הנרי מקברייד

הנרי מקברייד
Henry McBride
לידה	7 בפברואר 1856; פרמינגטון, יוטה, ארצות הברית
פטירה	7 באוקטובר 1937 (בגיל 81); ג'וניטה, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וושלי, סיאטל, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
השכלה	קולג' טריניטי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	26 בדצמבר 1901 – 11 בינואר 1905; (3 שנים)
	→ ג'ון רנקין רוג'רס אלברט מיד ←
	16 בינואר 1901 – 26 בדצמבר 1901; (345 ימים)
תחת מושל וושינגטון	ג'ון רנקין רוג'רס
	→ תרסטון דניאלס צ'ארלס קון ←

הנרי מקברייד (באנגלית: Henry McBride;‏ 7 בפברואר 1856 – 7 באוקטובר 1937) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת וושינגטון, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסגן המושל הרביעי של מדינתו בשנים 1900–1901, ולאחר מכן ועד 1905 כמושל וושינגטון הרביעי.

מקברייד הגיע לטריטוריית וושינגטון ב-1882. הוא עבד כמורה ולמד משפטים, וב-1884 התקבל ללשכת עורכי הדין בעיר לה קונר. ב-1888 הוא נבחר מטעם הרפובליקנים כתובע של מחוזות סקאגיט, ואטקום וסנוהומיש. ב-1891 הוא היה לשופט הראשי הראשון של המחוז השיפוטי החדש של מחוזות סקאגיט ואיילנד. ב-1896 הוא התמודד על כהונה שנייה, אך כמו כל המועמדים הרפובליקנים באותה שנה, הוא הובס על ידי מועמד מפלגת המיזוג (שילוב של המפלגה הפופוליסטית, המפלגה הדמוקרטית ורפובליקנים תומכי הנפקת מטבעות הכסף).

ב-1900 נבחר מקברייד כסגן מושל המדינה, אך ב-1901, כאשר נפטר בעת כהונתו המושל ג'ון רנקין רוג'רס, הוא הושבע במקומו כמושל וכיהן עד תום תקופת כהונתו המתוכננת. מקברייד היה ראשון מושלי וושינגטון שנולד במערב ארצות הברית, והראשון שהיה למושל בעקבות מות קודמו בתפקיד מתוקף תפקידו כסגן המושל. מתחילת כהונתו קידם מקברייד את הקמת נציבות הרכבות המדינתית והנהגת תקנות חדשות בתחום. הוא קידם את הפרדת הפוליטיקה מפעילויותיהם של מוסדות, בעיקר צמצום הנוהגים המונופוליסטים של חברות הרכבת בבית המחוקקים. מהלכים אלו הציבו אותו כמטרה להתנגדויותיהם של לוביסטים של חברות הרכבות שלמעשה שלטו בבית המחוקקים ובמפלגות הפוליטיות. תוצאת התעמתותו של מקברייד עם חברות הרכבות הייתה רבת פנים. מצד אחד, הצליחו הלוביסטים למנוע את בחירתו לכהונה נוספת ב-1904, אך מצד שני, נציבות הפיקוח הוקמה ובית המחוקקים נותק מהשפעות הלוביסטים רבי הכוח. ב-1908 וב-1916 ניסה מקברייד להתמודד שוב על משרת המושל, אך ללא הצלחה.

לאחר הצטמצמות השפעתו הפוליטית, הקפיד מקברייד לעקוב אחר האירועים הפוליטיים, ותמך במפלגה הרפובליקנית, אך החליט לשאוף לקריירה בבנקאות ובמשפטים בסיאטל. הוא היה שותף במשרד עורכי הדין "מקברייד, סטרטון ודלתון" עד לפרישתו ממנו כדי להיות מגשר ביחסי עבודה. בשנותיו האחרונות הוא היה נשיא של אגודת חיסכון והלוואה שאותה הוא ייסד בשותפות עם הרברט ס. קורנר.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי מקברייד נודל בעיר פרמינגטון שביוטה. הוריו היו רות אן מילר, ילידת אינדיאנה, וג'ורג' מקברייד, יליד ניו יורק. מוצא משפחת אביו היה מסקוטלנד ומאירלנד, ומוצא משפחת אמו מאנגליה. אביו נהרג ב-1858 על ידי אינדיאנים משבט השושוני במחנה פורט להמי שבאיידהו. רבים מהאינדיאנים התוקפים חיו סביב למחנה, וקודם לכן היו מאוד ידידותיים. לאחר מות אביו חי מקברייד עם אמו.

