נייר חדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נייר חדרה בע"מ
5664-hadera-paper cmyk2.jpg
סוג: חברה ציבורית
שנת הקמה: 1951
משרד ראשי: אזור תעשייה, חדרה
מייסדים: יוסף מייזר, אסטורה מאייר, מקס פרייליך
בעלות: קרן פימי
אנשי מפתח: ישי דוידי - יו"ר, גדי קוניא - מנכ"ל
ענפי תעשייה: מוצרי נייר
מוצרים עיקריים: ניירות אריזה, אריזות קרטון וקרטון גלי, מוצרי נייר חד פעמיים.
הכנסות: 1.74 מיליארד ש"ח (2015)[1]
רווח תפעולי: 386 מיליון ש"ח (2015)[1]
רווח: 196 מיליון ש"ח (2015)[1]
עובדים: כ-7,00 (2015)
www.hadera-paper.co.il
מכונה במפעל, 1954

נייר חדרה היא החברה הגדולה בישראל בתחום ייצור, שיווק ומיחזור מוצרי נייר. בעלת השליטה בחברה (59.1%) היא קרן פימי.

אודות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה מאגדת תחתיה מספר חברות בת וחטיבות עסקיות, דוגמת אמניר מיחזור,כתיבה והדפסה, גרפיטי, חטיבת ניירות אריזה ומחזור, חטיבת פיתוח ותשתיות ואחרות - הפזורות במיקומים שונים ברחבי הארץ. בחברה ובחברות הבת מועסקים כ-700 עובדים והיא בעלת מחזור מכירות של כ-1.7 מיליארד ש"ח בשנה.

היסטוריה של מפעל הנייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנות ה-40 דובר על הקמת תעשיית נייר בחדרה, שינצל את חומר הגלם של עצי אקליפטוס[2].

בשנת 1950 שכנע פנחס ספיר קבוצה של תעשייני נייר יהודים, יוסף מייזר מבעלי "פאלפ אנד פייפר ניו-יורק", אסטורה מאייר מאיטליה לאון פפר מברזיל ומקס פרייליך מאוסטרליה, להקים מפעל נייר בארץ באזור חדרה. כעבור שנה, ב-1951, הוקמה החברה בשם "מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ" (מנא"י). איגוד המו"לים וארגון בעלי תעשיית הדפוס הוכנסו גם הם כמשקיעים בחברה, כדי להבטיח שהם ירכשו מתוצרת המפעל[3].

במשך השנים השתרש השם "נייר חדרה" לחברה, אולם רק בשנת 2008 הוחלט לאמץ את הכינוי ושמה הרשמי שונה ל"נייר חדרה בע"מ". 

הסכם להקמת המפעל נחתם בינואר 1952 בין המשקיעים לממשלת ישראל[4][5]. באוקטובר 1953 הגיע משלוח ראשון של חומר גלם למפעל לנמל חיפה[6] וב-16 בדצמבר 1953 נחנך המפעל רשמית, בוטלו רישיונות הייבוא לנייר מסוגים המיוצרים על ידי המפעל והוצגו תקוות לחסכון גדול במטבע חוץ שנדרש לייבוא נייר[7]. אולם במהרה התברר שהחסכון הקטן במטבע חוץ אינו מצדיק את המחירים הגבוהים שנגבו והרווחים הגבוהים שגרפו היזמים, הודות להיעדר יבוא מתחרה[8][9][10][11]. באופן כללי, מחירי נייר חדרה היו גבוהים בכ-20-25% ממחירי נייר מיובא[12]. בנוסף עלו טענות על האיכות הגרועה של הנייר המיוצר על ידי המפעל[13].

ביולי 1957 הונחה אבן פינה להרחבה של המפעל לייצור תאית ועוד קווי ייצור נייר שירחיבו את כושר הייצור ל-30-40 אלף טון לשנה[14]. ההרחבה הושלמה בפברואר 1960[15]. באמצע שנות ה-60 הגיע היקף ייצור הנייר ל-40 אלף טון לשנה ודובר על הרחבה לקו ייצור שלישי, אך מפעל ייצור התאית הושבת בגלל חוסר כדאיות[16].

