יעקב שביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב שביט

יעקב שביט (נולד ב-1944) הוא פרופסור מן המניין, ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וסופר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שביט נולד בקריית חיים. בעת שירותו הצבאי החל לפרסם סיפורים, שירים ומאמרי ביקורת בעיתונים "דבר", "הארץ", "מעריב", ו"ידיעות אחרונות". עשה את חוק לימודיו באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1972 הגיש את עבודת המאסטר על התנועה הכנענית תחת הכותר: "האידאולוגיה של האנטי-ציונות הארץ-ישראלית". בשנת 1977 סיים את עבודת הדוקטורט, נושאה היה: "התנועה הרוויזיוניסטית: התוכניות ההתיישבותיות והרעיון החברתי", בהדרכתו של פרופ' זאב לקויר.

יעקב שביט מונה ב-2008 בפעם השלישית כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. היה אחראי מטעם אוניברסיטת תל אביב על תוכניות לימודים לקציני צה"ל, וכחבר במועצות ציבוריות שונות. בתחילת שנות השמונים הנחה את תוכנית הטלוויזיה "דברים בגו", שאפשרה לציבור הרחב להכיר את עולמם של היסטוריונים. לימד באוניברסיטת שיקגו ובפריס 8.

הוא בעלה של הפרופסור למחקר התרבות זהר שביט ואביהם של המתרגמת נגה שביט, הסופר וההיסטוריון ד"ר אוריה שביט והסופר אבנר שביט.

ייסוד ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שביט שימש כמייסדם וכעורכם הראשי של מספר מפעלי מחקר בהיסטוריה של ארץ ישראל ושל היישוב העברי.

שביט ערך בין השנים 1986-1981 את סדרת ספרי ההיסטוריה ההיסטוריה של ארץ-ישראל, שבה נטלו חלק מחשובי החוקרים בתחום. הסדרה סוקרת את תולדות ארץ ישראל משחר ההיסטוריה ועד מלחמת העצמאות ותרמה להפנמת התפיסה של ההיסטוריה של ארץ ישראל כיחידה גאוגרפית, היסטורית ותרבותית, וגם כמכלול של עמים ותרבויות.

שביט יזם את חיבור לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, אותו ערך בצוותא עם חיים באר ויעקב גולדשטיין. לקסיקון זה העלה מתהומות הנשייה דמויות חשובות בהיסטוריה המודרנית של הארץ.

יעקב שביט היה המייסד והעורך הראשון של קתדרה - רבעון לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה, הרואה אור מאז שנת 1976. אחר כך ישב במערכת כתב העת. זהו פרסום אקדמי העוסק בתולדות ארץ ישראל.

ערך בשנת 1997 את לקסיקון סטימצקי, אנציקלופדיה שימושית למאה ה-21 על פי מילון ובסטר.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הימין הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוב למדינה. התנועה הרוויזיוניסטית: התוכנית ההתיישבותית והרעיון החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה מ-1978, שנוסח מורחב מאוד שלו יצא לאור בשפה האנגלית, היה הדיון ההיסטורי-אקדמי בתולדותיה של התנועה הרוויזיוניסטית והניב מחקרים רבים בתולדות ה'ימין' הציוני. ספר נוסף שכתב יחד עם יעקב גולדשטיין בתחום הוא הסכם בן-גוריון - ז'בוטינסקי וכשלונו שיצא לאור ב-1979.

