לדלג לתוכן

אושרה שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אושרה שוורץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בפברואר 1957 (בת 69) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אושרה שורץ רעיםאנגלית: Oshra

Schwartz Reim; נולדה ב-7 בפברואר 1957) היא קולנוענית, מרצה לקולנוע, תסריטאית, במאית, עיתונאית וסופרת, מבקרת סרטים לשעבר והיום עובדת בתנועה הרפורמית ומנהלת את קהילת אופיר בגבעתיים.

אושרה שוורץ נולדה בנתניה, גדלה באבן יהודה ולמדה בכפר סבא. לאחר שירותה הצבאי כמורה חיילת, למדה בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שם למדה גם ספרות והיסטוריה. עוד בתקופת לימודיה, בשנת 1983, הפיקה בפועל את סרטו של עמוס גוטמן, "נגוע". אחרי צילומי הסרט שימשה בו גם עוזרת העריכה שלו.

במהלך לימודים לתואר השני הייתה עוזרת הוראה ומתרגלת בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בקורסים שונים ואף לימדה קורס מבוא בקולנוע ישראלי במסגרת B.A. כללי. באותן שנים ערכה, ביחד עם אמיר רותם, את כתב העת "סרטים" (1985-1989). בשנת 2002 הייתה שותפה להקמה של קהילה מסורתית באבן יהודה ובהמשך - להקמה של קהילה רפורמית בשם "קהילת השחר". מאז 2023 מנהלת את קהילת אופיר, קהילה רפורמית בגבעתיים, שמוביל הרב, חבר הכנסת, גלעד קריב. עובדת במקביל באגף לפיתוח קהילתי בתנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל. בשנת 2025 פורסם הספר "יומן הפלאות" שכתבה ביחד עם עמליה מרגולין.

הוראה וכתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1986 שוורץ לימדה בבתי ספר לקולנוע. מאז 2013 מלמדת קולנוע באוניברסיטה הפתוחה ומרצה במסגרות שונות. במקביל, עבדה מאז שנת 1985 ככתבת קולנוע וכמבקרת סרטים, עיסוק שליווה אותה למעלה משני עשורים. היא כתבה ב"להיטון", "דבר", "כותרת ראשית", "חדשות", השבועון "שישי", "טיים אאוט תל אביב" ועוד. בשנת 1995 פורסם הספרון "קולנוע", שכתבה אושרה שוורץ בהוצאת פרולוג. שוורץ ממשיכה לכתוב ולפרסם מאמרים בעיקר בנושא הקולנוע הישראלי ומאפייניו.

יצירה קולנועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 כתבה את התסריט לדרמת הטלוויזיה "אש זרה" (50 דקות), שביימה עמליה מרגולין. שודרה בשידורי קשת בשנת 1996.

בשנת 1999 כתבה את התסריט והשתתפות בהפקת הסרט התיעודי "הקומדיאנטים", שביים ארנון גולדפינגר, עבור "שידורי קשת"[1]. הסרט זכה בפרס "האוסקר הישראלי" (היום פרס אופיר) ובפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. הסרט הופץ ברחבי העולם, כולל הפצה מסחרית בארצות הברית, וזכה לשבחים[2].

בשנת 2003 כתבה וביימה, בשיתוף עם עמליה מרגולין, את הסרט התיעודי "מאה ילדים שלי", על פי סיפורה של לנה קיכלר זילברמן[3]. הסרט זכה בפרס החוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט הוקרן בפסטיבלים בעולם ובאירועי קולנוע חשובים, כמו מוזיאוני השואה בניו יורק ובפריס ובמוזיאון לתולדות יהודי פולין[4].

בשנת 2004 יצאה לאור מהדורה חדשה של ספרה של לנה קיכלר זילברמן, "מאה ילדים שלי" שערכה אושרה שוורץ, בהוצאת שוקן[5].

לאורך השנים כתבה שוורץ תסריטים שזכו לתמיכת קרנות ציבוריות בישראל, בין היתר השתתפה בכתיבת סרטיו של דן וולמן "אחות זרה" ו"ידיים קשורות"[6]. בשנת 2008 נסעה ביחד עם וולמן למרוקו לסדנה לפיתוח סרטים עלילתיים, מטעם פרויקט EuroMed Audiovisual של האיחוד האירופי, במרקש[7]. שם פיתחו ביחד את התסריט "משורר בירושלים", על חייו ומותו של המשורר יעקב ישראל דה האן.

אושרה שוורץ עבדה עם הסופרת נאוה סמל על פרויקטים שמבוססים על ספריה "אישראל" ו"איך מתחילים אהבה".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קולנוע, פרולוג, 1995

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]