ויאוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויאוליה
Veolia Environnement S.A
Veolia logo.svg
משאית לפינוי אשפה של החברה
משאית לפינוי אשפה של החברה
נתונים כלליים
תאריך הקמה 1853 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
  • Veolia Water
  • Veolia (Australia)
  • Fondation d'entreprise Veolia Environnement
  • SARP
  • Veolia Environmental Services
  • Veolia Central & Eastern Europe עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ליבורן עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה אספקת מים, ניהול פסולת עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 24,960,000,000 אירו (נכון ל־2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 171,000 (נכון ל־2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.veolia.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מתקן של ויאוליה להפקת אנרגיה מפסולת

Veolia Environnement S.A הממותגת בשם Veolia - ויאוליה, היא חברה רב-לאומית צרפתית עם פעילויות בשלושה תחומים עיקריים (תחומים שהיו מנוהלים באופן מסורתי על ידי רשויות ציבוריות): שירותי אספקת מים, שירותי פינוי פסולת ושירותי אנרגיה. בעבר ניהלה גם שירותי תחבורה באמצעות חברת הבת שלה Veolia Transport (לימים Transdev) בה החזיקה עד ינואר 2019.

בשנת 2012 העסיקה החברה 318,376 עובדים ב-48 מדינות. הכנסותיה באותה שנה היו 29.4 מיליארד אירו. ויאוליה היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרת בבורסת Euronext בפריז. בין השנים 1998–2003 החברה נודעה בשם Vivendi Environnement, לאחר שעברה ספין-אוף והופרדה מהקונגלומרט Vivendi. לפני שנת 1998 Vivendi נודעה בשם Compagnie Générale des Eaux. בשנת 2014, בעקבות ארגון מחדש מקיף, אימצה החברה את השם Veolia בכל עסקיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"חברת המים הכללית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה ב-14 בדצמבר 1853 כחברת מים בשם Compagnie Générale des Eaux (CGE) ("חברת המים הכללית") על פי צו אימפריאלי של נפוליאון השלישי[1]. לאחר שקיבלה זיכיון לאספקת מים לציבור בליון, זיכיון שנמשך למעלה ממאה שנים. בשנת 1860 היא קיבלה גם זיכיון ל-50 שנה מעיריית פריז, לאספקת מים. במשך מאה שנים, Compagnie Générale des Eaux נותרה ממוקדת בעיקר בתחום המים. עם זאת, בעקבות מינויו של גיא דג'ואני למנכ"ל בשנת 1976, הרחיבה CGE את פעילותה לתחומים אחרים באמצעות סדרת רכישות.

החל משנת 1980, CGE החלה לגוון את פעילותה ממים לניהול שירותי פסולת, אנרגיה, שירותי תחבורה ובנייה וניהול מבנים. היא עשתה זאת על ידי רכישת:

  • Compagnie générale française des transports et entreprises (CGFTE) - נוסדה במקור בשנת 1875 וניהלה שירותי תחבורה ציבורית במספר ערים בצרפת. הפכה לחלק מ-CGEA Transport (לימים Connex).
  • Compagnie Générale d'Entreprises Automobiles (CGEA) - התמחתה ברכב תעשייתי ובהמשך התחלקה לשתי חטיבות: חטיבת התחבורה הפכה לקונקס בשנת 1999 ושירותי ניהול הפסולת ואיכות הסביבה הפכו לאוניקס בשנת 1989.
  • Compagnie Générale de Chauffe (CGC) - קבוצת חברות שהפכו מאוחר יותר לחטיבת שירותי האנרגיה של CGE, ושמה שונה מאוחר יותר ל"דלקיה" בשנת 1998. CGC נוסדה במקור בשנת 1935.

כחלק מקונגלומרט ויוונדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, CGE שינתה את שמה ל"ויוונדי" ("Vivendi"), ומכרה את חטיבות הנכסים והבנייה שלה בשנה שלאחר מכן, והיא החלה לפעול כחברה עצמאית בשם "Vinci". באותה עת ויוונדי הייתה קונגלומרט הפועל בתחומי הנדל"ן, התקשורת, המים, התשתיות, פינוי אשפה, שכלל 3,400 חברות הפועלות ב-90 מדינות, ומעסיק 260 אלף עובדים[1]. באותה שנה גם רכשה את חברת "יו.אס פילטר", החברה הגדולה בעולם לאספקת מתקנים להתפלת מים, תמורת 6.2 מיליארד דולר[2][3].

