ולדימיר קומארוב

ולדימיר קומארוב
Владимир Михайлович Комаров

לידה	16 במרץ 1927 מוסקבה, רוסיה
פטירה	24 באפריל 1967 (בגיל 40) מחוז אורנבורג
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מדינה	ברית המועצות
השכלה	אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי (1959) Borisoglebsk Higher Aviators School בית הספר הצבאי הגבוה לטייסי קרב
תקופת פעילות	1960–1967 (כ־7 שנים)
עיסוק	מהנדס
בשירות	קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה	גיבור ברית המועצות (19 באוקטובר 1964) מדליית השירות המצוין, דרגה 1 מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליית השירות המצוין, דרגה 2 טייס חלל של ברית המועצות (1964) גיבור העמל (1964) מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 גיבור ברית המועצות (24 באפריל 1967) מדליה על הכשרת קרקעות בתולות (1964) עיטור לנין (19 באוקטובר 1964) מדליה על ההצטיינות בקרב (1956) עיטור הכוכב האדום (17 ביוני 1961) מאסטר מוסמך לספורט של ברית המועצות (1964) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
זמן שהייה בחלל	יומיים, 3 שעות, 4 דקות
חתימה
משימות
ווסחוד 1, סויוז 1
עיטורים

ולדימיר מיכאילוביץ' קוֹמָארוֹב (ברוסית: Владимир Михайлович Комаров;‏ 16 במרץ 1927, מוסקבה – 24 באפריל 1967, מחוז אורנבורג) היה קוסמונאוט סובייטי. קומארוב היה הקוסמונאוט הסובייטי הראשון שטס לחלל יותר מפעם אחת, והאדם הראשון שנספה בטיסה לחלל, בחללית סויוז 1.

ביוגרפיה

קומארוב נולד וגדל במוסקבה. לאחר סיום בית הספר הוא התחיל ללמוד טייס. בשנת 1949 בהיותו חייל בחיל האוויר של ברית המועצות הוא קיבל הסמכה כטייס קרב. קומארוב שירת ביחידות שונות של החיל. בשנת 1959 הוא סיים לימודים באקדמיה של חיל האוויר ומאז עסק בבדיקות ציוד חדיש.

משימתו בחלל

קומארוב נבחר לשמש כקוסמונאוט בשנת 1960, בצוות הקוסמונאוטים הראשון. הוא היה טייס הגיבוי של פאבל פופוביץ' לטיסת החללית ווסטוק 4.

טיסתו הראשונה של קומארוב בפועל הייתה בווסחוד 1 (ביחד עם קונסטנטין פאוקטיסטוב ובוריס יגורוב). הוא היה מפקד צוות של טיסה ראשונה בה היה יותר מקוסמונאוט בודד. הם נחתו בהצלחה לאחר טיסה של כ-24 שעות.

קומארוב היה טייס בחללית סויוז 1 ששוגרה באפריל 1967. בהתאם לתוכנית המקורית, היה מתכנן שיגור חללית נוספת עם 3 אנשים. הם היו צריכים להתחבר בחלל ו-2 אנשי צוות היו אמורים לעבור לחללית "סויוז 1".

לאור בעיות טכניות שהתגלו בחללית לאחר השיגור, בוטל שיגור נוסף וקוצרה תוכנית הטיסה של "סויוז 1". קומארוב קיבל הנחיה להתחיל בהכנות לנחיתה.

זמן קצר לפני הפגיעה בקרקע, אמר אלכסיי קוסיגין לקומארוב כי מדינתו גאה בו. תשובתו של קומארוב, שנקלטה על ידי תחנת האזנה של ה־NSA ‏, לא הייתה ברורה, אם כי שמועות גורסות כי קומארוב נהרג בעודו מקלל את מתכנני החללית ובקרי הטיסה. הקלטה של דברי קומארוב שנקלטה על ידי תחנת מעקב מערב גרמנית, יחד עם נתוני מעקב נוספים מהקפותיה האחרונות של החללית, נשלחה לברית המועצות.

בול רוסי משנת 1964 לכבודו של קומארוב

הנצחתו

אפרו של קומארוב נטמן בבית הקברות של חומת הקרמלין.

משימתו האחרונה של ניל ארמסטרונג על הירח הייתה להשאיר חבילה של חפצי זיכרון לזכר קומארוב, יורי גגארין, והאסטרונאוטים שנספו באפולו 1 – וירג'יל גריסום, אדוארד וייט ורוג'ר צ'אפי.

האסטרואיד 1836 קומארוב, שנתגלה בשנת 1971, נקרא על שמו, וכן מכתש בירח.

הדיפלומה על שם קומארוב היא פרס הקרוי על שמו, המוענק על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה.

מועדון הרקטות האסטרונאוטי בליובליאנה נושא את שמו מאז 1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולדימיר קומארוב בוויקישיתוף

• קומארוב – ביוגרפיה ב־Encyclopedia Astronautica
• איתי נבו, ההרוג הראשון בטיסת חלל, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 24 באפריל 2018
• וידאו על ולדימיר קומארוב ב-Check123 - Video Encyclopedia
• ביוגרפיה באתר רוסקוסמוס (ברוסית)
• ביוגרפיה מפורטת (ברוסית)
• ולדימיר קומארוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ולדימיר קומארוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)