הגבר הנשלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגבר הנשלט
The Manipulated Man
מידע כללי
מאת אסתר וילאר
שפת המקור אנגלית
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא התנועה לזכויות הגבר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 155
הוצאה בעברית
מספר עמודים 124
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה 1971
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-9530964-2-8
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגבר הנשלט הוא ספר משנת 1971 מאת הסופרת אסתר וילאר. הרעיון המרכזי מאחורי הספר הוא שנשים אינן מדוכאות על ידי גברים, אלא בעצם שולטות בגברים לטובתן.[1] הספר יצא לאור בעברית ב-1979, בהוצאת ביתן.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר טוען שבניגוד לרטוריקה הפמיניסטית והנפוצה על זכויות נשים, נשים בתרבויות מתועשות אינן מדוכאות, אלא מנצלות מערכת מבוססת היטב של מניפולציות כלפי גברים.

וילאר כותבת: "גברים אומנו והותנו על ידי נשים, לא אחרת מהדרך שבה פבלוב התנה את כלביו, כדי להפוך לעבדים שלהן". כפיצוי על עבודתם, ניתן לגברים שימוש תקופתי בנרתיק האישה. הספר טוען, שנערים צעירים מחונכים לקשר בין הגבריות שלהם לבין יכולתם להיות באינטימיות מינית עם אישה, וכי אישה יכולה לשלוט בגבר על ידי מילוי תפקיד של שומרת הסף למיניות, ובכך לתחושת הגבריות שלו.

וילאר טוענת כי הגדרות ונורמות חברתיות, כמו הרעיון שנשים הן חלשות, נבנות על ידי נשים מתוך מחשבה על הצרכים שלהן. וילאר מסבירה איך זה עובד: מפני שנשים נתפסות כחלשות, מצפים מהן לפחות; ולכן ניתן להם יותר מרחב פעולה בחברה מאשר לגברים. וילאר קובעת שמרבית הנשים פועלות לנצל כסף ומשאבים חומריים אחרים, שגברים עבדו קשה בכדי להשיגם. אחד האמצעים בהם נשים עושות שימוש בכדי לשלוט בגברים ולבצע העברת משאבים זו הוא שימוש במתן שבחים כמניפולציה. לטענתה, נשים מחלקות שבחים לגברים רק כאשר צורכיהן מסופקים בדרך כלשהי, או על מנת לעודד גברים להמשיך ולמלא את צורכיהן.

אמצעי נוסף ונפוץ של מניפולציה רגשית הוא שימוש מחושב בהצגה לא אותנטית של רגשות, כגון בכי וכעס, על מנת לתמרן גברים. וילאר טוענת שנשים נוטות לשלוט בתגובות הרגשיות שלהן, בעוד שגברים לא עושים זאת, ושנשים מגיבות באופן רגשי, דרמטי ומתוכנן, כדי להשיג את רצונן, וכך הן "סוחטות" גברים רגשית.

נשים גם משתמשות ישירות ביחסי מין ככלי למניפולציה ושליטה, אך גם בשליטה עקיפה דרך תפיסות מסורתיות של אהבה ורומנטיקה, המתקבלות בצורה חיובית יותר ממין, כדי לשלוט דרכן בחיי המין של גברים. וילאר כותבת שגברים לא מרוויחים אלא מעט ממוסד הנישואים, ושנשים מאלצות אותם להיכנס אליהם בהעמדת פנים, שבכך הם ממלאים את הרצונות הרומנטיים שלהן.

הספר מסתיים בכך שוילאר קובעת כי יהיה קשה לשנות את המצב החברתי על ידי פנייה לנשים, שכן נשים אינן קשובות למצוקתם של גברים, ואינן מוכנות לוותר על מעמדן הנוח בחברה. לכן, זה תלוי רק בגברים לראות מעבר להונאה ולסחטנות הרגשית ולהתחיל בביקורת גלויה על הדברים, כדי לעודד התרחשות של שינויים משמעותיים ושחרור גברים משליטה זו.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הגבר הנשלט" היה פופולרי למדי בזמן יציאתו לאור, ב-28 מדינות, בין השאר, בשל הסיקור העיתונאי הניכר שקיבל.[2]

"הגבר הנשלט צפוי להיות השנה במרכז השיח הציבורי"[3], Sunday Mirror

"וילאר זורקת בספר רימון יד קטן על המוסדות המקודשים של נישואין, בית וילדים. הפיצוץ הצפוי נשמע למרחקים, וב-28 המדינות בהן ספרה נמכר, עקרות בית הנשואות באושר, היו שמחות לעקור את עיניה"[3]. Liverpool Daily Post

