ברטה ימפולסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברטה ימפולסקי
Berta Yampolsky.jpg
לידה 1934 (בת 88 בערך)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה בלט קלאסי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הלל מרקמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ימפולסקי ומרקמן בסטודיו של ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, ספטמבר 1953. אוסקר טאובר, מתוך ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן
מרקמן וימפולסקי בסטודיו של ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, ספטמבר 1953. אוסקר טאובר, מתוך ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן

ברטה יַמפּוֹלסקי (נולדה ב-1934) היא רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית, מייסדת הבלט הישראלי יחד עם בעלה הלל מרקמן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטה ימפולסקי נולדה בפריז להורים ילידי האימפריה הרוסית. הוריה יוכבד ונפתלי עלו לארץ ישראל כשימפולסקי הייתה בת שנתיים והתיישבו בתל אביב, אך לאחר כשנתיים עברה המשפחה לחיפה. אמה ד"ר שנקר ימפולסקי, נכדתו של שלום עליכם, סיימה את לימודיה בפריז ועבדה שם שנה וחצי כרופאה, וכשעלתה לארץ המשיכה לעסוק במקצועה. אביה נפתלי ימפולסקי למד כימיה ועבד בפריז תקופה קצרה ולאחר עלייתם ארצה עבד בקרן היסוד[1].

ימפולסקי החלה ללמוד בלט בגיל 14 אצל המורה החיפאית ולנטינה ארכיפובה גרוסמן. בגיל 15 פגשה את הלל מרקמן, חייל בחיל הים, כשהתחיל גם הוא ללמוד בלט אצל ארכיפובה[2]. השניים התחתנו שלוש שנים לאחר מכן, ונסעו ללונדון להמשך לימודיהם[3]. הם למדו בבתי ספר שונים, ברטה למדה בבית הספר המלכותי בלונדון - Sadlers Wells, ומרקמן בבית הספר למחול של מארי ראמבר. לאחר מכן רקדו כסולנים בפריז - בפוקין בלט[3], בבלגיה - בבית האופרה של אנטוורפן[4], ובברן - שווייץ[5], ייצגו את הבלט השווייצרי בפסטיבל אתונה ביוון, ובניו יורק בבלט רוס מונטה קרלו[6]. בשנת 1965, לאחר 11 שנות השתלמות מחוץ לארץ, חזרו ברטה והלל ארצה והצטרפו כסולנים ללהקת הבלט של האופרה הישראלית[7].

הזוג הקים את להקת הבלט הקלאסי[8]. הלהקה הופיעה לראשונה ב-25 בינואר 1967 בקולנוע "רינה" בחולון[9]. הלהקה הקאמרית הקטנה כללה את הלל, ברטה, וארבע רקדניות נוספות שפרשו אף הן מלהקת האופרה. תקציבה הלהקה מומן מכספי השיעורים שהעבירו ברחבי הארץ, וכן ממרכז הבלט הקלאסי אותו הקימו ימפולסקי ומרקמן בכיכר המדינה בתל אביב[8]. למרות המימון הדל הצליח מרקמן לארגן מספר הופעות[10], ובשלהי שנות השישים הלהקה החלה להופיע תחת השם "הבלט הקלאסי", כאשר ימפולסקי מופקדת על הניהול האמנותי[11]. בשנות השבעים קיימה הלהקה שיתופי פעולה עם הכוראוגרף ג'ין היל סאגן[8] והרקדנית ז'נין שארה[12].

ברטה והלל מרקמן, מייסדי הבלט הישראלי

בשנת 1981 הסכים הכוריאוגרף ג'ורג' בלנשין שהלהקה תציג את יצירותיו, בהן "סרנדה", "ארבעה מצבי רוח", "סימפוניה בדו", "קונצ'רטו בארוקו" ו"לה-ואלס". העבודות של בלנשין היו הישג משמעותי לבלט הישראלי. ברטה ימפולסקי, המנהלת האומנותית של הלהקה, נתגלתה ככוריאוגרפית יוצרת שיצרה למעלה משלושים עבודות, בסגנון הקלאסי הנאו-קלאסי והעכשווי. עבודותיה זכו לביקורות נלהבות בארץ ובחול. בין היתר, ביימה ביצועים בימתיים מלאים ראשונים בישראל ל-"מפצח האגוזים" מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, ו-'סינדרלה' לסרגיי פרוקופייב[13][14][15]. בשנת 1987 ביימה ימפולסקי הפקה של 'היפהפייה הנמה'[16]. בראשית שנות האלפיים הבלט הישראלי העלה הפקה של הבלט "אונייגין" לג'ון קרנקו[17].

