הלל דלסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלל דלסקי, אוגוסט 2008

הלל (ביל) מתתיהו דלסקי (19 ביולי 1926 - 12 בדצמבר 2010) היה פרופסור אמריטוס בחוג לספרות אנגלית שבאוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל בחקר הספרות הכללית לשנת תש"ס, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל דלסקי נולד וגדל ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. הוא גדל בבית חילוני-ציוני, אביו יוסף דלסקי היה נשיא הפדרציה הציונית של דרום אפריקה. דלסקי למד בבית ספר על שם המלך אדוארד השביעי והיה חבר בתנועת הנוער "הבונים דרור". דלסקי שירת כמתנדב בחיל המשלוח של דרום אפריקה באיטליה בשנים 1944–1945. ב-1947 סיים תואר ראשון באנגלית ובהיסטוריה באוניברסיטת ויטווטרסראנד בדרום אפריקה.

ב-1948 התנדב לצה"ל במסגרת מח"ל ולחם במלחמת העצמאות כמפקד צוות תותחנים. הוא לחם בקרבות לשחרור הנגב. בהמשך היה דלסקי התותחן שירה את הפגז שהטביע את הנחתת אלטלנה. דלסקי ניסה למחות אך שוכנע לבסוף, ירה על האוניה וגרם לעלייתה באש.

בתום המלחמה שב לדרום אפריקה והשלים תואר שני באנגלית בהצטיינות ב-1952. היה תלמיד מחקר בג'יסאס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1957–1958 ובשנת 1963 קיבל דוקטורט[1] בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית. דלסקי לימד באוניברסיטה העברית החל משנת 1954, התמנה לפרופסור מן המניין ב-1976. שימש פעמיים כראש החוג לאנגלית. כיהן כראש בית הספר לתלמידי חו"ל בשנים 1973–1976 והוא יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס החל מ-1994.

דלסקי נבחר כנשיא החברה הבינלאומית לדיקנס בשנת 1985, נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1993, נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1999, זכה בפרס ישראל לחקר הספרות הכללית בשנת 2000, זכה בפרס על שם הארי ט. מור למלומד מצטיין עבור מפעל חיים בחקר לורנס בשנת 2001.

דלסקי היה חבר בסגל נבחרת ישראל בקריקט, תחביב שעסק בו מצעירותו.

הלל דלסקי היה נשוי לשירלי קאופמן, שהיא משוררת, אב לארבעה מנשואים קודמים וסב לעשרה נכדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל דלסקי חקר את הרומן האנגלי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

The Forked Flame: A Study of D.H. Lawrence[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שם ספרו הראשון והידוע ביותר של הלל דלסקי שהתפרסם לראשונה בשנת 1965 וראה אור בשלוש מהדורות. החידוש בספר הוא השימוש בדיון של לורנס "Study of Thomas Hardy", שלא פורסם בחייו, כבסיס לניתוח הרומנים שלו. עבודה זו דנה מעט בהרדי ועוסקת בעיקר בענייני דת (יהדות ונצרות) ואמנות. כבסיס לדיון מגדיר לורנס את מה שהוא מבנה התודעה המנטלית ותודעת הדם, המקבילים לתפישתו לעקרון הגברי והעיקרון הנשי. ביצירותיו מבקר לורנס את התגלמותו של העיקרון הגברי, ומצדד בזה של העיקרון הנשי, אף על פי שהאמין באופן מובהק בעצמו כגבר. ניתוחי הרומנים של דלסקי מבוססים על הניגוד הזה.

לדעת דלסקי, "הקשת בענן", ו"נשים אוהבות" הם שני הרומנים הטובים ביותר של לורנס, ובין הגדולים ביותר במאה ה-20.

Dickens and the Art of Analogy[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקנס ואמנות האנלוגיה הוא ספרו השני של דלסקי שיצא לאור ב-1970. דיקנס כתב ספרים רבים, אך דלסקי בחר בשמונה המייצגים תקופות שונות בכתיבתו: בתקופה האחרונה כתב את "בית קדרות", "דוריט הקטנה", "תקוות גדולות", ו"ידידנו המשותף". לדעת דלסקי ארבעת הרומנים האלה הם הטובים ביותר של דיקנס, ושנים מביניהם (הראשון והאחרון) הם בין הגדולים ביותר במאה התשע עשרה.

דיקנס כתב רומנים ארוכים מאוד, המשתרעים לעיתים קרובות על פני 800–900 עמודים, מלאים בדמויות רבות ושונות. ישנה הסכמה כללית שהוא ניחן בדמיון מופלא, אולם רבים משוכנעים שאין גורם מאחד ברומנים אלה. דלסקי טוען, בניגוד לדעות אלה, שביצירות המאוחרות יותר הגורם האנלוגי מצליח לאחד את רוב הדמויות בהצגת נושא מרכזי, שעל כל קורא לגלות אותו בעצמו בכל ספר וספר. ניתן להבחין בטכניקת האנלוגיה מתחילת כתיבתו של דיקנס, אבל היא מתמצית בארבעת הרומנים האלה.

Joseph Conrad: The Way of Dispossession[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של דלסקי התפרסם ב-1977, כותרת הספר מתייחסת לטיעון שעומד בבסיסו, והוא ציטוט מטי. אס. אליוט ("Four Quartets"): "כדי לרכוש את מה שאין לך, עליך לותר על מה שיש לך." בהקשר זה כתב קונרד בספר אוטוביוגרפי ("A Personal Record"), "יש לי אינסטינקט של אימה מלאבד ולו לרגע קט את השליטה המלאה בעצמי," דלסקי סבור שהפחד הזה משתקף ביצירותיו העיקריות של קונרד. הוא מרבה לתאר מצבים שאדם עומד לפתע במבחן בלתי צפוי שמגלה, גם לאדם עצמו, את ערכו. קונרד מראה איך ערך זה תלוי ביכולתו לשלוט בעצמו. אולם בספר שמהווה שיא בהצגת נושא זה, "לנגד עיניים מערביות", מגיע הגיבור להגשמתו על ידי נכונותו לאבד את שליטתו העצמית.