מקברייד התחנך בבתי הספר הציבוריים ביוטה ולמד בבית הספר התיכון האפיסקופלי בעיר לוגן. הוא שאף לקריירה ככומר אפיסקופלי, וכך הוא המשיך את לימודיו בבית הספר המכין בטריניטי קולג' בהרטפורד, קונטיקט. הוא תכנן ללמוד בבית הספר התאולוגי האפיסקופלי שנה לאחר מכן.

בטריניטי קולג' נדבק מקברייד במלריה, בריאותו נחלשה, ולאחר מכן הוא עבר להוברט קולג' בניו יורק, מוסד אפיסקופלי אחר. בעת שהותו בניו יורק, בריאותו נחלשה עוד, ונשיא הקולג' טען שנותרה לו לא יותר משנה לחיות, והציע לו לשוב לביתו במערב. בסופו של דבר עזב מקברייד את הקולג' ושב לביתו. ב-1880 הוא עבר לקליפורניה, שם הוא בילה שנתיים בהחלמה.

ב-1882 עבר מקברייד לטריטוריית וושינגטון. הוא ביקש לפתוח בקריירה במשפטים, ועבר ללה קונר, באותה עת מקום מושב מחוז סקאגיט, כדי לרכוש הכשרה טובה יותר. במשך שלוש שנים הוא למד משפטים.

קריירה חינוכית ומשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו לוושינגטון היה מקברייד במצב של מאבק על קיומו עד שעבר את בחינות ההסמכה למורים והחל ללמד בעיר אוק הרבור. שם הוא גם עבד כמפעיל משרד הטלגרף המקומי. בהמשך הוא עבר ממחוז איילנד למחוז סקאגיט, התיישב בלה קונר, והיה שם למורה בבית ספר. במשך שלוש שנים הוא שילב הוראה עם לימודי משפטים. כמחנך, היה מקברייד חבר במועצת הבחינות של המחוז.

ב-1884 התקבל מקברייד ללשכת עורכי הדין בלה קונר על ידי השופט הטריטוריאלי רוג'ר ס. גרין. הוא החל לעסוק בעריכת דין לצד מומחים ותיקים בעלי מוניטין וצבר ניסיון ומיומנות בתחום.

ב-1886 היה מקברייד מועמד למשרת שופט שלום במחוז סקאגיט מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך נוצח בבחירות על ידי מועמד המפלגה הדמוקרטית הריסון קלותייר. הוא המשיך בעיסוקו בעריכת דין, ובשנה שלאחר מכן עבר לעיר מאונט ורנון כדי להיות שותף עם א. מ. קאר והרולד פרסטון, שותפים במשרד עורכי דין בסיאטל. במשך שנתיים הוא ניהל את סניף המשרד במאונט ורנון, ולאחר מכן הסתיימה השותפות והמשרד פורק.

ב-1888 היה מקברייד לתובע של מחוזות סקאגיט, ואטקום וסנוהומיש, ושימש בתפקיד זה תקופת כהונה אחת. ב-1891 היה מקברייד אחד החברים בלשכת עורכי הדין החדשה שהוקמה במחוז סקאגיט. באותה שנה הוקם בית המשפט הגבוה של המחוז השיפוטי החדש של מחוזות סקאגיט ואיילנד, ומקברייד מונה כשופט הראשי הראשון שלו. הוא מונה לתפקיד לראשונה ב-10 במרץ 1891, ועד 1892 שימש כמחליפו של השופט וין, שעבר למחוז ואטקום. בסוף תקופה זו נסע מקברייד ברחבי המחוזות באופניים, וניהל מסע בחירות לבחירתו לכהונה נוספת. הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת של ארבע שנים וכיהן עד 1896.

בתום ארבע שנים אלו, התמודד מקברייד על תקופת כהונה נוספת מטעם הרפובליקנים, אך נוצח, כפי שאירע לכל מועמדי המפלגה באותה שנה, בשל המיזוג בין המפלגה הפופוליסטית, המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנים תומכי הנפקת מטבעות הכסף, שגרפו את ארצות הברית באותה שנה בניצחונותיהם. לאחר סיום כהונתו בבית המשפט הגבוה, הקדיש מקברייד את זמנו לעריכת דין במאונט ורנון.

