ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/עירוב תבשילין

עירוב תבשילין הוא תקנה הלכתית שמטרתה להתיר בישול אוכל מיום טוב לשבת שחלה מיד לאחריו.

המקור במשנה

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר - הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו - שֶׁהֵן שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד - לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא - סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:

— משנה, מסכת ביצה, פרק ב', משנה א'.

ההלכה

ערך מורחב – הואיל

ביום טוב הותר לבצע מלאכת אוכל נפש שנאמר: ”כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם - אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם”.

כאשר חל יום טוב ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום טוב לצורך שבת, אולם חכמים אסרו לבשל ביום טוב בשביל השבת שאחריו, ללא עירוב תבשילין.

לאיסור זה יש שני טעמים בתלמוד:

• לדעת רבא, מטרת התקנה הייתה שיזכרו להניח מנה יפה לשבת, ולא יאכלו את כל האוכל בחג. לטעם זה, היה אפשר להניח את העירוב גם ביום טוב עצמו, אך גזרו שמא יפשע, וישכח.
• לדעת רב אשי, התקנה הייתה משום שאנשים ילמדו מכך שחכמים אסרו לבשל ביום טוב עבור שבת, קל וחומר שאסור לבשל ביום טוב עבור ימות החול (שהאיסור בזה מן התורה), וההיתר יהיה אך ורק על ידי העירוב. והועיל בזה העירוב שהרי אם התחיל לבשל לשבת כבר מערב יום טוב (שזה התבשיל של העירוב), הרי שכל בישול שיבוא אחר כך ביו"ט בשביל השבת יהיה רק המשך ההכנות לשבת ולא תחילתן. לטעם זה מובן מדוע מעיקר הדין יש לעשות את עירוב התבשילין בערב החג, וכן העיקר להלכה.

הלכות עירוב התבשילין

א. עירוב תבשילין' הוא תבשיל שמניחים בערב יום טוב עבור שבת שסמוכה ליום טוב, וכל זמן שה'עירוב' קיים, מותר לעשות ביום טוב עבור שבת את כל מה שמותר לעשות עבור יום טוב.

ב. תבשיל העירוב צריך להיות מאכל שראוי לאוכלו עם פת, כדוגמת בשר, דגים, ביצים, סלטים מבושלים. אבל דבר שאין ראוי לאוכלו עם פת, כגון דייסה, איטריות ואורז, למרות שהם מבושלים, אינם ראויים לעירוב. רבים נהגו להניח ביצים לעירוב, מפני שהן היו נשמרות גם בלא מקרר עד השבת.

ג. תבשיל העירוב יכול להיות מבושל או צלוי או שלוק או מעושן. ואפילו מאכל כבוש ראוי ל'עירוב', שכל כבוש כמבושל. אבל מאכל חי אינו יכול לשמש כ'עירוב'.

ד. לכתחילה טוב להניח בנוסף לתבשיל גם פת בשיעור נפח כ'ביצה', מפני שיש מי שסובר שהתבשיל מתיר בישול והפת מתירה אפייה. אבל מצד הדין גם מי שהניח תבשיל בלבד, רשאי לבשל ולאפות לשבת.

ה. כשם שתבשיל בשיעור כזית מועיל לאדם אחד כך הוא יכול להועיל לכל בני הבית. וגם המניח עירוב עבור כל בני העיר, יכול להוציא את כולם בכזית אחד.

ו. לכתחילה טוב שיניח ל'עירוב' מנה יפה ומכובדת, ואם אפשר טוב לערב על סיר מלא שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת. אמנם מצד הדין אפילו נטל עדשים שנשארו בשולי הקדירה שבושלו לצורך יום חול, יצא ידי חובה. ובתנאי שיהיה בתבשיל שיעור כזית.

ז. רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת, שהואיל ונעשתה על ידו מצווה אחת, ראוי להמשיך ולקיים בו את מצוות עונג שבת. וכן נוהגים לקחת את לחם העירוב כלחם משנה ולבצוע עליו בסעודה שלישית.

ח. התחילו לאכול מתבשיל העירוב ביום טוב, כל זמן שנותר ממנו כ'זית', מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צורכי השבת. אבל אם לא נותר ממנו כ'זית', אסור לעשות יותר מלאכות ביום טוב לקראת שבת. וגם אם נותרה הפת שהונחה לעירוב, אין היא מועילה, כי עיקר העירוב הוא התבשיל.

ט. גם מי שאין בכוונתו לבשל מיום טוב לשבת, יניח עירוב תבשילין ויברך על הנחתו, מפני שעיקר מגמת העירוב לתת לאדם את האפשרות לבשל מיום טוב לשבת גם אם בפועל לא יבשל. בנוסף לכך, על ידי העירוב הוא זוכר את השבת, ודואג להכין מאכלים כדי לענגה בשלוש סעודות. ועוד, שלרוב הפוסקים, העירוב מתיר להדליק ביום טוב את נרות השבת.

