ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן
Валентина Архипова Гроссман
Valentina Arkhipova-Grossmann.tif
לידה 1912
לייפאיה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בדצמבר 1976 (בגיל 64 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ולנטינה ארכיפובה
לאום ישראלי
תקופת הפעילות 1925–1976 (כ־51 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן (191219 בדצמבר 1976) הייתה רקדנית בלט, מורה למחול וכוריאוגרפית ישראלית. לימדה בלט במשך 35 שנה, והייתה מחלוצות הוראת הבלט בארץ, ועד אמצע שנות השישים המורה המקצועית היחידה לתחום זה באזור הצפון[1], בין תלמידיה נמנים רות אשל, רנה ירושלמי, ברטה ימפולסקי, הלל מרקמן ועוד[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולנטינה ארכיפובה נולדה בלייפאיה שבלטביה[3] בשנת 1912, ולמדה עד גיל 17 בלט אצל אויגניה ליטבינובה, רקדנית לשעבר בתיאטרון מריאינסקי, ובהמשך אצל איוואן שריגין, מורה ומנהל חזרות באותו תיאטרון[4]. כאשר ארכיפובה חזרה לטאלין, היא שימשה כאסיסטנית של ליטבינובה, ובמקביל הריצה תוכניות ברחבי אסטוניה. בשנת 1933 נסעה ארכיפובה לפריז, שם פגשה את בעלה לעתיד ארתור גרוסמן, וכן הופיעה בתיאטראון שאטלה. ארכיפובה נסעה עם ארתור גרוסמן לארץ מולדתו, רומניה, שם השניים נישאו, ויצאו למסע באירופה ובמזרח התיכון. בעת שהותם בביירות הגיעו ידיעות על פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי רומניה ובני הזוג החליטו לעלות לארץ ישראל[5]. ולנטינה וארתור הסתייעו במבריחים על מנת להגיע לכפר גלעדי, שם נתפסו כעולים בלתי חוקיים ונלקחו למעצר בצפת, ולאחר מכן הגיעו לחיפה[6]. בשנת 1943 פתחה גרוסמן סטודיו למחול ברחוב מסדה 37[7]. ארכיבופה עשתה זאת ללא כל רישיון או המלצה[5]. בשנות הארבעים קיים הסטודיו מספר הופעות בתל אביב ובחיפה, בין היתר בתיאטרון אהל[8]. עם זאת, בהמשך גרוסמן פיתחה סלידה מהופעות של ילדים, בשל השלכותיהן הפסיכולוגיות, שכללו לטענתה הרגלים מגונים של משיכת תשומת לב יתרה[1].

בשנות החמישים חל מפנה בשיטתה של ארכיפובה, עת נסעה על מנת להשתלם באנגליה, והתוודעה לטכניקה הנקייה של הבלט האנגלי. בעקבות זאת החלה ארכיפובה להתמקד בתרגילים המקנים טכניקה בסיסית, בקצב למידה איטי. באותה תקופה פגשה ארכיפובה במשה פלדנקרייז[4] ,והפכה למורה הראשונה בעולם ששילבה את שיטתו בהוראת הבלט הקלאסי, כאשר ארכיפובה קיבלה מפלנדקרייז שיעורים[9], ופלנדקרייז לימד בסטודיו של גרוסמן בשנות החמישים וקיים בו את כיתות הבוקר שלו למורים לחינוך גופני[10]. גרוסמן שילבה תרגילים על הרצפה כחלק בלתי נפרד משיעוריה, וזכתה על כך להערכה מפלדנקרייז, שכתב "לווליה ארכיפובה, שודעת למזג את עבודתי בהוראת הבלט באופן אורגני ויעיל"[2]. לפי מירית עופר, אחת מתלמידותיה הראשונות של ארכיפובה, ארכיפובה ופלדנקרייז אף קיימו קשר רומנטי[10]. ארכיפובה הייתה מן המורים הראשונים בארץ שהתקינו רצפת עץ בסטודיו, ועודדה את תלמידיה לראות הופעות של מופעי