זאב חיימוני

זאב חיימוני
	אין תמונה חופשית
לידה	11 באפריל 1930; ניסן ה'תר"ץ; ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פטירה	13 באוגוסט 1990 (בגיל 60); אב ה'תש"ן
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1935
מקום קבורה	ערד, ישראל
עיסוק	ראש מועצה, איש עסקים
מפלגה	מפ"ם
בת זוג	שרה
	נובמבר 1965 – ספטמבר 1967; (כשנה ו־43 שבועות)
	→ יצחק פונדק אברהם בייגה שוחט ←
פרסים והוקרה
	יקיר העיר ערד

זאב חיימוני היה לוחם הפלי"ם והפלמ"ח וראש המועצה המקומית השני של ערד בין 1965 ל-1967.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בריו דה ז'ניירו ב-11 באפריל 1930 לאברהם משה חיימוני (לייבמן), יליד ורשה, ולבתיה לבית פטרנק, ילידת צפת. הוריו היגרו לברזיל מארץ ישראל. ב-1935 שבה המשפחה לארץ, והשתקעה בתל אביב. זאב הצטרף לקן הימי של השומר הצעיר. בשנת 1947 הצטרף לפלי"ם, והיה שותף בהבאת מעפילים מהאוניות לחוף. בהמשך הצטרף לגדוד הרביעי ("גדוד הפורצים") של חטיבת הראל, והשתתף בקרבות בסביבות קריית ענבים, בגבעת הרדאר וברובע היהודי במלחמת העצמאות. לאחר הקמת צה"ל הצטרף לחיל הים, שם שרת בסדיר ובמילואים. כשהשתחרר מהצבא הצטרף לקיבוץ ניר עוז. לאחר נישואיו עזב את הקיבוץ ועבר לקריית גת ועבד במועצה האזורית בני שמעון. עם הקמת העיירה ערד עבר להתגורר בה ועמד בראש סניף מפ"ם המקומי. הוא עבד כמחסנאי בחברת "קייזר" שבנתה סכרים בים המלח^[1]. נבחר לוועד היישוב, וכשהוקמה המועצה המקומית נבחר כחבר המועצה^[2]. בשנת 1965, בעקבות התפטרותו של ראש המועצה יצחק פונדק, המליץ "החוג לקידום ערד" העל-מפלגתי למליאת המועצה לבחור בו לתפקיד^[1], ובנובמבר של אותה שנה המליאה בחרה בו לתפקיד ראש המועצה^[3]. במהלך כהונתו פעל לכינון מועצה דתית בערד, חרף התנגדות של גורמים שונים בעיר, ובהם "הוועד הדתי" של ההסתדרות^[4]. מתנגדיו העלו טענות קשות על התנהלותו ועל הלגיטימיות של המועצה בראשותו, ודרשו ממשרד הפנים לקיים בחירות חוזרות^[5]. באוגוסט 1967 הצביעו חמישה מתוך שמונת חברי המועצה על הדחתו, אך ההדחה לא יצאה אל הפועל בשל היעדר רוב חוקי^[6]. תומכי ההדחה הגישו עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי שיכריח את חיימוני להתפטר, אך מכיוון שזמן קצר לאחר מכן היו אמורות ממילא להתקיים בחירות, הורה השופט משה לנדוי למשוך את העתירה^[7]. עם זאת, חיימוני לא התמודד באותה מערכת בחירות. לאחר סיום תפקידו עמד בראשות הסניף של האגודה למען החייל בערד, ולפרנסתו ניהל בשותפות מוסך לציוד מכני הנדסי כבד. הוא נהג להרצות בבתי הספר בערד על חוויותיו ממלחמת העצמאות. עסקיו לא צלחו, והוא מצא את עצמו מובטל. רצונו להתפרנס בכוחות עצמו ולא להיות תלוי בדמי אבטלה הוביל אותו לנסות את מזלו בחו"ל. הוא היגר לארצות הברית ב-1984, שם ניהל תחנת דלק.

נפטר לאחר מחלה ב-13 באוגוסט 1990. הובא למנוחות בבית הקברות בערד. ב-1994 זכה באות יקיר העיר ערד.

היה נשוי לשרה לבית קאשי (נפטרה ב-1999), ואב לשלוש בנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיימוני זאב, אתר הפלמ"ח
ראשי העיר ומקימים, אתר עיריית ערד.
קברו באתר BillionGraves.
אילן היוחסין של זאב חיימוני באתר Geni.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² בחירת יו"ר המועצה בערד - הערב, מעריב, 25 בנובמבר 1965
^ נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965
^ זאב חיימוני - יו"ר המועצה המקומית בערד, הצופה, 28 בנובמבר 1965
^ חיים פיקרש, אווירה עכורה בערד, הצופה, 6 בספטמבר 1967
^ בחירות בערד מייד תובעת סיעת המערך, למרחב, 20 בספטמבר 1966
^ חיימוני ישאר יו"ר מועצת ערד למרות ה"הדחה", מעריב, 8 באוגוסט 1967
^ שלמה גבעון, שבע רשימות "מסתערות" על ערד, מעריב, 25 בספטמבר 1967

[החוג-1] ¹ ² בחירת יו"ר המועצה בערד - הערב, מעריב, 25 בנובמבר 1965

[2] נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965

[3] זאב חיימוני - יו"ר המועצה המקומית בערד, הצופה, 28 בנובמבר 1965

[4] חיים פיקרש, אווירה עכורה בערד, הצופה, 6 בספטמבר 1967

[5] בחירות בערד מייד תובעת סיעת המערך, למרחב, 20 בספטמבר 1966

[6] חיימוני ישאר יו"ר מועצת ערד למרות ה"הדחה", מעריב, 8 באוגוסט 1967

[7] שלמה גבעון, שבע רשימות "מסתערות" על ערד, מעריב, 25 בספטמבר 1967

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]