וילהלם היינריך ריל

וילהלם היינריך ריל
Wilhelm Heinrich Riehl

לידה	6 במאי 1823 ביבריך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	16 בנובמבר 1897 (בגיל 74) מינכן, הקיסרות הגרמנית
מדינה	ממלכת פרוסיה
מקום קבורה	בית הקברות הצפוני הישן של מינכן
מקום לימודים	אוניברסיטת מרבורג, אוניברסיטת בון, אוניברסיטת גיסן, אוניברסיטת טיבינגן
שפות היצירה	גרמנית
בן או בת זוג	Antonie Riehl
צאצאים	Berthold Riehl
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1871) ennoblement (1883) מסדר ההצטיינות הבווארי (1897)

וילהלם היינריך ריל סביב 1860

קברו של וילהלם היינריך ריל

וִילְהֶלְם הַינְרִיךְ רִיל (בגרמנית: Wilhelm Heinrich Riehl, מ-1883 פון ריל; 6 במאי 1823 – 16 בנובמבר 1897) היה עיתונאי, סופר והיסטוריון תרבות גרמני. בעבודותיו הוא שם דגש על מבנים חברתיים בשלב מוקדם וכך השיג השפעה על התפתחות הפולקלור במאה ה-19, שהוא נחשב למייסד המדעי שלו.

קורות חיים

וילהלם היינריך ריל נולד בביבריך (כיום חלק מוויסבאדן) כבנו של מנהל טירת דוכס נסאו פרידריך אוגוסט ריל (1789–1839) ואשתו אליזבת ריל (1793–1856). אביו התאבד בשנת 1839. הוא למד לראשונה בבית הספר הלטיני בוויסבאדן, ולאחר מכן בבית הספר התיכון בוויילבורג , שם עבר את בחינת הבגרות ב-1841.

מ-1841 עד 1843 למד תאולוגיה באוניברסיטאות מרבורג , טיבינגן וגיסן . המניעים ללימודיו היו ההתאבדות של אביו והמצב הכלכלי הירוד. לאחר שעבר את הבחינות פנה לפילוסופיה, היסטוריה ותולדות האמנות, אותן למד, בין היתר, בבון, שם ארנסט מוריץ ארנדט היה אחד ממוריו האקדמיים. בהשפעת ארנדט, ריל, שבעצם רצה להיות כומר בכפר לאחר שעבר את מבחן המועמדות בתאולוגיה, החליט לעבוד כסופר עצמאי בנושאי היסטוריה תרבותית ופוליטיקה חברתית.

הוא היה פעיל כסופר ועיתונאי מאז 1841. היא כיסה נושאים כמו כלכלה, פוליטיקה כנסייתית, יערנות וחקלאות. ריל כתב מאמרי עיתונים בפרנקפורט, קרלסרוהה וויסבאדן וערך את ה-Nassauische Allgemeine Zeitung ("העיתון הכללי של נסאו") מ-1848 עד 1851, ובמקביל היה המנהל המוזיקלי של תיאטרון החצר בוויסבאדן. ה-Allgemeine Zeitung היה עיתון יומי שהושק על ידי ממשלת נסאו ב-1 באפריל 1848 כדי לייצג את עמדותיה. נראה כי ריל התפטר מהשתתפות פעילה בסוף אפריל 1850. יורשו היה אלויס בוצ'ק, שהמדיניות שלו הייתה להוביל את העיתון לתמוך בקתוליות פוליטית. המחלוקת שנוצרה עם ממשלת נסאו הובילה לסגירת ה־Nassauische Allgemeine Zeitung ב-22 באוגוסט 1854.

מ-1851 עד 1854 עבד ריל באאוגסבורג כעורך של העיתון המקומי Allgemeine Zeitung. החל מתקופה זו, הופיעו מאמרים שכתב באופן קבוע גם ברבעון הגרמני המכובד שבהוצאת הספרים Cotta'sche Verlagsbuchhandlung.

בשנת 1854 הביא אותו מקסימיליאן השני, מלך בוואריה לחצר המלוכה במינכן, שם הוא הפך ל"עורך ראשי לענייני עיתונות של בית המלוכה ולענייני חוץ" וקיבל פרופסור לשם כבוד בפקולטה לכלכלה פוליטית, שהוסבה לפרופסורה מלאה להיסטוריה תרבותית וסטטיסטיקה ב-1859. הרצאותיו היו מהפופולריות ביותר באוניברסיטה. ב-1861 הפך לחבר באקדמיה הבווארית למדעים .

