צבי ארד (משורר)

צבי ארד
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	17 בדצמבר 1909; וילנה, ליטא
פטירה	10 בינואר 1994 (בגיל 84); תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	צבי רודניק
מדינה	ישראל
עיסוק	משורר, מתרגם, סופר
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס טשרניחובסקי

צבי יהודה ארד (רודניק) (17 בדצמבר 1909 – 10 בינואר 1994) היה משורר, סופר, עורך ומתרגם עברי פורה. ממייסדי קיבוץ עין שמר.

תולדות חייו

צבי ארד (רודניק) נולד בעיר וילנה שבליטא בשנת 1909 למשפחה מסורתית, ונקרא על שם סבו צבי יהודה רודניק. מגיל 10 החל להתרחק מעולמם המסורתי של הוריו^[1]. הוא התבלט בכשרונותיו, וכבר בכיתה ג' פרסם את שירו הראשון בעיתון בית הספר. כישרונו לרכישת שפות נתגלה כבר בצעירותו, ובעודו ילד שלט בארבע שפות: יידיש, רוסית, פולנית וגרמנית.

אביו למד בישיבה, אך צבי הצעיר החליט להתכונן לעלייה, והלך ללמוד ראיית חשבון. הוא עבד כמנהל חשבונות בבית חרושת לעיבוד עורות^[1]. כאשר עברה משפחתו לגור בבית החרושת, נתגלו גם כשרונותיו המכניים, כישרונות אותם ניצל לאחר שנים, בשנות ישיבתו בארץ בקיבוץ עין שמר, בהן עבד במסגריית הקיבוץ תוך שימוש בכישורים מכניים מובהקים.

הצטרף כנער לתנועת "השומר הצעיר", ונמשך לרעיונותיה המהפכניים, בראשם הגשמת הסוציאליזם בקיבוץ בארץ ישראל. הוא יצא לתקופת הכשרה ממושכת יחסית, בבית הספר המקצועי "אורט", וכן למד נהיגה, דבר שהיה אז יקר המציאות בין המכשירים עצמם לעלייה^[2]. לאחר תקופת הכשרה של 3 שנים נפרד צבי ממשפחתו ועלה לארץ, דרך נמל טריאסטה, במסגרת העלייה החמישית, בשנת 1931. בבואו לארץ הצטרף לקיבוץ עין שמר, והיה חבר בו כמעט שלושים שנה^[1].

ארד ניסה לשכנע את הוריו לעלות ארצה, כיוון שענני המלחמה כבר איימו על אירופה, אך הם סירבו. בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו כי הנאצים הוציאו את כל בני משפחתו להורג בפונאר, גיא ההריגה הגדול שבסמוך לווילנה^[2].

ארד נקלע לקשיים חברתיים בקיבוצו עין שמר, בעיקר בשל רצונו לקיים חיי יוצר בצד חברותו בקיבוץ. הדברים לא הסתדרו, והוא נאלץ לעזוב את הקיבוץ בשנת 1958, לאחר ששהה בו כמה עשרות שנים. לפרנסתו נטל על עצמו עול כבד של תרגומים ועריכה. שיריו הראשונים נדפסו בעיתונות תנועת "השומר הצעיר" בפולין וליטא^[3]. ספר שיריו הראשון "בדלוק הסתיו" נדפס בשנת 1939, והיה הספר הראשון של ספרי השירה בהוצאת 'ספרית פועלים'. ספר שיריו השני, "יומן באפר", נכתב לאחר כמה לילות ללא שינה שבהם שמע את עדותה המצמררת של הפרטיזנית רוז'קה קורצ'ק-מרלא על חורבן וילנה היהודית.

