הבושם: סיפורו של רוצח (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבושם: סיפורו של רוצח
Das Parfum – Die Geschichte eines Mörders
Le Parfum - Grenouille chez Giuseppe Baldini.JPG
בימוי טום טיקוור
הפקה ברנד אייכנגר
תסריט אנדרו בירקין, ברנד אייכנגר וטום טיקוור
עריכה אלכסנדר ברנר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים בן וישו
אלן ריקמן
דסטין הופמן
רשל הארד-ווד
מוזיקה ריינהולד הייל וג'וני קילמק
צילום פרנק גריב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ דרימוורקס
מדינה צרפת, גרמניה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 14 בספטמבר 2006, גרמניה
משך הקרנה 147 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פנטזיה, סרט מותחן, מותחן פסיכולוגי, סרט אימה, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 60 מיליון דולר
הכנסות 135 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו perfume
www.perfumemovie.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הבושם: סיפורו של רוצח הוא סרט קולנוע משנת 2006 שמבוסס על הספר הבושם. צילומי הסרט החלו ב-12 ביולי 2005 והסתיימו ב-16 באוקטובר 2005. הסרט צולם בגרמניה, בצרפת ובספרד. תקציב הסרט נאמד בכ-50 מיליון יורו (כ-60 מיליון דולר), נתון המדרג אותו כאחד מן הסרטים היקרים ביותר שהופקו בגרמניה[1].

בסרט מככבים בן וישו, אלן ריקמן, רשל הארד-ווד ודסטין הופמן. הסרט שוחרר לאקרנים לראשונה בגרמניה ב-14 בספטמבר 2006, ב-26 בדצמבר 2006 באנגליה וב-27 בדצמבר 2006 בארצות הברית. הכנסות הסרט הגיעו ל-135 מיליון דולר, כאשר 53 מיליון דולר מקורם מהקרנת הסרט ברחבי גרמניה[2].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בפריז של המאה ה-18, ליתר דיוק ב-17 ביולי 1738, יום הולדתו של הדמות הראשית, ז'אן בפטיסט גרנוי. הוא נולד בשוק דגים מצחין והומה אדם. אימו מנסה לנטוש אותו בשוק מיד לאחר לידתו, אך עוברי אורח ששומעים אותו בוכה לוכדים את אימו והיא נתלת מצווארה כעונש. ז'אן נמכר למאדאם של בית יתומים בעבור סכום עלוב ואף הילדים בבית היתומים לא אוהבים אותו ומנסים להורגו בעודו תינוק. כעבור מספרים שנים הוא נמכר לאדון גרימל, בעל מפעל עורות. גרימל חשב כי הוא לא ישרוד את כל העבודה הקשה והמייגעת עקב היותו צנום וכחוש, שכן תוחלת החיים הממוצעת לילד-עבד במפעל היא לא יותר מחמש שנים. אך ז'אן עובד במפעל העורות במשך חמש שנים מלאות לתדהמתם של כולם, לאחר ימי עבודה של 15 עד 16 שעות מדי יום. בתום התקופה הוא "מקודם" בתפקידו ונהפך לשליח של גרימל.

לז'אן בפטיסט יש חוש ריח חזק ביותר, כמעט כמו לכלב ממוצע ואף יותר מכך. הוא יכול להתחקות אחר ריח מסוים לאורך קילומטרים ואפו יודע לזהות ממה מורכב כל ריח. כאשר הוא מבצע שליחות מטעם המפעל רואים אותו הולך ברחוב ומתענג מכל הריחות החדשים אותם לא זכה להכיר: ריח מאכלים טריים, ריח החנויות, ספרים מודפסים, שלוליות וריחות זיעת האנשים והבל פיהם. בשלב מסוים הוא ניצב מאחורי בחורה צעירה אדמונית ובהירת עור. הוא עוקב אחריה, נצמד אליה מאחור ומריח בחוזקה את שיערה ואת עורפה. הבחורה מסתובבת לאחור וז'אן מביט בה במבט מלא קסם וטירוף כאחד. היא פותחת את הסל שבידה ומציעה לו אפרסקים טריים בתשלום. לתדהמתה הוא מושך את ידיה אליו ומריח את ידה בפראות. היא נמלטת אך הוא עוקב אחריה עד שהוא מוצא אותה יושבת לבדה. פעם נוספת, הוא מתגנב מאחוריה והיא זועקת לעזרה אך איש אינו שומע אותה. לפתע, זוג צעיר עובר באזור וז'אן מכסה את פיה כדי שלא ישמעו את צעקותיה. הזוג מתנשק, לא מבחין בהם וממשיך ללכת, אבל הנערה שבה אחז ז'אן בחוזקה כבר נהרגה מחנק.

