נבואה המגשימה את עצמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נבואה המגשימה את עצמה אפשר לאתר כבר בספרות של יוון ושל הודו העתיקות, אבל את המונח עצמו הגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948, בה ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגות האדם וגורמים באופן עקיף להתממשותם. הפילוסוף קרל פופר קרא לתופעה "נבואת אלוהים". מרטון הוכיח כי חוקרים משפיעים באופן בלתי מודע על תוצאות המחקרים שלהם בהתאם לציפיות שלהם. במחקר יש הבחנה בין נבואה המגשימה את עצמה בעקבות ציפייה מדומה או מושתלת, לבין ציפיות מציאותיות המחזקות את עצמן (self maintaining expectations; SME).

לתופעה מגוון פנים, הידועה בהן היא "אפקט פיגמליון" או "אפקט רוזנטל" (על שם החוקר). עוד תופעות הן אפקט ההילה (halo effect), אפקט הגולם ואפקט גלתיאה (Galatea effect).

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה קוגניטיבית, בין יתר הגורמים העיקריים לנבואה המגשימה את עצמה – סכמות. הסכמות מסייעות לאדם להבין את העולם באופן יעיל על סמך ניסיון העבר שלו. משפיעות על החשיבה בכך שהן פועלות כמסנן עבור מנגנוני הקשב שלרוב מאפשרים רק למידע שתואם אותן להירשם בתודעה ולעבור את תהליך הקידוד בזיכרון לטווח ארוך, הן אף משפיעות גם על המידה ואופן השליפה של אותו המידע. כתוצאה מכך יש להן עמידות בפני מידע סותר ונטייה לעודד התנהגות אשר תוביל לאישורן[1].

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט מרטון הדגים את התופעה בעזרת אירוע שהתרחש בשנת 1932 בבנק בארצות הברית. על הבנק נפוצו שמועות שהוא על סף התמוטטות. בעקבות השמועות (הלא מבוססות) משכו לקוחות רבים את כספם בו זמנית, דבר שהביא להתמוטטות של הבנק. כך קרה שציפיותיהם של הלקוחות התגשמו, כלומר, הנבואה התגשמה.

יסורי איוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוב, שסבל מיסורים רבים, התאונן באומרו: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב, ג' כ"ה). אפשר להבין שאיוב טען שכל יסוריו הגיעו לו מפני שפחד שיבואו עליו. כך שלמעשה הפחד גרם ליסוריו לבוא עליו.

אפקט פיגמליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגמליון הפַּסָּל, דמות אגדית של המשורר הרומאי הקדום, אובידיוס, ייצר פסל של האישה האידאלית, גלתיאה. לאחר שפיגמליון פיסל את הפסל, הוא התאהב בה על אף היותה פסל. אמונתו ואהבתו כלפי הפסל היו כה חזקים עד שאפרודיטה, אלת האהבה והיופי הפכה את הפסל לאישה אמיתית. לאפקט פיגמליון יש על פי רוב קונוטציה חיובית.

נבואת אדיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המיתולוגיה היוונית, המלך לאיוס, אביו של אדיפוס ציווה להרוג את בנו כדי לחמוק מגורל הנבואה שאמרה שלאיוס ייהרג על ידי אדיפוס, אך בזאת בעצם גרם לנבואה להתממש. לנבואת אדיפוס יש על פי רוב קונוטציה שלילית.

תוכניות מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר ומוסדות אחרים מרבים להשקיע משאבים נוספים בחניכים בעלי יכולת מוגברת, כאשר הניתוח המקדים מנבא אחוזי הצלחה במקצועות מסוימים. ההשקעה המואצת באוכלוסייה המוגדרת משפרת את סיכוייהם להצליח במקצוע מעצם ההכשרה הנוספת, ובכך מקיימת את אותה הנבואה עצמה.