הוא כתב גם כמה רומנים. לשונו השירית קשה במיוחד, יש בה נאולוגיזמים, חידושי מילים, והיא נסמכת כמקור על לשון המשנה והתלמוד. עם עזיבתו את הקיבוץ, בשנת 1958, החל בעבודת תרגום רחבת היקף, ועד פטירתו תרגם למעלה מ־200 ספרים. צבי ארד היה מתרגם רב-לשוני, שתרגם מכמה לשונות ובהן רוסית, צרפתית, פולנית, גרמנית, יידיש, אנגלית ועוד. בעיקר מוכרים תרגומיו לספרים של יצחק בשביס-זינגר. תרגומו האחרון שלא נשלם היה "גיבור זמננו" של הסופר מיכאיל לרמונטוב (ראו רשימת תרגומיו החשובים בהמשך). ב-1981 זכה בפרס טשרניחוסקי לתרגום מופת. במשך שנים רבות שימש כעורך "הד החינוך" וכתב העת "החינוך" בהוצאת הסתדרות המורים^[4].

צבי ואשתו מיניה גידלו שלושה ילדים. בנם יואש נפטר ממחלה בגיל צעיר, בעודו סטודנט לפסיכולוגיה, וצבי נשא את אבלו שנים רבות. זמן קצר אחר כך צבי התאלמן. בנם איתי שהיה טייס קרב, חלה במחלת ניוון עצבים סופנית; רצונו לסיים את חייו בכבוד הוביל למהלך בו הותרה לראשונה מיתת חסד בישראל^[2]. בתם תלמה אלעזר נישאה לרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו)^[3].

ארכיונו של צבי ארד שמור במכון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

ספריו

אם עוד תבוא, רמת גן: מסדה, 1975.
בדלוק הסתיו: מחזור סוניטות, מרחביה: ספרית פועלים, 1939.
ביתו של אדם: רומן, תל אביב: זמורה ביתן, 1984. (מהדורה קודמת 1951).
יומן באפר: שירי קינה על גטו וילנה, ספרית פועלים, 1946.
ימי ניסן: רומן, מרחביה: ספרית פועלים, 1956.
ספר קאליש, (2 כרכים), הוצאת יוצאי קאליש, 1964.
להיות לחלום, תל אביב: עם עובד, תשמ"ב-1982.
מסתיו עד לא, תל אביב: עם עובד, תשמ"א-1981.
על אדמתי, מרחביה: שירים, ספרית פועלים, 1954.

תרגומיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

צבי ארד (רודניק) היה מתרגם פורה, אשר תרגם למעלה ממאתיים ספרים ובהם:

