הנרי לוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנרי לוס
Henry Robinson Luce
לוס ואשתו קלייר בות' לוס, מחזאית ופוליטיקאית מפורסמת (1954)
לוס ואשתו קלייר בות' לוס, מחזאית ופוליטיקאית מפורסמת (1954)
לידה 3 באפריל 1898
פנגלאי, סין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 1967 (בגיל 68)
פיניקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Moncks Corner עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אוקספורד
אוניברסיטת ייל
בית ספר הוטצ'קיס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מוציא לאור; עיתונאי
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג לילה רוס הוץ (1923–1935)
קלייר בות' לוס (1935–1967, שנת מותו)
צאצאים Ann Clare Brokaw, Henry Luce, Peter Paul Luce, Henry Luce III עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנרי רובינסון לוסאנגלית: Henry Robinson Luce;‏ 3 באפריל 189828 בפברואר 1967) היה איל עיתונות אמריקאי שנקרא "האזרח הפרטי המשפיע ביותר באמריקה של ימיו".[1] הוא השיק ופיקח באופק הדוק על שורה של מגזינים ששינו את העיתונות ואת הרגלי הקריאה של אמריקאים בני המעמד הגבוה. Time סיכם ופירש את חדשות השבוע; Life היה מגזין תמונות של פוליטיקה, תרבות וחברה ששלט בתפיסות החזותיות האמריקאיות בעידן שלפני הטלוויזיה; Fortune חקר לעומק את הכלכלה ואת העולם העסקי; ו-Sports Illustrated בחן את המניעים ואת האסטרטגיות של קבוצות הספורט ושל שחקני מפתח בהן. לוס, שהחזיק גם בבעלות על תחנות רדיו שונות ועל יומן חדשות מצליח, יצר למעשה את תאגיד המולטימדיה הראשון. הוא ראה בחזונו את ארצות הברית משיגה הגמוניה עולמית, וב-1941 הוא הכריז כי המאה ה-20 תהיה "המאה האמריקאית".[2][3]

חייו והקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוס נולד בטנגצ'ואו (כיום פנגלאי), בשאנדונג שבסין, ב-3 באפריל 1898, בנם של אליזבת רוט לוס ושל הנרי וינטרס לוס, שהיה מיסיונר פרסביטריאני. הוא התחנך בפנימיות סיניות ואנגליות שונות.

בגיל 15, הוא נשלח לארצות הברית כדי ללמוד בבית הספר היוקרתי הוצ'קינס בקונטיקט, שם הוא ערך את Hotchkiss Literary Monthly. שם גם פגש לראשונה את בריטון האדן, שהיה שותפו כל חייו. באותו הזמן, האדן שימש עורך ראשי של עיתון בית הספר ולוס עבד כעוזר לעורך האחראי. שניהם הלכנו ללמוד במכללת ייל, שם האדן שימש יו"ר ולוס כעורך האחראי של The Yale Daily News. לוס היה גם חבר באחוות "אלפא דלתא פי" ובאחוות "הגולגולת והעצמות". לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1920, שהוא נפרד מהאדן והחל שנה של מחקרים היסטוריים באוניברסיטת אוקספורד, ואחריהם שימש במשך תקופה בתור כתב המועדונים של Chicago Daily News.

בדצמבר 1921 חזרו לוס והאדן לעבוד יחדיו ב-The Baltimore News. בעודו נזכר במערכת היחסים שלו עם האדן, לוס אמר אחר כך, "איכשהו, למרות הבדלים גדולים במזג ואפילו באינטרסים, היה עלינו לעבוד יחד. היינו ארגון. במרכז החיים שלנו — העבודה שלנו, התפקיד שלנו — בשלב זה כל מה שהיה לנו היה שייך לשנינו."

מגזינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיונים ליליים על הרעיון של מגזין חדשות הוביל את לוס ואת האדן, בגיל 23, להפסיק את עבודתם ב-1922. מאוחר יותר באותה שנה, הם שיתפו פעולה עם רוברט ליווינגסטון ג'ונסון ובוגר ייל נוסף כדי ליצור את Time Inc..[4] הם הוציאו לאור את הגיליון הראשון של Time ב-3 במרץ 1923. לוס שימש מנהל העסקים בזמן שהאדן היה העורך הראשי. לוס והאדן שימשו לסירוגין כנשיא וכמזכיר-גזבר בעוד ג'ונסון כיהן כסגן הנשיא ומנהל הפרסום. בשנת 1925 החליט לוס להעביר את המטה לקליבלנד, בזמן שהאדן היה בטיול לאירופה. קליבלנד הייתה זולה יותר, ואשתו הראשונה של לוס, לילה, רצה לצאת מחוץ לניו יורק. כאשר האדן חזר, הוא היה מזועזע והעביר את "טיים" חזרה לניו-יורק. לאחר מותו הפתאומי של האדן ב-1929, לוס תפס את עמדתו.

לוס השיק את מגזין העסקים Fortune בחודש פברואר 1930, ורכשה את Life על מנת להשיקו מחדש כמגזין שבועי של צילומי עיתונות בנובמבר 1936; הוא המשיך להשיק מגזינים נוספים: את House & Home ב-1952 ואת Sports Illustrated ב-1954. בנוסף הפיק לוס את יומן החדשות השבועי The March of Time. עד אמצע שנות ה-60 הייתה חברת Time Inc. לחברת ההוצאה לאור הגדולה והיקרתית של מגזינים בעולם.

הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, מודע לכך שרוב המוציאים לאור יתנגדו לו, הוציא ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, צו שחסם את כל המו"לים ואנשי המדיה מביקורים באזורי הלחימה; הוא מינה את גנרל ג'ורג' מרשל לאחראי על אכיפת הצו. המטרה העיקרית הייתה לוס, שהרבה להתנגד למהלכיו של רוזוולט. ההיסטוריון אלן ברינקלי טען כי המהלך היה "טעות", וכי לו היה לוס היה יכול לנסוע, הוא היה מעודד את הכוחות האמריקאיים ברחבי העולם. עם זאת, בעודו תקוע בניו-יורק, לוס המתוסכל והכועס הביע את עצמו במפלגתיות בוטה.[5]

לוס, נתמך על ידי העורך הראשי ט. ס. מת'יוס, מינה את ויטאקר צ'יימברס לעורך חדשות החוץ בפועל ב-1944, למרות המריבות שצ'יימברס ניהל עם כתבים בשטח.[6]

לוס, שנשאר עורך ראשי בכל גליונות "טיים" שלו עד 1964, שמר על מיקומו בתור חבר בעל השפעה במפלגה הרפובליקנית.[7] הוא היה דמות משפיעה מאחורי מה שנקרא "הלובי הסיני", ושיחק תפקיד גדול בהנחיית מדיניות החוץ האמריקנית והרגשות העממיים לטובת מנהיג הקוואמינטנג צ'יאנג קאי-שק ולטובת אשתו, סונג מיי-לינג, במלחמה נגד היפנים. בני הזוג הופיעו בתמונת השער של Time אחת עשרה פעמים בין 1927 ו-1955.[8]

דווח כי לוס ניסה במהלך שנות ה-60 שימוש בLSD, לדבריו "שוחח עם אלהים" תחת השפעתו.[9]

הוא שאף להיות מזכיר המדינה בתוך הממשל הרפובליקני, ולכן כתב מאמר מפורסם ב"טיים" בשנת 1941, שנקרא "The American Century" ("המאה האמריקאית"), אשר הגדיר את תפקידה של מדיניות החוץ האמריקנית במשך שארית המאה ה-20 (ואולי אף מעבר).

כן היה אנטי-סובייטי נלהב. הוא קידם את מושגי הדומיננטיות וההשפעה של ארצות הברית ב"מאה האמריקאית" בכתבי העת שלו באמעות רעיונות ששותפו בחוגו החברתי, שכלל את ג'ון פוסטר דאלס, מזכיר המדינה, ואת אחיו, ראש ה-CIA אלן דאלס.

מותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלת הזיכרון של לוס, באוניברסיטת דונגהאי שבטאיוואן.

ללוס היו שני ילדים, פיטר פול והנרי לוס השלישי, עם אשתו הראשונה, לילה הוץ. ב-1935 נישא לאשתו השנייה, קלייר בות' לוס, שלה כבר הייתה ילדה מנישואים קודמים, אן קלייר ברוקואו, שאותה גידלה לבדה. הוא נפטר בפיניקס שבאריזונה ב-1967. לפי קרן הנרי לוס (Henry Luce Foundation), בגיל 68 מת לפתע מדום לב בעודו מבקר בביתו בפישרס איילנד שבניו יורק. במותו, היה שווה לפי דיווחים $100 מיליון במניית Time Inc..[10] רוב הונו עבר לקרן על שמו. במהלך חייו, לוס תמך בפעילויות פילנתרופיות רבות, דוגמת פדרציית "הצל את הילדים" (Save the Children), מוזיאון המטרופוליטן לאמנות ו"שירות מאוחד לסין בע"מ" (United Service to China, Inc.).

שירות הדואר של ארצות הברית כיבד את לוס בבול דואר של 32 סנט מסדרת "האמריקאים הגדולים" (1980–2000).[11] לוס נבחר לחבר היכל התהילה של העסקים בארצות הברית (Junior Achievement U.S. Business Hall of Fame) ב-1977.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Baughman, James L. "Henry R. Luce and the Business of Journalism." Business & Economic History On-Line 9 (2011). online
  • Baughman, James L. Henry R. Luce and the Rise of the American News Media (2001) excerpt and text search
  • Brinkley, Alan. The Publisher: Henry Luce and His American Century, Alfred A. Knopf (2010) 531 pp.
  • Brinkley, Alan. What Would Henry Luce Make of the Digital Age?, TIME (April 19, 2010) excerpt and text search
  • Elson, Robert T. Time Inc: The Intimate History of a Publishing Enterprise, 1923-1941 (1968); vol. 2: The World of Time Inc.: The Intimate History, 1941-1960 (1973), official corporate history
  • Herzstein, Robert E. Henry R. Luce, Time, and the American Crusade in Asia (2006) excerpt and text search
  • Herzstein, Robert E. Henry R. Luce: A Political Portrait of the Man Who Created the American Century (1994).
  • Morris, Sylvia Jukes. Rage for Fame: The Ascent of Clare Boothe Luce (1997).
  • Wilner, Isaiah. The Man Time Forgot: A Tale of Genius, Betrayal, and the Creation of Time Magazine, HarperCollins, New York, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert Edwin Herzstein (2005). Henry R. Luce, Time, and the American Crusade in Asia. Cambridge U.P.. עמ' 1. 
  2. ^ Editorial (1941-02-17) The American Century, Life Magazine
  3. ^ Baughman, James L. (28 באפריל 2004). "Henry R. Luce and the Rise of the American News Media". American Masters (PBS). בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2014. 
  4. ^ Warburton, Albert (Winter 1962). "Robert L. Johnson Hall Dedicated at Temple University". The Emerald of Sigma Pi 48 (4). עמ' 111. 
  5. ^ Alan Brinkley, The Publisher: Henry Luce and his American Century (2010) pp 302-3
  6. ^ Brinkley, The Publisher: Henry Luce and his American Century (2010) pp 322-93
  7. ^ "Henry R. Luce: End of a Pilgrimage".
  8. ^ "Time magazine historical search". Time magazine. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2014. 
  9. ^ Maisto, Stephen A., Galizio, Mark, & Connors, Gerald J. (2008).
  10. ^ Edwin Diamond (23 באוקטובר 1972). "Why the Power Vacuum at Time Inc. Continues". New York Magazine. 
  11. ^ "Henry R. Luce". US Stamp Gallery. 3 באפריל 1998.