מכונה רביעית לייצור נייר הוכנסה למפעל במחצית הראשונה של 1976[17] וב-1978 ייצר המפעל כ-105 אלף טון נייר[18]. באמצע 1976 נכנס המפעל לקשיי נזילות ועלו דרישות להגביל את ייבוא הנייר לישראל כדי לסייע למפעל[19]. לאחר כשנה וחצי שב המפעל לרווחיות[20].

עם פתיחתו, העסיק המפעל 75 פועלים בשלוש משמרות. בשנת 1976 הגיע מספר העובדים לכ-1450[21].

השקעות מחוץ למפעל הנייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60 החלה החברה במדיניות השקעה במפעלים ומיזמים בתחום הנייר ומחוצה לו. היא הקימה את חברות חוגלה ודפניר, רכשה מחברת כלל את מפעל לתרגומי מדע[22] וכן רכשה את חברה אמריקנית ישראלית למולות בע"מ[23]. בתחילת שנת 1970 הוקמה חברת הבת אמניר לאיסוף ומיחזור נייר ישן[24]. החברה השקיעה בחברת סבקל לייצור מנועים בכרמיאל[25] ובשנות ה-70 נכנסה לעסקי ייבוא קופות רושמות[26]. החברה גם הקימה את נירעוז שהייתה חברת השקעות ואחזקות, ואת יבניר לייבוא סוגי נייר שלא יוצרו על ידי המפעל[27].

בינואר 2015 הודיעה החברה על הסכם למכירת חלקה (49.9%) בחוגלה - קימברלי, תמורת סכום של כ-650 מיליון שקלים, לחברת קימברלי קלארק[28].

במאי 2015 הודיעה החברה על הסכם למכירת חברת אנרגיה משולבת ומרכז האנרגיה הקיים שלה לאיי.סי פאואר, מקבוצת קנון, תמורת 60 מיליון. (מקור: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001034632).

שמירת השבת במפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם חנוכת המפעל עלו טענות על כך שהחברה מחייבת פועלים לעבוד בשבת ומפטרת את המסרבים[29]. הרבנות הראשית קיימה דיונים עם הנהלת המפעל והגיעה להסכם שלא יועסקו במפעל פועלים יהודיים בשבת. אולם לאחר שהרבנות מצאה שההסכם לא קויים היא הוציאה איסור להדפיס ספרי קודש על נייר מתוצרת המפעל[30]. בעקבות מגעים בין הנהלת המפעל לרב יצחק ניסים נקבע בתחילת 1958 הסדר על פיו העבודה במפעל תופסק לפני כניסת השבת ותחודש רק במוצאי שבת. במהלך השבת ייעשו רק עבודות אוטומטיות של מכונות בטיפול של חמישה עובדים לא יהודים. בנוסף ישהו במפעל 3-4 יהודים למקרה חירום אך לא יעשו כל עבודה. במקרה של הפסקת עבודה בגלל תקלה תחודש העבודה רק במוצאי שבת[31].

כיום (2011), ועדת הרבנים לענייני קדושת השבת טרם נתנה הכשר למפעלים שניזונים מנייר מתוצרת נייר חדרה (לדוגמה, חוגלה קימברלי), כיוון שעדיין ישנם מעט יהודים שעובדים בשבת, על אף שרוב עובדי המפעל בשבת אינם יהודים[32].

הבעלות בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניות החברה הונפקו בבורסה בניו יורק בסוף שנות ה-50 ובכך הייתה לחברה הישראלית הראשונה שמניותיה הונפקו בניו יורק[33].

בשנת 1984 היו כמחצית ממניות החברה בבעלות משקיעים שונים מארצות הברית, 25% בידי כלל תעשיות ו-15% בידי השקעות דיסקונט[34].

ביולי 2012 הושלמה מכירת והעברת השליטה ב"נייר חדרה" (יחד עם חברת האם "כלל תעשיות") מ"אי די בי חברה לפיתוח" לאיש העסקים לאונרד בלווטניק.