קונרד כתב מספר רב של רומנים, אך דלסקי מתרכז בניתוח מפורט של שמונה טקסטים בלבד, ביניהם החשובים ביותר לדעתו "נוסטרומו", "הסוכן החשאי" ו-"לנגד עיניים מערביות".

The Divided Heroine: A Recurrent Pattern in Six English Novels[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הזה יצא לאור ב-1984. שם הספר מצביע על הנושא שלו, הגיבורה החצויה. ספר זה שונה מספריו האחרים של דלסקי בכך שלא נכתב על סופר אחד. הוא עוסק בשישה ספרים של שישה סופרים שונים: "אנקת גבהים" מאת אמילי ברונטה, "הטחנה על הנהר פלוס" מאת ג'ורג' אליוט, "טס לבית דרברוויל" מאת תומאס הרדי, "The White Peacock" מאת דייוויד הרברט לורנס, "מרת דאלוויי" מאת וירג'יניה וולף ו"קץ הפרשה" מאת גרהם גרין.

בכל ששת הספרים, הדמות המרכזית היא אישה אשר נמשכת לשני גברים שהם הפכים האחד לשני. אהבתה של האישה לשני הגברים המנוגדים מצביעה על אישיות המכילה תכונות מנוגדות. כל הספרים מתארים אישה שאינה מסוגלת להגיע לשיווי משקל כלשהו. העלילות מסתיימות על פי רוב במוות, לפעמים בהתאבדות.

Unities: Studies in the English Novel[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה אסופת מאמרים על הרומן האנגלי פרי עטו של הלל דלסקי. כמחצית מן המאמרים מתפרסמים בפעם הראשונה. הספר ראה אור ב-1985, בתקופה שהשפעתו של הזרם הבקורתי דקונסטרוקציה היה בעיצומו. מבקרים באסכולה זו טענו, בין היתר, שלא יכולה להיות אחדות לרומן בגלל ניגודים שמטבע הדברים לא ניתן ליישבם. בניגוד לדקונסטרוקציה, טוען דלסקי שישנן דרכים שונות להשגת אחדות ברומן. בספר זה דן דלסקי במספר רב של סופרים ובארבע צורות אחדות. הסופרים הם: ויליאם מייקפיס תאקרי, ג'ורג' אליוט, וירג'יניה וולף, וא.מ. פורסטר בקבוצה הראשונה; דייוויד הרברט לורנס, ג'וזף קונרד וא.מ. פורסטר בקבוצה השנייה; ג'יין אוסטן, ויליאם מייקפיס תאקרי, ג'יימס ג'ויס, וגרהם גרין בקבוצה השלישית; דייוויד הרברט לורנס, תומאס הרדי, ואלן סיליטו בקבוצה הרביעית.

בשר-ודם בקסת הדיו: עיונים ברומנים אנגליים קלסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו היחיד של דלסקי בשפה העברית, אשר התפרסם בהוצאת מוסד ביאליק ב-1985. הספר הוא תרגום מעודכן של כתביו באנגלית.

Thomas Hardy and Paradoxes of Love[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של דלסקי ראה אור ב-1997, ודן בשבעה רומנים של תומאס הרדי. הרדי האמין שגבר מתאהב כאשר הוא נעשה ער לריקנות בתוך עצמו, ומנסה למלא את החלל. במרכז רוב הרומנים עומדת אישה שמתאהבת בשני גברים שהם הפכים אחד של השני, למשל טיפוס של דון ז'ואן כנגד איש צנוע וביישן. במספר רומנים גם תוארה אישה שכל כך מסופקת בעצמה שאינה מסוגלת להתמסר ביחסי מין. הרדי היה הסופר הראשון בספרות האנגלית שכתב במפורט על נושא המין, ובכך קדם לדייוויד הרברט לורנס.

דלסקי טוען שהרדי הגיע למבוי סתום בניסיונו ליישב את הניגודים בגיבורות שלו והפסיק לכתוב רומנים לאחר פרסום "ג'וד האלמוני" ב-1895. הרדי עצמו נימק את הפסקת כתיבת הרומנים כתגובה לביקורות לא טובות שקיבל על שני הרומנים האחרונים והגדולים שלו ("טס לבית דרברוויל" ו"ג'וד"). לאחר "ג'וד" הרדי הקדיש את עצמו במשך למעלה משלושים שנה לכתיבת שירה - ובהצלחה גדולה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Forked Flame: A Study of D. H. Lawrence (London: Faber & Faber; Evanston: Northwestern University Press; 1965), Paper-covered edition (London: Faber & Faber, 1968). New edition (reprint), with new preface (Madison: University of Wisconsin Press, 1987).
  • Dickens and the Art of Analogy (London: Faber & Faber; New York: Schocken; 1970).
  • Joseph Conrad: The Way of Dispossession (London: Faber & Faber; New York: Holmes & Meier; 1977).
  • The Divided Heroine: A Recurrent Pattern in Six English Novels (New York and London: Holmes & Meier, 1984).
  • Unities: Studies in the English Novel (Athens: The University of Georgia Press, 1985).
  • Thomas Hardy and Paradoxes of Love (Columbia and London: University of Missouri Press, 1997).
  • ed. with Murray Baumgarten, Homes and Homelessness in the Victorian Imagination (New York: AMS Press, 1998).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]