הינדנבורג (ספינת אוויר)

LZ-129 הינדנבורג
LZ 129 Hindenburg
ההינדנבורג חונה בלייקהרסט, ניו ג'רזי, ב-1936
ההינדנבורג חונה בלייקהרסט, ניו ג'רזי, ב-1936
ההינדנבורג חונה בלייקהרסט, ניו ג'רזי, ב-1936
מאפיינים כלליים
סוג צפלין
ארץ ייצור גרמניה הנאצית
יצרן Luftschiffbau Zeppelin עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים 
אורך 245 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות שיוט 122 קמ"ש
מהירות מרבית 135 קמ"ש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הצפלין LZ-129 הינדנבורגגרמנית: LZ 129 Hindenburg) הייתה ספינת אוויר של גרמניה הנאצית מתוצרת צפלין, שנשרפה לחלוטין באירוע שנודע בשם "אסון הינדנבורג". השריפה התרחשה בעת ניסיון נחיתה בניו ג'רזי שבארצות הברית, ב-6 במאי 1937. בשריפה נהרגו 36 בני אדם – 13 נוסעים, 22 אנשי צוות ואיש צוות קרקע אחד. 62 בני אדם נוספים שהיו על הספינה ניצלו. התאונה קירבה את קיצן של ספינות האוויר כאמצעי תחבורה אווירי עיקרי, והאיצה את המעבר לעידן המטוסים.

ההינדנבורג הייתה ספינת האוויר הגדולה ביותר שנבנתה מעולם (במקביל לספינה התאומה, LZ-130 – "גראף צפלין 2"), ונקראה על שם פאול פון הינדנבורג, נשיא גרמניה לשעבר.

אחד מארבעת המנועים (DB-602)
ההינדנבורג בוערת בלייקהרסט, 6 במאי 1937
שידור הרדיו המפורסם של הכתב הרברט מוריסון בעת האסון
אתר ההנצחה בלייקהרסט כיום

הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת האוויר "LZ-129 הינדנבורג" נבנתה בשנים 1931–1936, וטסה לראשונה ב-4 במרץ 1936. גופה נבנה מסגסוגת אלומיניום, אורכה היה 245 מטר, וקוטרה היה 41 מטר. היא הכילה 200,000 מטר מעוקב של גז מימן ב-16 תאים נפרדים, והונעה בארבעה מנועי דיזל מתוצרת חברת מרצדס-בנץ בעלי הספק של 1,200 כ"ס כל אחד. מהירותה המרבית הייתה 135 קמ"ש. היא נשאה 61 אנשי צוות ו-50 עד 72 נוסעים.

הספינה תוכננה להכיל גז הליום, אך בעקבות סירובה של ארצות הברית למכור הליום למדינות זרות, היא מולאה במימן, שהוא גז דליק ביותר. אמצעי הבטיחות הרבים שהורכבו בה איפשרו את התקנתו של חדר עישון מדוחס אוויר.

במהלך שנת 1936, השנה הראשונה להפעלתה, הספינה נשאה כ-2,800 נוסעים וכ-160 טון של מטען. היא טסה עשר פעמים לארצות הברית, ושבע פעמים לברזיל. ביולי 1936 רשמה שיא, כשהשלימה חצייה כפולה של האוקיינוס האטלנטי בפחות משישה ימים. ב-1 באוגוסט 1936 הופיעה בטקס הפתיחה של האולימפיאדה בברלין, וטסה מעל האצטדיון עם הדגל האולימפי, כאות להגעתו של הקנצלר הגרמני אדולף היטלר למקום.

הנחיתה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי 1937 הספינה הגיעה לבסיס חיל הים האמריקני בלייקהרסט (Lakehurst) שבניו ג'רזי, בסיום הטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה של שנת 1937. האירוע המיוחד משך עיתונאים רבים, לרבות צלמים וצוותי הסרטה. הקריין הרברט מוריסון שידר את האירוע בשידור מושהה ברדיו, בדיווח שזכור כאחד מהרגעים ההיסטוריים בתולדות הרדיו והעיתונות האלקטרונית כולה.

בעת ניסיון הנחיתה בשעה 19:21 החלה הספינה לבעור, ותוך פחות מדקה היא נשרפה לחלוטין. בשריפה נהרגו 13 נוסעים, 22 אנשי צוות וחייל אחד מצוות הקרקע. 23 נוסעים ו-39 אנשי צוות אוויר נותרו בחיים.

הגורם להצתה היה ככל הנראה ניצוץ של חשמל סטטי, אך הנסיבות המלאות של השריפה שנויות במחלוקת. ממשלת גרמניה טענה כי גז המימן היה החומר הראשון שבער, וחוקרים אחרים טענו כי בד דליק בער ראשון.

עדויות שנאספו לאחרונה מצביעות כי פנייה חדה שביצע קברניט הספינה גרמה להינתקות של מיתר בשלד הספינה, שכתוצאה מהמתיחות שלו קרע את דופן הספינה בדומה לאפקט של הצלפת שוט. כתוצאה מכך השתחרר גז מימן לאוויר.

ספינות אוויר נוטות להיטען בחשמל סטטי במהלך הטיסה, אך המטען מתחלק בצורה שווה בכל הספינה. עם הורדת כבלי העגינה הרטובים, הפוטנציאל החשמלי על השלד המתכתי התאפס. הפוטנציאל על חלקי הספינה הלא-מתכתיים, עם זאת, לא התאפס מיד, ובבקשו את הדרך המהירה ביותר להתאפס, נע ניצוץ בין גוף הספינה (הלא-מתכתי) לשלד הספינה (המתכתי), תוך שהוא מצית את המימן הדולף.

על אף שספינות האוויר נחשבו לאמצעי תחבורה בטוח מאוד מבחינה סטטיסטית (ורוב התאונות שלהן אירעו בגלל מזג אוויר גרוע) – הכיסוי התקשורתי הרחב של התאונה, לרבות סרטי הצילום ושידור הרדיו, הוביל לירידה חדה מאוד בביקוש לטיסה בספינות האוויר. למעשה, התאונה סימלה את קץ עידן ספינות האוויר כאמצעי תחבורה אווירי עיקרי, ואת המעבר לעידן הטיסה במטוסים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונה של הספינה בוערת שימשה כבסיס לכריכת האלבום Led Zeppelin של להקת הרוק הבריטית משנות ה-70 Led Zeppelin.

ב-1975 יצא לאקרנים סרט האסונות "ההינדנבורג", בבימויו של רוברט וייז, ובכיכובם של ג'ורג' סי. סקוט ואן בנקרופט. עלילת הסרט מתארת את אסון ההינדנבורג כחבלה מכוונת, למרות שבמציאות לא הייתה כל עדות לחבלה כזאת.

הפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה הבדיונית "טיימלס" מתרחש בניו ג'רזי ביום בו קרה האסון ומתמקד בהיבטים שונים של אסון ההינדנבורג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הינדנבורג בוויקישיתוף