המיתולוגיות של הימין: עיונים בהיסטוריה פוליטית ואינטלקטואלית של הימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה פורסם בשנת 1986. בספר מנסה שביט לחדור לעובי-הקורה של מיתולוגיות הימין ומימושן בתקופה הטרום מדינה. הפרק הראשון דן במשיכת הרוויזיוניזם לאידאולוגיה הלאומית הפולנית, זאת בניגוד לרוב הציוני שהסתייג מצביונה האנטישמי. בפרק השני טוען שביט כי תוכנית האבקואציה של ז'בוטינסקי לא הייתה ראלית בשל התנגדות בריטניה, שפולין הייתה תלויה בה. הוא אף מראה כי ז'בוטינסקי לא חזה את השואה כפי שמקובל לחשוב, זאת בהתבסס על ספרו האחרון בו השווה את רדיפת הנאצים את היהודים בפולין לפוגרומים במזרח אירופה בשנים 1920-1919. בפרק השלישי הוא מנסה להפריך את אבהותו של ז'בוטינסקי על רעיון המרד כפי שגורסת ההיסטוריוגרפיה הרוויזיוניסטית הרשמית. ז'בוטינסקי היה פרו-בריטי ורצה ליצור מודל היסטורי נוסח המרד האירי של 1916, יותר מאשר מרד בנוסח גריבלדי. לפי שביט ייחס מנחם בגין השקפה זו לז'בוטינסקי על מנת לבצר את מעמדו שלו.

בפרק הרביעי קובע שביט כי בגין לא החליט סופית על המרד אלא לאחר מרד גטו ורשה באפריל 1943. בפרק החמישי מראה שביט כי נסיון הברית עם גרמניה הוא חזון משיחי שמוכיח כי העם היהודי חזק ומסוגל להעמיד תנאים לצדדים הלוחמים, כשבסיומה של המלחמה תיכון מדינה יהודית בין שתי גדותיו של הירדן. סיבה נוספת היא כי בסוף 1940 הגיע אברהם שטרן (יאיר) למסקנה כי היטלר ניצח במלחמה וכי האנטישמיות הנאצית אינה שונה מן האנטישמיות של העבר ולכן יש להקדים תרופה למכה, ולכרות ברית עם גרמניה על בסיס שותפות אינטרסים כנגד בריטניה. לטענת המחבר נבצר מלח"י שקם ב-1943 להתאחד עם האצ"ל בשל יחס הפטרונות מצידו של בגין.

בפרק השישי גורס המחבר כי הרוויזיוניזם יותר מכל זרם ציוני אחר היה זקוק ל"מנהיג מחוקק" בדמותו של אורי צבי גרינברג, מעמד שנבצר ממנו לקבל בתנועת העבודה אליה השתייך עד שלהי שנות העשרים. והשירה אותה חיבר הייתה שילוב השירה המודרנית עם מדרשי הגאולה בני הבית השני. בפרק השביעי טוען שביט כי השקפתו של ז'בוטינסקי הייתה מגוונת והשתנתה לאורך הזמן ובין קהלים שונים. לגבי המושג גזע סובר שביט כי ז'בוטינסקי הושפע מתפישתו הפוזיטיביסטית של באקל ולא מהתפישה האורגנית של הרדר. תפישתו הלאומית לא הייתה רומנטית, בניגוד לזו של תלמידיו וז'בוטינסקי דגל בהפרדת הדת מן המדינה וביצירתה של מדינה מערבית חילונית וליברלית ולא משיחית. בניגוד לגישתם של צבי גרינברג, יהושע ייבין ואב"א אחימאיר לא העניק ז'בוטינסקי לאנשי צבא מקום מרכזי בחברה, אלא היה מוקסם מההיבט הבימתי של הצבא. בהשתמשו ברטוריקה צבאית התכוון ליצירת אדם יהודי חדש ולא כדגם מנחה לפעולה פוליטית.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שביט העמיד מחקרים מקיפים בתחום ההיסטוריה האורבנית, הכלכלית והתרבותית של ארץ ישראל, וחקר את התרבות הלא-קאנונית. בכך בולטים ספריו הבאים:

מעברי עד כנעני - מציונות רדיקלית לאנטי ציונות - ספר זה משנת 1984, שראה אור באנגלית, הוא מחקר חלוצי על התפתחותם של החוג ה'כנעני' ושל האידאולוגיה ה'כנענית', שנודעה להם השפעה חשובה על ההתפתחות הרעיונית של היישוב העברי משנות הארבעים של המאה העשרים.