במשך השנים, זכה מקברייד להכרה ברמה המדינתית בשל חלקו במספר רב של הליכים משפטים ומקרי רצח סנסציוניים.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקברייד היה חבר המפלגה הרפובליקנית, ונכח בכל הוועידות שלה. ב-1888 הוא כבר היה מוכר כמנהיג בחוגים של המפלגה במדינת וושינגטון. ב-1884 הוא היה חבר הוועדה המרכזית של המפלגה. באותה שנה התחרו הערים לה קונר ומאונט ורנון על הזכות להיות מקום מושב מחוז סקאגיט, ומקברייד לקח חלק פעיל באירוע. הוא רכב באופן אישי לעיר סדרו-וולי כדי למנוע הונאת בחירות שם לטובת מאונט ורנון. על כל פנים, מאונט ורנון זכתה ברוב של קולות המצביעים והייתה מקום מושב המחוז על פניה של לה קונר, שהייתה מקום מושב המחוז הזמני.

ב-1898 היה מקברייד ליושב ראש הוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית במחוז. הוא היה אחראי על מסע הבחירות במחוז, ועבודתו הוערכה ככזאת שתוכננה היטב ובוצעה ביעילות. באותה שנה זכתה המפלגה בשורה של ניצחונות.

סגן מושל וושינגטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1900 היה מקברייד למועמד מחוז סקאגיט למשרת מושל וושינגטון. אף על פי כן, בוועידת המפלגה הוחלט לבחור במקומו בג'ון מ. פרינק כמועמד המפלגה לתפקיד המושל, ומקברייד נבחר כמועמד לתפקיד סגן המושל. בבחירות הוא נבחר ברוב גדול.

לפני אותה שנה, כל תפקידי הממשל במדינה נשלטו על ידי נציגי המפלגה הפופוליסטית, המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנים תומכי הנפקת מטבעות הכסף שנבחרו ב-1896. על כל פנים, התמונה השתנתה לחלוטין. ב-1900 זכו המועמדים הרפובליקנים בכל התפקידים, למעט משרת המושל. המושל ג'ון רנקין רוג'רס היה המועמד הדמוקרטי היחידי שנבחר. בחירתו הייתה הפתעה לרפובליקנים, במיוחד לאחר פריצת הדרך שלהם בבחירות של 1898.

ב-26 בדצמבר 1901 נפטר המושל רוג'רס בעת כהונתו. על פי חוקת וושינגטון, כסגן המושל, הושבע מקברייד במקומו, והיה למושל וושינגטון הרביעי. על דבר מינויו לא נודע לו מיידית עקב סופה שניתקה את דרכי התקשורת. באופן רשמי החל מקברייד את כהונתו כמושל בינואר 1902, וכך ניתנה לרפובליקנים שליטה בכל משרות הממשל בשנים 1901–1905.

מושל וושינגטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקברייד היה ראשון מושלי מדינת וושינגטון שנולד במערב ארצות הברית, וראשון מושלי המדינה שירש את קודמו בתפקיד שנפטר בעת כהונתו מתוקף היותו סגן המושל.

כאשר הוא החל את כהונתו כמושל, האמין מקברייד שבית המחוקקים המדינתי היה כבול באינטרסים מסוימים ושאנשי המגזר העסקי היו מעורבים יתר על המידה בפוליטיקה. מטרתו הייתה להביס את הלוביסטים בבית המחוקקים. האינטרס הנוסף שלו היה הפרדתם של מוסדות החינוך מהפוליטיקה, אך הוא נודע בעיקר כמנהיג המוכר שנאבק נגד המונופול של חברות הרכבת ושתמך ברפורמה בתחום. בכך הוא הלך בעקבותיו של שותפו לשעבר לעריכת דין, הרולד פרסטון, שדחף להנהגתם של תקנות חדשות למגזר הרכבות בשנים 1887–1901.

