הסיץ' הזפורוז'י
הסיץ' הזפורוז'י (באוקראינית: Запорозька Січ, פולנית: Sicz Zaporoska; "המחנה המבוצר שמעבר לאשדות") היה בסיסם של הקוזאקים שהתגוררו לאורך חלקו התחתון של נהר הדנייפר, באזור הערים האוקראיניות דניפרופטרובסק וזפוריז'יה של ימינו. חלק זה של הנהר מתאפיין באשדות, ומכאן ה'אשד' בשם הארגון. הסיץ' התקיימה במשך כ-250 שנים עד לשנת 1775, בה פוזרה על ידי יקטרינה הגדולה.
אזכורים ראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוזאקים של זפוריז'יה החלו להתגורר באזור הערבה בגבול בין התיישבות סלאבית קבועה ושטחי הנוודים בדרום. בשנת 1397 הסכים החאן של אורדת הזהב טוכטמיש להעביר שטחים נרחבים לדוכסות הגדולה של ליטא כחלק מהברית ביניהם. השטחים הדרומיים היו ללא שליטה ונחשבו בלתי מתאימים להתיישבות קבועה עקב פלישות חוזרות ונשנות של חאנות קרים. ככל הנראה המקור של מילה "קוזאק" הוא טורקי והוא מסמל שומר/פושע/בן אדם ללא בית/הרפתקן. מילה זו גם תואמת להגדרת בן אדם חופשי המנצל את נשקו לצורך פרנסתו. אזכורים ראשונים לקוזאקים באזור הופיעו משנת 1489, כאשר שימשו מורי דרך למלך פולין בפלישתו לאזור. בהתאם לכרוניקות כתובות, באותה שנה החלו סוחרים טטרים לסבול מפשיטות של קוזאקים על נתיבי המסחר. בשנת 1553 נבנה מבצר ראשון באי מאליה חורטיצה שהיה מרכז שלטוני של הקוזאקים באזור.
ארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצר סץ' הוא מבצר שבמרכזו כנסייה, מבני מנהלה ומגורים. כל מבצר כזה שימש למגורי הקצינים וכמרכז לניהול ענייני הצבא. על פי מחקרים היסטוריים, היו 8 מבצרים כאלה שהוקמו בחלק התחתון של הדנייפר ותפקדו בין 5 ל-40 שנים, סך הכל כ-250 שנים. בכל זמן נתון היה רק מבצר סץ' אחד פעיל, ומסיבות שונות עברה הפעילות ממבצר אחד לשני - אך אף פעם לא פעלו מבצרים אלה במקביל. בדרך כלל היה מוקם מבצר ליד מקומות מעבר של הנהר ולצורך שליטה על נתיבי המסחר. להלן רשימת המבצרים ותקופת תפקודם:
- חורטיצה 1556 - 1557 (Хортицкая)
- טומקוב 1564 - 1593 (Томаковская)
- בזבלוץ 1593 - 1638 (Базавлуцкая)
- ניקיטין 1639 - 1652 (Никитинская)
- צ'ורטומלין 1652 - 1709 (Чёртомлинская)
- קמנקה 1709 - 1711 (Каменская)
- אלשקין 1711 - 1734 (Алёшкинская)
- פודפולנאיה החדשה 1734 - 1775 (Новая Подпольненская)
תנאי הקבלה לקהילה היו כדלקמן:
- בן אדם חופשי ורווק
- בעל ידע בשפה הרותנית
- נוצרי אורתודוקסי
- מעבר תקופת חניכה של 7 שנים
חברי הקהילה היו על פי הרוב ילידי אוקראינה, אך היו גם פולנים, ליטאים, טטרים, טורקים, ארמנים, וכו'.
הקהילה כללה 38 פלוגות ('קורן' - באוקראינית: Курінь). מועצת החברים הייתה המוסד העליון של הקהילה. האספות התקיימו ב-1 בינואר, 1 באוקטובר ובתקופת חג הפסחא. בנוסף לכך, היה ניתן לכנס את המועצה בהתאם לבקשת רוב חברי הקהילה. החלטות המועצה חייבו את כל חברי הקהילה.
אנשי הדת של הקהילה היו תחת שליטת הפטריארך של קייב. במחצית השנייה של המאה ה-17, כאשר אוקראינה סופחה לרוסיה הצארית, נשמרה לזפורוז'סקיה סץ אוטונומיה מסוימת תחת השלטון האוקראיני.
