הקרב על אל-כופרה (1941)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב אל-כופרה
(המערכה בצפון אפריקה)
תאריך:

31 בינואר - 1 במרץ 1941

מקום:

אל-כופרה, לוב

תוצאה:

ניצחון לבעלות הברית

הצדדים הלוחמים
Flag of Free France 1940-1944.svg צרפת החופשית
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
Flag of Italy (1861-1946).svg איטליה
מפקדים

Flag of Free France 1940-1944.svg פיליפ לקלרק

Flag of Italy (1861-1946).svg קפטן קולונה

כוחות

Flag of Free France 1940-1944.svg 350
Flag of the United Kingdom.svg כוח של אנשי קבוצת המדבר ארוכת הטווח

כ-450

אבידות

4 הרוגים, 21 פצועים

3 הרוגים, 4 פצועים, 414 שבויים

הקרב על אל-כופרהצרפתית: Bataille de Koufra) הוא קרב שנערך במלחמת העולם השנייה, בין ה-31 בינואר ל-1 במרץ 1941 בין כוחות איטליה הפשיסטית ששלטו בלוב, ובין כוחות צרפת החופשית בפיקודו של הקולונל פיליפ לקלרק שהסתייעו ביחידת קבוצת המדבר ארוכת הטווח של הצבא הבריטי. הקרב הסתיים בכיבוש על ידי כוחות צרפת החופשית של נווה המדבר האסטרטגי אל-כופרה בדרום מזרח לוב.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-כופרה היא שקע ונווה מדבר המשמש כנקודת שליטה טבעית על נתיבי התעבורה ממזרח למערב במדבר סהרה, בקירנאיקה שבלוב. המקום שימש בעבר מרכז לאנשי כת הסנוסים שהתנגדו לשלטון הקולוניאלי של המעצמות האירופיות. ב-1931 כבשה איטליה הפשיסטית את אל-כופרה וצירפה אותה למושבותיה בצפון אפריקה. במקום הוקם שדה תעופה ותחנת רדיו, ששימשו כנקודה חשובה בתעבורה האווירית בין מושבות איטליה בצפון אפריקה ומושבות איטליה במזרח אפריקה.

לאחר תבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת, הייתה צ'אד בין המושבות הראשונות שהצטרפו לצבא צרפת החופשית. שארל דה גול שלח לצ'אד כמפקד הצבא את הקולונל פיליפ לקלרק. לקלרק שימש כמפקד כוחות צרפת החופשית בקמרון ופיקד על הקרב על גבון שהיה הצלחה צבאית חשובה לכוחות צרפת החופשית. דה גול ולקלרק חזו כי צ'אד עומדת בפני איום הן מן הכוחות האיטלקים בקירנאיקה, והן מכוחות וישי במושבות צרפת ששמרו על נאמנות למשטר צרפת של וישי כניז'ר. לקלרק פיקד על כוח של כ-6,000 איש, מתוכם כ-500 אירופאים, והיתר מקומיים. סגניו היו לייטננט קולונל ז'אן קולונה ד'אורננו, וקפיטן ז'אק מאסו.‏[1]

מספטמבר 1940 החלו האיטלקים בסדרה של מתקפות כלפי הכוחות הבריטים במצרים ובסומליה. תרומתם של אנשי צרפת החופשית באזור מזרח אפריקה נראתה כשולית, שכן המושבה העיקרית של צרפת במזרח אפריקה, סומלילנד הצרפתית, המכונה כיום דג'יבוטי, סירבה להצטרף ללחימה ושמרה נאמנות למשטר וישי. הצורך בפעולה התקפית כנגד האיטלקים בחזית כלשהי באזור זה נראה הכרחי. אל-כופרה הייתה נקודת מפתח לוגיסטית בדיוק בין שתי החזיתות, זו שבצפון אפריקה וזו שבמזרחה.

מבצעים מקדימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת לוב וצ'אד, 1941. בסיסו העיקרי של לקלרק היה בפור לאמי, משם יצאו הכוחות לקרב. בסיס נוסף היה בלארגו.

תכנון מתקפה מצ'אד לאל-כופרה נראתה כמשימה קשה במיוחד לכוחות צרפת החופשית. כוחות אלו אולתרו במהירות לאחר תבוסת צרפת, וניידותם הייתה מוגבלת. היו להם מעט כלי רכב ממונעים. המסע לאל-כופרה מעמדותיהם של הצרפתים בצ'אד, סמוך לפור לאמי היה כ-880 קילומטרים של אדמת מדבר חולית הקשה למעבר.