י. בחוץ לארץ כאשר יש שני ימים טובים, (יום טוב שני של גלויות) מותר לערב מיום ראשון לשני, משום שרואים את שני הימים הטובים כשתי קדושות נפרדות.

יא. אם היו שני ימים טובים צמודים לשבת, אסור לבשל מיום טוב ראשון לשבת אלא רק מיום טוב השני, שכן התירו חכמים על ידי עירוב תבשילין לבשל מיום טוב הסמוך לשבת ולא מן היום שלפניו. ועוד שכאשר יש שני ימים טובים, הרי שהראשון מהתורה והשני מדברי חכמים. (בארץ ישראל זה יכול לצאת בראש השנה, ובחוץ לארץ גם בימים טובים אחרים).

סדר הנחת עירוב התבשילין

הנחת "עירוב תבשילין" היא על ידי נטילת תבשיל ופת, שעליהם מברכים ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב”. לאחר הברכה אומרים: ”בְּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוֹלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוֹנֵי (המתעתד לשחוט מוסיף: וּלְמִשְׁחַט) וּלְאַדְלוֹקֵי שְׁרַגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא, מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת”. ואפשר לומר בעברית: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

כאשר אומרים את נוסח העירוב מתירים בכך לעשות את כל המלאכות המותרות ביום טוב עבור שבת. ויש מחמירים שאם לא הזכיר במפורש מלאכה שמתכוונים לעשות, כגון לשחוט, אזי אסור לשחוט. מנגד יש סוברים שבדיעבד גם אם הניח את העירוב בלא לומר דבר, עירובו מועיל לכל המלאכות. למעשה, לכתחילה מי שמתכנן לעשות מלאכה שאינה מוזכרת בנוסח, יזכיר אותה במפורש ולא יסתפק באמירת הנוסח "למעבד כל צרכנא", אבל אם לא אמר, יסמוך על המקילים. ולכן, המתכוון לשחוט ביום טוב עבור שבת, או לברור מאכלים, או לשׁחוק תבלינים, לכתחילה טוב שיזכיר בעת הנחת העירוב את המלאכות שהוא מתכוון לעשות. אולם למעשה, גם אם לא הזכיר, כל מלאכה שמותר לעשות ביום טוב מותר לו לעשות לצורך השבת, שכן בנוסח הנחת העירוב אומרים: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

מניחים את העירוב בערב יום טוב, ועדיף שהעירוב יהיה מתבשיל שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת קודש, שעל ידי הנחתו זוכרים שאסור לבשל מיום טוב לחול וזוכרים שצריך לשמור מנות יפות לשבת. אבל אם יניח את העירוב לפני ערב יום טוב, זיכרון הדברים הללו ידהה. אולם בדיעבד, גם אם הניח את העירוב זמן רב לפני החג, כיוון שהתכוון שהתבשיל הזה יהיה עירוב לחג, הרי הוא מועיל. ואפילו מי שהתכוון להניח עירוב לכמה חגים יחד, כל זמן שהעירוב קיים, הוא מועיל בדיעבד.

למה העירוב מועיל?

א. יש אומרים שעירוב תבשילין מתיר רק הכנת צורכי סעודה לשבת, אבל הכנות אחרות לשבת אסורות, לכן נפסק בשולחן ערוך שגם למי שהניח עירוב תבשילין אסור להניח ביום טוב עירוב חצרות או עירוב תחומין עבור שבת. לעומת זאת יש אומרים שעירוב תבשילין מתיר לעשות ביו"ט עבור שבת את כל מה שמותר לעשות ביו"ט עבור יו"ט עצמו, וכיוון שאסור להניח ביו"ט עירוב חצרות ותחומין עבור יו"ט עצמו, אסור גם עבור שבת. אומנם לדעתם מותר למי שהניח עירוב תבשילין לחמם מים עבור טבילה בשבת, וכן מותר לקפל טלית ולגלול ספר תורה מיום טוב לשבת. וכיוון שזו מחלוקת בדברי חכמים (על פי סברת 'הואיל'), ספיקא דרבנן לקולא.

ב. על ידי עירובו של בעל הבית רשאים כל בני ביתם והאורחים שלנים אצלם להשתתף במלאכת הבישול והאפייה לקראת השבת. ורשאי בעל הבית למנות אחד מבני ביתו או אורחיו שיניח את העירוב עבור כולם. (וכן המתארחים בבית מלון כשר, כיוון שהם אוכלים מתבשילי מטבח המלון, הרי שהעירוב של המלון מועיל להם, וכולם רשאים להדליק ביום טוב נרות לכבוד שבת).

