הרש סמולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרש סמולר
הערש סמאָליאַר
Hersz Smolar.jpg
לידה 15 באפריל 1905
זמברוב, האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה 16 במרץ 1993 (בגיל 87)
תל אביב, ישראל
שם לידה Hersz Smolar עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, פולין, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה שפיים
מקום מגורים האימפריה הרוסית, פולין, ברית המועצות, צרפת, מדינת ישראל
תקופת הפעילות ? – מרץ 1993 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של פולין, המפלגה הקומוניסטית של ביילורוסיה המערבית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מפלגת הפועלים הפולנית, מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית
בת זוג ולנטינה נאידוס
פרסים והוקרה עיטור תחיית פולין בדרגת קצין; עיטור "דגל העמל" מדרגה שנייה; צלב הגבורה; צלב הפרטיזנים; עיטור צלב גרונוולד מדרגה שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרש סמולריידיש: הערש סמאָליאַר'; בפולנית: Grzegorz Smolar; ברוסית: Герш (Херш, Гирш) Смоляр; ‏15 באפריל 1905 - 16 במרץ 1993) היה סופר ועיתונאי יהודי שכתב ביידיש, פעיל במפלגות הקומוניסטיות של פולין וברית המועצות, ופעיל חברתי של הקהילה היהודית בפולין[1]. בין השנים 19461950 עמד בראש התאחדות היהודים של משתתפי המאבק המזוין נגד הפשיזם והוועד המרכזי של יהודי פולין. בין השנים 1950–1962 היה יו"ר ההנהלה של אגודה חברתית-תרבותית של יהודים בפולין, ב-1958 היה חבר הוועדה הארצית של חזית לאחדות העם[2], משנת 1970 עלה לישראל דרך פריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר זמברוב במשפחת דוד סמולר שהיה יצרן מים מוגזים. ב-1912 סיים ארבע שנים של בית ספר יסודי. ב-1918 -1919 יסד עם צעירים בעלי דעות שמאלניות את הקבוצה הציונית "ברית הנוער הסוציאליסטי". ביולי 1920, כאשר במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית הצבא האדום פלש לתוך שטח פולין, היה חבר בוועד המהפכני של המקום ובעקבות כך היה תחת מעקב המשטרה הפולנית. בהמשך עבר לוורשה שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פולין.

המפלגה הפולנית שלחה אותו לקייב שם נהיה מזכיר המחלקה הכלכלית של קומסומול וגם מזכיר העיתון "הנוער העמל". למד במחלקה העברית של האוניברסיטה הקומוניסטית של המיעוטים הלאומיים שבמוסקבה. לאחר מותו של לנין נשלח ב-1924 לאומן שם ארגן "מס לנין" עבור הקומסומול. ב-1925 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ונשלח לחרקוב שם נהיה לעורך המגזין "המשמרת הצעירה". בהמשך נשלח למוסקבה.

ב-1926 נבחר כנציג הלשכה העברית המרכזית השייכת לוועד המרכזי של הקומסומול. ב-1928 המחלקה הפולנית של הקומינטרן שלחה אותו לוילנה שבפולין כמזכיר המחלקה העירונית של הנוער הקומוניסטי ובהמשך כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ביילורוסיה המערבית. הוא נתפס במהרה ונשפט לשלוש שנים בכלא העירוני. לאחר שהשתחרר ב-1932 מונה למזכיר המפלגה הקומוניסטית של ביילורוסיה המערבית בברנוביץ', סלונים וביאליסטוק.