נציבות הרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-19 שאלת הרגולציה על הרכבות הועלתה על ידי פוליטיקאים רבים, אך היא נראתה כ"מרד נגד המצב הקיים". כאשר מקברייד החל את כהונתו כמושל, מספר חברות רכבות כבר פעלו בוושינגטון והתחרו על עמדת השליטה על ממשלת המדינה. שליטת חברות הרכבות בבית המחוקקים הייתה אחת הסוגיות הפוליטיות הכבדות באותה תקופה, ומקברייד היה פעיל מאוד בהתנגדותו אליה. הוא החל לקדם את הקמת נציבות הרכבות המדינתית, וזה היה הצעד בעדיפות ראשונה מבחינתו. על אף העובדה שהן הדמוקרטים והן הרפובליקנים תמכו בתחילה בהקמת הנציבות, ההתנגדות אליה, שהובלה על ידי לוביסטים חזקים של מגזר הרכבות ועל ידי פוליטיקאים רבי השפעה, שריסנו את בית המחוקקים מלבצע כל פעולה בנוגע לכך. בית המחוקקים לא הצליח להעביר מספר הצעות חוק בנוגע להקמת הנציבות, וכמה דיונים על החלטות שנויות במחלוקת לטובת מתנגדי הנציבות הגיעו כמעט למהומות.

הקמפיין של מקברייד נגד הלובי של הרכבות גרם להתכנסות הבולטת ביותר של בכירי ענף התחבורה בהיסטוריה של האזור הפנימי של צפון-המערב ב-4 באוגוסט 1902. בהתכנסות התקיים דיון על ריכוך המכה של מקברייד ללובי של הרכבות והשתקת התביעה של העם בנוגע לרגולציה. מקברייד קיווה לשכנע את ועידת הרפובליקנים המדינית בספטמבר אותה שנה לקבל את נציבות הרכבות ולהקימה ב-1903. הסוגיה הייתה לסעיף בולט במצע המפלגה של אותה שנה. על כל פנים, הבטחת בחירות זו נמחקה מדוח הוועדה הרשמית בוועידה, והוחלפה על ידי כזו שהעדיפה "חקיקת רכבות הוגנת".

מקברייד המשיך לקדם את הרגולציה במדינה ואת הפרדת מגזר הרכבות מהפוליטיקה. עמדתו בכנס בית המחוקקים של 1903 תוארה כנחושה וחסרת פשרות. הוא היה מוכן להתעמתות חזקה ובנה את הקמפיין שלו לקידום נציבות הרכבות ביסודיות. הוא שכנע רבים מנציגי הוועידה בנחיצות הקמת הנציבות, משך תשומת לב ציבורית להתערבות הנחושה של הרכבות בפוליטיקה, ודרבן את התרעומת הציבורית כלפיהם. מקברייד נכח בכל כינוס כדי להגן על הרעיון שלו וכדי לבנות אסטרטגיה בנוגע לנציבות. בית המחוקקים לא המשיך עם המהלך להקמת הנציבות ב-1903 כפי שביקש מקברייד. בסופו של דבר, הסכימו חברות הרכבות להקים את הנציבות, אך השעו את ההקמה עד למושב בית המחוקקים של השנה הבאה. מקברייד נחשב למנצח במאבק להקמת הנציבות.

בחירות 1904[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקברייד החליט להעביר את סוגיית הרכבות להכרעת הציבור, ובנה את מסע הבחירות שלו של 1904 סביב שאלת הרגולציה על הרכבות והנציבות. בתחילת מסע הבחירות, זכה מקברייד לתמיכה רחבה כמועמד לתפקיד המושל. מועמדותו זכתה לתמיכה על ידי רוב הרפובליקנים בוושינגטון, במיוחד במזרח המדינה, שם היו ארגונים שתמכו בו בתוקף.

כמה חברות רכבת שפעלו בוושינגטון והשדלנים שלהם עדיין היו עדיין קשורים באופן הדוק לפוליטיקה המדינתית והייתה להם השפעה חזקה עליה. הם שלטו על המפלגה הרפובליקנית, התנגדו למקברייד, ותכננו להוציאו מהפוליטיקה באמצעות הצגת מועמדים רפובליקנים מטעמם וכתיבת מצע המפלגה. ההתנגדות למקברייד שלטה בכיפה של רוב קולות המצביעים בכמה ממחוזות המדינה וגרמה לעידוד המחוזות המערביים לוותר על מועמדותו של מקברייד ולהציג את מועמדויותיהם של אחרים. מקברייד קיבל תמיכה ברוב המחוזות, אך בהפרש קולות קטן.

