חדר מתוקן
חדר מתוקן היה חדר (תלמוד תורה) שנוסד במזרח אירופה על ידי התנועה הציונית.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות החינוך בתלמודי התורה המסורתיים החלה בתקופה בה ברוב העולם לא הייתה מערכת חינוך, והם התמקדו בהקניית כישורי קריאה בלשון הקודש ובלימוד פרשת השבוע עם פירושים. תהליך הלמידה בהם המשיך במתכונת המסורתית גם כשחלו התפתחויות בנושא החינוך. בחדרים המסורתיים לא למדו את השפה העברית, "לשון הקודש", והשתמשו בה אך ורק לתפילות ובקריאת התורה בעוד ששפת התקשורת היומיומית של הילדים כמו גם שפת הלימוד הייתה יידיש השגורה בפי היהודים האשכנזים במזרח אירופה. כיוון שכך, והיות שרק תלמידי חכמים הבינו את לשון הקודש ברמה טובה, היה צורך בתרגום של הפסוקים ליידיש. תרגומים אלו כונו "עברי-טייטש"[1] והמלמדים היו משננים אותם עם התלמידים. על השיטה הזו נמתחה ביקורת כיוון שחלק גדול מהתרגומים הללו היו כתובים ביידיש עתיקה שגם המלמדים לא הבינו. בנוסף, בתלמודי התורה המסורתיים לא לימדו כתיבה ודקדוק ולא לימדו מקצועות נוספים שנלמדו בבתי הספר הממשלתיים, כמו אלגברה והיסטוריה. על רקע זה חשו יהודים רבים באירופה ששיטת ההוראה מיושנת בהשוואה לשיטות ההוראה הממשלתיות ולא תואמת את הקדמה ואת רוח התקופה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החדר המתוקן נוסד בסוף המאה ה-19. קדמו לו בתי הספר שהקימה תנועת ההשכלה, בעיקר על ידי חברת מרבי השכלה – שראתה את דרכי הלימוד בחדר המסורתי כפרימיטיביות, ובנוסף ביקשה ללמד מקצועות אחרים כמו מתמטיקה ודקדוק.
בעקבות התפשטות הציונות ברוסיה ותנועת חיבת ציון, התעוררו פעילים ציוניים רבים להקים בתי ספר שיתנו חינוך ציוני. הקמת בתי ספר רשמיים דרשה רישיונות רבים מטעם הממשלה, שלא ראתה בעין יפה את ההתעוררות הלאומית. לעומת זאת, מוסד ה"חדר" היה נתון תחת פיקוח מינימלי ביותר. לכן הוקמו בתי הספר הציוניים כ"חדרים".
בכמה ארצות במזרח אירופה סגרו הממשלות את החדרים, על מנת שהילדים היהודים ילמדו בבתי ספר רגילים ויסתגלו לחיי המדינה. רבים מהיהודים המסורתיים התנגדו לשינויים הללו, ובשנת 1899 החלו להקים מוסדות בשם "חינוך מתוקן"; עד שנת 1903 הוקמו בסך הכול 934 חדרים מתוקנים.[2] בחדר המתוקן למדו מקצועות נוספים, ובעיקר את השפה העברית.
השינויים שהונהגו בתוכן הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחדר המתוקן היו מספר שינויים בצורת הלימוד:[3]:
- בלימוד חומש – בתחילה לא השתנה הרבה, אך עם הזמן החלו להשתמש בספרי קיצורים של החומש
- נוספו לימודי היסטוריה של עם ישראל
שינויים בדרך הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפת הלימוד עברה מיידיש לעברית בעברית
- בכמה מהחדרים המתוקנים למדו בנות
ההתנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית היהודים האורתודוקסים, שהתנגדו לתנועת ההשכלה ולציונות, התנגדו גם לחדר המתוקן, וזאת מכמה טעמים:
- חשש שלימודי החול יביאו עמם רוח חילון ועזיבת הדת בקרב התלמידים, מאחר שהמורים לא היו שומרי תורה ומצוות.
- חשש שכוונתם הנסתרת של מייסדי החדר היא להביא בכוונת מכוון לעזיבת הדת.
מתנגדי החדר המתוקן נהגו לבטא את חששם ממנו בכנותם אותו "חדר מסוכן", שכן בהגייה האשכנזית ת' רפה נהגית כ-ס', כך שמתקיימת זהות פונולוגית בין "מתוקן" ובין "מסוכן".
ממייסדי ומחנכי "חדרים מתוקנים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביגדור גרין (אביו של דוד בן-גוריון)
- לוין קיפניס - הקים חדר מתוקן באושומיר שבאוקראינה.
- שלמה הלל'ס - לא ייסד חדר מתוקן, אך לימד בחדר מתוקן עוד לפני שהוסמך כמורה.
- א"ד גורדון[4]
- יצחק יעקבי - היה שותף למהפכת החדר המתוקן בעיר ניקולייב שבדרום האימפריה הרוסית, ולאחר-מכן ייסד תלמוד תורה עברית בעברית (ת"ת עב"ע) בלונדון יחד עם ר' גולדבלום.
- הלוי (גילביץ) אברהם- לימד בחדר מתוקן ברוסיה. היה חבר באגודה שנקראה "חובבי שפת עבר" ניהל גימנסיה עברית לבנות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביידיש קיימת המילה טייטש, שפירושה היה גרמנית, או הלשון המדוברת (מכאן המילה היידית "פאַרטייטשן" שפירושה לתרגם). ביידיש מודרנית קורים לגרמנית "דייטש"
- ^ "החדר המתוקן" ברוסיה כבסיס למערכת החינוך הציונית בספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- ^ א"מ ליפשיץ, החדר, באתר "דעת"
- ^ רחוב גורדון אהרון דוד, באתר פתח תקווה.
