ועדת שכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת שכטר היא ועדה ציבורית לבחינת הרגולציה בתקשורת, והסדרת התוכן השיווקי בעידן האינטרנט בישראל.

הנסיבות להקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת שכטר הוקמה על ידי שר התקשורת גלעד ארדן בראשית שנת 2014. שמה המלא של הוועדה הוא "הוועדה הציבורית לבחינת האסדרה העתידית על השידורים המסחריים". הוועדה הוקמה בעקבות השינויים מרחיקי הלכת בצריכה התקשורתית בישראל. בעוד הרדיו והטלוויזיה נותרו תחת פיקוח והסדרה, עמדה רשת האינטרנט כמעט ופרוצה, וללא כל הסדרה מדינית. השר ארדן הדגיש את חשיבות הקמת הוועדה באומרו: "ההתפתחויות הטכנולוגיות, השינויים בהרגלי הצפייה של הצופים והמעבר לשידורים על גבי רשת האינטרנט מחייבים אותנו לבחון את המצב הקיים ולתת מענה לשאלות חדשות. נדרש פתרון מקיף שיסדיר את השידורים לטווח הארוך וייצור מגרש משחקים שוויוני".[1]

הצורך להקמת הוועדה עלה בעקבות המהלכים השונים בשוק, ובהם קליטת התכנים באמצעות האינטרנט, במהירות, באיכות גבוהה ובכל מקום באמצעות הטאבלט או הסמארטפון, לצד מערך השידור עידן פלוס המתרחב, והציפייה כי שידורים על גבי האינטרנט יוזלו בעקבות פתיחת הפס הרחב - כל אלה יוצרים שינוי של ממש בשוק השידורים, אשר יצרו השלכות רחבות גם על שוק הפרסום והמודלים העסקיים של חברות התוכן וגופי השידור המסורתיים .[2] הוועדה בחנה מחדש את ההשקעות להם מחויבים גופי השידור - במדיה הישנה והחדשה כאחד.

בנוסף, הוועדה בחנה האם המודל הקיים כיום לפיקוח על הזכייניות ועל גופי השידור בישראל הוא המודל הנכון. הוועדה בחנה את שוק השידורים כשוק אחד שבו פועלים גורמים שונים על גבי פלטפורמות שידור שונות.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשות הוועדה הועמד פרופסור עמית שכטר, חוקר בכיר באוניברסיטת בן-גוריון. לצד שכטר כיהנו בוועדה עשרה חברים נוספים - פרופסור שמואל ליימן-ווילציג, ראש החוג ללימודי תקשורת באוניברסיטת בר-אילן, ומאחוריו שנות מחקר רבות בתחום זה. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. ד"ר דליה זליקוביץ מהמרכז ללימודים אקדמיים, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, המתמחה בתחום כלכלת האינטרנט. הפרסומאי רמי שלמור. נציג היוצרים במועצת הרשות השנייה, אייל מלובן. היועצת המשפטית של המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין לשעבר, דורלי אלמגור. איש המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין ומנהל מרכז מורשת בגין, הרצל מקוב. העורך לשעבר של האתרים nrg ווואלה, עופר שני. מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטיים, איתי אייגס. וד"ר גלי עינב, לשעבר בכירה ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC.[3]

מסקנות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה התכנסה פעמים רבות, וזימנה עשרות דוברים, רובם אישים בכירים בתחום הכלכלה והתקשורת. הוועדה אף ביקשה ייעוץ מהציבור הרחב.[4] המלצות הביניים של הוועדה הוגשו באוגוסט 2014. הבולטת שבהן היא כי הוועדה אינה ממליצה לבצע שינויים מהותיים ברגולציה המוטלת על yes ו-HOT כמו גם על הערוצים המסחריים (ערוץ 10 ו- ערוץ 2) בתקופת הזמן שמכנה הוועדה "תקופת הביניים". תקופה זו, שאינה מוגדרת במדויק, מתייחסת לפרק הזמן עד שיכנסו לשוק שחקנים נוספים, יבססו את מעמדם ויושג שיווי משקל חדש.[5]

במהלך אותה תקופת הביניים לא יהיה שינוי באיסור המוטל על yes ו-HOT לשדר פרסומות בערוצים העצמאיים שלהם. כמו כן, yes ו-HOT יחויבו להמשיך ולממן הפקות מקור בהיקף של 8% לפחות מתוך הכנסותיהם. שתי החברות ידרשו עדיין לעמוד בכללים רגולטורים מפורטים הנוגעים למשל לשירות הלקוחות שלהן ולערוצי שמשודרים על ידן, כאשר ההקלות שיינתנו להן יהיו שוליות יחסית. בנוסף, גם חברות התקשרות בעלות תשתית גישה, בזק והוט טלקום, יחויבו להעביר מימון לקרן מיוחדת ליצירה ישראלית, על אף שאינן עוסקות בשידורים.[6]

במקביל, מאפשרת הוועדה כניסה חלקה יחסית לשחקנים חדשים שיצטרפו לענף וישדרו על גבי האינטרנט. אותם שחקנים חדשים לא יחויבו לקבל היתר מהמדינה ויוטלו עליהן מחויבויות רגולטוריות כמו השתתפות במימון הפקות מקור או עמידה בכללים דקדקנים של שירות רק לאחר שיגיעו למספר מנויים או נתח שוק מסוים. לפחות לפי המלצות הביניים, הוועדה אינה מתכוונת לאסור על שחקנים אלו לשדר פרסומות.

המלצה נוספת של הוועדה היא ליצור רשות תקשורת עצמאית, לא ממשלתית ולא פוליטית שתהיה אחראית על ההסדרה הן של שוק השידורים והן של תחום תשתיות התקשורת. רשות מקצועית כזו פועלת ברוב המכריע של מדינות המערב, ובישראל היא אמורה ליטול את הסמכויות שיש כיום למשרד התקשורת, לרשות השנייה (המפקחת על ערוצים 2 ו-10 והרדיו האזורי) והמועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין (המפקחת על שידורי HOT ו-yes).[7]

הוועדה קבעה המלצות גם בנושא פרסומות בערוצים העצמאיים של ספקי השידור והמליצה על על מימון באמצעות דמי מנוי או באמצעות פרסומות. כלומר, ספק הגובה דמי מנוי לא יוכל לשדר פרסומות.[6]

ביקורת על המלצות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות החלטות והמלצות הוועדה קמו קולות המתנגדים להצעותיה. קולות אלו קמו הן מצד החברות העסקיות הנוגעות בדבר, ואף הוקם דף פייסבוק כנגד הוועדה על ידי איגוד האינטרנט הישראלי, הממומן על ידי אותן חברות עסקיות.[8] השחקנים הקיימים בשוק הטלוויזיה, ובראשם yes ו-HOT, תקפו החריפות את המלצות אלו כיוון שלטענתן הן יוצרות הפרדה ברורה בין המחויבויות המוטלות עליהן לבין המחויבויות המוטלות על שחקנים חדשים שיכנסו לשוק. עורכת דין מי-טל גרייבר-שוורץ, הפנתה אצבע מאשימה כלפי החלטת הוועדה לחייב בתשלום עמודי אינטרנט. לטענתה עמודים חשובים יאלצו לעמוד בחסות השוק הכלכלי, ורובם עלולים להפסיק ולהתקיים.[9] אלא שאין בהמלצות הוועדה כל המלצה לחייב עמודי אינטרנט בתשלום, כך שלא ברור מקורה של ביקורת זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך פרוטוקול הקמת הוועדה, אתר הכנסת, 11.02.2014
  2. ^ Comor, E. A. (Ed.). (1994). The global political economy of communication: Hegemony, telecommunication and the information economy. Macmillan.
  3. ^ אופיר, דוד (2014), ועדה חדשה תבדוק אפשרות להכנסת פרסומות ל-HOT ו-yes, בתוך אתר כלכליסט, 8.2.2014
  4. ^ אופיר, דוד (2014), ועדת שכטר מבקשת מהציבור הצעות לרגולציה על תוכני ניו מדיה, בתוך אתר קולנוען, 10.03.2014
  5. ^ אופיר, דוד (2014), וועדת שכטר ממליצה: לא להטיל רגולציה על שחקנים חדשים בשוק הטלוויזיה, בתוך אתר כלכליסט, 8.2.2014
  6. ^ 6.0 6.1 אופיר דור, ועדת שכטר ממליצה: גם גופי תקשורת בעלי תשתית יחויבו להשקיע ביצירה ישראלית, כלכלסיט, 17 בספטמבר 2015
  7. ^ טוקר, נתי (2014), בדרך לתחרות ב-HOT ו-yes: ועדת שכטר בעד שחקנים חדשים בטלוויזיה ללא פיקוח, בתוך אתר דה מרקר, 13.8.2014
  8. ^ העמוד בשם 'איגוד האינטרנט הישראלי, https://www.facebook.com/ISOC.ORG.IL/posts/864647146886973
  9. ^ גרייבר-שוורץ, מי- טל, (2014), "אל תפגעו בקסם", בתוך אתר העין השביעית, 11.09.2014