רופא מרדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רופא מרדים

רופא מרדים הוא רופא האחראי על פעולת הרדמת מטופל במהלך פרוצדורה כירורגית, כללית או אזורית. בנוסף למתן חומרי ההרדמה למטופל במהלך הפעולה הכירורגית המבוצעת, הרופא המרדים גם אחראי על ניטור מצב החולה והשגחה על מערכות החיים הקריטיות כמו: מדדי לחץ הדם, קצב הלב, הנשימה, תפקוד הכליות והמוח ומדדים נוספים החיוניים לתפקוד התקין של הגוף ולהצלחת הניתוח.

תפקידו של הרופא המרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, תפקידו של הרופא המרדים הוא פיקוח רפואי ותרופתי על מטופל העומד בפני הליך כירורגי. פיקוח זה כרוך, בין השאר, בגילוי מבעוד מועד של כל גורמי הסיכון שהמטופל חשוף אליהם ולהתאים את שיטת ההרדמה למטופל.

הרופא המרדים מתאים לכל מטופל את תרופות ההרדמה המתאימות לו, זאת על מנת לאפשר לכירורג לבצע את הניתוח על הצד הטוב ביותר, ובמקביל לשמור על מדדים תקינים ועל מצבו הפיזיולוגי של המטופל לאורך כל הניתוח. תפקידו של הרופא המרדים ממשיך גם עם תום הניתוח, בהערת המטופל ובפיקוח על התאוששותו מהניתוח. בעת התאמת חומרי הרדמה יכול הרופא המרדים לסייע לתהליך ההתאוששות וההחלמה של המטופל ולהקל עליו.

על הרופא המרדים להחזיק בידע בכל הנוגע למערכות הגוף האנושי, תגובות הגוף במצבים שונים, תרופות שונות ודרך פעולתן בגוף.

מצב הרופאים המרדימים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל הליך כירורגי כרוך בהרדמה – מקומית, אזורית או כללית. למעט הרדמה מקומית, את ההרדמה מבצע רופא מרדים, לפעמים רופא מרדים מומחה ולפעמים רופא מרדים שלא התמחה ברפואה מרדימה. רופאים מרדימים מומחים התמחו, בנוסף להתמחותם ברפואה מרדימה, בענף רפואה אחר כגון: רפואת שיניים, מיילדות, הליכים טרום ניתוחיים, כאב, טראומה, טיפול נמרץ ועוד.

בישראל ישנם כ-750 רופאים מרדימים. אין הכרח בישראל כי רופא מרדים יהיה רופא אשר לאחר לימודי הרפואה התמחה ברפואה מרדימה במשך חמש שנים, בעיקר בשל מחסור חמור ברופאים מרדימים מומחים ועלייה מתמדת במספר הניתוחים. המצוקה בתחום אף זכתה להתייחסות בדו"ח מבקר המדינה בשנת 2008.

סוגי הרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרדמה

שלושה סוגי הרדמה מבוצעים בהליכים כירורגיים:

  • הרדמה מקומית – מבוצעת באמצעות הזרקת חומר המדכא את הקולטנים המעבירים תחושת כאב, ומיועדת לאזורים קטנים.
  • הרדמה אזורית – מבוצעת באמצעות הזרקת חומר המשתק את ההעברה העצבית לחוט השדרה, ומתאימה לאזורים שסביב האגן ולניתוחים כמו ניתוח קיסרי, ניתוחי אגן וניתוחי שברים.
  • הרדמה כללית או מלאה – מבוצעת על ידי דיכוי כללי של הפעילות המוטורית והתחושתית של מערכת העצבים, ומתאימה לכל סוג של ניתוח שנמצא כי דרושה בו הרדמה מלאה, גם ניתוחים שלרוב מבוצעים בהרדמה אזורית אולם במקרים דחופים מבוצעים בהרדמה כללית, כמו למשל ניתוח קיסרי. בהרדמה כללית, ברוב המקרים מחדירים צינור לקנה הנשימה של המנותח, מכיוון שאינו נושם בכוחות עצמו במהלך הניתוח ונשימתו היא באחריות הרופא המרדים.

סיכונים הכרוכים בהרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההרדמה מלווה בתופעות לוואי שעלולות להיות מסוכנות בהיעדר טיפול. בהרדמה כללית, מכיוון שמחדירים צינור לקנה הנשימה, ולפעמים מופעל כוח על מנת להחדיר את הצינור, יש סיכון של צרידות, כאב גרון, שבר שיניים ובמקרים קשים פגיעה מוחית ואף מוות. סיבוכים מצד מערכת הלב וכלי הדם הם בעיקר באנשים שיש להם תחלואה קודמת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]