בשלהי קיץ 2004, 37 שנים לאחר שנוסד הבלט הישראלי, הוקם עבור הבלט הישראלי מבנה ברחוב הר נבו 4 בתל אביב.

על יצירתה "גורה לידר" נכתב בעיתון "הארץ" ב-1993: "ימפולסקי חיפשה פתרונות תנועתיים חדשים, והם היו רעננים ומעניינים, כאילו הבלט נוצר בידי כוריאוגרף מחול מודרני שמכיר את הבלט הקלאסי על בוריו ומנסה לבדוק עד כמה רחוק אפשר להגיע בשימוש ביכולתו של הרקדן הקלאסי. ימפולסקי נתנה דרור לדמיון, בלי להיות כבולה לסגנון ספציפי, הפקה גדולה ומאתגרת".

ציטוט מתוך ביקורת בצעירותה מהושינגטון פוסט:

"Berta Yampolsky, seen other wise only in the opening item, was charming as Estrella, this young lady has the making of a star"

ב-2012 פוטרו ימפולסקי ומרקמן מתפקידיהם בבלט הישראלי בגלל טענות על כשלי ניהול, וגירעון מצטבר של 10 מיליון שקל[18]. בעקבות הפיטורים תבעו בני הזוג את הלהקה, בטענה כי השניים העבירו מכספם האישי כ-2.4 מיליון שקלים לצורכי הלהקה, כאשר זו התחייבה להחזיר את הסכום במקרה של פרישה. בשנת 2018 פוצו השניים בסכום 1.8 מיליון ש"ח[19]

ימפולסקי פרסמה ב-2018 אוטוביוגרפיה בשם "האופטימיים" ובה תיאור חייהם האישיים והאמנותיים של ימפולסקי ומרקמן ופרשת פיטוריהם.

מבחר מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברטה ימפולסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1799–1948, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמ' 236
  2. ^ תצלומים - ראשית הדרך - אוסקר טאובר, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  3. ^ 1 2 נעמה לנסקי, אגדה חיה ובועטת, באתר הארץ, 06.09.2011
  4. ^ ברטה ימפולסקי, האופטימיים, ראשון לציון: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2018, עמ' 56
  5. ^ תצלומים - תקופת הלימודים והריקוד באירופה - צלמים שונים, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  6. ^ אלעד סמורזיק, הזמן האבוד של רנה בלום, באתר הארץ, 19.10.2011
  7. ^ ערב באלט של 1965 באופרה, הבוקר, 18 בינואר 1965
  8. ^ 1 2 3 טלילה בן-זכאי, ברטה והלל ואהבת המחול, מעריב, 22 באוגוסט 1975
  9. ^ לאן הערב, חולון, מעריב, 24 בינואר 1967
  10. ^ ברטה רצתה מאוד ילד, אבל הסברתי לה שלא יהיה לה זמן לטפל בו, נעמי לבנון קשת, לאשה, 07.07.2001, עיתונות עברית - להקת הבלט הישראלי - 2000–2012, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  11. ^ הבלט הקלאסי, מעריב, 6 בנובמבר 1968
  12. ^ ברטה ימפולסקי, האופטימיים, ראשון לציון: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2018, עמ' 91
  13. ^ יוסי תבור, FROM BEING CINDERELLA TO "CINDERELLA" 20 YEAR OF CLASSICAL BALLET IN ISRAEL, Israel Dance Annual, The Israel Dance Society & Friends of the Dance Library of Israel, 1987
  14. ^ תוכניות - 'מפצח האגוזים', ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  15. ^ מודעה, חדשות, 25 בנובמבר 1985
    לפצח את מפצח האגוזים, הארץ, 18 ביולי 1985
  16. ^ היפהפייה הנמה, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  17. ^ "הבלט הישראלי" יעלה את "אונייגין", באתר הארץ, 11.04.2001, עודכן ב-14.08.2011
  18. ^ שיר חכם, ברטה ימפולסקי תובעת את הבלט הישראלי, באתר הארץ, 26 במרץ 2013
  19. ^ ליטל דוברוביצקי, מייסדי הבלט הישראלי יפוצו ב־1.8 מיליון שקל: "פגיעה בכבודם", באתר ynet, 20.09.18
  20. ^ ארבע כוריאוגרפיות להקת הבלט הישראלי (בבית הבימה בתל אביב), עיתונות מקומית - עד שנות ה-80, ארכיון נעמי אלסקובסקי, הספרייה הלאומית
  21. ^ חיים נגיד, רומיאו ויוליה במאה ה-21, מעריב, 20 בנובמבר 1990
  22. ^ עלון - '30 לבלט הישראלי', ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  23. ^ 1 2 3 הזמנות - פרסים שהוענקו לברטה ימפולסקי, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית