חומה ומגדל
חומה ומגדל הוא כינוי לסדרת מבצעי הקמה של יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) ומעט לאחריהם.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C.jpg)
_-_Building_Ein_Gev.jpg)
מבצעי התיישבות אלו באו כתגובה לפרעות שביצעו הערבים ביישוב היהודי וכן להגבלת העלייה על ידי הבריטים, ונועדו ליישב אדמות בבעלות יהודית על מנת להרחיב את גבולות ההתיישבות העברית - המדינה היהודית העתידית. את הביצוע הוביל ארגון ההגנה, על פי הרעיון והתכנון של שלמה גור (גרזובסקי), שאומץ על ידי המוסדות המרכזיים של היישוב העברי: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הקרן הקיימת לישראל וההסתדרות. לקחו בו חלק בעיקר קיבוצים ותנועות מכל זרמי ההתיישבות: 12 יישובים מן הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, עשרה יישובים של הקיבוץ המאוחד, חמישה קיבוצים של חבר הקבוצות, שלושה יישובים של הקיבוץ הדתי, 13 מושבים של תנועת המושבים, תשעה יישובים של הנוער הציוני ושל מכבי הצעיר ויישוב אחד של תנועת בית"ר. כוחות נוטרים ואנשי ה"הגנה" אבטחו את העלייה על הקרקע.
היישובים הוקמו במהירות (לרוב במהלך יום אחד), כשחומרי הגלם להקמת החומה, המגדל והצריפים הראשונים הוכנו מראש והובאו למקום הקמת היישוב. סיבת המהירות בהקמה: הצורך שבסוף היום הראשון יעמוד על תילו יישוב מוגן (הסיפור העממי כאילו ההקמה בתוך יום אחד נועדה לנצל את החוק העות'מאני שאין הורסים מבנה שיש לו גג אינו נכון בהקשר זה). גודל היישוב היה בדרך כלל קצת יותר מדונם אחד (35 על 35 מטר). החומה כפולת הדפנות, שהייתה מלאה בחצץ, ומגדל התצפית נתנו לדגם התיישבותי זה את שמו "חומה ומגדל". היישובים הוקמו כמעט ללא הפרעות מצד הערבים ועד מאי 1939 גם באישור שלטונות המנדט הבריטי. לאחר שהבריטים נמנעו החל ממאי 1939 מלתת אישורים, הוקמו היישובים גם ללא הסכמתם. רוב היישובים הוקמו באזורי ספר כדי לממש בעלות יהודית קיימת על הקרקע. היישובים היו מנותקים זה מזה ולכן נקודות תורפה חוברו באמצעות הקמת יישובים חדשים וסלילת דרכים לאורך רצועות הקשר - ה-N ההתיישבותי לאורכה של הארץ, חוזק כוח עמידתם העצמאי[1]וכך הושגו מטרות מדיניות וביטחוניות שתרמו לאחר מכן לקביעת גבולות מדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה. סיפורו של קיבוץ גינוסר הוא ייחודי בכך שמטרת הקמת החומה והמגדל הייתה, לפחות באופן חלקי, קביעת עובדה מוגמרת בפני אגודת פיק"א, בעלת הקרקע, ולא רק לצורך הגנה מפני ערבים[2].
ישנה מחלוקת לגבי זהות היישוב הראשון של חומה ומגדל. אף על פי שמקובל למנות את כפר חיטים כיישוב "חומה ומגדל" הראשון, ישנם מקורות המציינים את ניר דוד כראשון[3]. טענה זו נסמכת כנראה על כך שכפר חיטים לא היה יישוב חומה ומגדל קלאסי, שכן מקימיו לא הקימו אותו בפועל אלא עלו למבצר שכבר היה קיים במקום.
מחלוקת נוספת היא לגבי היישוב האחרון ברשימה. יש המציינים את עמיר (29 באוקטובר 1939) כאחרון ברשימה[4]. יש המציינים את תחילת מלחמת העולם השנייה, 1 בספטמבר 1939, כסיום תקופת חומה ומגדל[5], ויש הכוללים ברשימה גם את כפר ורבורג שנוסד ביום 31 באוקטובר 1939, החורג משני הכללים לעיל.
