רופא מרדים

רופא מרדים הוא רופא מומחה ברפואה סביב-ניתוחית[1]. בהתאם לכך, הוא אמון על הערכת מצבו הרפואי של המטופל טרם הניתוח, על הטיפול הרפואי במהלך הניתוח; לרבות תמיכה בתפקודי הגוף החייונים וטיפול במצבי אי-יציבות מתן ההרדמה ושיכוך כאב, וכן על הטיפול בתקופה המיידית שלאחר הניתוח (התאוששות).
בנוסף, תחום עיסוקו כולל את תחומי טיפול נמרץ ורפואת כאב.
תפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרופא המרדים הוא רופא מומחה העוסק ברפואה סביב-התערבותית, המצריכה הכשרה רחבה ורב-תחומית, הכוללת ידע ומיומנויות בתחומים הבאים: טיפול נמרץ, קרדיולוגיה, רפואת ילדים, טיפול בכאב, כירורגיה, פרמקולוגיה ופיזיולוגיה.
לרופא המרדים תפקיד מרכזי בזיהוי מצבי חירום רפואיים ובטיפול בהם, לרבות ייצוב מטופלים במצב קריטי בעקבות טראומה או מחלה חריפה. תפקיד זה נשען על מומחיותו בטיפול בהפרעות הרפואיות הנלוות לסטרס הניתוחי הנרכשת ומיושמת בעבודתו השוטפת בחדר הניתוח. טיפול זה מחייב הערכה קלינית רציפה, קבלת החלטות מהירה והתאמת הטיפול למצבו המשתנה של המטופל.
פעילותו של הרופא המרדים מתפרסת על פני כלל מערכי בית החולים, הן במסגרת חדרי ניתוח והן מחוצה להם, ומשלבת ראיה קלינית רחבה עם שליטה במיומנויות טכניות מתקדמות.
במסגרת פעילותו בחדר הניתוח, משמש הרופא המרדים כגורם הרפואי המרכז את מצבו הרפואי של המטופל לאורך ההליך הכירורגי. זאת, בשונה מהמנתח, אשר מתמקד בבחירת וביצוע הפעולה הניתוחית עצמה. תפקידי הרופא המרדים כוללים ניטור מדדים חיוניים, ניהול נתיב אוויר והנשמה, אבחון וטיפול במצבי חירום. מצבים אלו כוללים, בין היתר, הפרעות לבביות ונשימתיות, הפרעות קרישה, הפרעות אלקטרוליטריות מאזן חומצה-בסיס ומצבי החייאה. בנוסף, הוא אחראי על מתן דם ותרופות מצילות חיים, ושימוש באמצעי דימות תוך־ניתוחיים, כגון אולטרסאונד לבבי, לצורך הערכה קלינית בזמן אמת. לצד זאת, הוא מופקד על מתן ההרדמה ועל שיכוך הכאב במהלך ההליך הניתוחי.
מחוץ לחדר הניתוח, ממלא הרופא המרדים תפקידים קליניים במסגרות נוספות, העיקרי שבהם הוא כרופא עם התמחות על ביחידות לטיפול נמרץ. כמו כן, הרופא הוא חלק אינטגרלי מצוותי החייאה מוסדיים, מעורב בטיפול מיילדותי לרבות בשיכוך כאב סביב הלידה. בנוסף, הוא עוסק באבחון ובטיפול בכאב במסגרת מרפאות ייעודיות, תוך יישום גישה רב־תחומית לניהול כאב חריף וכרוני.
מצב הרופאים המרדימים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמחות בהרדמה אורכת חמש שנים. זאת, בנוסף ללימודי רפואה כללית. ההתמחות כוללת סבבי חובה בחדרי ניתוח, מחלקות טיפול נמרץ, חדרי לידה, ומרפאות כאב[2].
בישראל ישנם כ-750 רופאים מרדימים, אך עם זאת ישנו חוסר ברופאים מרדימים. המצוקה בתחום אף זכתה להתייחסות בדו"ח מבקר המדינה בשנת 2008.
סוגי הרדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרדמה
אפשרויות ההרדמה העומדות לרשות הרופא המרדים הן מגוונות, ומקובל לסווגן למספר קטגוריות עיקריות. במקרים רבים נעשה שימוש בשילוב של טכניקות הרדמה שונות, במטרה להפחית תופעות לוואי, לשפר את בטיחות ההליך ולהשיג שיכוך כאב מיטבי.
הרדמה אזורית – מתבצעת באמצעות הזרקת חומר מאלחש, הגורם לחסימת ההולכה העצבית בחוט השדרה או בעצבים פריפריים. חסימה זו מונעת את העברת תחושת הכאב מאזור מוגדר בגוף אל המוח, תוך שמירה על הכרה מלאה או חלקית של המטופל.
הרדמה כללית (הרדמה מלאה) – מבוססת על דיכוי מבוקר והפיך של פעילות מערכת העצבים המרכזית, ומתאימה למגוון רחב של פרוצדורות וניתוחים. דיכוי זה מלווה לרוב בירידה בפעילות הנשימתית והקרדיווסקולרית, ועל כן מחייב אמצעי תמיכה כגון הנשמה מלאכותית באמצעות החדרת צינור לקנה הנשימה, וכן מתן תרופות ייעודיות לשמירה על יציבות תפקוד הלב וכלי הדם.
סיכונים הכרוכים בהרדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך ההרדמה מלווה בתופעות לוואי שעלולות להיות מסוכנות בהיעדר טיפול. בהרדמה כללית, מכיוון שמחדירים צינור לקנה הנשימה, ולפעמים מופעל כוח על מנת להחדיר את הצינור, יש סיכון של צרידות, כאב גרון, שבר שיניים ובמקרים קשים פגיעה מוחית ואף מוות. סיבוכים מצד מערכת הלב וכלי הדם הם בעיקר באנשים שיש להם תחלואה קודמת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע מקיף לציבור על הרדמה באתר הרדמה
- איגוד הרופאים המרדימים
סרטון בחסות איגוד הרופאים המרדימים, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ הסתדרות הרפואית, סילבוס התמחות בהרדמה
- ↑ אתר ההתמחות | ההסתדרות הרפואית בישראל | הרדמה, באתר www.ima.org.il