הפרעת אישיות פרנואידית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת אישיות פרנואידית
שם בלועזית Paranoid Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F 60.0
DSM-5
(אנגלית)
301.0

הפרעת אישיות פרנואידית היא הפרעת אישיות מאשכול א' בסיווג הפרעות האישיות. אנשים הסובלים מהפרעה זו מתאפיינים בחשדנות וחוסר אמון ארוך טווח באנשים ככלל. לרוב הם מסרבים לקחת אחריות על רגשותיהם ומטילים אחריות זו על אחרים. לעתים קרובות הם עוינים ורגזניים[1][2].

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. על פי ה-DSM V[3]( המהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) הפרעה זו מאופיינת על ידי: חוסר אמון וחשד מתמיד שאחרים ככלל הם חורשי רע, המופיעים כדפוס קבוע, שתחילתו בבגרות המוקדמת ומופיעים במגוון הקשרים.

א. כדי שפסיכיאטר יאבחן אדם כסובל מהפרעה זו צריכים להתקיים לפחות ארבעה משבעת הסימפטומים הבאים

  1. חושדים, ללא בסיס מספק, שאחרים הם נצלניים, פוגעניים או מרמים אותם.
  2. עסוקים יתר על המידה בספקות בלתי מוצקים לגבי נאמנותם של חברים או שותפים.
  3. מסרבים לתת אמון ולהתוודות בפני אחרים בשל פחד בלתי מוצדק שהמידע ינוצל בצורה זדונית נגדם.
  4. מפרשים משמעויות נחבאות מאיימות או מזלזלות בהערות או מאורעות נייטרלים.
  5. נוטרים טינה בצורה עקבית, כלומר אינם סולחים על עלבונות ופגיעות.
  6. תופסים התקפות על אופיים או שמם שלא נתפסות על ידי אחרים ככאלה, וממהרים להגיב בכעס ובהתקפת נגד.
  7. חושדים באופן חוזר, ללא הצדקה בבוגדנות בן/בת זוגם או שותפם למין.

ב. סימפטומים אלה צריכים להופיע אצל אדם, שלא במהלך של סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, דיכאון דיכאון פסיכוטי. או כל הפרעה פסיכיאטרית אחרת ואינם מוסברים טוב יותר על ידי מצב רפואי כלשהו.

מאפיינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכונה המרכזית של אנשים הסובלים מהפרעה זו היא נטייה חוזרת ולא מוצדקת לפרש את פעולותיהם של אנשים אחרים כמזלזלות או מאיימות במתכוון. הם מצפים שיסבלו מניצול או פגיעה מאחרים בדרך כל שהיא. לעתים הם חושדים בנאמנות קרוביהם וחבריהם. כתוצאה מהצורך המתמיד לעמוד על המשמר, אנשים עם הפרעת אישיות פרנואידית עשוים להפגין עוינות וחשדנות כלפי אנשים, הם עשויים להראות למתבונן מהצד כאנשים "קרים" ללא רגשות מעודנים. הם עשויים להפגין אפקט לייבילי. הגישה החשדנית שלהם עלולה לעורר באחרים תגובות עוינות ובכך ליצור נבואה המגשימה את עצמה. בשל חוסר האמון של אנשים עם הפרעת אישיות זו בסביבתם, יש להם צורך חזק לשלוט ולכוון את סביבתם באמצעות הפעלת סמכות. הם לעתים קרובות נוקשים במובן זה שדברים חייבים להתנהל בדרך שלהם בלבד[3].