מקור ההכנסה העיקרי היה סחורות וכסף שנלקחו במהלך פשיטות צבאיות, ומסי מעבר על נתיבי המסחר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב שטחי הסץ' היו בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא, ולאחר איחודה עם פולין הם הפכו לחלק מן האיחוד הפולני-ליטאי. בשנים 1591–1593 התרחש מרד נגד השלטון הפולני בהנהגת קרישטוף קוסינסקי שהסתיים בקרב ליד עייה פיאטקה. בשנים 1594–1596 היה מרד נוסף. המרידות נמשכו גם במחצית הראשונה של המאה ה-17. בשנת 1648 החלו קוזאקים מסיץ' ניקיטין בהתקוממות בהנהגת בוגדן חמלניצקי. לאחר מספר קרבות ולאור המצב, בשנת 1654 הם פנו לרוסיה הצארית עם בקשה לסיפוחה. כתוצאה מכך, החלה מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) שהסתיימה בהסכם אנדרוסובו. בהתאם להסכם זה, אוקראינה חולקה בין רוסיה הצארית לבין האיחוד הפולני-ליטאי.
בתקופת מלחמת הצפון הגדולה, עברו הקוזאקים בראשות הטמאן איוואן מזפה לתמיכה במלך שוודיה קארל השנים עשר, עקב הערכת מזפה שהשוודים ינצחו במלחמה. הערכה זו התבררה כשגויה, ובמערכה צבאית בשנת 1709 באוקראינה הובסו כוחות הקוזאקים על ידי פיוטר הגדול, המבצר הראשי נכבש ונשרף וראשי הקוזאקים הוצאו להורג. במשך שנים אסר פיוטר הגדול על הקמת המבצר מחדש. בשנת 1709 הקימו קוזקים את מבצר אליושקין בשטח שהיה בשליטת האימפריה העות'מאנית, אך שנתיים אחר כך הוא נהרס על ידי כוחות של רוסיה הצארית. בשנת 1711 הוקם מבצר חדש באותו שם בשטח של חאנות קרים, והוא נהרס בשנת 1734. בשנה זו הוקם מבצר סץ' חדש - פודפולני. הפעם שמרו הקוזאקים על הגבול עם חאנות קרים בתיאום עם האימפריה הרוסית. בתחילה מנו כ-7,300 איש ועם הזמן מספרם גדל עד ל-13,000.
בשנת 1775 פרסמה יקטרינה הגדולה צו שפירק את המחנה. להחלטה זו היו מספר סיבות: לקראת סוף המאה ה-18, בזכות מספר ניצחונות על האימפריה העות'מאנית, השיגה האימפריה הרוסית מוצא לחופי הים השחור תוך סיפוח כל שטחי חאנות קרים. האיחוד הפולני-ליטאי היה על סף פירוק. בנוסף לכך, יקטרינה הגדולה חששה שכוח צבאי משמעותי של הקוזאקים עלול להצטרף למרד של ימליאן פוגצ'וב. לפיכך, ב-5 ביוני 1775, כיתרו כוחות צבא גדולים את המבצר הראשי ונתנו לקוזאקים המתבצרים אולטימטום לפירוק מלא מנשקם. לאחר התלבטויות, עזבו הקוזאקים את המבצר והוא נהרס עד היסוד.
רוב הקצינים הקוזאקים קיבלו מעמד אציל וקוזאקים רגילים קיבלו רשות להתגייס לחיל הפרשים הרוסי. כ-12,000 קוזאקים התגייסו לצבא הרוסי אך לרוב לא עמדו במשמעת הנוקשה. מנגד, כ-5,000 קוזאקים עברו לצד הטורקי והתיישבו בדלתה של הדנובה. לאחר קבלת בקשה מהקצינים הקוזאקים, בשנת 1788 הקים אלכסנדר סובורוב כוח צבאי קוזאקי, והחזיר לראשי הכוח סמלים צבאיים מסורתיים שהוחרמו בשנת 1775. כוח צבאי זה קיבל את השם "הכוח הקוזאקי של הים השחור". הם השתתפו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1787-1792). לאחר סיום המלחמה, לאות הוקרה על גבורתם, התירה יקטרינה הגדולה לקוזאקים להתיישב באזור קובן. במהלך השנים 1792–1793 התיישבו קוזאקים באזור ונטלו חלק פעיל במלחמות רוסיה בקווקז. בשנת 1860 הוקמה יחידת "הקוזאקים של קובן" שקיימת גם היום.
קוזאקים שעברו לתחומי האימפריה העות'מאנית הקימו מבצר בדלתה של הדנובה. בהתאם לדרישת השלטונות הם השתתפו בדיכוי מרד העמים הסלאביים בבלקן. בשנת 1828, לאחר שקיבלו חנינה מניקולאי הראשון, חזרו לתחומי האימפריה הרוסית. הם התיישבו באזור אזוב והקימו את יחידת "הקוזאקים של אזוב". יחידה זו השתתפה במלחמת קרים. לאחר המלחמה הם עברו לקובן והצטרפו לקוזאקים שכבר היו שם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההיסטוריה של הקוזאקים (אורכב 03.10.2018 בארכיון Wayback Machine)
- פלישות הקוזאקים בים השחור (אורכב 08.11.2017 בארכיון Wayback Machine)
