הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2019

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
‹ 2017 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת 2024 ›
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2019
12 בדצמבר 2019

שיעור ההצבעה 67.3% (Decrease1.6)
  Boris Johnson election infobox.jpg Official portrait of Jeremy Corbyn 2020 (cropped) (cropped).jpg
מועמד בוריס ג'ונסון ג'רמי קורבין
מפלגה המפלגה השמרנית מפלגת הלייבור
מספר הקולות 13,966,565 10,269,076
מספר המושבים 365 202
שינוי במושבים Increase 48 Decrease 60
אחוזים 43.6% 32.1%
שינוי באחוזים Increase 1.2 Decrease 7.9
Results of the 2019 General Election in the UK v2.png
הזוכה: המפלגה השמרנית

הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת נערכו ביום חמישי, 12 בדצמבר 2019. הצעת הקדמת הבחירות בידי ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, התקבלה בהצבעה בבית הנבחרים ב-29 באוקטובר 2019.[1]

הבחירות נערכות לאור המבוי הסתום אליו הגיעה המדינה עם תוכנית הברקזיט, בתקווה שתוצאות הבחירות יאפשרו לפרלמנט לקדם אג'נדה ברורה בנושא.

זו הפעם הראשונה מאז 1923 שבה נערכות בחירות כלליות בבריטניה בחודש דצמבר, כאשר בדרך כלל נמנעים מכך בשל הסמיכות לחג המולד, ובשל הימים הקצרים והקרים של החורף שמקשים על קמפיין הבחירות.

שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה מחולקת ל-650 מחוזות בחירה. כל מחוז מיוצג על ידי ציר אחד בבית הנבחרים הבריטי, הבית התחתון של הפרלמנט. המועמדים בכל מחוז יכולים להתמודד במסגרת מפלגה או לרוץ כמועמדים עצמאיים. הזוכה במספר הקולות הרב במחוז הוא הנציג הנבחר. רוב המועמדים מתמודדים מטעם מפלגות ומיעוטם באופן עצמאי. שתי המפלגות הגדולות הן המפלגה השמרנית ומפלגת הלייבור. המפלגה השמרנית נחשבת ימנית ודוגלת בימין כלכלי (קפיטליזם) ובשמרנות. מפלגת הלייבור (העבודה) נחשבת בעלת עמדות שמאל והיא דוגלת בסוציאל-דמוקרטיה. בבחירות של השנים האחרונות התמודדו גם מפלגות קטנות, כגון המפלגה הלאומית הסקוטית, התומכת בעצמאות סקוטלנד מבריטניה, המפלגה הליברל-דמוקרטית, הדוגלת בליברליזם חברתי או המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, הדוגלת ביוניוניזם, כלומר בהישארותה של צפון אירלנד בתוך הממלכה המאוחדת. המפלגות הקטנות אינן משיגות מושבים רבים בבית הנבחרים ומספר הצירים שלהם אינו מגיע למאה.

שיטת הבחירות האזורית-רוּבָּנית מבטיחה הלימה מועטה בין המספר המוחלט של המצביעים למספר הצירים ומסייעת למפלגות קטנות שיש להן בסיס תמיכה גאוגרפי. מנהיג המפלגה או הקואליציה שיש בידם רוב נציגים, מזומן על ידי המלכה אליזבת השנייה להיות ראש הממשלה הבא.

זכות הצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי זכות ההצבעה בממלכה המאוחדת, הם:

  • רשומים במרשם המצביעים הבריטי
  • בני 18 ומעלה ביום הבחירות
  • אזרחים בריטי, אזרחים של חבר העמים הבריטי, או אזרחי צפון אירלנד
  • בעלי כתובת מגורים בממלכה המאוחדת (או אזרחים בריטיים המתגורר מחוץ לממלכה המאוחדת, שנרשמו להצבעה בממלכה המאוחדת ב-15 שנים האחרונות)
  • אינם מנועים מהצבעה על פי החוק (לדוגמה: כלואים מסיבות פליליות, אשמים בעבר בשחיתות, חולי נפש מאושפזים וכדומה)

אדם שיש לו שני בתים (כגון סטודנט באוניברסיטה שיש לו כתובת זמנית ומתגורר בבית בזמן החגים) יוכל להירשם, להצביע בבחירות בשתי הכתובות כל עוד הם לא נמצאים באותו אזור בחירות, אך יוכל להצביע רק באזור בחירה אחד במהלך הבחירות הכלליות.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

UK House 2019.svg
מפלגה מושבים קולות
שם מפלגה יו"ר המפלגה מס' ± אחוז מס' אחוז
המפלגה השמרנית בוריס ג'ונסון 365
365 / 650
Increase48 56.2% 13,966,454 43.6%
מפלגת העבודה ג'רמי קורבין 202
202 / 650
Decrease60 31.1% 10,269,051 32.0%
המפלגה הלאומית הסקוטית ניקולה סטרג'ן 48
48 / 650
Increase13 7.4% 1,242,380 3.8%
המפלגה הליברל-דמוקרטית ג'ו סווינסון 11
11 / 650
Decrease1 1.7% 3,696,419 11.5%
המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית ארלן פוסטר 8
8 / 650
Decrease2 1.2% 244,128 0.76%
שין פיין מרי לו מק'דונלד 7
7 / 650
Steady 1.1% 181,853 0.57%
פלייד קמרי אדם פרייס 4
4 / 650
Steady 0.6% 153,265 0.48%
מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית קולום איסטווד 2
2 / 650
Increase2 0.3% 118,737 0.37%
מפלגת הירוקים ג'ונתן ברטלי ושיאן בארי 1
1 / 650
Steady 0.2% 865,715 2.7%
מפלגת הברית של צפון אירלנד נעמי לונג 1
1 / 120
Increase1 0.2% 134,115 0.42%
יושב-ראש לינדזי הויל 1
1 / 120
Steady 0.2% 26,831 0.08%
סקרים לאורך הקמפיין

היום שאחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניצחון של ג'ונסון אפשר לו לבצע את הברקזיט ולהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, הסכם הפרישה נכנס לתוקף ב-1 בפברואר 2020, אז החלה תקופת מעבר שעל פי ההסכם עם האיחוד האירופאי שנמשכה עד 31 בדצמבר 2020.

למפלגה הלאומית הסקוטית ולתומכי האיחוד האירי בצפון אירלנד היו הישגים גדולים. בשעה שג'ונסון והשמרנים סחפו אליהם המוני מצביעי אופוזיציה ברחבי רוב אנגליה בעזרת ההבטחה לסיים את סאגת הברקזיט, המפלגה הלאומית הסקוטית גרפה 48 מ-59 המושבים המוקצים בפרלמנט לסקוטלנד.

בצפון אירלנד, הרפובליקנים התומכים באיחוד עם אירלנד העצמאית (ומתנגדים לברקזיט) זכו ביותר מושבים מאלו של המבקשים להישאר בבריטניה – בפעם הראשונה מאז עצמאות אירלנד ב-1921.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניהבריטניה מערכות בחירות בבריטניה

1802180618071812181818201826183018311832183518371841184718521857185918651868187418801885188618921895190019061910 (ינו')1910 (דצמ')1918192219231924192919311935194519501951195519591964196619701974 (פבר')1974 (אוק')19791983198719921997200120052010201520172019