מבצע מקדים היה התקפת הבסיס האיטלקי במורזוק, באזור פזאן הנמצא בדרום מערב לוב. קבוצה של 76 לוחמים, הן מאנשי צרפת החופשית והן מאנשי קבוצת המדבר ארוכת הטווח הבריטית תקפה את הבסיס ב-21 בינואר 1941. התקיפה הצליחה והבסיס הושמד, אך ד'אורננו נהרג במהלך המתקפה.

מייד לאחר מותו של ד'אורננו החלו התכנונים לפשיטה על אל-כופרה. ב-27 בינואר 1941 יצא לדרכו כוח של קבוצת המדבר ארוכת הטווח בפיקודו של מייג'ר קלייטון לפשיטה שנועדה להוות מכה מקדימה שתקל את דרכו של כוח הפשיטה העיקרי שהכין לקלרק. הכוח, שכלל שש משאיות, אותר בדרכו על ידי חיל האוויר האיטלקי, והופצץ מהאוויר. מייג'ר קלייטון וכוחותיו ביצעו חילוץ ברגל באדמת המדבר הקשה מרחק מאות קילומטרים בחזרה לקווי הצרפתים.‏[2]

לקלרק, שאיבד את אלמנט ההפתעה, החליט להמתין עוד מספר ימים. טייסי צרפת החופשית ביצעו טיסות מודיעין שנועדו לקבל מידע על הבסיס האיטלקי, וב-17 בפברואר 1941 יצא לקלרק לדרכו, כשעמו 350 מתנדבים, ותותח אחד.‏[3]

כיבוש אל-כופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף פברואר הגיע לקלרק למצודת אל-טאג הסמוכה לאל-כופרה, לאחר שבמשך מסעו התעמת עם כוחות ניידים איטלקים והדף אותם לאחור.‏[4] לאחר מצור בן עשרה ימים כבש את המצודה.‏[5] לאחר כיבוש המצודה נפלו בידיו 414 שבויים, מהם 12 קצינים איטלקים, 52 מש"קים איטלקים, והיתר חיילים מקומיים, ושלל רב.‏[6][7] בין השלל - מכוניות משא, נשק, תחמושת, גנרטורים, ומכונה לייצור קרח.‏[8]

לאחר כיבוש כופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש אל-כופרה, הפך המקום לבסיס קבוצת המדבר ארוכת הטווח,‏[9] אך דה גול התעקש על שמירת כוח צרפתי קטן במקום. דה גול ראה בהחזקה הצרפתית על כופרה, שנחשבה לחלק מסודאן האנגלו-מצרית, כקלף מיקוח במשא ומתן עתידי על מושבות צרפת באפריקה.‏[10] המקום שימש כבסיס להכנת המתקפה על פזאן בתחילת שנת 1943.

תעמולת צרפת החופשית עשתה שימוש רב בשבועה שנשבעו לקלרק ואנשיו עם כיבוש אל-כופרה, כי לא יניחו את נשקם עד שדגלם יתנופף מעל הקתדרלה בשטרסבורג. כיום מונצחת שבועה זו בפסל דמוי אובליסק בשטרסבורג, שאכן שוחררה בידי לקלרק בשנת 1944.

פעולות צבא צרפת החופשית וקבוצת המדבר ארוכת הטווח במתקפה על אל-כופרה השפיעו על המחשבה הקרבית של ההגנה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ושימשו כדוגמה לדרך בה יש ללחום ב"מלחמה זעירה".‏[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צ'אד 1823 - 1960 אתר "עולם במלחמה"
  2. ^ Ernest Corbyn, "The Fighting French in the lybyan hinterland", Journal of the Royal African Society, Vol. 43 No 170 (Jan 1944) pp. 20 - 22
  3. ^ צרפת החופשית אתר CRW FLAGS
  4. ^ שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון: אל הדגל, הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 148
  5. ^ צרפת החופשית אתר CRW FLAGS
  6. ^ Ernest Corbyn, "The Fighting French in the lybyan hinterland", Journal of the Royal African Society, Vol. 43 No 170 (Jan 1944) pp. 20 - 22
  7. ^ כופרה - בידי צבא דה גול, דבר, 3 במרץ 1941
  8. ^ קולונל ה. פ. קנינגהם כיבוש ארץ פצן מערכות, גיליון 24 - 25, פברואר 1945, עמ' 48
  9. ^ קולונל ה. פ. קנינגהם כיבוש ארץ פצן מערכות, גיליון 24 - 25, פברואר 1945, עמ' 48
  10. ^ שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון: אל הדגל, הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 148
  11. ^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992 עמ' 95