מ-1934 עבד במשרת אחראי מו"ל של הוועד המרכזי של המפלגה. באותו הזמן התחיל להדפיס מוצרי דפוס בשפת היידיש. נתפס שוב ב-1936 ונשפט לשש שנים. אחרי הפלישה של הצבא האדום שוחרר מן הכלא ומונה לעורך העיתון "ביאליסטאקער שטערן" שהיה המו"ל של המפלגה הקומוניסטית של ביילורוסיה המערבית. בתחילת מבצע ברברוסה נמצא במינסק ועם הנסיגה של הצבא האדום נשלח לגטו מינסק. בגטו ב-1942 עמד סמולר בראש ארגון צבאי מחתרתי. הנאצים דרשו מהיודנראט המקומי שיסגירו לידיהם את סמולר, אך ראש היודנראט משה יפה הציג להם את תעודת הזהות שלו מגואלת בדם, כהוכחה לכאורה כי סמולר נהרג, ובכך הציל אותו מידיהם[3]. סמולר ברח מהגטו. בהמשך כפרטיזן בדרגת לוטננט פעל בשם כיסוי "יפים" ביער נאליבוקי. בהיותו ביחידת הפרטיזנים הדפיס מספר עיתונים ברוסית ויידיש.

השתתף במצעד הפרטיזנים שנערך ב-16 ביולי 1944.

ב-1946 במעמד "חוזר למולדת" נשלח לפולין, שם עבד במחלקת התרבות והפרופגנדה של הוועד המרכזי של יהודי פולין. בין 1949 ל-1950 מונה ליו"ר ועד יהודי פולין במקום אדולף ברמן שעלה לישראל. אחר כך עד שנת 1962 היה יו"ר אגודה חברתית-תרבותית של יהודים בפולין. עד שנת 1968 הוא היה העורך הראשי של העיתון "פאלקסשטימע". במהלך אירועי מרץ בוטלה חברותו במפלגה הקומוניסטית וחינו סר בעיני המשטר לאחר שלא תקף את ישראל במלחמת ששת הימים, וחידש קשר עם קרובי משפחתו בישראל.

עלה דרך פריז לישראל ב-1970 במסגרת הסדר עם הממשלה הפולנית שבו גלה מרצון לישראל בתמורה לשחרור בנו הסטודנט אלכסנדר שנעצר בפולין בגין פעילות פוליטית ועבד בספרייה הלאומית ובאוניברסיטת תל אביב. אשתו וילדיו נותרו בפולין.

פרסם מספר ספרי זכרונות וספרים בסגנון עיתונאי ביידיש וספר אחד בעברית.

נפטר בתל אביב ב-16 במרץ 1993. נטמן בבית העלמין בקיבוץ שפיים[4].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 התחתן ולנטינה נאידוס (פול'), לימים היסטוריונית. לזוג נולדו שני בנים: אלכסנדר (אנ') (1940) וייבגניוש (אנ') (1945), שניהם פוליטיקאים בפולין. כלתו נינה סמולר (פול') היא ביוכימאית ומו"לית בפולין. נכדתו אנה סמולר (פול') היא במאית תיאטרון בפריז.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פון מינסקער געטו, 1946
  • יידן און געלע לאטעס, 1948 (יידיש)
  • א פושטער זעלנער, 1952 (יידיש)
  • היכן אתה חבר סידורוב?, 1973 (עברית)
  • וו ביסטו חאבער סידורוב?, 1975 (יידיש)
  • פון יינעבייניק, 1978 (יידיש)
  • אוי דער לעטסטער פוזיציע מיט דער לעטסטער הופענונג, 1982 (יידיש)[5]
  • Hersh Smolar, "The Minsk Ghetto: Soviet-Jewish Partisans Against the Nazis ", Unites States Holocaust, 1989,

ISBN-13: 978-0896040687 (אנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • August Grabski: Działalność komunistów wśród Żydów w Polsce (1944-1949). Warszawa: Trio, 2004. מסת"ב 83-88542-87-7.
  • Grzegorz Berendt: Życie żydowskie w Polsce w latach 1950-1956. Z dziejów Towarzystwa Społeczno-Kulturalnego Żydów w Polsce. Gdańsk: Wydawnictwo Uniwersytetu Gdańskiego, 2006. מסת"ב 83-7326-385-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרש סמולר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף עליו באנציקלופדיית YIVO
  2. ^ Trybuna Robotnicza, nr 4 (4350) 7 stycznia 1958 roku, s. 2 (פולנית)
  3. ^ מינסק במרכז המידע אודות השואה, יד ושם, עמ' 2-1.
  4. ^ קברו באתר BillionGraves
  5. ^ ביבליוגרפיה של הרש סמולר