הדיבייט בין קסירר להיידגר

ארנסט קסירר (ימין) ומרטין היידגר (שמאל)

הדיבייט בין קסירר להיידגר (בגרמנית: Arbeitsgemeinschaft Cassirer – Heidegger) הידוע גם בשם מחלוקת דאבוס (Davoser Disputation) היה סימפוזיון פילוסופי שנערך בין הפילוסופים הגרמנים ארנסט קסירר ומרטין היידגר, בעיר דאבוס בשווייץ בשנת 1929. אף על פי שהוויכוח התנהל סביב פרשנות להגותו של עמנואל קאנט, לפי ההיסטוריון ריימונד קליבנסקי (שנכח בקהל) הפולמוס "התנהל במובן מסוים, סביב עתידה של הפילוסופיה בשפה הגרמנית".

סקירה כללית

"קפה בדאבוס" מאת האקספרסיוניסט הגרמני ארנסט לודוויג קירכנר (1928)

הדיבייט היה מפגש פיסגה בין הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, שפיתח את הגותו בספרו הטרי 'הוויה וזמן' (1927), לבין הפילוסוף היהודי-גרמני ארנסט קסירר, שפיתח את הגותו בשלושת כרכי 'הפילוסופיה של הצורות הסמליות' (1923–1929). לשני ההוגים היה רקע בזרם הנאו-קאנטיאניזם, היידגר היה תלמידו של היינריך ריקרט (מאסכולת הדרום-מערב), וקסירר היה תלמידו של הרמן כהן (מאסכולת מרבורג המתחרה).

הדיבייט נערך במהלך ועידת אוניבסיטת דאבוס השנייה ב-1929. מושב הפתיחה התקיים ב-17 במרץ באולם הנשפים של "גראנד הוֹטל בֶּלֵוֶודֶר" בדאבוס. במהלך הועידות קסירר נשא ארבע הרצאות והיידגר נשא שלוש הרצאות.

הנושא הרשמי של הסימפוזיון היה השאלה האנתרופולוגית של קאנט "מהו האדם?", ומשמעות התפיסות הקנטיאניות של חופש ורציונליות. היידגר וקסירר התנגדו זה להגותו של זה ונבדלו באופן דרסטי בפרשנותם לקאנט. עבור היידגר היה צורך לכוון אל מה שקאנט היה צריך לומר, אך לא היה מסוגל או לא רצה לומר. אולם קסירר דחה לחלוטין את הניסיון ההיידגרי, כי סבר שביצירות קאנט היה מספיק תוכן ובהירות מרבית. הוויכוח חרג מהעיסוק הפרשני לקאנט לוויכוח אודות הגותם של הפילוסופים.

קסירר טען שבעוד ש'ביקורת התבונה הטהורה' מדגישה את הזמניות והסופיות האנושית, קאנט גם ביקש למקם בהמשך המפעל הביקורתי שלו את ההכרה האנושית בתוך תפיסה רחבה יותר של האנושות. עבור קסירר, המתח ביחס כלפי האינסופי, הקיים אצל קאנט כמו בפילוסופיה ובמדע המודרני בכלל, הוא ההישג הגבוה ביותר של האנושות. נטייה אינטלקטואלית זו היוותה, לפי קסירר, את הביטוי העיקרי של מרכיב מהותי במצב האנושי - ה"ספונטניות" (החופש האנושי). זהו העיקרון לפיו רק דרך היווצרות העולם באמצעות "צורות" המוקרנות באופן ספונטני בתבונה, העולם נתפס כאובייקטיבי.

היידגר טען שקאנט הבין ש"הזמן הוא המצב הצורני 'אפריורי' של כל הופעה". זה רומז שהידע האונטולוגי שלנו היה קשור לטבע שלנו כיצורים "סופיים". הוא התייחס לכך שבמהדורה הראשונה משנת 1781, קאנט הגדיר את הדמיון כ"כושר שלישי" של התבונה האנושית, הממוקם בין הסתכלות להכרה, אשר בהיותו "הטרוגני", נזקק לסינתזה זמנית או לסכמטיות טרנסצנדנטלית.