רב העיר

א. על אף שמצווה על כל אדם להניח 'עירוב תבשילין', מצווה על רב המקום, להניח 'עירוב תבשילין' עבור כל בני המקום. ועל ידי העירוב שלו יהיה מותר גם למי שלא הניח 'עירוב תבשילין' מחמת אונס או שכחה, לבשל מיום טוב לשבת. וכן מי שאינו יודע להניח 'עירוב תבשילין', יכול לסמוך על העירוב שגדול העיר מניח. אבל מי שיכל להניח עירוב ועבר ולא הניח, כיוון שביטל את המצווה להניח עירוב, אינו יכול לסמוך על העירוב של גדול העיר. וכן מי ששכח פעמיים רצופות להניח עירוב, בפעם השנייה דינו כמי שלא הניח בפשיעה, ואינו רשאי לסמוך על העירוב של גדול העיר. אבל מי ששכח פעם אחת, ובפעם הבאה זכר, ושוב שכח, אינו נחשב כפושע והעירוב של גדול העיר מועיל לו.

ב. כדי שהעירוב יועיל לכולם הוא צריך להיות שייך לכולם, לשם כך צריך לעשות פעולת קניין. כלומר הרב צריך לתת את תבשיל-העירוב לאדם אחר, שיגביה אותו טפח כדי לקנות אותו עבור כל בני העיר וגם הרב והוא בכללם. ואז, כאשר תבשיל-העירוב שייך לכל בני העיר, ייקח הרב את העירוב, יברך עליו ויאמר: "בזה העירוב יהא מותר לנו ולכל בני העיר לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

ג. לכתחילה טוב שיעשה את הקניין אדם גדול שאינו סמוך על שולחנו של הרב, ובדיעבד אפשר שאשתו של הרב תעשה את פעולת הקניין עבור כל בני העיר.

ד. העירוב של הרב מועיל לכל מי שנמצא בתחום שבת, ואפילו מי שלא ידע בעת הנחת העירוב שכיוונו עליו, כל שנודע לו ביום טוב שהרב הניח עירוב עבור כולם, יכול לבשל לשבת על סמך העירוב שהרב הניח. אבל מי שמחוץ לתחום שבת, אין העירוב מועיל לו, מפני שאינו יכול לבוא לאוכלו. וגם אם הניח עירוב תחומין והוא יכול לבוא לאוכלו, העירוב אינו מועיל לו, מפני שמסתבר שהרב אינו מכוון עליו.

ה. במקום שידוע שהרב מקפיד להניח תמיד עירוב עבור כולם, יכול מי ששכח לסמוך על כך בלא בירור נוסף, שחזקה על הרב שזכר להניח עירוב עבור כולם, ואם ישכח, יודיע זאת ברבים, כדי שלא יטעו לבשל על סמך העירוב שלו.

ו. בנוסף לרב המקום, רשאי כל אחד מתושבי המקום להניח עירוב עבור כולם, כדי שאם הרב ישכח, יודיע לרב ולציבור שהניח עירוב, ויוכלו לסמוך על עירובו. לשם כך עליו להקפיד שאדם אחר יגביה את תבשיל העירוב טפח, כדי לקנותו עבור כולם, ויאמר את הנוסח המיועד לכל בני העיר.

טעם השם - "עירוב תבשילין"

הרמב"ם כותב שעירוב תבשילין נקרא כך בגלל הדמיון שלו למושג ההלכתי עירוב חצרות - כפי שעירוב חצרות נועד להוות היכר - שלא יבואו בני אדם לטעות ולחשוב שמותר להוציא בשבת מרשות לרשות, כך גם עירוב תבשילין מיועד להיכר וזיכרון - כדי שלא יחשבו שמותר לאפות בחג דברים שאינם נאכלים בו.

בצורה פשוטה יותר ניתן לבאר שבעירוב תבשילין בעצם 'מערבים' (כלומר מצרפים) את המאכלים שבושלו טרם החג למאכלים שבושלו בחג עצמו, ועל כן מותר, לדברי חז"ל, לבשל מיום החג ליום השבת שחל לאחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/עירוב תבשילין בוויקישיתוף

• הרמב"ם, הלכות עירוב תבשילין, ספר משנה תורה
• הרב אליעזר מלמד, הלכות עירוב תבשילין וטעם התקנה באתר פניני הלכה
• הלכות עירוב תבשילין בקיצור שולחן ערוך
• עירוב תבשילין - מרדכי בר"ש ברויאר
• הרב מאור קיים, הרחבות לפניני הלכה, עירוב תבשילין
• עירוב תבשילין - נוסח להדפסה באתר בבא קמא

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קטגוריה:הלכות יום טוב קטגוריה:סעודות שבת