המצלמה מתמקדת בפניו של ג'יוזפה בלדיני (דסטין הופמן), רוקח בשמים כושל שבעברו עשה הון מחנות הבשמים שלו. הוא מקבל לידיו בקבוקון עם הבושם הנמכר ביותר בפריז "אמור ופסיכה" (אהבה וטירוף) אותו הוא מרסס על מטפחת ומנסה להבין את מרכיביו. ז'אן מגיע לחנות עם משלוח עורות מאדון גרימל. מתנהלת שיחה בין ג'יוזפה לבין ז'אן וזה האחרון מציע את עזרתו בפיצוח סוד הבושם המצליח. הוא ניגש למדפים שונים בחנות ולוקח מהם תמציות צמחים, שמנים ועוד ורוקח במדיוק את אמור ופסיכה. אדון בלדיני המום וז'אן אומר לו שהוא יכול לשפר את הבושם אף יותר ואכן עושה זאת. הם נפרדים וז'אן מבקש להיות לו לשוליה. אדון בלדיני רוכש את ז'אן מידי אדון גרימל האכזר (שמוצא את מותו בנפילה לנהר) ועושה הון מיכולתיו של ז'אן בעולם הבשמים. הוא מראה לז'אן כיצד לרקוח תמצית של פרחים ואומר לו שכך הוא יוכל "להחזיק" בריח של כל דבר. ז'אן הנהלב מנסה לתמצת ריח של זכוכית, של נחושת ואפילו ריח של חתול מת. בלדיני זועם ומסביר לו שאי אפשר לתמצת ריח של כל דבר בעולם. ז'אן מעניק לו 100 נוסחאות לבשמים מופלאים ובלדיני מספר לו שהעיר "גראס" היא העיר האמיתית עבור יצרן בשמים. ז'אן עוזב לעבר גראס וחנותו של בלדיני קורסת לתוך הנהר מן הגשר עליה ניצבה.

עם הגיעו לגראס, עיניו ואפו נתקלים שוב בצעירה אדמונית יפה בעלת עיניים כחולות. זוהי לורה ריצ'י (רשל הארד-ווד), ביתו של האציל אנטון ריצי' (אלן ריקמן). בעיר גראס ז'אן מתקבל לעבודה במפעל פרחים בו העובדים קוצרים את הפרחים והופכים אותם לתמציות ריחניות. במפעל קיים מיכל גדול ובו נרקיסים המושרים בשמן. ז'אן תופס בחורה צעירה, הורג אותה במזיד ומכניס אותה למיכל זה. הוא מנסה למצות את ריחה אך שוב ללא הועיל. לאחר מכן הוא שוכר את שירותיה של זונה ומנסה למרוח את עורה בשומן מוצק מן החי ובתחבושות. הזונה מזועזעת, חושבת שהוא סוטה מין, מתירה את התחבושות וזורקת לעברו את כספו. ז'אן הורג גם אותה וממשיך בתהליך של "איסוף" ריחה. הוא לוקח את התחבושות המלאות בשמן וטובל אותן באלכוהול. את התוצר הוא מניח במבחנה ומחמם אותה, מהצד השני יוצא לראשונה תמצית ריח של אישה. ז'אן רוצה להראות לכולם את יכולתו ואת גדולתו והיא מחליט ליצור את הבושם הטוב ביותר בעולם.