מחול של להקות זרות שהגיעו ארצה, ולא של אמנים מקומיים[4]. החריגה היחידה בתחום זה הייתה ידידתה דבורה ברטונוב, כאשר גרוסמן יצאה עם תלמידיה להופעות של ברטונוב גם בשיא היריבות בין המחול המודרני לקלאסי בישראל[11]. בשנות השישים החלה גרוסמן לרקום קשרים עם האקדמיה המלכותית למחול בלונדון (אנ'), דרך תלמידיה שיצאו להשתלם מחוץ לארץ[4]. בשנת 1966 הקימה יחד עם ז'נט אורדמן ואיבון נרונסקי את סניף האקדמיה המלכותית בארץ[6][12]. גרוסמן עמדה בראש סניף זה[13]. בחינות ראשונות לאקדמיה נערכו בשנת 1967, והשתתפו בהן כ־200 תלמידים, כאשר מאז הגיעו בוחנות לארץ מדי שנה[12]. בשנת 1971 הציעה גרוסמן להקים בחיפה אדמיה למחול, אך ההצעה נותרה ללא מענה[6]. ארכיפובה המשיכה ללמד עד אמצע שנות השבעים[14], ונפטרה ממחלה ב-19 בדצמבר 1976[3][15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 רות אשל, לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920 -1964, תל אביב: ספרית פועלים, 1991, פרק 6, עמ' 54
  2. ^ 1 2 ליאורה בינג-היידקר, ולה – במלאת חצי יובל לפטירתה של ולנטינה ארכיפובה גרוסמן, מחול עכשיו 8, חבצלת מוסדות חינוך ותרבות של השומר הצעיר, 2002, עמ' 30-31
  3. ^ 1 2 כינסה וערכה דבורה ברטונוב, עת רקוד : קובץ רשימות על אמנות הריקוד לזכרה של ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, חיפה: לא ידוע, 1978, עמ' 1
  4. ^ 1 2 3 4 רות אשל, לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920 -1964, תל אביב: ספרית פועלים, 1991, פרק 6, עמ' 52
  5. ^ 1 2 רות אשל, לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920 -1964, תל אביב: ספרית פועלים, 1991, פרק 6, עמ' 53
  6. ^ 1 2 3 מחיפה ייצא בלט קלאסי, הארץ, 8 ביוני 1972
  7. ^ רות אשל, מחול אמנותי בחיפה, קולות המחול, ‏11.01.2009
  8. ^ י.ה.ברג, הסטודיה לבלט בהדרכת ארכיפובה גרוסמן, קול העם, 22 באוגוסט 1947
    לוח השבוע של ועדת התרבות שליד מפח, משמר, 6 באוקטובר 1946
    הצגות, הארץ, 31 ביולי 1947
  9. ^ שיעורים - משה פלנדקרייז, ארכיון ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, הספרייה הלאומית
  10. ^ 1 2 ליאורה בינג-היידקר, החיפוש אחר המופלא – בין שיעורי הבלט של ולנטינה ארכיפובה גרוסמן לשיעורי התנועה של משה פלדנקרייז, מחול עכשיו 32, חבצלת מוסדות חינוך ותרבות של השומר הצעיר, 2017, עמ' 14-16
  11. ^ רות אשל, דבורה ברטונוב: הנפש מתהפכת בתנועה, באתר הארץ, ‏26 באפריל 2010, עודכן ב-27 באפריל 2010
  12. ^ 1 2 רות אשל, זוהר בורשטין, למי מצלצל הפעמון? על האקדמיה המלכותית למחול (ר.א.ד – לונדון) ופעילותה בישראל 1967- 2012, מחול עכשיו 23, חבצלת מוסדות חינוך ותרבות של השומר הצעיר, 2013, עמ' 35-41
  13. ^ עיתונות, ארכיון ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, הספרייה הלאומית
  14. ^ האקדמיה המלכותית למחול - לונדון סניף ישראל, הארץ, 22 באוגוסט 1975
  15. ^ מודעות אבל, הארץ, 21 בדצמבר 1976