לעתים הם יסבלו מקנאה פתולוגית. הם נוטים לראות את רגשותיהם החיצוניים להם, ולהשתמש במנגנון הגנה של השלכה - כלומר ייחוס של דחפים ומחשבות שאינם יכולים לקבל בעצמם לאחרים. מחשבות יחס ואשליות להם הם נותנים הסברים לוגים שכיחים בהפרעה זו. לרוב הסובלים מההפרעה מוגבלים מבחינת קשת הרגשות שלהם, ונתפסים כקרים. הם מתגאים בהיותם רציונלים ואובייקטיבים, אך הם אינם כאלה. הם נותנים חשיבות רבה לעוצמה ודרגות. הם מביעים בוז כלפי אלו אותם הם תופסים כחלשים, חולים, לקויים או בצורה כלשהי, פגומים. בסיטואציות חברתיות, הם יכולים להראות כעסקיים ויעילים, אך הם מעוררים לעתים קרובות פחד או קונפליקט באחרים[4].

מהלך ההפרעה ואופן התפתחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה יכולה להיות מאובחנת כבר בילדות או בגיל הנעורים[5], ולהתבטא בבדידות ובקשרים לא מספקים, חרדה חברתית, תת-הישגיות בבית הספר, רגישות יתר, מוזרויות חשיבה ושפה ופנטזיות ייחודייות. ילדים אלה נוטים להראות כמוזרים ואקצנטריים[3]

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים עם הפרעת אישיות פרנואידית עלולים לפתח דיכאון, וכן הפרעה טורדנית כפייתית. תיתכן גם אפשרות של אבחנה של הפרעת אישיות נוספת לצד הפרעת האישיות הפרנואידית[3].

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ה-DSM V, שכיחות ההפרעה עומדת על כ 2.3%. ההפרעה שכיחה יותר בגברים[3]. ממצאי מחקרים מצביעים על אפשרות ששימוש בחומרים פסיכואקטיביים וכן מוצא אתני תורמים לסיכון להתפתחות ההפרעה[6]. כמו כן ההפרעה מופיעה יותר בקרב מי שיש להם קרוב משפחה החולה בסכיזופרניה או הפרעה דלוזיונלית[3]. ישנם מחקרים המצביעים על כך שההפרעה שכיחה יותר בקרב קבוצות אתניות מסוימות[7].

סוגיות תרבותיות הנוגעות לאבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן נסיבות חיים שאדם עשוי לעבור, וכן ישנם הקשרים חברתיים תרבותיים שעלולים להביא לאבחנה מוטעית של ההפרעה. השתייכות לקבוצות מיעוט שונות (בפרט מיעוט אתני), מהגרים ופליטים על רקע כלכלי או פוליטי. הסיבה היא שאנשים המשתייכים לקבוצות אלה נותים מלכתחילה להציג התנהגות חשדנית ומתגוננת. סיבה נוספת היא הבדלים בין תרבויות בפירוש שניתן להתנהגות מסוימת. ישנן דרכי התנהגות שבתרבות אחת יפורשו כמבטאים אי אמון ובתרבות אחרת יפורשו אחרת. אי הבנה על רקע זה יכולה לעורר כעס וחשדנות שיגבירו את חוסר הביטחון של האדם החי בתרבות החדשה לו[3]. קיימת אמונה שגויה לפיה הפרעת אישיות פרנואידית שכיחה יותר אצל גברים הומוסקסואליים[4].

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות פרנואידית שונה מסכיזופרניה ומהפרעה דלוזיונלית בכך שבשתי הפרעות אלה ישנו גם מרכיב פסיכוטי ניכר, שאינו חלק מהתמונה הקלינית בהפרעת אישיות פרנואידית. בנוסף בהפרעת אישיות פרנואידית, דפוסי החשיבה האופייניים להפרעה יישארו יציבים גם במצב של הקלת התסמינים, זאת בשונה מסכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית שבה חשיבה פרנואידית תהפוך להיות פחות ניכרת במצבים של נסיגת המחלה.

שינויי אישיות על רקע מצב רפואי: על הפסיכיאטר המאבחן הפרעה זו לקחת בחשבון מחלות ומצבים רפואיים, בעיקר כאלה הקשורים למערכת העצבים והמוח, העלולים לעורר תמונה קלנית דומה לזו שתוארה לעיל.

הפרעת שימוש בחומרים: ישנם חומרים פסיכואקטיביים שהשימוש בהם עלול לעורר תמונה קלינית המזכירה את התמונה של הפרעת אישיות פרנואידית.

