ז'אן-ז'אק אנו

ז'אן-ז'אק אנו
Jean-Jacques Annaud
לידה	1 באוקטובר 1943 (בן 81); ז'וביזי-סור-אורז', צרפת
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1965
מקום לימודים	המכון ללימודי קולנוע מתקדמים; École nationale supérieure Louis-Lumière ;
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (28 במאי 1997); פרס סזאר לבמאי הטוב ביותר (1989); פרס סזאר לבמאי הטוב ביותר (1982); מדליית קרל הגדול למדיה אירופאית (2004); Jean-Le-Duc award ;
	http://www.jjannaud.com/
	פרופיל ב-IMDb

ז'אן ז'אק אנו (בצרפתית: Jean-Jacques Annaud; נולד ב-1 באוקטובר 1943) הוא במאי קולנוע צרפתי, זוכה פרס סזאר.

ביוגרפיה

אנו נולד בפרבר דרומי של פריז.

הוא החל את הקריירה שלו בבימוי סרטוני פרסומת בטלוויזיה בסוף שנות השישים של המאה העשרים וראשית שנות השבעים של המאה העשרים. בסרט הקולנוע הראשון שביים בשנת 1976, "שחור לבן בצבעים", הוא השתמש בניסיון האישי שצבר במהלך שירותו הצבאי בקמרון. הסרט זכה בפרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר.

סרטו השלישי, "ניצוץ החיים", זכה בשני פרסי סזאר, עבור הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר^[1]..

ב-1986 ביים את הסרט "שם הוורד", עיבוד קולנועי לרומן המפורסם בעל אותו השם של אומברטו אקו^[2]. הסרט זכה בשני פרסי באפט"א וכן בפרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר (הסרט היה בהפקה גרמנית-איטלקית). אנו התכונן לצילומי הסרט במשך ארבע שנים, במהלכן חיפש ברחבי ארצות הברית ואירופה את צוות השחקנים ואת אתרי הצילום המתאימים ביותר. הוא מצא עניין אישי רב בפרויקט זה, בשל התעניינותו רבת השנים בכנסיות מימי הביניים, וכן בשל ידיעתו את השפות יוונית ולטינית^[3].

ב-1988 ביים את הסרט "הדוב", בהפקתו של קלוד ברי, המספר את סיפורו של גור דוב גריזלי יתום שמתיידד עם דוב קודיאק זכר מבוגר כששני ציידים רודפים אחריהם^[4]. הסרט היה הפקה מורכבת שכללה צילומים של דובים בטבע במשך כחצי שנה^[4]. הסרט זיכה אותו בפרס סזאר שני עבור הבמאי הטוב ביותר.

ב-1992 ביים את הסרט "המאהב", גם הפעם בהפקתו של קלוד ברי. הסרט התבסס על רומן באותו השם של מרגריט דיראס, והכיל סצינות מין נועזות^[5].

לאחר שביים את הסרט "שבע שנים בטיבט", שהתבסס על ספרו של מטפס ההרים האוסטרי היינריך הארר^[6], נאסר עליו לצמיתות להיכנס לסין, כמו גם על כוכבי הסרט בראד פיט ודייוויד ת'יוליס^[7]. כניסתו הותרה מחדש לצורך בימוי הסרט הזאב האחרון שיצא לאקרנים ב-2015^[8].

לאחר הפסקה של כמעט 30 שנים, חזר אנו לצלם סרט הדובר צרפתית בלבד. סרטו "Sa majesté Minor" ("הוד מלכותה, הקטינה") צולם בשנת 2006 ויצא לאקרנים ב-2007. למרות מקוריותו, הסרט זכה לביקורות צוננות ונכשל בקופות, ככל הנראה בשל העובדה שהוא קשה להבנה ומכיל סצינות מין נועזות ביותר ובוטות במיוחד.

פילמוגרפיה

שחור לבן בצבעים (Black and White in Color; Noirs et Blancs en couleurs) ‏ (1976)
Hot Head ‏ (Coup de tête) ‏ (1978)
ניצוץ החיים (Quest for Fire; La Guerre du feu) ‏ (1981)
שם הוורד (The Name of the Rose; Le Nom de la Rose) ‏ (1986)
הדוב (The Bear; L'Ours) ‏ (1988)
המאהב (The Lover; L'Amant) ‏ (1992)
Wings of Courage ‏ (Les Ailes du courage) ‏ (1995)
שבע שנים בטיבט (Seven Years in Tibet; Sept ans au Tibet) ‏ (1997)
אויב בשער (Enemy at the Gates; Stalingrad) ‏ (2001)
שני אחים (Two Brothers; Deux Frères) ‏ (2004)
His Majesty Minor ‏ (Sa majesté Minor) ‏ (2007)
זהב שחור (2011)
הזאב האחרון (2015)
Notre-Dame on Fire ‏ (2022)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-ז'אק אנו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ז'אן-ז'אק אנו
ז'אן-ז'אק אנו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'אן-ז'אק אנו, באתר AllMovie (באנגלית)
ז'אן-ז'אק אנו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ז'אן-ז'אק אנו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ז'אן-ז'אק אנו, באתר Discogs (באנגלית)
אמיר קמינר, "השחקנים המוצלחים ביותר הם לפעמים בלתי נשלטים", באתר ynet, 15 בספטמבר 2016

הערות שוליים

^ אורי קליין, יש לך אש? - "ניצוץ החיים" שחף ת"א, דבר, 13 ביוני 1982
^ עדנה פיינרו, קולנוע - האינקוויזיציה כקריקטורה, "העולם הזה", גיליון 2590 מ-22 באפריל 1987, עמוד 20
^ רחל נאמן, מורה נבוכים ל'שם הוורד', כותרת ראשית, 23 באפריל 1987
^ ¹ ² יונתן ארוך, דיבוב הדוב, חדשות, 10 באוגוסט 1989
^ אושרה שוורץ, סרט / חמש בסולם פורנו, חדשות, 28 ביוני 1992
^ אמיר בן-דוד, לאסה, טיבט / ארמון בארץ הלאמה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2001
^ דיסני הרגיזה את הסינים, באתר גלובס, 5 באוגוסט 1997
^ אורי קליין, הנופים יפים, הזאבים מרשימים, אבל בסרט "הזאב האחרון" חסרה הדרמה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2016

[1] אורי קליין, יש לך אש? - "ניצוץ החיים" שחף ת"א, דבר, 13 ביוני 1982

[2] עדנה פיינרו, קולנוע - האינקוויזיציה כקריקטורה, "העולם הזה", גיליון 2590 מ-22 באפריל 1987, עמוד 20

[3] רחל נאמן, מורה נבוכים ל'שם הוורד', כותרת ראשית, 23 באפריל 1987

[ארוך-4] ¹ ² יונתן ארוך, דיבוב הדוב, חדשות, 10 באוגוסט 1989

[5] אושרה שוורץ, סרט / חמש בסולם פורנו, חדשות, 28 ביוני 1992

[6] אמיר בן-דוד, לאסה, טיבט / ארמון בארץ הלאמה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2001

[7] דיסני הרגיזה את הסינים, באתר גלובס, 5 באוגוסט 1997

[8] אורי קליין, הנופים יפים, הזאבים מרשימים, אבל בסרט "הזאב האחרון" חסרה הדרמה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]