ברטה ימפולסקי
ברטה יַמפּוֹלסקי (נולדה ב-1934) היא רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית, מייסדת הבלט הישראלי יחד עם בעלה הלל מרקמן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברטה ימפולסקי נולדה בפריז להורים ילידי האימפריה הרוסית. הוריה יוכבד ונפתלי עלו לארץ ישראל כשימפולסקי הייתה בת שנתיים והתיישבו בתל אביב, אך לאחר כשנתיים עברה המשפחה לחיפה. אמה ד"ר שנקר ימפולסקי, נכדתו של שלום עליכם, סיימה את לימודיה בפריז ועבדה שם שנה וחצי כרופאה, וכשעלתה לארץ המשיכה לעסוק במקצועה. אביה נפתלי ימפולסקי למד כימיה ועבד בפריז תקופה קצרה ולאחר עלייתם ארצה עבד בקרן היסוד.[1]
ימפולסקי החלה ללמוד בלט בגיל 14, אצל המורה החיפאית ולנטינה ארכיפובה, ונשבתה בקסמי המחול. בגיל 15 פגשה את הלל מרקמן, חייל בחיל הים, כשהתחיל גם הוא ללמוד בלט אצל ארכיפובה. השניים התחתנו שלוש שנים לאחר מכן, ונסעו ללונדון להמשך לימודיהם. הם למדו בבתי ספר שונים, ברטה למדה בבית הספר המלכותי בלונדון - Sadlers Wells. לאחר מכן רקדו כסולנים בפריז - בפוקין בלט, בבלגיה - בבית האופרה של אנטוורפן, ובברן - שווייץ, ייצגו את הבלט השווייצרי בפסטיבל אתונה יון, ובניו יורק בבלט רוס מונטה קרלו. עתירי ניסיון עם רקורד עשיר של הצלחות בחו"ל חזרו הלל וברטה לארץ, מונעים על ידי רגש פטריוטי עמוק ובטוחים שבישראל יאמצו אותם בחום ויסייעו להם בתחילת הדרך ובהמשיכה.
הזוג הקים את להקת הבלט הקלאסי, אשר הופיעה לראשונה ב-25 בינואר 1967 בקולנוע "רינה" בחולון. הלהקה הקאמרית הקטנה כללה את הלל, ברטה, וארבע רקדניות נוספות. תקציבה הלהקה מומן מכספי השיעורים שהעבירו ברחבי הארץ.
בשנת 1981 הסכים הכוריאוגרף ז'ורז' בלנשין שהלהקה תציג את יצירותיו, בהן "סרנדה", "ארבעה מצבי רוח", "סימפוניה בדו", "קונצ'רטו בארוקו" ו"לה-ואלס". העבודות של בלנשין היו הישג משמעותי לבלט הישראלי. ברטה ימפולסקי, המנהלת האומנותית של הלהקה, נתגלתה ככוריאוגרפית יוצרת שיצרה למעלה משלושים עבודות, בסגנון הקלאסי הנאו-קלאסי והעכשווי. עבודותיה זכו לביקורות נלהבות בארץ ובחול.
בשלהי קיץ 2004, 37 שנים לאחר שנוסד הבלט הישראלי, בעבודה עיקשת ונחרצת הצליחו הזוג לממש את חלומם ולבנות בית ללהקת הבלט הישראלי ברחוב הר נבו 4, ובהיכל זה גם נקבע מקומו של המרכז לבלט קלאסי.
על יצירתה "גורה לידר" נכתב בעיתון "הארץ" ב-1993: "ימפולסקי חיפשה פתרונות תנועתיים חדשים, והם היו רעננים ומעניינים, כאילו הבלט נוצר בידי כוריאוגרף מחול מודרני שמכיר את הבלט הקלאסי על בוריו ומנסה לבדוק עד כמה רחוק אפשר להגיע בשימוש ביכולתו של הרקדן הקלאסי. ימפולסקי נתנה דרור לדמיון, בלי להיות כבולה לסגנון ספציפי, הפקה גדולה ומאתגרת".
ציטוט מתוך ביקורת בצעירותה מהושינגטון פוסט:
"Berta Yampolsky, seen other wise only in the opening item, was charming as Estrella, this young lady has the making of a star"
ב-2012 פוטרו ימפולסקי ומרקמן מתפקידיהם בבלט הישראלי בגלל טענות של כשל ניהולי.
ימפולסקי פרסמה ב-2018 אוטוביוגרפיה בשם "האופטימיים" ובה תיאור חייהם האישיים והאמנותיים של ימפולסקי ומרקמן ופרשת פיטוריהם.
מבחר מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ואריאציות סימפוניות" למוזיקה מאת צזאר פרנק
- "גוונים" פרדריק שופן
- "בית ברנרדה אלבה" סורינאש
- "וארייציות דבוז'אק" (עליה זכתה בפרס הכוריאוגרף הזר הטוב ביותר בסנטיאגו), "ללא שם" גוסטב מאהלר
- "שניים שניים וכולם" פליקס מנדלסון
- "הרמוניום" ג'ון אדמס
- "אופוס 1" אנטון וברן
- "מפצח האגוזים", "היפהפייה הנמה" צ'ייקובסקי
- "סינדרלה" סרגיי פרוקופייב
- "היפהפייה הנמה" צ'ייקובסקי
- "רומיאו ויוליה" סרגיי פרוקפייב
- "גורה לידר" ארנולד שנברג
- "כתוב בחול" מוזיקת קולאז'
- "לרקוד לפי שירים" מתי כספי ולאונרד כהן
- "מארשים הצדעה לצה"ל"
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תשנ"ח – פרס שר החינוך התרבות והספורט למפעל חיים במחול
- תשס"ו 2005 – פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (למפעל חיים)
- תשס"ז – פרס שרת התרבות והספורט ליצירה
- תשע"ג 2012 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברטה ימפולסקי: האופטימיים, הוצאת ידיעות אחרונות * ספרי חמד, 2018.
- הערך "ברטה ימפולסקי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 189, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אשל, ברטה ימפולסקי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- מאיה מזרחי, "קמים בלט, אוכלים בלט, ישנים בלט…", אפוק טיימס, 27 אוגוסט, 2012
- הערוץ של ברטה ימפולסקי באתר YouTube
- אריה יאס, אלוהים, כמה שזה קשה, מעריב, 16 בינואר 1987
- יואב בירנברג, מילה של ברטה זו מילה, באתר "ידיעות אחרונות", 10 באוקטובר 2018