וילאר הופיעה בתוכנית האירוח The tonight show ב-21 בפברואר 1973 כדי לדון בספר. ב-1975 היא הוזמנה לעימות בערוץ הטלוויזיה הציבורי של רדיו מערב גרמניה[4] עם אליס שוורצר, שנחשבה לנציגה המובילה של תנועת הנשים בגרמניה באותה תקופה. העימות עורר מחלוקת, במיוחד בשל מידת התוקפנות הגבוהה שלו. בשלב מסוים, למשל, טענה שוורצר שוילאר היא[5] "לא רק סקסיסטית, אלא גם פשיסטית", והשוותה את ספרה לעיתון הנאצי "דר שטירמר".[6]

וילאר הצהירה כי קיבלה איומים על חייה בעקבות הספר: "לא דמיינתי באופן רחב מספיק את הבידוד שבו אמצא את עצמי לאחר כתיבת הספר הזה. גם לא דמיינתי את ההשלכות שיהיו לזה על הכתיבה שלאחר מכן ואפילו על חיי האישיים - האיומים האלימים לא פסקו עד היום."[7]

מתוך ההקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהדורה מחודשת של הספר שיצאה לאור ב-1998, כתבה וילאר[8]:

למעלה מעשרים וחמש שנים חלפו מאז פרסום ספרי "הגבר הנשלט" - חוברת שנכתבה בכעס רב-נגד מונופול הדעות העולמי של תנועת הנשים. הנחישות שבה אותן נשים הציגו אותנו כקורבנות של גברים, לא רק נראתה משפילה, אלא גם לא מציאותית. אם מישהו ירצה לשנות את גורל המין שלנו - וזו משאלה שהייתה לי אז, כשם שיש לי היום - אז ראוי לעשות זאת ביושרה רבה יותר ואולי גם עם קצת הומור; אנשים שואלים אותי לעיתים קרובות, האם אכתוב את הספר הזה שוב. ובכן, אני מוצא שזה נכון וראוי לעשות זאת. אבל במבט של היום, האומץ שלי באותם ימים אולי נובע רק מחוסר דמיון. למרות כל מה שכתבתי, לא ממש יכולתי לדמיין את הכוח מולו אני עומדת. נראה שמותר לבקר נשים רק בשקט - במיוחד כאישה - ואפשר היה לצפות להסכמה רק בדלתיים סגורות.

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקר של מכון הספרים הספרדי, הגרסה המתורגמת לספרדית (ששמה El Varón Domado) הייתה הספר השלישי הפופולרי ביותר שנמכר בספרד בשנת 1975.[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתר וילאר, הגבר הנשלט - הספר המלא לקריאה, מהדורת 1998, באתר ארכיון האינטרנט (ברישיון שימוש חופשי, Public Domain Mark 1.0)
  • אסתר וילאר, הגבר הנשלט - ספר אודיו - באתר יוטיוב
  • Vilar, Esther. "Author's Introduction to "The Manipulated Man"". Misogyny. The Absolute.
  • Pinter & Martin, English publishers
  • הגבר הנשלט, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Times, Judith Weinraub Special to The New York (13 ביוני 1972). "She Says It's the Men Who Are Enslaved (Published 1972)" – via NYTimes.com. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ E. Vilar, "Der dressierte Mann", radio-interview (in german) (אורכב 03.05.2012 בארכיון Wayback Machine) ARD, November 7, 1971. Retrieved in December 19, 2011.
  3. ^ 1 2 Esther Vilar, The-Manipulated-Man, https://selfdefinition.org, ‏2006
  4. ^ Excerpts from the debate can be seen in the documentary about Alice Schwarzer, available in the "Deutschland - Lenker und Gestalter" series of 12 DVDs released in Germany, and in a recent Schwarzer interview aired in September 27, 2011, and available in the ARD website. The full-42 minute debate can be obtained directly from WDR in DVD here.
  5. ^ Im Clinch (in german) Der Spiegel, February 10, 1975. Retrieved December 20, 2011.
  6. ^ Frau gegen Frau (in german) Die Zeit, June 16, 2005. Retrieved December 20, 2011.
  7. ^ Esther Vilar, The Manipulated Man, revised edition, August 1998
  8. ^ Esther Vilar, AUTHOR'S INTRODUCTION, https://archive.org, ‏1998
  9. ^ Folha de S.Paulo, Ilustrada, p.5, January 28, 1976 (in Portuguese) - Retrieved December 29, 2011.