טי אס אליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תומאס סטרנס אליוט)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תומאס סטרנס אליוט
Thomas Stearns Eliot
T.S. Eliot, 1923.JPG
לידה 26 בספטמבר 1888
ארצות הבריתארצות הברית סיינט לואיס, מיזורי
פטירה 4 בינואר 1965 (בגיל 76)
בריטניהבריטניה לונדון, אנגליה
מדינה ארצות הברית
מקום מגורים מיזורי, סנט לואיס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון
אוניברסיטת הרווארד
מרטון קולג'
אקדמיית מילטון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ויויאן איי-ווד אליוט, ואלרי אליוט, ואלרי אליוט עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימתו של אליוט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טי אס אליוט, או בשמו המלא תומאס סטרנס אליוטאנגלית: Thomas Stearns Eliot;‏ 26 בספטמבר 1888 - 4 בינואר 1965) היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות אנגלי-אמריקאי. אליוט נולד בארצות הברית, והתיישב בשנת 1914 באנגליה, בגיל 26. בשנת 1927 אימץ אזרחות בריטית תוך ויתור על זו האמריקאית. באותה שנה המיר אליוט גם את דתו היוניטריאנית בזו האנגליקנית ("אנגלו-קתולית" לפי ניסוחו).

אליוט נולד למשפחה אמידה בסיינט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). את עיקר פרסומו והשכלתו הגבוהה רכש לו בממלכה המאוחדת ובצרפת, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל. עזרא פאונד, שהיה כתב חוץ של המגזין "Poetry" למשך שש שנים, שיכנע את המייסדת והמו"לית של המגזין, הרייט מונרו, לפרסם את יצירותיו הראשונות של טי אס אליוט. בשנת 1948, הוענק לטי אס אליוט פרס נובל לספרות.

שיריו של אליוט נחשבו כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והרמזים לספרות הקלאסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. הוא השתמש בשירתו ביסודות צעקניים והמוניים לצד נושאים שיריים מסורתיים מן המסורת האירופית, היהודית-נוצרית או ההודית, במעברים בין שיחת חולין בנאלית לרטוריקה מקיפה, בהפסקות ברצף הסיפורים על ידי גיחות פתאומיות אל העבר כמו בטכניקות קולנועיות.

חידושים ביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט אחראי ליישום המונח שטבע בשנת 1919 - "קורלטיב אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו"[1] מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

אנטישמיות אצל אליוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית האנטישמיות ביצירתו של אליוט מעוררת פולמוס עז. כך למשל הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). בשיר זה תיאר אליוט אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים מסלידים בסגנון המזכיר את התעמולה האנטישמית בעיתון הגרמני דר-שטירמר.. כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה למעט בגישה האנטישמית אצל אליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסאטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי כשם שקיימת ביצירתו גם ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו גם שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סאטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין[2] כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:


בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל
וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת
שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,
מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.[2]

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

המימד הזואומורפי של היהודי "הגוהר-רובץ על אדן החלון" כמו חיה רעה, נתעב: "שורץ באיזה בית-מרזח באנטוֶרפן", הוא אך זוטות לעומת המימד השטני שמייחס המשורר ליהודי ביצירה זו. מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" (My house is a decayed house) חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד.[2]

ספרי שירה ופואמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוויו לספר מאת רוברט קרופורד מאת Sarah Chruchwell בעיתון The Guardian 11.02.2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002
  3. ^ עמנואל בן גריוןעם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940
  4. ^ משה דור"ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967