניים של האפיפיורית יוהנה.

האפיפיורית יוהנהאנגלית: Pope Joan; בצרפתית: Papesse Jeanne) הייתה, לכאורה, אישה משכילה ומוכשרת, שבהתחזותה לגבר, הצליחה להתקדם בהדרגה בשלבי הכמורה ולבסוף זכתה להגיע לפיסגה ולכהן, בזהות בדויה, כאפיפיור - בין השנים 853855.

אמיתות הסיפור מוטלת בספק; השם יוהנה אינו מופיע ברשימת האפיפיורים, ומקובל להניח שמדובר בסיפור בדיוני סאטירי שנועד אולי להלעיג את מוסד האפיפיורות. הסוברים שהסיפור הוא אמיתי מסתמכים על עדויות בודדות על קיומה של אפיפיורית בשם יוהנה, ומסבירים את העדרה מרשימות האפיפיורים בכך שהכנסייה הקתולית הכריזה עליה מלחמה, ומחקה את זכרה מהרשומות.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הספר "סדר הדורות" משנת 1747[1], היא נולדה במיינץ שעל גדות הריין בשנת 853 בשם אגניזה, וברחה לאנגליה בלוויית עוד נער שמת שם. מאנגליה הגיעה לרומא ומשם הפליגה לאתונה, שם החלה להתפרסם כאדם משכיל ובעל ידע רב, בייחוד בתחומי המדעים. לאחר זמן, הגיעה לרומא, והמשיכה להתקדם במדרג הכנסייתי עד לתפקיד רם הדרג של חשמן. בשנת 853, במות האפיפיור לאו הרביעי, הצליחה - עדיין בזהות גברית - להיבחר פה אחד על ידי מוסדות הכנסייה לאפיפיור בשם יואניס (יוחנן) השמיני. במשך שנתיים היא שימשה בתפקידה כראש הכנסייה, עד שבזמן כלשהו במהלך כהונתה התעברה ונכנסה להריון; בשעת תהלוכה מכנסיית פטרוס הקדוש לקתדרלה האפיפיורית, עצרה באמצע הדרך - ולתדהמת כולם כרעה ללדת ילד, אך במהלך לידתו היא מתה, ונקברה במקום.

גרסאות פחות מקובלות מתארות קצת אחרת את סופה של האפיפיורית: לפי אחת מהן, כשאנשי רומא התוודעו לזהותה האמיתית של יוהנה, הם קשרו אותה לסוס, אותו הדהירו ברחבי רומא בעודם רוגמים אותה באבנים[דרוש מקור]. גרסה אחרת מספרת שלאחר הלידה נשלחה יוהנה למנזר מרוחק, בכוונה שתתפלל ותנסה לכפר ולהיוושע מחטאיה, בעוד שבנה גדל והוסמך לבישוף של אוסטיה בבגרותו[דרוש מקור].

ב-1601 הכריז האפיפיור קלמנס השמיני כי האגדה אודות האפיפיורית יוהנה אינה נכונה, ופקד לנתץ את פסלה שבקתדרלת סיינה[דרוש מקור].

אמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של האפיפיורית יוהנה מוכר בעיקר מכתביו של ההיסטוריון בן המאה ה-13 מרטין פון טראפאו (Martin Von Trappau), בהם מופיעה הגרסה הנפוצה אודות יוהנה[דרוש מקור]. עם זאת, גרסאות אחרות של הסיפור קדמו לזו, כשהגרסה המצוטטת ביותר מקורה ב"ספר האפיפיורים" (לטינית: Liber Pontificalis), מאת הספרן האפיפיורי אנסטסיוס (Anastasius), שהלך לעולמו ב-886), כך שהיה לכאורה בן דורה של האפיפיורית יוהנה. אולם, רק בעותק אחד של הספר המצוי בוותיקן מוזכרת האפיפיורית, כאשר הפסקה המתארת אותה מופיעה בתחתית הדף - מחוץ לכל רצף וסדר, ובכתב יד שונה מזה שבשאר הספר. הדבר מעיד כביכול על תוספת מאוחרת, לאחר ימיו של פון טראפאו, ובמילים אחרות - "עדות" זו לקיומה של האפיפיורית היא ספק זיוף, ונוספה הרבה אחרי זמנה של יוהנה.

טענה נפוצה לקיומה של אפיפיורית מבוססת על טקסי הכתרת האפיפיור. בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו היו שני כיסאות עשויים בהט בעלי חור בתחתיתם, וכיסא דומה עשוי משיש, אשר ידוע שהאפיפיור היה יושב עליהם כחלק מטקס ההכתרה בתקופות מוקדמות. על פי הטענה, כיסאות אלה נועדו לוודא את מין האפיפיור, כך שתימנע מבוכה נוספת, כפי שקרה כשיוהנה נבחרה לאפיפיור; נטען שהמועמד לאפיפיורות נדרש לחשוף חלק גופו התחתון בישיבתו במושב זה, כשקבוצת קרדינלים מהגוף הבוחר בודקת אותו. משנסתבר שהאפיפיור הוא אכן גבר, הכריזו הקרדינלים "Testiculos habet et bene pendentes" - "יש לו אשכים, והם מתנדנדים כראוי". אחד ממושבי הבהט מצוי כיום במוזיאון הוותיקן, והשני מוצג במוזיאון הלובר, לאחר שנלקח מהוותיקן על ידי נפוליאון בונפרטה. אולם, ההסברים על מטרתם וקישורים לסיפור האפיפיורית יוהנה מוטלים בספק. מושבים אלה מתועדים מתקופה קדומה לזו בה חיה לכאורה האפיפיורית יוהנה - ולכן אין קשר ביניהם לבין הצורך לאמת את מינו של האפיפיור. השימוש בהם בטקסי ההכתרה מוסבר כתזכורת להיותו של האפיפיור בן תמותה[2]. קיימת עדות לכאורה על השימוש במושב כדי לבדוק את מינו של האפיפיור אינוקנטיוס העשירי, אך בזמן הכתרתו (שנת 1644) הכיסאות כבר לא היו בשימוש[3].

היסטוריונים בני זמננו מסכימים שאין בנמצא מקור אמין המתאר את האפיפיורית מלפני המאה ה-13, ולא מתקבל על הדעת שסיפור סנסציוני כסיפורה של יוהנה ייעלם, מבלי שיותיר עדויות ממשיות אחריו. מעבר לכך, קיים תיעוד אמין למדי ונרחב של תולדות האפיפיורות במחצית המאה התשיעית; התיעוד לא מזכיר, ולו במילה, את דבר קיומה של יוהנה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שיוהנה לא הייתה ולא נבראה, אלא משל הייתה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 נעשה סרט אודות יוהנה, בכיכובם של מקסימיליאן של וליב אולמן.

רומן היסטורי המתאר את קורות חייה של האפיפיורית יוהנה נכתב על ידי דונה וולפולק קרוס ב-1996. על בסיס רומן זה נעשה ב-2009 עיבוד קולנועי נוסף לסיפור, בכיכובם של יוהנה ווקלק וג'ון גודמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יחיאל היילפרין, ‏סדר הדורות, חלק א', שנת ד"א תרי"ג, באתר HebrewBooks
  2. ^ שמו הלטיני של מושב השיש הוא Sedes Stercoraria - "כס האשפות". שם זה רומז לביטוי "מאשפות ירים אביון" ממזמור ספר תהילים, פרק קי"ג, פסוק ז'
  3. ^ Zachary Thomas, Papal Humiliations II: The Papal Sedia Stercoraria, Liturgical Arts Journal, ‏October 15, 2018