האפיפיורית יוהנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאור מימי הביניים של האפיפיורית יוהנה.
האפיפיורית יוהנה כאנטיכריסט (בדמות "זונת בבל הגדולה"), רוכבת על "החיה" האפוקליפטית בעלת שבעת הראשים. קלף טארוט, תעמולה פרוטסטנטית אנטי-אפיפיורית.

לפי מסורת מימי הביניים, האפיפיורית יוהנהאנגלית: Pope Joan; בצרפתית: Papesse Jeanne) הייתה אישה שהתחזתה לגבר, התקדמה בשלבי הכמורה ואף הצליחה להגיע לתפקיד הרם של האפיפיור, בו כיהנה בין השנים 853855.

היסטוריונים חלוקים בשאלת אמיתות היותה של האפיפיורית יוהנה. הרבה חוקרים סבורים שמדובר, לכל היותר, בסאטירה שנועדה להלעיג את מוסד האפיפיורות, ובשל אלמנטים מקוריים שנשזרו אל תוך הסיפור הפכה האגדה לסבירה ואף למקובלת על רבים. לעומתם, גורסים אחרים שהאפיפיורית יוהנה באמת התקיימה, אך מפני שהכנסייה הקתולית הכריזה עליה מלחמה, הפך זכרה לאגדה.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של האפיפיורית מתחיל עם התחפשותה לגבר[1] והתחזותה לאיש כמורה אנגלי בשם ג'והן אנגליקוס (John Anglicus), שעבר לאתונה, ושם החל להתפרסם כאדם משכיל וברוך-כשרונות, בייחוד בתחומי המדעים. לאחר זמן מה, הגיעה יוהנה - עדיין מחופשת לגבר - לרומא, שם זכתה להגיע לתפקיד רם הדרג של חשמן בכנסייה. בשנת 853 מת האפיפיור ליאו הרביעי, ויוהנה נבחרה פה אחד להיות ממשיכתו - ממלאת מקומו של ישו עלי אדמות. במשך שנתיים היא שימשה בתפקיד האפיפיור, עד שבזמן כלשהו במהלך כהונתה היא התעברה ונכנסה להריון; בשעת תהלוכה מכנסיית פטרוס הקדוש לקתדרלה האפיפיורית, יוהנה עצרה בצד הדרך, לתדהמת כולם היא ילדה ילד, ואולם תוך כדי הלידה היא מתה, ונקברה במקום.

גרסאות אחרות, פחות נפוצות של הסיפור, מתארות בצורה שונה את סופה של האפיפיורית: לפי אחת מהן, כשאנשי רומא התוודעו לזהותה האמיתית של יוהנה, הם קשרו אותה לסוס, אותו הדהירו ברחבי רומא בעודם רוגמים אותה באבנים. גרסה אחרת מספרת שלאחר הלידה נשלחה יוהנה למנזר מרוחק, כדי שתתפלל ואולי תיוושע מחטאיה, בזמן שהילד גדל והפך לבישוף של אוסטיה.

ב-1601 הכריז האפיפיור קלמנס השמיני כי האגדה אודות האפיפיורית יוהנה אינה נכונה, ופסלה המפורסם בקתדרלת סיינה נותץ.

המצאה או מציאות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של האפיפיורית יוהנה מוכר בעיקר מכתביו של ההיסטוריון בן המאה ה-13 מרטין פון טראפאו (Martin Von Trappau), בהם מופיעה הגרסה הנפוצה אודות יוהנה. עם זאת, גרסאות של הסיפור מופיעות גם במקורות קדומים יותר, כשהגרסה המצוטטת ביותר מקורה ב"ספר האפיפיורים" (לטינית: Liber Pontificalis), מאת הספרן האפיפיורי אנסטסיוס (Anastasius; הלך לעולמו ב-886), בן דורה של האפיפיורית יוהנה. ברם, רק בעותק אחד של הספר המצוי בוותיקן מוזכרת האפיפיורית, כאשר הפסקה המתארת אותה מופיעה בתחתית הדף - מחוץ לכל רצף וסדר, ובכתב יד שונה מזה שבשאר הספר. דבר זה מעיד כביכול על תוספת מאוחרת, לאחר ימיו של פון טראפאו, ובמילים אחרות - "עדות" זו לקיומה של האפיפיורית היא ספק זיוף, ונוספה הרבה אחרי זמנה של יוהנה.

המושב "Sedes Stercoraria" ששימש לכאורה לבדיקת מין האפיפיור

היסטוריונים בני זמננו מסכימים שאין מקור אמין המתאר את האפיפיורית מלפני המאה ה-13, ולא מתקבל על הדעת שסיפור סנסציוני כמו סיפורה של יוהנה יעלם, מבלי שישאיר עדויות ממשיות אחריו. מעבר לכך, קיים תיעוד אמין ורחב של תולדות האפיפיורות במחצית המאה התשיעית; התיעוד לא מזכיר, ולו במילה, את דבר קיומה של יוהנה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שיוהנה לא התקיימה, אלא משל הייתה.

עם זה, יש לזכור שיוהנה, כנטען, פעלה במאה התשיעית, מאה השייכת לימי הביניים המוקדמים, ורחוקה במידה שווה הן מתפארת רומא הקדומה, והן מיופיה המתחדש של תקופת הרנסאנס. המערכת הפיאודלית טרם נוסדה אז, הדרכים היו משובשות, ורק מיעוט באירופה ידע קרוא וכתוב. הכנסייה הקתולית ידעה שסיפור האפיפיורית הוא חבית אבק שריפה, העלולה להסב נזק רב לקריה הקדושה, וכך ייתכן שבחרה להעלימו מדברי הימים. בכל אופן, עדויות למבצע מורכב שכזה לא קיימות.

במאה ה-14 נפוצה הטענה שבבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ישנם שני כיסאות שיש עתיקים, כשבמרכזם יש חור, ושהם נועדו לוודא את מין האפיפיור, כך שתימנע פארסה נוספת, כפי שקרה כשיוהנה נבחרה לאפיפיור. נטען גם שהאפיפיור היה צריך לשבת בעירום חלקי במושב זה, כשקבוצה של קרדינלים הציצה בסתר כדי לאמת את מינו של האפיפיור. משנסתבר שהאפיפיור הוא אכן גבר, הכריזו הקרדינלים "Testiculos habet et bene pendentes" - "יש לו אשכים, והם מתנדנדים כראוי". מושבים אלה אכן קיימים, ואחד מהם מוצג לראווה במוזיאון הוותיקן[2], אך תפקידם של החורים שנוי במחלוקת: ייתכן שהחורים שימשו לוודא שהאפיפיור לא עבר סירוס, מה שמנוגד למסורת הנוצרית. על כל פנים, שני כיסאות אלו קדמו, כנראה, לאפיפיורית יוהנה - ולכן אין קשר ביניהם לבין הצורך לאמת את מין האפיפיור.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 נעשה סרט אודות קורותיה של יוהנה, בכיכובם של מקסימיליאן של וליב אולמן.

רומן היסטורי המתאר את קורות חייה של האפיפיורית יוהנה נכתב על ידי דונה וולפולק קרוס ב-1996. על בסיס רומן זה נעשה ב-2009 עיבוד קולנועי נוסף לסיפור, בכיכובם של יוהנה ווקלק וג'ון גודמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ הרב יחיאל היילפרין, ‏סדר הדורות, חלק א', שנת ד"א תרי"ג, באתר HebrewBooks. היא נולדה במיינץ בשם אגניזה, וברחה לאנגליה יחד עם נער אחד, שמת שם
  2. ^ מוצג גם במוזיאון הלובר