הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבניין ע"ש סגו - הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים של הטכניון בחיפה נוסדה בשנת 1924, עם הקמתו של הטכניון, והיא עוסקת בהכשרה של אדריכלים, אדריכלי נוף, מתכנני ערים ואזורים, מעצבי פנים, ומעצבים תעשייתיים.

הפקולטה שוכנת בבניינים סגו ואמאדו בקריית הטכניון. היא הייתה הפקולטה האחרונה שעברה מהמשכן ההיסטורי של הטכניון בשכונת הדר הכרמל ב-1985. דיקן הפקולטה הוא פרופ' יהודה קלעי. במסגרת הפקולטה פועלים גם שלושה מרכזי מחקר:

  • מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל.
  • המרכז לחקר העיר והאזור.
  • המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלפני קום מדינת ישראל היה מספר הסטודנטים בפקולטה קטן, ומחזור בן 12 בוגרים נחשב למחזור גדול. בשנים אלו הדגש בהוראה היה על הפן הטכני, בהתאם לשיטה המרכז אירופית, והפן האמנותי בא על סיפוקו בזכות היחס האישי שנבע מגודלה המצומצם של הפקולטה. רוב זמן הלימוד הושקע בקורסים תאורטיים ומעט מאוד זמן הוקצה להתמחות מעשית בהתמודדות עם בעיות תכנון. לאחר קום המדינה הפקולטה גדלה‏[1]. בשנת 1952 הוחלט שהחל מהשנה השלישית הסטודנטים יבחרו בין שתי מגמות: בנין בתים או בינוי ערים‏[2]. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 התגבשה סביב אל מנספלד קבוצה של מורים בפקולטה שדרשו לעבור למודל חדש שבו יומיים וחצי בשבוע יוקדשו לעבודה מעשית והשאר לקורסים תאורטיים. חברי הקבוצה של מנספלד ניסו להתחיל את השינוי בקורסים שהם העבירו, צעד שלו התנגד דיקן הפקולטה, אביה השמשוני, שדרש שהפקולטה תקבע את תוכנית הלימודים ולא כל מורה יקבע את תכני ההוראה שלו. לאחר שלא הצליחו להשיג את מבוקשם הודיעו חברי קבוצת מנספלד על פרישה מההוראה בפקולטה. בעקבות זאת התערב הסנאט המצומצם של הטכניון והחליט על קיום שתי מגמות נפרדות בפקולטה, אחת המנוהלת בשיטת הוותיקים והשנייה על פי שיטת קבוצת מנספלד‏[1]. החלטה זו נתקלה בתנגדות רבה מצד המרצים והסטודנטים בפקולטה ובוטלה במאי 1966‏‏[3].

הסכסוך בין המרצים בפקולטה הביא להתארגנות הסטודנטים במועצה של תלמידי הפקולטה אשר המשיכה להתקיים גם לאחר סיום הסכסוך ובהמשך הועתקה על ידי אגודת הסטודנטים של הטכניון ויושמה בכלל הפקולטות בטכניון‏[4].

בשנת 1970 סירבו הסטודנטים להשתתף בשיעוריו של מנספלד ועוזריו והעדיפו על פניהם את אביה השמשוני, א. וכמן ודוד ינאי. בעקבות החרם התפטר מנספלד מריכוז הקורס‏[5]. היו שטענו שהחרם היה המשך לסכסוך הישן בין השמשוני ומנספלד ואחרים טענו שלא היה קשר כזה‏[6].

מסלולי הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הראשון של הטכניון, בתכנונו של מורה הפקולטה אלכסנדר ברוולד. משכנה של הפקולטה עד 1985.

לימודי תואר ראשון באדריכלות נמשכים חמש שנים. במשך שנים רבות הייתה הפקולטה המוסד היחיד להכשרת אדריכלים בישראל, וכיום היא המוסד היחיד בישראל המציע לימודים לתואר שני ושלישי באדריכלות.

המסלול לתואר שני בתכנון ערים ואזורים נוסד בשנת 1970.

המסלול לאדריכלות נוף נוסד בשנת 1975, והוא היחיד בישראל המעניק תואר ראשון בתחום זה. משך הלימודים ארבע שנים.

המסלול לתואר שני בעיצוב תעשייתי החל לפעול בשנת 1994.

מורי הפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה בית הכנסת בטכניון, בתכנון מורה הפקולטה אהרון קשטן.

בפקולטה לארכיטקטורה לימדו מהבולטים באדריכלים בישראל, בהם אל מנספלד, מתכנן מוזיאון ישראל שהיה דיקן הפקולטה, הפסל יצחק דנציגר, המומחית לשימור וכלת פרס א.מ.ת ניצה מצגר-סמוק, אלכסנדר ברוולד שתכנן את המבנה ההיסטורי של הטכניון ויוחנן רטנר שהיה אלוף בצה"ל. אלפרד נוימן היה דיקן הפקולטה בשנות ה-50, לאחר שהיה ארכיטקט ידוע באירופה. יחד עם תלמידו צבי הקר הוא תכנן את בנין דנציגר להנדסת מכונות, אולם הסתכסך עם רשויות הטכניון לאחר שהוכנסו שינויים בניגוד לתכנונו. מיכאל בורט למד בפקולטה לתואר ראשון ולתואר דוקטור, והיה הדיקן שלה בשתי קדנציות. אהרון קשטן שתכנן את בית הכנסת בקריית הטכניון לימד שנים רבות תולדות האדריכלות, ומבני תיאטרון עתיק.

מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל מנהל מחקרים שמטרתם חקר תיעוד הסביבה הבנויה של ישראל. הוא משרת הן כמרכז מחקר רב תחומי והן כפרויקט לאומי וכלי הדרכה עבור אדריכלים וגופי תכנון רשמיים.

המורשת הבנויה בישראל היא ייחודית: קיום שכבות רבות של ארכיטקטורה מתקופות קדומות ועד ימינו, מהווה תופעה נדירה בקנה מידה עולמי, המחייבת שימור ותיעוד. האדריכלות הישראלית היא גם דוגמה לתנועות הארכיטקטורה השונות של המאה העשרים, על ערכיהן התרבותיים והעיצוביים. חשיבותה של מורשת הבנייה בישראל זכתה להכרה על ידי אונסק"ו, בהכרזה על מצדה, העיר הלבנה בתל אביב ועכו העתיקה כאתרי מורשת עולמית.

תחומי העיסוק העיקריים של מרכז המחקר הם: שימור של המורשת התרבותית וההיסטורית, שיקום והתחדשות עירונית, פיתוח אדריכלי של ישראל, המורשת הארכיטקטונית הערבית בישראל, יחסים בינלאומיים בנושאי ארכיטקטורה עם ארצות אגן הים התיכון והמזרח התיכון ועל הארכיטקטורה המקומית המצויה בהם.

המרכז לחקר העיר והאזור ע"ש קלצניק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז לחקר העיר והאזור על שם קלצניק הוקם בשנת 1969 על ידי פרופ' משה היל, והיה הראשון מסוגו בישראל. המרכז קשור הדוקות במסלול לתכנון ערים ואזורים שבפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. הוא משתף פעולה עם מוסדות מחקר אחרים בטכניון ועם עמיתים-חוקרים בטכניון ובישראל בכללה.

ייעודו של המרכז הוא לקדם את הידע, הנוגע להבנת תהליכים של התפתחות ותפקוד עירוניים ואזוריים, ולסייע בקביעת מדיניות פיתוח ברמה הלאומית, האזורית והיישובית-מקומית.

החוקרים הפעילים במרכז עוסקים בתחומים הבאים: תכנון שימושי קרקע, תכנון חברתי, תכנון כלכלי, היבטים פסיכולוגיים ביחסי אדם-סביבה, היבטים משפטיים בתכנון, היבטים סביבתיים בתכנון, דיור, תחבורה, שיקום עירוני, פיתוח אזורי, פיתוח נדל"ן, תכנון ומשאבי טבע (מים, אנרגיה), תכנון ועיצוב הנוף, שיטות ממוחשבות מתקדמות בתכנון, שיתוף הציבור בתכנון, מיתון קונפליקטים בתהליכי הפיתוח העירוני ותכנון עבור אוכלוסיות ספציפיות.

מחקרי המרכז ממומנים על ידי גופים וקרנות בינלאומיות ולאומיות, על ידי משרדי ממשלה בישראל, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים אחרים בארץ. הידע הנאגר באמצעות המחקרים מופץ למקבלי החלטות, לציבור המתכננים, ולחוקרים עמיתים, באמצעים מגוונים: בראש ובראשונה באמצעות הוצאת ספרים עצמית, שבמסגרתה רואים אור ספרים, דוחות וניירות עמדה (בעברית ובאנגלית), וגם באמצעות ייזום סמינרים, ימי עיון וסימפוזיונים ציבוריים. החוקרים מרבים להשתתף בכנסים מדעיים ומקצועיים בינלאומיים וישראלים, ומכהנים לעתים קרובות בוועדות ציבוריות, לאומיות ומקומיות.

תחומי מחקר ופרסום במרכז: תכנון ותוכניות לרמותיהן: רמה לאומית, אזורית ומקומית , דיור, בנייה והתחדשות עירונית, מדיניות קרקעית ופיתוח נדל"ן, פיתוח כלכלי ודינמיקה מרחבית, שימושי קרקע ותחבורה, משאבי טבע, איכות הסביבה והנוף, היבטים חברתיים ופסיכולוגיים בתכנון ותכנון בסקטור הערבי.

המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה נוסד בשנות ה-80. נושאי המחקר במרכז: אנרגיה בבניינים (כולל תאורה), דיור, היבטים חברתיים, מורפולוגיה, עיצוב עירוני, תאוריה ובקורת בארכיטקטורה, ונושאים הקשורים בתכנון דיגיטאלי.

הנושאים העיקריים שמומנו על ידי משרדי הממשלה היו פיתוח של קוד אנרגטי לישראל, עקרונות תכנון ברמה עירונית, כולל פיתוח הנחיות לזכויות שמש.

המרכז נותן חסות למחקרים של חברי סגל וחברי סגל נלווים וסטודנטים לתארים גבוהים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]