שינויי אישיות שמקורם בנכות ומוגבלות. על הקלינאי לקחת בחשבון בתמונה הקלינית שאנשים עם מוגבלות (למשל מגבלה חושית) עשויים בחלק מהמקרים להציג תמונה קלינית שתראה דומה לזו של הפרעת אישיות פרנואידית. זאת כיוון שבחלק מהמקרים יש תלות בסביבה וחשדנות כלפי הסביבה בהתבסס על ניסיון לא טוב בקבלת עזרה מהסביבה.

הפרעות אישיות אחרות ותכונות אישיות: אחד החסרונות של קונספט הפרעות האישיות בכללו הוא שיש דמיון בתמונה הקלינית ויש מכנים משותפים בין הפרעות אישיות שונות (בעיקר כאלה השייכות לאשכול מסוים). כך למשל הפרעת אישיות סיכיזוטייפלית והפרעת אישיות פרנואידית חולקות בסיס משותף בתמונה הקלינית: חשדנות, תחושה של האדם שהוא מנודה וחשיבה פרנואידית. ההבדל הוא במרכזיות החשיבה הפרנואידית בתמונה הקלינית הכללית. בהפרעת אישיות פרנואידית, החשיבה הפרנואידית תיהייה במרכז התמונה הקלינית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסיכותרפיה - זהו טיפול הבחירה בהפרעה זו. לרוב חולים אלו לא יסתדרו היטב בקבוצות טיפול, ולכן מומלץ טיפול אישי[8].
  • טיפול תרופתי - טיפול זה יוצע על מנת לעזור בתקופות של רגזנות או עוררות יתר, או במצבים בהם קיימת חשיבה דלוזיונלית.[8]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו לפחות 40% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפרעה נפשית, זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, ninth edition.
  • חנן מוניץ (עורך) פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, מהדורה שישית, דיונון 2016
  • American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Disorders DSM 5th Ed. APA 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph Triebwasser, Eran Chemerinski, Panos Roussos, Larry J. Siever, Paranoid Personality Disorder, Journal of Personality Disorders, 27, 2012-08-28, עמ' 795–805 doi: 10.1521/pedi_2012_26_055
  2. ^ Royce J. Lee, Mistrustful and Misunderstood: a Review of Paranoid Personality Disorder, Current Behavioral Neuroscience Reports, 4, 2017-06-01, עמ' 151–165 doi: 10.1007/s40473-017-0116-7
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM, American Psychiatric Association, 5, 2013, עמ' 649-652
  4. ^ 4.0 4.1 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, מהדורה שישית, 2016, פרק 20 הפרעות אשיות, עמ' 484-485
  5. ^ Giles Newton-Howes, Lee Anna Clark, Andrew Chanen, Personality disorder across the life course, The Lancet, 385, 2015-02-21, עמ' 727–734 doi: 10.1016/S0140-6736(14)61283-6
  6. ^ Gina T. Raza, Josephine M. DeMarce, Steven J. Lash, Jefferson D. Parker, Paranoid Personality Disorder in the United States: The Role of Race, Illicit Drug Use, and Income, Journal of Ethnicity in Substance Abuse, 13, 2014-07-01, עמ' 247–257 doi: 10.1080/15332640.2013.850463
  7. ^ Gina T. Raza, Josephine M. DeMarce, Steven J. Lash, Jefferson D. Parker, Paranoid Personality Disorder in the United States: The Role of Race, Illicit Drug Use, and Income, Journal of Ethnicity in Substance Abuse, 13, 2014-07-01, עמ' 247–257 doi: 10.1080/15332640.2013.850463
  8. ^ 8.0 8.1 Anthony W Bateman, John Gunderson, Roger Mulder, Treatment of personality disorder, The Lancet, 385, 2015-02-21, עמ' 735–743 doi: 10.1016/S0140-6736(14)61394-5
  9. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017.