בשנת 1883 קיבל ריל תואר אצולה ומאז הוא קרוי פון ריל. ב-1885 מונה למנהל המוזיאון הלאומי של בוואריה ולאוצר כללי של אנדרטאות האמנות והעתיקות של בוואריה.

ריל נישא לברטה פון קנול (1824–1894) משטוטגרט ב-1846 לפני חתונתה הייתה זמרת מצליחה בתיאטרון בפרנקפורט (Comoedienhaus). לזוג נולדו חמישה בנים, אחד מהם מת בצעירותו, וארבע בנות.

לאחר מות אשתו הראשונה, הוא נישא לאנטונְיֵה אקארדט (נפטרה ב-1916) בשטוטגרט ב-1896. ריל נפטר במינכן בגיל 74.

דעותיו

העניין המדעי של ריל היה ב"מוסר" של העם הגרמני. מבחינה מתודולוגית, הוא היה פורץ דרך: החוקר צריך ל"שוטט" בתחומו. הוא היה מהראשונים שהתייחסו מדעית לסוגיות היסטוריות חברתיות ותרבותיות. בין היתר, הוא ניסה להקים "לימודי עם כמדע" או "מדע העם".

יצירתו המפורסמת ביותר היא "ההיסטוריה הטבעית של העם כבסיס למדיניות חברתית גרמנית" (4 כרכים, 1851–1869), שבה מודגשים גורמים גאוגרפיים, תנאים חברתיים ותרבות ואורח חיים גרמני. בכרך הראשון, ארץ ועם (1854), הציב ריל את האופי הלאומי של העמים האירופיים ביחס ישיר לסביבה שסבבה אותם: נופים אופייניים של האנגלים והצרפתים היו הגנים המעוצבים והשדות הפתוחים, שאת המקבילים להם מצא ריל באזור הטבע הבראשיתי של היערות הגרמניים. בכרך השלישי, "המשפחה" (1855), הוא ניתח את המשפחה כבסיס לכל ההתפתחויות החברתיות וכגרעין החברה. הגישה הבסיסית הייתה הדימוי הדיכוטומי שלו למגדר: התוצאה של ההבדל "בין אישה לגבר" היא, כמו חוק של "כורח טבעי", ב"מבנה הלא שוויוני של החברה האזרחית והפוליטית". ריל לא רק מתח ביקורת על העיור בתקופה של תיעוש, אלא אף טען שהוא הורס משפחות. יתר על כן, המרחב העירוני לא צריך לעקור "יער, שדות מרעה ומים", ובכך לתקוף את ההשפעות על מצב הנוף שליוו את התפתחותה של חברה מתורבתת הרחוקה מהטבע. ריל ראה גם במרחב העירוני "כר גידול לרוח הסוציאליסטית של השוויון" כתוצאה מהבידוד של פרטים נואשים, שבתורו נבע מהרס משפחות. כאן מתגלה נטייתו להכללות סובייקטיביות ושמרנותו.

עם זאת, ריל לא התנגד להתפתחויות מהערים. הוא קבע כי "קפיאה על השמרים" בשמרנות החברתית של האוכלוסייה הכפרית ו"תנועה" בגישה המתקדמת של תושבי הערים היו בסיסיות באותה מידה לחברה.

הערכה

בשל נושא חקירתיו, ריל נחשב בין היתר לחלוץ או מייסד בתחום פולקלור, היסטוריה תרבותית וסוציולוגיה. למרות כמה הכללות סובייקטיביות, התאוריות שלו היו חשובות לפיתוח ההיסטוריה התרבותית והחברתית של גרמניה. תיאוריו של מקומות רבים, אפילו מרוחקים, (למשל תיאטרון נודד, שפיצבובן) עדיין בעלי ערך. עם זאת, דחייתו של פרוצדורות אנליטיות (של המאה ה-19!) לטובת חוויות נרכשות וביטוי ספרותי הפכה פחות נפוצה; עם זאת, גרטלר והונר, בין היתר, משתמשים בשיטה זו בסוציולוגיה תרבותית עכשווית דוברת גרמנית.