חרושת הטקסטיל בארץ ישראל 1854-1956: מתעשייה חלוצית לתעשייה מובילה - ספר זה שהתפרסם ב-1992, עוסק בהיסטוריה הכלכלית של היישוב, דרך הפריזמה של ראשית התפתחותו של ענף הטקסטיל בארץ ישראל. ובנסיבות הפיכתו לאחד מענפי התעשייה המרכזיים במשק היהודי.

Staging and Stagers in Modern Jewish Palestine: The Creation of Festive in a New Culture 1882-1948 - ספר זה, אותו כתב יחד עם שושנה סיטון עוסק בתרבות העממית ביישוב העברי. הספר נסב על יצירת מערכת החגים והטקסים שכוננה 'תרבות עממית רשמית' בחברה היהודית החדשה; אולם יש לו גם השלכות חשובות על הבנת תהליכי 'ההמצאה של מסורות' בחברות מודרניות וקדם מודרניות כאחת.

ההיסטוריה של תל אביב - זוהי סדרת בת שלושה ספרים אותה ערך יעקב שביט ביחד עם גדעון ביגר ויצאה לאור בשנים 2007-2001. זהו חיבור מקיף על תולדותיה של העיר העברית הראשונה מהיווסדה ועד ימינו. גרסה מקוצרת של הכרך הראשון ראתה אור בצרפתית.

היסטוריה של הרעיונות ותולדות ההיסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שביט פרסם כמה ספרים ומאמרים בתחום ההיסטוריה של הרעיונות, ביניהם:

History in Black: African-Americans in Search of an Ancient Past - זהו מחקר מקיף על אודות הכתיבה ההיסטורית האפרו-אמריקנית (ובעיקר האפרוצנטרית) שעניינה ההיסטוריה של 'האדם השחור' משחר האנושות ועד גילוי אמריקה. הספר בוחן את האופן שבו משתמשים השותפים בכתיבת 'היסטוריה שחורה' במקורות קדומים, את התובנות המופנמות במחקריהם, ואת מגמותיהם.

מלחמת הלוחות - ההגנה על התנ"ך במאה ה-19 - ספר משנת 2003, אותו כתב יחד עם מרדכי ערן, עוסק בהתגוננות של מלומדים יהודים מפני ההתקפות על התנ"ך - בעיקר באירוע שמכונה 'פולמוס בבל והתנ"ך' בראשית המאה העשרים. הוא מציג דיון על התמורות במעמדו של התנ"ך בחברה היהודית במאתיים השנים האחרונות, על הניסיון ליצור מחקר עברי, ועל ההתמודדות היהודית עם ביקורת המקרא ועם הארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום. הספר ראה אור באנגלית בנוסח מורחב מאוד, העוסק בהיבטים שונים של תולדות התנ"ך ובתרבות היהודית החדשה The Hebrew Bible Reborn: From Holy Scripture to the Book of Books. (with M. Eran) Walter de Gruyter, berlin, 2007.