מתוך ניסיון לזכות ברוב קולות ולחסל את ההבנה של חברות הרכבות עם מחוזות המערב, ניסתה ועדת ההיגוי של מקברייד להגיע להסכם עם המשלחת של מחוז קינג. ג'. ד. פארל, סגן נשיא חברת הרכבות גרייט נורת'רן, דובר מטעם האינטרסים של הענף, ואחד מהמובילים של המערכה נגד מקברייד, קיבל מידע על ההסכמה ומיהר להגיע לוועידה בטקומה כדי שתפסול אותה. יום לאחר הגעתו של פארל, התקיימה הוועידה, מועמדותו של מקברייד נדחתה, ועורך הדין ממחוז ואטקום, אלברט מיד, נבחר כמועמד במקומו, ובסופו של דבר נבחר בבחירות הכלליות כמושל הבא. באותה שנה, כל מועמדי הרפובליקנים למושבי בית המחוקקים המדינתי נבחרו.

תוצאות תקופת כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מערכת הבחירות של 1904, השיב מיד לדרישת המפלגה הדמוקרטית להקמת נציבות הרכבות, בציינו שהוא מוכן לאשר אותה אם בית המחוקקים יעביר חקיקה בהתאם. באותה עת, מיד לאחר תבוסתו של מקברייד, הסכימו חברות הרכבות לקבל את הקמת הנציבות והרחיקו את הלוביסטים שלהם מבית המחוקקים.

בראשית 1905 התקדם מיד עוד כדי להקים את הנציבות, אך זו לא התבססה על הרעיונות של מקברייד וקיומה היה בעיקר לטובת החברות. אף על פי שמקברייד לא השיג את מטרתו העיקרית במהלך תקופת כהונתו, נסוגו חברות הרכבות בסופו של דבר, ויתרו על הלוביסטים שלהם בבית המחוקקים, וקיבלו את קיומה של נציבות הרכבות. ארבע שנים לאחר מכן הם נחשבו ללובי המאורגן ביותר שהתקיים במדינה.

לאחר מכן, הועברו תפקיד נציבות הרכבות למועצה לעבודות הציבוריות, שלה היה סמכות לא רק כלפי מערכת הרכבות, אלא גם כלפי תאגידים שסיפקו שירותים ציבוריים. מאוחר יותר, הועברו תחומי אחריות אלו למחלקת העבודות הציבוריות של המדינה.

פעילויות נוספות כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 ביולי 1902 הונחה השדרית לאוניית המערכה הראשונה שנבנתה בוושינגטון, "נברסקה", וטקס מיוחד התקיים לציון האירוע. מקברייד נכח בטקס יחד עם מושל נברסקה עזרא סאבג'. שני המושלים נשאו נאומים ונעצו את המסמרת הראשונה בשדרית האונייה. האונייה, שנבנתה במספנת האחים מוראן בסיאטל, הושקה ב-7 באוקטובר 1904, ובהמשך היא הייתה לחלק מהצי הלבן הגדול וצי האוקיינוס השקט של ארצות הברית, ושירתה במלחמת העולם הראשונה.

במשך שנים, קידמה אגודת הכבישים הטובים (Good Roads Movement) בוושינגטון את שיפור והרחבת כבישי המדינה. ב-1903 שוכנע לבסוף בית המחוקקים המדינתי להעביר חוק להקמת ותיקון כבישי המדינה. ב-21 במרץ אותה שנה, הטיל מקברייד וטו על מערך רחב של הקצבות, כולל חוק זה, עקב העובדה שעלויותיהם חרגו באופן משמעותי מההכנסות. הווטו שהטיל מקברייד על חוק הכבישים, וכן צעדי וטו נוספים, נעקפו על ידי המושל מיד ב-1905. במושב בית המחוקקים של אותה שנה הצביעו רק שני סנאטורים בעד הווטו של מקברייד.

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסתו בבחירות של 1904, המשיך מקברייד בקריירה הפוליטית שלו, וב-1908 ניסה להיבחר שוב כמושל. באותה תקופה הוא נחשב למועמד מוביל למועמדות המפלגה, אך בסופו של דבר נוצח על ידי סמואל קוסגרוב.

ב-1912 הוא היה יושב ראש הוועידה המדינתית של הרפובליקנים, שהתקיימה לפני הוועידה הלאומית של המפלגה בשיקגו. התקיימו שתי ועידות באברדין, ובאחת מהן לקח מקברייד חלק בתמיכה במועמדותו של תאודור רוזוולט על פניו של ויליאם האוורד טאפט כמועמד לנשיאות.