ריל נחשב גם לאחד מחלוצי שמירת הטבע במובן של הגנת אזורי הטבע הבראשיתיים – ולא (רק) הגנת הנוף התרבותי. ב-1857, בנוסף ל"זכות השדה", הוא קרא ל"זכות אזור הטבע הבראשיתי": "במשך מאות שנים היה זה עניין של התקדמות לייצג באופן חד-צדדי את זכות השדה; כעת, לעומת זאת, מדובר גם בקדמה לייצג את חוק הטבע הבראשיתי לצד חוק האדמה לעיבוד. ולא משנה כמה הכלכלן מתנגד ומתקומם נגד עובדה זו, הפוליטיקאי החברתי חוקר העם עדיין חייב להתמיד ולהילחם למען זכויות הטבע הבראשיתי". פיתוח מוצלח של "אורגניזם של עם" מצריך לא רק הכשרה של ייחודיות תרבותית (השוו ליוהאן גוטפריד הרדר), אלא גם שימור הטבע הבראשיתי, מחד, כמאגר של כוח מקורי, בלתי מנוכר, המגן כנגד ההשלכות השליליות של תיעוש, עיור וכו', ומצד שני, כמקום בו יש היעדר אילוצים חברתיים ובכך חופש אישי האדם יכול להיות מודע לאינדיבידואליות הטבעית שלו, למוסר הטבעי ולאחריותו העצמית האינדיבידואלית.

עם זאת, ריל נחשב גם לאחד החלוצים המרכזיים של אגדת המשפחה המורחבת הפטריארכלית, האידילית, כדרך חיים טיפוסית של העידן הטרום-תעשייתי, שנהרסה רק בתחילת התיעוש, אך שלפי הידע של ימינו, לא הייתה קיימת בצורה ובתפוצה זו. בשנת 1855, בעבודה "המשפחה", ריל הופיע בפני הציבור בפעם הראשונה עם התוכנית הסוציולוגית המשפחתית שלו, ובכך ייסד את האגדה על המשפחה המורחבת הקדם-תעשייתית ב"כל הבית", שבאמצעותה הקרין משאלות לב לאחור לתוך עבר ואז הפך אותם לבסיס ה'ממצאים' שלו.

כיבודים ומחוות

ריל קיבל את אות מסדר מקסימיליאן (1871), מונה למועצת המלוכה (1889) וזכה במסדר ההצטיינות הבווארי (1897). לכבודו של ריל, מוסד חינוכי למבוגרים, "וילהלם-היינריך-ריל-קולג", שנוסד כקרן על ידי לשכת המלאכה של דיסלדורף, נקרא על שמו ב-1958.

רחוב ריל (Riehlstrasse) בברלין נושא את שמו. בוויסבאדן נקרא על שמו בית הספר המקיף המשולב בביבריך "וילהלם-היינריך-פון-ריל-שולה".

כתביו

ראשי דמויות מוזיקליות, מהדורה שביעית, שטוטגרט 1899 (כריכת בד עם מוטיבים בסגנון אר-נובו)

• Die Geschichte vom Eisele und Beisele. Roman, 1848
• Die Naturgeschichte des Volkes als Grundlage einer deutschen Social-Politik, 1851–1869 [davon zahlreiche Neuausgaben]
  • 1. Land und Leute, 1854
  • 2. Die bürgerliche Gesellschaft, 1851
  • 3. Die Familie, 1855
  • 4. Wanderbuch, 1869
• Musikalische Charakterköpfe, 1853
• Hausmusik, Fünfzig Lieder deutscher Dichter in Musik gesetzt von W.H.Riehl, 1855. [2. Aufl. 1860]
• Culturgeschichtliche Novellen, 1856
• Die Pfälzer. Ein rheinisches Volksbild, 1857
• Kulturstudien aus drei Jahrhunderten, 1859
• Die deutsche Arbeit, 1861
• Geschichten aus alter Zeit, 1863–1864
• Über den Begriff der bürgerlichen Gesellschaft, Vortrag, 1864
• Neues Novellenbuch, 1867
• Elsässische Culturstudien. In: Historisches Taschenbuch. Fünfte Folge, Erster Jahrgang, Brockhaus, Leipzig 1871, S. 1–64.
• Gotthold Ephraim Lessing als Universitätsfreund, 1873
• Freie Vorträge, 1871 u. 1885
• Aus der Ecke. 7 neue Novellen, 1874
• Burg Neideck, Novelle, 1875
• Am Feierabend. 6 neue Novellen, 1880
• Lebensräthsel. 5 Novellen, 1888
• Kulturgeschichtliche Charakterköpfe, 1891
• Religiöse Studien eines Weltkindes, 1894
• Ein ganzer Mann, Roman, 1897
• Jörg Muckenbuber. In: Deutscher Novellenschatz. Hrsg. von Paul Heyse und Hermann Kurz. Bd. 8. 2. Aufl. Berlin, [1910], S. 67–94. In: Weitin, Thomas (Hrsg.): Volldigitalisiertes Korpus. Der Deutsche Novellenschatz. Darmstadt/Konstanz, 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם היינריך ריל בוויקישיתוף

• וילהלם היינריך ריל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי וילהלם היינריך ריל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• Works by or about Wilhelm Heinrich Riehl at Internet Archive