בסוף הדיבייט פנה היידגר לסטודנטים ואמר: "מן ההכרח הוא שתיקחו איתכם מן העימות בינינו את הדבר האחד הזה: שלא לכַוון את עצמכם על-פי הבדל העמדות בין האנשים המתפלספים, ושלא תתעסקו בקסירר או בהיידגר, אלא שתגיעו למצב שבו חשתם כי אנחנו שוב בדרך לטפל כמו שצריך בשאלה המרכזית של המטאפיזיקה".

מורשת

בדיבייט נכחו בין היתר עמנואל לוינס, רודולף קרנפ, נורברט אליאס, קרל מנהיים וליאו שטראוס. בערב הסיום של המפגש בדאבוס הפולמוס שוחזר בגרסה סאטירית. לוינס שהיה אמון בתקופה זו על הפנומנולוגיה של היידגר גילם את קסירר באופן תיאטרלי נלעג. במטרה להציג את האידיאלים החינוכיים של קסירר כמיושנים, במהלך ההופעה לוינס פיזר אפר מכיסיו וגמגם בקול רם: "הוּמבּוֹלדט, תרבות, תרבות, הוּמבּוֹלדט...". מאוחר יותר העיד כי הוא מתבייש בכך.

בהמשך שנת 1929 פרסם היידגר את Kant und das Problem der Metaphysik (קאנט ובעיית המטפיזיקה) כעיבוד מורחב של התזות שהוצגו בדיבייט.

הפילוסוף פיטר גורדון שחזר את הוויכוח בין היידגר לקסירר בספרו Continental Divide: Heidegger, Cassirer, Davos (חלוקה קונטיננטלית: היידגר, קאסירר, דאבוס) משנת 2010, בו טען שלדיבייט נודעה חשיבות כנקודת שבר בפילוסופיה הקונטיננטלית, שהשפיעה על כל התנועות הפילוסופיות המרכזיות מאז.

הוויכוח נידון בהרחבה גם בספרו של וולפרם איילנברגר (גר') 'זמן הקוסמים: העשור הגדול של הפילוסופיה, 1919-1929', בו הוא מתמצת את עיקרי העמדות כך:

מה שרוצה הפילוסוף קסירר: השליכו מעליכם את החרדה כיצורי תרבות בוראים, השתחררו, בחילופי סימנים הדדיים, מן המגבלות והכבלים שהולידו אותה! מה שרוצה הפילוסוף היידגר: השליכו מעליכם את התרבות כהיבט קלוקל של טבעכם, ושִקעוּ, כל אחד לעצמו, בתור היצורים חסרי־היסוד והמושלכים שהִנכם, בחזרה אל המקור המשחרר באמת של קיומכם: האַיִן והחרדה! דאבוֹס, פולמוס המאה, המוֹנאדה של העשור. הכינוס הזה, מתוח מבפנים עד להתפקע, הוליד ב־26 במרס 1929 שתי תשובות שונות זו מזו באופן רדיקלי לאותה שאלה נצחית: היכן טמונה מהות הפילוסופיה? או, מוטב: מהו האדם?

ראו גם

• הדיבייט בין חומסקי לפוקו
• הדיבייט בין פיטרסון לז'יז'ק

לקריאות נוספות

• וולפרם איילנברגר, זמן הקוסמים: העשור הגדול של הפילוסופיה, 1919-1929, מגרמנית: אביעד שטיר. תל אביב: ספרי עליית הגג, 2022.

• Otto Friedrich Bollnow and Joachim Ritter, "Davoser Disputation zwischen Ernst Cassirer und Martin Heidegger" (transcription: March 25, 1929), in Martin Heidegger, Kant und das Problem der Metaphysik, 5th ed., Vittorio Klostermann, 1991, Appendix IV, pp. 274–96. In English as "Davos Disputation Between Ernst Cassirer and Martin Heidegger," in Kant and the Problem of Metaphysics, 4th ed., Indiana University Press, 1990, pp. 171–85.
• Michael Friedman, A Parting of the Ways: Carnap, Cassirer, and Heidegger (Open Court, 2011 [2000]).
• Truwant, Simon (2022). Cassirer and Heidegger in Davos : The Philosophical Arguments. Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press. ISBN 978-1-009-01956-9. OCLC 1295619732.