היינריך מאן
 | |
| היינריך מאן ב-1906 | |
| לידה |
27 במרץ 1871 ליבק, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 1950 (בגיל 78) סנטה מוניקה, ארצות הברית |
| שם לידה | Luiz (Ludwig) Heinrich Mann |
| עיסוק |
סופר, ביוגרף, אוטוביוגרף, פרוזאיסט, תסריטאי, מחבר רומנים, מסאי, משורר, מחזאי |
| בן או בת זוג |
Maria Kanova (1912–1930) Nelly Mann (1939–1944) |
| צאצאים |
Leonie Mann |
| מדינה |
גרמניה |
| לאום |
גרמנים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פרידריך וילהלם |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| פרסים והוקרה |
הפרס הלאומי של מזרח גרמניה |
| חתימה |
 |
  | |
היינריך מאן (בגרמנית: Heinrich Mann; 27 במרץ 1871- 12 במרץ 1950) היה סופר ומחזאי גרמני, אחיו הבכור של הסופר תומאס מאן. נמנה עם הדמויות הבולטות באסכולת "התכליתיות החדשה" (Neue Sachlichkeit). כסופר היה מחויב חברתית, ויצירותיו הידועות ביותר הן התקפות על מבנה החברה הגרמנית תחת הקיסר וילהלם השני.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היינריך מאן נולד בשנת 1871 בעיר הנמל ההנזיאטית ליבק כבנו הבכור של הסנטור תומאס יוהאן היינריך מאן, סוחר תבואה משגשג ושר האוצר של העיר החופשית ליבק, מדינה במסגרת האימפריה הגרמנית. אמו הייתה יוליה (ז'וליה) ברוהנס דה סילבה, ילידת ברזיל, ממוצא גרמני-פורטוזי ובעלת שורשים אינדיאנים מברזיל. לאחר מותו של אביו, עברה המשפחה למינכן, שם ב-1891 התחיל היינריך מאן קריירה כסופר פרי לאנסר, עצמאי מבחינה כלכלית. חי אחר כך בברלין, ובילה תקופות ארוכות מחוץ לגרמניה, במיוחד בצרפת.
היה סוציאליסט ודמוקרט בהשקפותיו, ותקף בחריפות את המעמד הבינוני-הגבוה, את המיליטריזם ואת הנאציזם. לאחר עליית הנאצים לשלטון גלה מגרמניה. ספריו הועלו באש בשריפת הספרים ב-10 במאי 1933 ביחד עם אלו של אחיו תומאס[1][2]. בספטמבר 1933 נשללה אזרחותו הגרמנית[3].
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפת היה היינריך מאן פעיל בסביבת הפליטים הגרמנים האנטינאצים והשתתף בחוג "לוטציה" ששאף להקמת תמונה אנטינאצית בשם "החזית העממית גרמנית" . ב-2 בפברואר 1936 נבחר ליושב ראש לשם כבוד של החוג. באותה תקופה כתב בעיתונים הגרמנים בגולה "די ולטביהנה", "פאריזר טאגבלאט" ובעיתון הצרפתי "דפש דה טולוז" . פרסם ופירש "דפים נצחיים של פרידריך ניצשה . אחרי התבוסה הצרפתית מול גרמניה הנאצית ביוני 1940, בעזרת וריאן פריי נמלט לארצות הברית דרך ספרד ופורטוגל. בשנות ה-1930 ובגלות האמריקאית ירדה הפופולריות של כתביו. עם זאת בימי גלותו בצרפת הוא כתב את שני הרומנים ההיסטוריים על חייו ופעלו של המלך הנרי הרביעי של צרפת שכללו רמזים על התפתחות העוינות בין גרמניה לצרפת : Die Jugend des Königs Henri Quatre (נעורי המלך אנרי הרביעי) ו-Die Vollendung des Königs Henri Quatre (בגרותו של המלך הנרי הרביעי), ספרים שזכו לשבחי אחיו תומאס שהעלה על נס את "הפאר והדינמיות של אמנותו".
אשתו השנייה, נלי (1944-1898) התאבדה בשנת 1944 בלוס אנג'לס. היינריך מאן נפטר בסנטה מוניקה, קליפורניה ב-11 במרץ 1950, ששה עזר יום לפני יום הולדתו ה-79. היה בודד וחסר אמצעים. תכנן שכעבור חדשים אחדים לנסוע לברלין המזרחית כדי להיכנס לתפקיד של יושב ראש האקדמיה לאמנויות בגרמניה המזרחית. אפרו הוחזר לקבורה בגרמניה המזרחית ונקבר בקבר כבוד בבית הקברות דורותיאנשטאדט בברלין.
מספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסטנדאל עד פראנס, תרגמה לאה גולדברג, מרחביה, הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, 1941.
- הנתין, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תשמ"ו 1986.
- פרופסור אונרט, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, 1987. על פיו הופק הסרט "המלאך הכחול".
- נעורי המלך הנרי הרביעי, תרגמה לאה גולדברג, 1960, ספריית הפועלים, ובהוצאה נוספת : הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, סדרה בעריכת עזריאל אוכמני.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - היינריך מאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי היינריך מאן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- היינריך מאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספרים לשריפה בברלין, דבר, 3 במאי 1933
- ^ על הסופרים השרופים בגרמניה, דואר היום, 11 באוגוסט 1933
- ^ רשימת משוללי האזרחות בגרמניה, דבר, 6 בספטמבר 1933