ב-1916 היה מקברייד שוב מועמד מטעם הרפובליקנים למשרת המושל, אך נוצח על ידי מועמד המפלגה הדמוקרטית ארנסט ליסטר. הוא תיאר את שיטת הבחירות המקדימות של אותה תקופה כ"מקור כל הרעה בפוליטיקה" ו"הסיבה להוצאת היתר הציבורית". הוא התנגד למושל החדש, כינה אותו "סוג של אדם נחות", והלין בנוגע להתדרדרות המצב הפוליטי והאלקטורלי בעקבות יצירת שיטת הבחירות המקדימות הישירה.

בשנותיו האחרונות, המשיך מקברייד לעקוב אחר האירועים הפוליטיים ולתמוך באופן פעיל במפלגה הרפובליקנית, על אף השפעת הניו דיל עליה.

קריירה מאוחרת בבנקאות, משפט ותעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1907 היה מקברייד לנשיא חברת המנסרה לייק גודווין שינגייל במחוז סנוהומיש.

אף על פי שהוא עדיין היה פעיל בפוליטיקה, בשנים 1913–1918 הוא היה מוכר במעגלי הבנקאות והמשפטים בסיאטל. הוא עבד עם ו. ב. סטרטון וצ'רלי דלטון במשרד עורכי דין שנקרא "מקברייד, סטרטון ודלטון". בתחילת מלחמת העולם הראשונה עזב מקברייד את השותפות והיה למגשר בענייני עבודה באזור החוף המערבי.

בשנותיו האחרונות, נכנס מקברייד לעסקי תעשיית העץ פעם נוספת. הוא היה שותף עם הרברט ס. קונר לפתיחת מיזם משלהם. הם נטשו את העיסוק הזה לאחר זמן מה וייסדו את אגודת הלוואה וחיסכון. בערך ב-1935 החל מקברייד לפרוש מעסקיו שנותרו בשל בריאותו הרופפת.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקברייד היה אחד ממחזיקי המניות הראשים בחברת עבודות המים של לה קונר.

בשנים 1885–1887 הוא היה עורך שותף ומנהל של העיתון Puget Sound Mail, העיתון הוותיק ביותר במערב וושינגטון שיצא לאור לראשונה ב-5 ביולי 1873 תחת השם Bellingham Bay Mail. ב-1891 היה מקברייד המוציא לאור של העיתון Birdsview Bell, שעד מהרה נסגר. ב-1902 הוא היה לשותף בבעלות על העיתון Republican, שמהדורתו הראשונה פורסמה בשם Wenatchee Republican ב-8 בספטמבר 1898 ושמו שונה מספר פעמים לפני ואחרי התקופה בה היה מקברייד הבעלים שלו.

כאשר היה השימוש באופניים נפוץ, עשה מקברייד שימוש בהן לרכיבה מעיירה לעיירה לצורך ניהול מסעות הבחירות שלו ולשימושו הפרטי. במילותיו שלו, הוא נהג לעזוב את בית המשפט בו הוא עבד "בשעה 4 אחר הצהריים ולרכוב 50 מילים לפני ארוחת הערב". בין שאר תחומי העניין שלו היה גם דיג. הוא נהג לקום בשעה 3 לפנות בוקר ולרכב עם חבר כדי לדוג דגי טרוטה.

מקברייד היה חבר במספר ארגונים, כולל הבונים החופשיים, המסדר העצמאי של העמיתים יוצאי הדופן והמסדר הנדיב והמגן של האיילים הקנדיים (Benevolent and Protective Order of Elks).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1884 נשא מקברייד לאישה את אליס מארי גארט, ילידת העיירה קופוויל שבוושינגטון ובתו של אנגלי שהיה אחד המייסדים הבולטים של מחוז איילנד. כמו שמקברייד עצמו היה מושל וושינגטון הראשון שנולד במערב ארצות הברית, רעייתו הייתה הגברת הראשונה הראשונה של וושינגטון שנולדה במדינה. לשניים נולדו שני ילדים. אליס מקברייד נפטרה ב-1925, ולאחר מותה עבר מקברייד להתגורר בעיר קירקלנד, שם בילה את שנותיו האחרונות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי מקברייד נפטר בשכונת ג'וניטה שבקירקלנד ב-7 באוקטובר 1937 לאחר מחלה ממושכת. לבקשתו הוא נטמן ליד קברה של אשתו בבית הקברות וושלי שבסיאטל. בהלווייתו נכחו רבים מידידיו, עמיתיו ומכריו, כולל מושל וושינגטון לשעבר היחידי שהיה אז בחיים רונלד הארטלי, ועמיתו לשעבר של מקברייד, מייסד משרד עורכי הדין הרולד פרסטון.