Vivendi Environment הוקמה בשנת 1999 במטרה לאחד את חטיבותיה של החברה בתחום איכות הסביבה והשירותים הציבוריים. החברה כללה באותה עת את:

  • ויוונדי מים (שמה שונה רק בשנת 1999)
  • דלקיה (במקור CGC ושמה שונה מאז 1998)
  • אוניקס (במקור חלק מ- CGEA ומותגה בשם אוניקס – Onyx - כבר מאז 1989)
  • קונקס (החלק הנותר של CGEA)

במקביל החלה ויוונדי לרכוש חברות ונכסים שונים בתחומי המדיה והתקשורת, בין השאר רכשה את אולפני הקולנוע Pathé, את סוכנות הפרסום Havas, את חברת הטלפון של מרוקו, ונתח בחברות הטלוויזיה בלוויין, קאנאל פלוס בצרפת וקבוצת סקיי בבריטניה[4]. בשנת 2000 החלה החברה במשא ובמתן לרכישת נכסי המדיה של חברת "סיגראם" שבבעלות משפחת ברונפמן[5], שאגדו בקבוצת יוניברסל ונוהלו על ידי אדגר ברונפמן (הבן)[6]. העסקה הושלמה בסוף השנה לאחר שרשויות האיחוד האירופי דרשו שהחברה הממוזגת תמכור את החזקתה בקבוצת סקיי[7]. הקבוצה המאוחדת נקראה "ויוונדי יוניברסל"[8].

במקביל, ביולי 2000, הונפקה פעילות Vivendi Environment, בבורסת פאריס וגייסה 2.5 מיליארד דולר לפי שווי של 11.5 מיליארד דולר[9].

כחברה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחברת האם ויוונדי מכרה את רוב מניותיה במהלך שנת 2002[10], בשנת 2003, שונה שם החברה מ Vivendi Environment ל-Veolia Environnement. החל משנת 2005 השם "ויאוליה" החל משמש כמותג על לכל חטיבות הקבוצה (מים, שירותי איכות סביבה, שירותי אנרגיה ותחבורה) ונוצר לוגו חדש. שמות החטיבות בעת המיתוג מחדש היו:

  • Veolia Water (במקור Vivendi Water)
  • דלקיה - (ללא שינוי שם, אך הפכה למיזם משותף עם אלקטריסיט דה פראנס (EDF) בשנת 2000)
  • Veolia Environmental Services (במקור Onyx Environnement)
  • Veolia Transport* (במקור קונקס)

בנובמבר 2009 מונה אנטואן פררו ליו"ר ומנכ"ל הקבוצה לאחר שהחליף את הנרי פרוגליו שמונה למנכ"ל אלקטריסיטה דה פראנס (EDF חברת החשמל הלאומית של צרפת). השינוי היה חלק משערורייה פוליטית-פיננסית בצרפת, כאשר פרוגליו שמר על תפקידיו ומשכורתו בשתי החברות, עד שביקורת ציבורית אילצה אותו לוותר על הכנסותיו מוואוליה.

במרץ 2011 הודיעה החברה על הקמתה של Veolia Transdev, תוצאה של השילוב של חברת הבת שלה Veolia Transport עם חברת Transdev, חברת בת של Caisse des Dépôts (חברת ההשקעות הממשלתית הצרפתית). החברה הממוזגת נקראה תחילה "Veolia Transdev" ואחר כך רק "Transdev" - "טרנסדב", והפכה למפעילת התחבורה הציבורית הפרטית המובילה בעולם, עם יותר מ-110,000 עובדים ב-28 מדינות. החברה גם החלה בניסויים להפעלת אוטובוס אוטונומי[11].

ביולי 2011, על רקע תוצאות כספיות מאכזבות, הודיעה החברה על השקת תוכניות ארגון מחדש ומכירה של נכסים ועסקים. בדצמבר 2011 הודיעה הנהלת הקונצרן על תוכנית התייעלות, שבמסגרתה תפסיק את פעילותה ב-40 מבין 77 המדינות שבהן היא פעילה ברחבי העולם, ותתמקד בפעילות הליבה של הקבוצה, תוך יציאה לתוכנית מימושים עולמית בהיקף 5 מיליארד יורו במהלך השנים 2012–2013. החברה תורכב משלוש חטיבות בלבד (שירותי מים, שירותי איכות סביבה ושירותי אנרגיה). עסקי התחבורה Veolia Transdev ימכרו. ויאוליה מכרה 20% ממניות Veolia Transdev לשותפה בחברה בדצמבר 2016 והמשיכה להחזיק בנתח של 30%. בינואר 2019 מכרה 30% מהמניית שעוד החזיקה לקבוצת רטמן. חטיבת המים של ויאוליה נותרה המפעילה הפרטית הגדולה ביותר בעולם של שירותי אספקת מים.

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס של החברה חונה ליד קניון אילון בשנת 2009
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ורידיס

פעילות החברה בישראל החלה בשנת 1993 ביוזמת אורי שטרקמן, איש העסקים יליד צרפת שעלה לישראל ב-1967, שמונה לנציג החברה בישראל. החברה הקימה שותפות עם קבוצת נייר חדרה בשם אקולטק (ECOLTECH), שהקימה בישראל מתקנים להפקת אנרגיה מפסולת[12]. בספטמבר 1998 רכשה 51% מחברת אמניר מיחזור מקבוצת נייר חדרה[13]. ושנה אחר כך רכשה חברת " ת.מ.מ. תעשיות מיחזור משולבות" שעסקה בפינוי אשפה ומיחזור, והקימה את אתר פסולת דודאים[14]. החברה גם ביקשה לקנות את אתר הפסולת חוגלה מקונגלומרט צרפתי אחר " ליאונז' דז'ו"[15]. באפריל 2000 אושר מיזוג בין אמניר לת.מ.מ[16].

החברה גם התמודדה במספר מרכזים להפרטת משק המים של יישובים שונים. ב-1997 זכתה במכרז להפרטת משק המים והביוב של פרדס-חנה פרדס חנה-כרכור בשיתוף קבוצת קרדן. פרדס-חנה הייתה הרשות המקומית הראשונה בישראל שהפריטה לחלוטין את משק המים והביוב שלה[17]. אולם בית המשפט העליון ביטל את המכרז[18]. החברה גם התמודדה במכרז לאחזקת מכוני הטיהור של העיר טבריה[19].

בתחילת שנות ה-2000 פעלה החברה בשם "ויוונדי ישראל" לאחר שינוי השם של תאגיד האם בצרפת[20]. החברה נכנסה גם לתחום התחבורה הציבורית, באמצעות חברת הבת של תאגיד האם קונקס (Connex), והחלה במשא ומתן על רכישת עד 50% מחברת דן[21].

בסוף שנת 2000 השתתפה החברה בקבוצת VID שהתמודדה במכרז להקמת מתקן ההתפלה הראשון בישראל באשקלון, יחד עם חברת הנדסת התפלה וקבוצת דנקנר השקעות[22]. שנה אחר כך זכתה במכרז[23].

בשנת 2001 נכנסה לפרויקט הרכבת הקלה בירושלים, והקימה אחר כך את חברת קונקט (במקור "קונקס ירושלים"), חברת ההפעלה של הרכבת הקלה, במסגרת קבוצת סיטיפס שזכתה במכרז. על פי הסכם הזיכיון, מפעיל הרכבת הקלה היה חייב להיות בעל ניסיון בינלאומי בהפעלת רכבות קלות, לכן היה צורך לגייס שותף מחוץ לישראל[24]. השותפות בפרויקט הרכבת הביא לתביעה נגד החברה על ידי ארגון פלסטיני בצרפת, בטענה כי חלק מהפרויקט בשטח כבוש[25]. החברה יצאה מהפרויקט ב-2014[26].

בשנת 2006, החלה לפעול בשם "ואוליה ישראל" (לאחר שינוי של שם תאגיד האם) באותה שנה החזיקה כבר בכ-20 חברות בנות בישראל, העסיקה 1,700 עובדים ומחזור פעילותה השנתי היה כ-350 מיליון דולר. באוקטובר 2007 ביקר יו"ר ומנכ"ל ואוליה העולמית בישראל[27], נפגש עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט והודיע על הקמת קמפוס לאיכות הסביבה במרכז האקדמי רופין[28].