ביוני 2015 הודיעה כלל תעשיות על מכירת 59.1% ממניות נייר חדרה לקרן פימי תמורת 355 מיליון ש"ח[35].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 נייר חדרה: דוח תקופתי ושנתי לשנת 2015 באתר מאי"ה.
  2. ^ י. שיוו, הדאגה לעתידה של חדרה, דבר, 23 בינואר 1947
  3. ^ מוקם בית חרושת לנייר בחדרה, משמר, 3 באפריל 1952
  4. ^ ביח"ר לנייר יפעל במחצית 1953 בחדרה, משמר, 18 בינואר 1952
  5. ^ נחתם ההסכם על ביח"ר לנייר, מעריב, 18 בינואר 1952
  6. ^ הגיע חומר הגלם למפעלי הנייר בחיפה, הצופה, 7 באוקטובר 1953
  7. ^ י. שדמי, ישראל מייצרת נייר!, מעריב, 17 בדצמבר 1953
  8. ^ צבי בן דוד, לבעיית המחסור בנייר עיתון, חרות, 11 ביולי 1955
  9. ^ מחיר מוגזם לנייר מקומי, דבר, 28 בספטמבר 1955
  10. ^ נייר חדרה - מחירים גבוהים, רווחים גדולים, חרות, 19 בדצמבר 1955
  11. ^ למפעל הנייר בחדרה אין זכות קיום, הצופה, 21 ביוני 1957
  12. ^ הופסק ייבוא נייר עיתון, דבר, 2 בפברואר 1960
  13. ^ טענות נגד מפעל הנייר בחדרה, דבר, 1 בספטמבר 1957
  14. ^ הונחה אבן פינה בחדרה, דבר, 26 ביולי 1957
  15. ^ מפעלי הנייר האמריקאיים, דבר, 17 בפברואר 1960
  16. ^ ניהול עסקי טוב, ערובה להצלחה, דבר, 22 בספטמבר 1965
  17. ^ המחזור של נייר חדרה גדל - אבל הרווח ירד, דבר, 9 במרץ 1976
  18. ^ מפעלי נייר חדרה מתכנן, דבר, 31 באוגוסט 1978
  19. ^ מתכננים לפטר 300 פועלים, דבר, 8 באוגוסט 1976
  20. ^ הסכם ארליך - גפני, דבר, 29 במאי 1978
  21. ^ ע. פרי פז, פנייה לשרים וראשי ההסתדרות, דבר, 13 באוגוסט 1976
  22. ^ יובל אליצורבנקים ובתי חרושת בסימן מיזוג, מעריב, 18 ביולי 1969
  23. ^ שאול אברוןמדיניות השקעה נמרצת בחברות הבת של מפעלי נייר חדרה, מעריב, 24 באוגוסט 1970
  24. ^ עמוס כרמליגם עיתון של יום אתמול שווה משהו, דבר, 24 באפריל 1970
  25. ^ מנוע הואנקל ייוצר בישראל, דבר, 8 בנובמבר 1971
    מניות מפעלי נייר בסבקל, דבר, 23 בספטמבר 1976
  26. ^ מפעלי נייר נכנס לעסקי, דבר, 24 בדצמבר 1975
  27. ^ חוגלה החברה הרווחית ביותר במפעלי נייר, דבר, 28 בנובמבר 1977
  28. ^ גיל קליאן, נייר חדרה מוכרת את חלקה בחוגלה תמורת 648 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 26 בינואר 2015
  29. ^ בית החרושת לנייר בחדרה נחנך רשמית, הצופה, 18 בדצמבר 1953
  30. ^ יהושע ביצורהרבנות אסרה להדפיס כתבי קודש על נייר חדרה, מעריב, 22 באוגוסט 1957
  31. ^ הושג הסכם במפעל הנייר בחדרה, דבר, 14 בינואר 1958
  32. ^ פורסם על ידי ועדת הרבנים לענייני קדושת השבת, על פי סיורים במפעל והידברות עם הנהלת המפעל
  33. ^ נחטפו מניות אליאנס, דבר, 11 במרץ 1960
  34. ^ מאיר הראובני, נייר כחול לבן, מעריב, 7 באוגוסט 1984
  35. ^ יורם גביזון, קרן פימי רוכשת את השליטה בנייר חדרה מכלל תעשיות תמורת 355 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2015