אירופה המהוללת והמקוללת - היהודים, אירופה ותרבות המערב - הספר (שיצא בשנת תשס"ו) עוסק בדימויים של 'אירופה' ושל 'תרבות המערב' בשיח הציבורי היהודי בכ-200 השנים האחרונות כחלק מהמגמות השונות של הבנת המציאות הקיומית היהודית ושל הזהות היהודית בעת החדשה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים היסטוריים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונת הציד - הסזון: העימות בין "היישוב המאורגן" לארגוני המחתרת 1937-1947. תל אביב: הדר, 1976
  • מרוב למדינה. התנועה הרוויזיוניסטית: התוכנית ההתיישבותית והרעיון החברתי. יריב-הדר, תל אביב, 1978.
  • ללא פשרות: הסכם בן-גוריון - ז'בוטינסקי וכשלונו. יריב-הדר, תל אביב, 1979. (עם יעקב גולדשטיין)
  • לבנון/ כתיבה יעקב שביט; עריכה יוסי גבירץ. תל אביב: מטכ"ל/קצין חינוך ראשי, ענף הסברה, תשמ"א 1981.
  • מעברי עד כנעני: מציונות ראדיקאלית לאנטי-ציונות. דומינו בשיתוף עם בית הספר למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב, 1984.
  • המיתולוגיות של הימין: עיונים בהיסטוריה פוליטית ואינטלקטואלית של הימין. בית ברל, 1986.
  • היהדות בראי היוונות והופעת היהודי ההלניסטי החדש. עם עובד\ספריית אופקים, 1992.
  • חרושת הטקסטיל בארץ-ישראל 1854-1956: מתעשייה חלוצית לתעשייה מובילה. בית-הספר הגבוה למדעי הטקסטיל, רמת-גן, 1992.
  • היסטוריה של תל אביב-יפו בארבעה כרכים. כרך א', 2001,; כרך ב, 2007, כרך ד', 2002, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב. (עם גדעון ביגר)
  • מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה ה-19 ופולמוס בבל והתנ"ך. ספריית אופקים/עם עובד, תל אביב, 2003. (עם מרדכי ערן).
  • אירופה המהוללת והמקוללת: היהודים, אירופה ותרבות המערב, עם עובד, תל אביב, 2006. (עם יהודה ריינהרץ).
  • דרווין וכמה מבני מינו: אבולוציה, גזע, סביבה ותרבות: יהודים קוראים את דרווין, ספנסר, באקל ורנאן (עם יהודה ריינהרץ), ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2009
  • האל המדעי (עם יהודה ריינהרץ), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011.
  • The new Hebrew nation:a study in Israeli heresy and fantasy. F. Cass: London, 1987.
  • Jabotinsky and the Revisionist Movement. 1925-1948. F. Cass: London, 1988.
  • Athens in Jerusalem: Classical Antiquity and Hellenism in the Making of the Modern Secular Jew. The Littman Library of Jewish Civilization, Oxford, 1997.
  • History in Black: African-Americans in Search of an Ancient Past. Frank Cass, London, 2001,
  • Staging and Stagers in Modern Jewish Palestine: The Creation of Festive Lore in a New Culture (1882-1948). Wayne University Press, 2004. (with Shoshana Sitton)
  • Tel Aviv: Naissance d'une ville, 1909-1936, Albin Michel, Paris, 2004
  • The Hebrew Bible Reborn: From Holy Scripture to the Book of Books. Walter de Gruyter, Berlin, (with M. Eran).

