נבואה המגשימה את עצמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נבואה המגשימה את עצמה היא תופעה בה ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגות האדם וגורמים באופן עקיף להתממשותם.

במחקר יש הבחנה בין נבואה המגשימה את עצמה בעקבות ציפייה מדומה או מושתלת, לבין ציפיות מציאותיות המחזקות את עצמן (self maintaining expectations; SME).

לתופעה מגוון פנים, הידועה בהן היא אפקט פיגמליון שהגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948. מרטון הוכיח כי חוקרים משפיעים באופן בלתי מודע על תוצאות המחקרים שלהם בהתאם לציפיות שלהם. פנים נוספים לתופעה הם אפקט ההילה (halo effect) ואפקט הגולם.

הפילוסוף קרל פופר קרא לתופעה "נבואת אדיפוס".

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה קוגניטיבית בין יתר הגורמים העיקריים לנבואה המגשימה את עצמה הוא סכמות. הסכמות מסייעות לאדם להבין את העולם באופן יעיל על סמך ניסיון העבר שלו. משפיעות על החשיבה בכך שהן פועלות כמסנן עבור מנגנוני הקשב שלרוב מאפשר רק למידע שתואם אותן להירשם בתודעה ולעבור את תהליך הקידוד בזיכרון לטווח ארוך, הן אף משפיעות גם על המידה ואופן השליפה של אותו המידע. כתוצאה מכך יש להן עמידות בפני מידע סותר ונטייה לעודד התנהגות אשר תוביל לאישורן‏[1].

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט מרטון הדגים את התופעה בעזרת אירוע שהתרחש בשנת 1932 בבנק בארצות הברית. על הבנק נפוצו שמועות שהוא על סף התמוטטות. בעקבות השמועות (הלא מבוססות) משכו לקוחות רבים את כספם בו זמנית, דבר שהביא להתמוטטות של הבנק. כך קרה שציפיותיהם של הלקוחות התגשמו, כלומר, הנבואה התגשמה.

יסורי איוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוב, שסבל מיסורים רבים, התאונן באומרו :"כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי".כאן בעצם איוב טען שכל יסוריו הגיעו לו מפני שפחד שיבואו עליו.

אפקט פיגמליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגמליון הפסל, דמות אגדית של המשורר הרומאי הקדום, אובידיוס, ייצר פסל של האישה האידאלית, גלתיאה. לאחר שפיגמליון פיסל את הפסל, הוא התאהב בה על אף היותה פסל. אמונתו ואהבתו כלפי הפסל היו כה חזקים עד שאפרודיטה הפכה את הפסל לאישה אמיתית. לאפקט פיגמליון יש על פי רוב קונוטציה חיובית.

נבואת אדיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ המיתולוגיה היוונית, המלך לאיוס, אביו של אדיפוס ציווה להרוג את בנו כדי לחמוק מגורל הנבואה שאמרה שלאיוס ייהרג על ידי אדיפוס, אך בזאת בעצם גרם לנבואה להתממש. לנבואת אדיפוס יש על פי רוב קונוטציה שלילית.

תוכניות מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר ומוסדות אחרים מרבים להשקיע משאבים נוספים בחניכים בעלי יכולת מוגברת, כאשר הניתוח המקדים מנבא אחוזי הצלחה במקצועות מסוימים. ההשקעה המואצת באוכלוסייה המוגדרת משפרת את סיכוייהם להצליח במקצוע מעצם ההכשרה הנוספת, ובכך מקיימת את אותה הנבואה עצמה.

מלקולם גלדוול מבקר את שיטת מיון המחוננים כיום. לטענתו המחוננים שנבחרים אינם בהכרח מחוננים אלא פשוט בשלים יותר. נקודה זו הוצגה בספרו מצוינים שהיה לרב מכר. הספר מתחיל במחקר של גלדוול עם השאלה מדוע מספר לא פרופורציונלי של שחקני ההוקי הטובים ביותר בקנדה נולדים בחודשים הראשונים של השנה הקלנדרית. התשובה, הוא מציין, היא מפני שהקבוצות בליגות הנוער בהוקי בקנדה קובעות את הקבלה לפי שנה קלנדרית (ילדים שנולדו ב-1 בינואר משחקים בליגה יחד עם אלו שנולדו ב-31 בדצמבר באותה שנה). ילדים שנולדו בתחילת השנה הם גדולים יותר ובעלי בשלות רבה יותר מאשר המתחרים הצעירים שלהם ולכן הם מזוהים לעתים קרובות כספורטאים טובים יותר, מה שמוביל לאימון נוסף שגורם לכך שהם ישתפרו עוד יותר מה שגורם לסבירות גבוהה יותר להתקבל לקבוצות הטובות בהוקי שם הם ישתפרו יותר וחוזר חלילה. הנקודה היא שבעוד שבהתחלה הילדים לא היו טובים יותר אלא רק בשלים יותר כתוצאה מהאימונים הם באמת נהיו טובים יותר (מה שיוצר סוג של נבואה המגשימה את עצמה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jussim, L. and Harber, KD (2005) "Teacher Expectations and Self-Fulfilling Prophecies: Knows and Unknowns, Resolved and Unresolved Controversies." Personality and Social Psychology Review, 9(2), 131-155.
  • אלישע באב"ד (2011), הפסיכולוגיה החברתית של הכיתה. קדימה: רכס פרויקטים חינוכיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.


Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.