העלייה על הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור העלייה לעין גב אופייני למבצעי העלייה על הקרקע של חומה ומגדל[6]:
- "הכנת המחנה נחלקה בין משקי העמק - גשר מכינה את המגדל ואת חדר האוכל, אפיקים את החומה, קבוצת כנרת את הצריפים ואנחנו את הגדר החיצונית, גדר החוטים וכל מה ששיך לחשמלאות ומסגרות. ערב העלייה באו חברינו מכל הארץ. באו הרבה אורחים מהסביבה הרחוקה והקרובה; באו גם נגרים מכפר גלעדי וטפסנים מגבעת חיים. עד שעה מאוחרת בלילה עבדו החברים במסגריה. החברות עבדו במטבח והכינו את האוכל ליום העלייה. בשעה שלוש, בעוד חושך, הכל היה מוכן לדרך. בשלושה אוטומובילים הגענו לאפיקים. לכאן התאספו אנשי הסביבה שהשתתפו בעליה. מסע הכיבוש, שתים עשרה מכוניות משא מלאות אנשים עמוסי משא והמון מכוניות קטנות עברו דרך מסדה ועין הקורא סבבו את צמח עד הגיעם לעין גב ... כעבור רגעים מספר התחילה העבודה. ארבע מאות איש עבדו במהירות ובקצב. ... הטוריה גרפה את החצץ לתוך הפחים, מן הפחים נשפך החצץ לתוך שקים וסלים - והחומה הוקמה במהירות קדחתנית. השמש הלוהטת והזיעה הנגרת לא הפריעו בעד העבודה. ... מכוניות המשא מביאות בזו אחר זו חומרים וקירות הצריפים. ידיים נאמנות עובדות במהירות, והנה כבר הוקם המגדל והולכים ומקימים הצריפים לחדר האוכל. ... בשעה ארבע אחר הצהריים עמד המחנה על תלו בלב האדמ-ה השוממה, אשר זה מאות שנים לא ראתה ישוב יהודי. בשעות מספר הוקמה נקודת ישוב עברית חדשה."
רשימת היישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימת יישובי "חומה ומגדל" לפי תאריך הקמתם:[7]
”תֵּל-עָמָל, רִאשׁוֹנָה לְחוֹמָה וּמִגְדָּל....” כך הצהיר נתן אלתרמן בשירו ה"מגדל הראשון".
-
בול ישראלי אשר הונפק ב-1963, במלאת 25 שנה למבצע
-
בול ישראלי אשר הונפק ב-1963, במלאת 25 שנה למבצע
-
חומה ומגדל בעין השופט
המגדל ומקורותיו בבניה המחנאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגדלים של מפעל "החומה ומגדל" היו מגדלים אותם ניתן היה להקים בקלות ולהרים בקלות. המגדלים הושפעו ממגדלים שנבנו במחנות מחנאות של תנועות הנוער. שמואל מסטצ'קין, עוד בטרם היותו אדריכל בשנת 1928, תכנן מגדל מחנאי בסיסי במחנה הנוער העובד ביער בן שמן. מגדל זה הוא פיתח למגדל מרשים בהרבה במחנה התנועה בהרי הכרמל בשנת 1934. את המגדל השני ראה ידידו שלמה גור, והוא היווה השראה למגדלי המבצע שאף בתכנונם השתתף מסטצ'קין במסגרת פעילותו בהגנה.
-
המגדל הראשון במחנה הנוער העובד בשנת 1928
-
המגדל השני בלילה, שנת 1934
-
חניכים בראש המגדל במחנה הנוער העובד שנת 1934
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי נאור (עורך), ימי חומה ומגדל, 1936-1939, הוצאת יד בן- צבי, 1987. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חומה ומגדל באתר הארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי (סולל בונה)
- חומה ומגדל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ישובי חומה ומגדל, באתר תנועת העבודה הישראלית
- יישובי העלייה החמישית ויישובי "חומה ומגדל" (מפה), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יום העלייה לקרקע בתמונות שצילם זולטן קלוגר, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
- חומה ומגדל, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
הקמת יישוב חומה ומגדל, ארכיון AP, אוקטובר 1937- הקמת יישוב חומה ומגדל, יומני British Pathé, 1939
- קשר אווירי בימי חומה ומגדל, יומני כרמל, נובמבר 1948 (התחלה 4:43)
- תערוכת התיישבות חומה ומגדל, אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלחנן אורן, ראשית האסטרטגיה הישובית, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשלח, עמ' 14-13
- ^ דויד שליו, אנשי החומות - 25 שנה ליישובי חומה ומגדל בעמק הירדן, דבר, 30 במאי 1962
- ^ אתר ניר דוד
- ^ כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980 עמ' 377
- ^ יהודה זיו, "חוות שנלר", טבע וארץ, ניסן אייר תשמ"ה, מרץ-אפריל 1985, כ"ז 3 (בסוף המאמר פסקה בשם "איפה השער לנגב?"), באתר סנונית
- ^ אנו עולים, דבר, 18 באוגוסט 1937
- ^ התשתית לרשימה אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, הוצאת מעריב, 1973
- ^ ראו במאמר של יהודה זיו לעיל