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד מיכאל והאקדח של סרג'נט פרקר, ציורים ועטיפה: ברוך אלרון, הוצאת א. לוין-אפשטיין, תל אביב, 1969
  • אניה במזוודה, ציורים ועטיפה: דני קרמן, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ד 1974
  • מסע בתולעת ספרים, ציורים ועטיפה: דני קרמן, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1975
  • יותם וההיפופותם, ציורים ועטיפה: רות צרפתי, הוצאת הדר, תל אביב, 1977
  • גר אצלנו מלאך, ציורים ועטיפה: אורה איתן, הוצאת הדר, תל אביב, 1979
  • ספר אוריה, ציורים ועטיפה: מיקי בן כנען, הוצאת מסדה, רמת גן, 1979
  • מדין, ציורים ועטיפה: גיורא כרמי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1980
  • עוג עוג הגדול ועוג הקטן, ציורים ועטיפה: עמוס קינן, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1982
  • ילד מפתח, ציורים ועטיפה: אבנר כץ, הוצאת מסדה, רמת גן, 1987
  • נמרוד כלב-ציד, ציורים ועטיפה: דורית בן-ארי, הוצאת מסדה, 1987
  • נגה דמעות, ציורים ועטיפה: דני קרמן, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2006.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטיול הגדול /צייר אדוארד גורי; סיפר דונלד נלסון; (מאנגלית) עם עובד: תל אביב 1974
  • הגולם/ יצחק בשביס-זינגר (מאנגלית) ספרית פועלים: תל אביב, 1985.
  • דברים שקרו באמת, או, ואוגה /כריסטינה נסטלינגר; (מגרמנית), מסדה: רמת גן 1987.
  • נינה רואה הכול אחרת /רנטה ולש; [מגרמנית) מסדה: רמת גן 1988.
  • בן אוהב את אנה:רומן לילדים /פטר הרטלינג; (מגרמנית) ציורים - כרמי ‬ גל, מסדה: רמת גן 1988.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנתולוגיה ים-תיכונית: מבואות ומקורות/ עורך: יעקב שביט. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2004.
  • ירושלים: ביוגרפיה/ עורך: יעקב שביט. תל אביב: עם עובד, תשנ"ח 1998.
  • רב-ערך: לקסיקון סטימצקי אנציקלופדיה שימושית למאה ה-21/ פותח ונערך על פי אנציקלופדית WEBSTER על ידי צוות מחקר ובייעוץ יעקב שביט. בני ברק: סטימצקי, 1997.
  • מאבק, מרד ומרי: המדיניות הבריטית והציונית והמאבק עם בריטניה, 1941-1948; אסופת מאמרים/ ערך: יעקב שביט. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשמ"ז 1987.
  • ההיסטוריה של ארץ-ישראל/ עורך הסדרה: יעקב שביט. ירושלים: כתר, 1981-1985.
  • הבלש העברי חוזר: מבחר הסיפור הבלשי מפלשתינה (א"י)/ ערכו: זהר ויעקב שביט. תל אביב: ספרי מוניטין, 1983.
  • לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799 עורכים יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר. תל אביב, עם עובד, תשמ"ג 1983.
  • הבלגה או תגובה: הוויכוח ביישוב היהודי תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939)/ ההדיר מבוא והערות יעקב שביט. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ג 1983.
  • נפלאות ארץ-הקודש: מבחר סיפורי מסע והרפתקאות בארץ-ישראל במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים/ ערך יעקב שביט; תרגמו: אהרן אמיר, יגאל חיימוביץ, ארנון בן-נחום. ירושלים: כתר, 1981.
  • אבי, זאב ז'בוטינסקי/ ערי ז'בוטינסקי. (עריכה: יעקב שביט). ירושלים: סטימצקי, תשמ"א 1980.
  • וועידת היסוד והוועידה השנייה של הסתדרות העובדים הלאומית (1934, 1935) - דיונים ודיווחים/ ההדיר והוסיף מבוא והערות יעקב שביט. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשל"ח 1978.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עילם, יגאל, אחריותו של ההיסטוריון (על: יעקב שביט, הסזון) 1976, ‫ בתפוצות הגולה יט, 84/83 (1978) 191-186.
  • גוטהלף, יהודה, ‫ הכישלון בטרם ניצחון: Nachum Orland, "Israels Revisionisten" (1978), ‫ גשר 24, 4/3 (תשלט) 119-113.
  • עברון, בעז, ‫ על יעקב שביט מעברי עד כנעני; פרקים בתולדות האידאולוגיה והאוטופיה של "התחיה העברית", 1984, ‫ ידיעות אחרונות (2.3.1984) 21-20.
  • ‫גרנך, יוחנן, גאולה ומלכות בהגות ובמדיניות הרוויזיוניסטית, ‫ גשר 111 (תשמה) 125-121.
  • פונקנשטיין, עמוס, י' שביט, היהדות בראי היוונות והופעת היהודי ההלניסטי המודרני, ציון נח, ד, תשנ"ג, עמודים 126-123.
  • בצלאל בר כוכבא, ‫ יהדות ויוונות: בין מדע לפובליציסטיקה, תרביץ סג,ג (תשנד) 480-451.
  • דובנוב, אריה, יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, "אירופה המהוללת והמקוללת" (2006), ציון עב,ד (תשסז) 497-491.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]