הסרט הערבי של יום שישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסרט הערבי של יום שישי היה תופעת קאלט ישראלית שנמשכה כשלושה עשורים, משנת 1968 ועד שנות ה-90.

מדי ערב שבת שידרה הטלוויזיה הישראלית (לימים הערוץ הראשון) סרט קולנוע מצרי, ומשבצת שידור זו זכתה לפופולריות ניכרת וחוצת-מגזרים.

היסטוריה ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי הסרט הערבי החלו עם השקת השידורים הסדירים של הטלוויזיה הישראלית בשנת 1968 – כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, שבה נלחמה ישראל בשלוש מארבע שכנותיה הערביות – ונמשכו לאורך מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, בתקופה שהעולם הערבי בכללותו נחשב בישראל כאויב (ומצדו גילה יחס עוין כלפי המדינה היהודית) ואלמנטים מתרבויות ערב נחשבו ככלל (ובוודאי בזרם המרכזי) כנחותים ודחויים. חרף זאת, רצועה זו זכתה לפופולריות רבה בקרב כל הקבוצות בישראל, והצפייה בסרט הערבי הפכה למעין טקס משפחתי קבוע, מדורת שבט. עם זאת, היחס אליה היה כאל תופעה פולקלוריסטית שאין לקחת ברצינות רבה.[1] שידורי סרטי הקולנוע הערביים, מדי שבוע בערב שבת, נמשכו כשלושה עשורים. ב-1974 נוספו לסרטים כתוביות בעברית.[2]

סרטי הקולנוע ששודרו התאפיינו בגוון מלודרמטי ניכר (מקביל במידה חלקית לז'אנר סרטי הבורקס שהיה נפוץ בקולנוע הישראלי באותה תקופה).

יורם פריד תיאר ב"מעריב" קונבנציה קולנועית זו:

"ליל שבת, השעה 6.00. פותחים את המכשיר ואחרי קיצור החדשות בערבית מתחיל הסרט הערבי עם תרגום עברי בגופו. שבוע שבוע.
אנו מכירים כבר את השחקנים. הגבר, המאהב המקצוען, יפה תואר, משופם ובדרך-כלל אקדמאי – רופא, עורך-דין, "מוהנדס" (מהנדס), או עורך עתון. הצעיר, נחמד וחביב ולעומתו היריב מושחת עד ליסוד.
וביניהם האשה. טיפוס א' – סקסית, משועממת ומוזנחת, טיפוס ב' – רקדנית בטן במועדון לילה, טיפוס ג' – תלמידת תיכון המאוהבת באקדמאי ואילו הטיפוס הצעיר אוהב אותה מבלי שהיא שמה לבה.
מדמויות אלה ניתן להרכיב שורה אין-סופית של דראמות משפחתיות, טרגדיות קורעות לב המסתיימות ברוב המקרים בהפי-אנד. אך אין לוותר על אחד מאלה: מחלה אנושה של אחת הדמויות המרכזיות (לרוב שחפת), תאונת דרכים קטלנית בה הגיבור נהרג, משותק ומתעוור, טעויות בדבר בגידה מדומה, אהבה במה שמתברר במשך הזמן שהם אח ואחות או אם ובן מבלי לדעת, כשהאב הוא "Deus Ex Machina".
אחר פותרים את החידה. הסוג הבלתי מתאים מתיר קשריו. בוגר מתחתן עם בוגרת, הצעיר עם הצעירה והכל במקומו.
לעיתים, מופיע גם מצחיקן משגע – שעצם הופעתו מבהירה לנו שמדובר בקומדיה, לעיתים בלשית עם הרבה שוטרים שנעים במיבנים של תירגול סדר תוך המון הצדעות.

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הוחלט ברשות השידור להעביר את שידור הסרט הערבי מהבמה המרכזית של ערוץ 1 לערוץ צדדי יותר, ערוץ 33, בו שודרו עד לסגירת רשות השידור ופתיחתו של תאגיד השידור הישראלי ב-15 במאי 2017 סרטים מצריים משנות ה-40 של המאה ה-20 ועד לשנות האלפיים אך לפי בקשה מיוחדת שידורי הסרט הערבי חזרו לשדר גם בערוץ מַכַּאן 33 (בערבית) של תאגיד השידור הישראלי, הפעם הסרט משודר ביום שבת בצהריים.

התייחסויות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 יצא סרט דוקומנטרי של אייל שגיא ביזאווי ושרה צפרוני בשם "סרט ערבית", המתאר את התופעה.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמעון פרנס, סרטונים הסרט הערבי, סרטון באתר יוטיוב, "חלום לים התיכון", הטלוויזיה החינוכית, 30 במאי 2012 (שיחה עם אייל שגיא).
  2. ^ יוסי ביילין, חוויה אוריינטלית, דבר, 4 באפריל 1974.
  3. ^ מערכת וואלה! NEWS‏, 35 שנה לתוכנית "זהו זה": מצעד הרגעים הגדולים, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בספטמבר 2013. הפרק: סרטונים סרט ערבי, סרטון באתר יוטיוב, זהו זה!, הטלוויזיה החינוכית.
  4. ^ סרט ערבית באתר דוקאביב 2015; עופר מתן, אייל שגיא ביזאווי ושרה צפרוני על סרטם "סרט ערבית", Time Out ישראל, 3 ביוני 2015; גלית עדות, "אנחנו מפחדים לגלות שאנו דומים לערבים": מסע בעקבות הסרט של יום שישי, מעריב מעריב on-line,‏ 25 ביוני 2015; אילן לוקאץ', ‏הסרט הערבי - האירוע המכונן של ימי שישי, באתר ‏mako‏‏, ‏15 במאי 2015‏. ביקורת: דורון ברוש, סרט פולני: בסיפור על הסרט הערבי של יום שישי חסר קסם, מעריב on-line,‏ 27 ביוני 2015; טלי קיים‏, יא איבני, יא באבא: "סרט ערבית" נוגע בנוסטלגיה ולא יותר, באתר וואלה! NEWS‏, 28 ביוני 2015.