יצחק בשביס-זינגר, "שושה", עם עובד, תשל"ח 1978
יצחק בשביס-זינגר, בית הדין של אבא, ציורים:יחזקאל קמחי, תל אביב, ספרית הפועלים, תש"ם 1979.
יצחק בשביס-זינגר, "תאוות", זמורה ביתן, תשמ"ג 1983
יצחק בשביס-זינגר, "מוורשה עד ניו-יורק", עם עובד, תשמ"ד 1984
יצחק בשביס-זינגר, "משפחת מושקאט", זמורה ביתן, תשנ"א 1991
יורק בקר, "ידיד העולם כולו", זמורה, ביתן, תשמ"ו 1986
יורק בקר, "ימים ללא שינה", זמורה, ביתן, תשמ"ג 1983
בוריס פסטרנק, "דוקטור ז'יוואגו" (מרוסית), ספריה לעם, הוצאת עם עובד, תל אביב תשי"ט 1958.
חייקה קלינגר (רוזנברג), מיומן בגיטו, (מפולנית), הוצאת ספרית הפועלים וקיבוץ העוגן, 1959.
הזעם והלב - מסיפורי הזמן הסוער, תורגם מפולנית ביחד עם בנימין טנא, מרחביה, 1959.
דניאל דפו, רובינזון קרוזו, הוצאת מחברות לספרות, 1960, 1988, 1990.
אניילה ישינסקי, הרים מאפילים - סיפורים, תרגם מפולנית ביחד עם: בנימין טנא, ויעקב בסר, הוצאת ספרית הפועלים, תשמ"ז, 1987.
צבי איזמן, מזלות - סיפורים, (תרגום מיידיש) ביחד עם אהרון יבין, ואהרון מאירוביץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט.
אנדרי ביילי, פטרבורג, זמורה-ביתן, 1992.
ניקולאי גוגול, נפשות מתות, הוצאת דביר 1992.
פיודור דוסטויבסקי, האחים קרמזוב, דביר, 1993.
פיודור דוסטויבסקי, החטא ועונשו, דביר, 1993.
נל הרפר לי, אל תיגע בזמיר, ספריה לעם, הוצאת עם-עובד, 1964.
יאנוש קורצ'אק, דת הילד, תורגם מפולנית ביחד עם פרופ' דב סדן, רשימות, מסות ומאמרים על ארץ-ישראל ופדגוגיה שפורסמו בביטאונים שונים (1938-1919) ומבחר מעיתונות הילדים "מאלי פשגלונד" וחמש רשימות מדו-שבועון לילדים ומחנכים "בשמש" (1926-1919), הוצאת בית לוחמי הגטאות, בית לוחמי הגטאות על שם יצחק קצנלסון והקיבוץ המאוחד, תשל"ח, 1977, (456 עמודים).
פרנץ ורפל, המשפחה מנאפולי, זמורה-ביתן, 1986.
אנטולי ריבקוב: ילדי ארבט, השלושים וחמש ושנים אחרות, אימה, זמורה-ביתן, 1992-1989.
אריך מריה רמרק, במערב אין כל חדש, זמורה-ביתן, 1982.
אריך מריה רמרק, שלושה חברים, זמורה-ביתן, 1992.
מיכאיל בולגקוב, השלג השחור, עם עובד, תשל"ד.
ז'אק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, עם עובד, תשל"ב.
פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסא דאג, עם עובד, תשל"ט 1979.
שטפן צווייג, העולם של אתמול, זמורה-ביתן, 1982.
שטפן צווייג מרי סטיוארט, זמורה-ביתן, 1988.
שטפן צווייג, מרי אנטואנט, זמורה-ביתן, 1987.
אביגדור דגן, בינת השכוי, הוצאת עם עובד, 1978.
אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, עם עובד, 1978.
אלבר קאמי, הנפילה, ספריית הפועלים, 1959.
בוריס פסטרנאק, ד"ר זיוואגו, עם עובד (סדרת ילקוט), 1958.
ליון פויכטוונגר, מלחמת היהודים הוצאת זמורה ביתן 1984
לב טולסטוי, סונטת קרויצר, הוצאת דביר, 1987.
לב טולסטוי, קוזקים, הוצאת דביר, 1993.
וירג'יניה וולף, אורלנדו, הוצאת זמורה ביתן מידן, 1974 .
וואסילייב ס' גושצייב, המאה העשרים ואחת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ד.
ליון פויכטוונגר, היהודי זיס הוצאת זמורה ביתן 1984

לקריאה נוספת

יוסף אבן, 'על שתי חטיבות-פרוזה של צבי ארד', מאזנים, מ"ב, תשל"ו-1976. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
שרה הלפרין, 'הזמן והשימוש-בזמן ברומן של צבי ארד "להיות לחלום', [1982], עלי-שיח, 20, תשמ"ד-1984.
עדה ברקאי, '"לומר את זה פשוט": על צבי ארד, "מסתיו עד לא", 1980, על המשמר, ינואר 1981.
נפתלי הרץ טוקר, 'שירתו של צבי ארד בזיקתה לזמנה', מאזנים, נ"ג, 2, תשמ"א-1981. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ארד (רודניק) צבי יהודה, באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
^ ¹ ² ³ ארד (רודניק) צבי יהודה, באתר עין שמר - מערכת מעוף+
^ ¹ ² 5211 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
^ צבי ארד – איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל

[:0-1] ¹ ² ³ ארד (רודניק) צבי יהודה, באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית

[:1-2] ¹ ² ³ ארד (רודניק) צבי יהודה, באתר עין שמר - מערכת מעוף+

[:2-3] ¹ ² 5211 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org

[4] צבי ארד – איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל

[1]

[2]

[3]

[4]