הוא מאתר בחורות צעירות בתולות וחוזר איתן על תהליך "מיצוי" ריחן. הנערות נמצאות כולן כאשר שיער ראשן מגולח והן ערומות לחלוטין. בהלה אוחזת באנשי גראס, שמצטיידים ברובים ומתחילים לנהוג בחשדנות אחד כלפי השני. אדון ריצ'י חולם חלום בלהות על ביתו היפהפייה ומתעורר ספוג זיעה ורץ אל חדרה. להפתעתם החלון בחדר השינה שלה פתוח, אך היא לא זאת שפתחה אותו אלא ז'אן שהספיק להימלט. האדון ריצ'י כולא את ביתו במעלה טירה בה נמצאים שומרים, אנשים ואפילו כלב, אך הוא אינו יודע שלז'אן אין בכלל ריח משלו. ז'אן מצליח להתגנב לחדר העליון ביותר בטירה, הורג את לורה ומורח גם אותה בשומן בעלי חיים ותחבושות. כל העיר מזועזעת ושוטרים מנסים לאתר את האשם. לאחר חיפושים נרחבים ז'אן נלכד ונלקח לתא מעצר. הוא נידון למוות בתלייה, לא לפני שיולקה במכות רצח במוט ברזל.

ביום ביצוע גזר הדין ז'אן מועלה לגרדום. במהרה הוא מוציא את בקבוק הבושם ש"רקח" ומטפטף מעט על צווארו. התליין, הראשון להריח את הבושם המוזר והעז, צועק לעברו ולעבר הקהל הזועם "הוא חף מפשע! האיש הזה חף מפשע!". ז'אן נעמד בפני ההמון ובוזק מן הבושם על גבי מטפחת אותה הוא מנער היטב באוויר. האנשים בקהל מגיבים לבושם כאילו היו נתונים לכישוף. בבת אחת הם אוהדים אותו, ואפילו הכומר שנוכח בטקס קורא לעברו "מלאך". ז'אן לוקח ממחטה נוספת, מפזר עליה מן הבושם ומעיף אותה לעבר קהל הצופים. ההמון משתגע לחלוטין: גברים ונשים מתפשטים, נשים מלטפות נשים ואף גברים מנשקים גברים. הם מתחילים לבצע אורגיה המונית, בכללם גם כומר העיר, בהשפעת הבושם שנרקח מרצח הבתולות התמימות. אביה של לורה צועד לעברו, הוא היחיד שלא הושפע מן הבושם. בהתקרבו לז'אן הבושם משפיע גם עליו, הוא נופל על ברכיו וקורא בפני ז'אן "בני".

ז'אן צופה באנשים העירומים המתגופפים סביבו ורואה לפתע סל ובו אפרסקים מוטל על הארץ. הוא נזכר בדמות הנערה הראשונה אותה הרג בשוגג. הוא מדמיין כיצד הם יכלו להתנשק, לאהוב ולהתעלס. דמעות ממלאות את עיניו והוא מתמלא ברגשות אשמה וצער. הוא מסתלק מן הזירה, וההמון מתעורר בבוקר למחרת במערומיו. כולם מתלבשים, עוזבים את החצר וכלל אינם זוכרים את שאירע יום קודם לכן. ב-25 ביוני 1766 ז'אן חוזר למקום הסצנה הראשונה בסרט, שוק הדגים בפריז בו נולד. הוא מבין כי אינו מסוגל לאהוב אדם וכי אף אדם לא יוכל לעולם לאהוב אותו באמת. הוא שופך את כל הבושם "הקסום" שלו על ראשו ומיד כל הרוכלים והנשים בשוק רצים לעברו, מתנפלים עליו ואוכלים את בשרו. לא נותר ממנו זכר, מלבד בקבוק בושם ריק שמכיל רק טיפה אחרונה מן הבושם השטני שרקח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]