מלקולם גלדוול מבקר את שיטת מיון המחוננים כיום. לטענתו המחוננים שנבחרים אינם בהכרח מחוננים אלא פשוט בשלים יותר. נקודה זו הוצגה בספרו מצוינים שהיה לרב מכר. הספר מתחיל במחקר של גלדוול עם השאלה מדוע מספר לא פרופורציונלי של שחקני ההוקי הטובים ביותר בקנדה נולדים בחודשים הראשונים של השנה הקלנדרית. התשובה, הוא מציין, היא מפני שהקבוצות בליגות הנוער בהוקי בקנדה קובעות את הקבלה לפי שנה קלנדרית (ילדים שנולדו ב-1 בינואר משחקים בליגה יחד עם אלו שנולדו ב-31 בדצמבר באותה שנה). ילדים שנולדו בתחילת השנה הם גדולים יותר ובעלי בשלות רבה יותר מאשר המתחרים הצעירים שלהם ולכן הם מזוהים לעתים קרובות כספורטאים טובים יותר, מה שמוביל לאימון נוסף שגורם לכך שהם ישתפרו עוד יותר מה שגורם לסבירות גבוהה יותר להתקבל לקבוצות הטובות בהוקי שם הם ישתפרו יותר וחוזר חלילה. הנקודה היא שבעוד שבהתחלה הילדים לא היו טובים יותר אלא רק בשלים יותר כתוצאה מהאימונים הם באמת נהיו טובים יותר (מה שיוצר סוג של נבואה המגשימה את עצמה).[2]

ניסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוי העכברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנטל בספרו (הארוורד, 1968) מספר על ניסוי שבוצע על עכברי מעבדה. מספר עכברים שנלקחו ממספר אמהות חולקו באופן שרירותי לשתי קבוצות: עכברים "חכמים" ועכברים "טיפשים" אשר נמסרו לטיפולם של שתי קבוצות סטודנטים. קבוצות הסטודנטים בקשו ללמד את אותם עכברים, טיפשים וחכמים, ללמוד לרוץ במבוך. באופן מפתיע, חרף המטענים הגנטים הזהים לאותם קבוצות של עכברים, קבוצת העכברים ה"טיפשים" התקשה ללמוד לרוץ במבוך ועד סוף השנה נמדד הפער של קבוצה זו ב-22 נקודות במבחני האינטלגציה.

אפקט ציפיית המורה (teacher-expectancy effect)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, רוברט רוזנטל ביצע יחד עם מנהלי בתי ספר יסודי ניסוי שהתבצע על תלמידי כיתות ד'. במהלך חופשת הקיץ, רוזנטל בחן את תלמידי הכיתות במבחן בכדי למדוד את רמת האינטליגנציה שלהם. בפני מורי בית הספר, טען כי המבחן נועד לזהות תלמידים ש"פורחים מאוחר", דהינו תלמידים שבתחילת הדרך מפגרים מבחינה אינטלקטואלית אולם עד שנה הבאה הם ישלמו את הפער. כך כל מורה בכיתה קיבלה רשימה של אותם תלמידים בכיתותיהם. בתום שנת הלימודים התברר כי ה"פורחים המאוחרים" אכן השיגו הישגים גבוהים ביותר במהלך אותה שנה. על בסיס מחקר זה כתב אוזנטל את ספרו המפורסם אפקט פיגמליון בחדר הכיתה ובו הוא ניסה לאמוד את הגורמים לאפקט פיגמליון בכיתה. לטענתו, ישנם ארבע גורמים העוזרים לאותם "פורחים מאוחר" להתקדם על פני יתר בני הכיתה. הראשון הוא "חממה רגשית" מצד המורה. המורה מעניק יחס חם יותר לתלמידים שנחשבים "פורחים מאוחר". השני הוא תהליך "היזון חוזר" דהינו המורה נותן משוב לאותם תלמידים ומפתח עמם שיח אינטלקטואלי שעוזר להם להבין ולהעמיק בחומר. השלישי הוא "תשומה", הנחת אתגרים קשים יותר אל מול תלמידים "מחוננים" מתוך אמונה שאלו מסוגלים ויכולים לפתור את אותם תרגילים. ולבסוף, תפוקה, מתן הזדמנויות לאותם תלמידים להגיב לזמן ומספר פעמים רב יותר ביחס ליתר התלמידים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jussim, L. and Harber, KD (2005) "Teacher Expectations and Self-Fulfilling Prophecies: Knows and Unknowns, Resolved and Unresolved Controversies." Personality and Social Psychology Review, 9(2), 131-155.
  • אלישע באב"ד (2011), הפסיכולוגיה החברתית של הכיתה. קדימה: רכס פרויקטים חינוכיים.
  • Robert Rosenthal & Babad, Elisha Y, Pygmalion in the Gymnasium in Educational Leadership;Sep85, Vol. 43 Issue 1, p36

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ Roger H. Barnsley, A.H. Thompson, Philipe Legault:Family Planning: Football Style. The Relative Age Effect in FootballInternational Review for the Sociology of Sport March 1992 27: 77-87


Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.