בשנת 2015 נמכרה פעילות החברה לחברת ההשקעות הבינלאומית Oaktree Capital Management[29]. בינואר 2017 שינתה החברה את שמה ל"ורידיס". בשנת 2018 דלק מערכות רכב הפכה לבעלת השליטה לאחר רכישת 70% ממניות החברה תמורת כמיליארד שקל[30].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויאוליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דיצייט, ‏ענק שקט ושמו ויוונדי, באתר גלובס, 15 ביולי 1999
  2. ^ Claudia H. Deutsch, Vivendi of France Acquiring U.S. Filter, ‏2 בפברואר 1999
  3. ^ דליה טל, ‏החברות ויוונדי ווטר ויו.אס פילטר פותחות נציגות בישראל, באתר גלובס, 29 בנובמבר 1999
  4. ^ אליהו חסין, ‏ויוונדי הגדיל אחזקותיו בקאנאל פלוס ו-BSkyB בהשקעה של 2.7 מיליארד ד', באתר גלובס, 26 ביולי 1999
    עיסקת קאנאל פלוס ו-BSkyB: מרדוק שומר בינתיים על שתיקה, באתר גלובס, 7 ביולי 1999
  5. ^ שירות בלומברג, ‏ויונדי וקאנאל במו"מ לרכישת סיגראם של משפחת ברונפמן, באתר גלובס, 14 ביוני 2000
  6. ^ איי אונליין, ברונפמן: עיסקת ויוונדי-סיגראם על סף סיכום; אני אהיה מספר 2 בחברה, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2000
  7. ^ שירות בלומברג, בריסל, ‏בריסל אישרה את מיזוג ויוונדי-סיגראם בכפוף למכירת אחזקת ויוונדי ב-BSkyB, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2000
  8. ^ ויוונדי יוניברסל מוכרת החזקות ב-BSkyB, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2001
  9. ^ דפנה מאור, ויוונדי גייסה 2.5 מיליארד דולר בהנפקת יחידת השירותים הסביבתיים, באתר TheMarker‏, 20 ביולי 2000
  10. ^ רונן סרברניק, ויוונדי יוניברסל צפויה למכור כ-20% מהחזקותיה בחברת שירותי המים ויוונדי אנוויירמנט, באתר TheMarker‏, 24 במאי 2002
  11. ^ שירות גלובס, ‏לא נוסעים לבית הספר בלי נהג: ארה"ב מורידה מהכביש את "אוטובוס התלמידים האוטונומי", באתר גלובס, 23 באוקטובר 2018
  12. ^ דוד חיון, ‏הסכם שותפות בין מפעלי נייר אמריקאיים וקב' CGEA מצרפת - תרכוש Q מעיסוק הפסולת באמניר, באתר גלובס, 9 ביולי 1998
  13. ^ מפעלי נייר תמכור 51% מאמניר לקונצרן ויוונדי הצרפתי תמורת 7.8 מיליון ד', באתר גלובס, 14 בספטמבר 1998
  14. ^ אפי לנדאו וזהבה דברת, ‏אמניר, בשליטת ויוונדי הצרפתית, עומדת לרכוש את ת.מ.מ לפינוי אשפה ומיחזור, באתר גלובס, 15 ביולי 1999
  15. ^ מטמנת חוגלה: נכשל המו"מ ויונדי-ליאונז' להחלפת מניות בסיתהל, באתר גלובס, 1 בפברואר 1999
  16. ^ מאת קרן צוריאל, ‏תדמור אישר מיזוג ת.מ.מ תעשיות מיחזור עם חברת אמניר, באתר גלובס, 27 באפריל 2000
  17. ^ מאת אפי לנדאו, ‏קרדן וג'נרל דז'ו זכו במיכרז הפרטת משק המים והביוב של פרדסחנה, באתר גלובס, 16 ביולי 1997
  18. ^ קבוצה מאינדיאנפוליס במיכרז החוזר להפרטת מערכת המים בפרדס חנה, באתר גלובס, 9 ביוני 1998
  19. ^ אפי לנדאו, ‏קונצרן ויוונדי מצרפת מתמודד במיכרז להקמת מכון טיהור שפכים בטבריה, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1998
    "מי כנרת" גברה על מקורות במיכרז אחזקת מכוני הטיהור של טבריה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 1998
  20. ^ מאת עמירם כהן, ויוונדי רוצה להיות הסובארו של ענף התשתיות, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2002
  21. ^ שי שלו, ‏שמואל דנקנר ירד מהאוטובוסים של דן, באתר גלובס, 27 בפברואר 2003
  22. ^ דליה טל, ‏התפלה: המתמודדים מתכוננים למיכרז, באתר גלובס, 2 באוקטובר 2000
  23. ^ אלי דניאל, קבוצת דנקנר-תשובה-עופר-ויוונדי זכתה במכרז להקמת מתקן התפלת מי ים באשקלון ב-150 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 3 בספטמבר 2001
    אופק גבאי, ‏דנקנר, אלרן, איי.די.אי טכנו' וויונדי זכו במכרז להקמת מתקן התפלה באשקלון ב-150 מיליון ד', באתר גלובס, 3 בספטמבר 2001
  24. ^ גל ניסים, ‏פולאר השקעות פרשה מהתמודדות בפרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2003
  25. ^ נמרוד הלפרן, בית משפט בצרפת ידון בתביעה לעצירת פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2009
  26. ^ דניאל שמיל, חברות בינלאומיות מתנערות מפעילות בירושלים - סיטיפס תפעיל הרכבת הקלה, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2014
  27. ^ דליה טל, ‏יו"ר ומנכ"ל ואוליה העולמית: "ישראל חייבת לאמץ רגולציה באיכות הסביבה", באתר גלובס, 10 באוקטובר 2007
  28. ^ דליה טל, ‏ואוליה תשקיע 15 מיליון דולר בהקמת מרכז פיתוח וקמפוס לאיכות הסביבה, באתר גלובס, 12 בפברואר 2008
  29. ^ מיכאל רוכוורגר, אוק-טרי השלימה את רכישת פעילות ואוליה בישראל תמורת כ-450 מ' ד', באתר TheMarker‏, 23 במאי 2015
  30. ^ עומרי כהן, ‏דלק רכב רוכשת 70% מחברת ורידיס תמורת כמיליארד שקל, באתר גלובס, 4 במרץ 2018