גבעת הרדאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבעת הרדאר
ArAdar (12).JPG
אנדרטת התצפית בגבעת הרדאר
גובה 880 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
רכס הרים הרי ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°49′29″N 35°07′48″E / 31.8247°N 35.13°E / 31.8247; 35.13 קואורדינטות: 31°49′29″N 35°07′48″E / 31.8247°N 35.13°E / 31.8247; 35.13 
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
גבעת הרדאר
גבעת הרדאר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זחל"ם M3 בגבעת הרדאר
טנק צנטוריון בגבעת הרדאר

גבעת הרדארערבית: ג'בל א-ראדאר جبل الرادار או ג'בל בטן א-סידה جبل بطن السيدة) היא גבעה נישאה בהרי ירושלים, שעל מרגלותיה בנוי היישוב הר אדר המשמר את שמה. גובהה של גבעת הרדאר הוא כ-880 מטרים מעל פני הים, והיא מצויה במיקום מרכזי שממנו ניתן לצפות על ירושלים, יהודה, השפלה וכביש ירושלים תל אביב. הגבעה נודעה בעיקר בשל הקרבות הקשים שהתנהלו בה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה מקובל לומר שהשימוש הצבאי בגבעת הרדאר החל במלחמת העולם השנייה, כאשר שלטונות המנדט הבריטי הקימו על הגבעה מכ"ם (רדאר) במטרה לאתר חדירות של מטוסים גרמנים או איטלקים. אולם, מתוך מחקרים חדשים[1] מסתבר שהמתקן שהוקם על הגבעה היה תחנת ממסר רדיו-טלפון. בגלל צורת המתקן שהיה דומה לצלחת מכ"ם הוא כונה בטעות "הרדאר".

בעקבות פגיעות חוזרות ונשנות בקווי הטלפון הקרקעיים, עלתה חשיבותו של המתקן בגבעה זו.

הבריטים פירקו את המתקן ונטשו את הגבעה ב־11 במאי 1948, סמוך לסיום המנדט. אחרי שהבריטים פינו את הגבעה, הגבעה נתפסה על ידי כוחות הפלמ"ח אך הירדנים השתלטו עליה. ניסיונות הפלמ"ח וצה"ל לכבוש אותה מידיהם לא צלחו עד למלחמת ששת הימים.

הקרבות במלחמת השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב נבי סמואל

ב-23 באפריל 1948, במהלך מבצע יבוסי, נכשלה התקפת הפלמ"ח על נבי סמואל. כוח תגבורת שיצא ממעלה החמישה לכוון נבי סמואל נתקל באזור הרדאר במחסומי אבנים ובהתקפת ערבים מקומיים, אליהם הצטרפו גם חיילי הלגיון הערבי ממחנה הרדאר. "גדוד הפורצים" הוכה מכה קשה: 38 מחייליו נהרגו, 15 בגזרת הרדאר, והשאר בנבי סמואל-בית איכסא.

ב־11 במאי, שלושה ימים לפני תום המנדט, הבריטים פירקו את המתקן ונטשו את הגבעה.

ב־13 במאי (ד' אייר, יום לפני הקמת מדינת ישראל), נכבש המוצב על ידי כוחות פלמ"ח. לאחר מכן הוא נמסר לאחריות גדוד "בית חורון" מחטיבת עציוני של ההגנה. בצרוף מגינים מקיבוצי הסביבה. הוחל בעבודות ביצורים במוצב ומיקוש בסביבתו, בעיקר בדרך המובילה לבידו.

ב-25 במאי תקפו כוחות ירדניים את המוצב מכיוון בידו, בתותחים ומרגמות והתקדמו לכיוון המוצב - ההתקפה נהדפה. למחרת, עם שחר תקפו הירדנים שוב את המוצב בכוח עדיף של משוריינים וכוחות חי"ר ובסיוע ארטילרי והצליחו לכבוש אותו מידי כוחות ההגנה . מפקד המוצב, סגן עמי רוזנסקי, ומספר לוחמים נהרגו בקרב. באותו הערב נעשה ניסיון לכבוש את הגבעה בחזרה מהכוחות הירדנים על ידי כוחות פלמ"ח-הראל (שבין מפקדיו היה אורי בן ארי) אלא שניסיון זה לא צלח.

ב־1 ביוני נעשה ניסיון נוסף לכיבוש המוצב, על ידי כוחות הראל בסיוע פלוגה מגבעתי, אך גם הוא נכשל . לירדנים היה אינטרס חשוב להחזיק בגבעה שכן היא שלטה על כביש ירושלים-תל אביב, ויצרה שליטה ירדנית רציפה עד לטרון. גבעת הרדאר אף שלטה על הדרך המובילה בין רמאללה לבין לטרון ובכך איפשרה את המשך התספוקת לכוחות הירדנים שבמובלעת לטרון וסיפקה לה נשק ומזון שאפשרו את עמידותה בפני התקפות. עם סיום מלחמת העצמאות בהסכמי רודוס נותרה הגבעה בשליטת הירדנים עד למלחמת ששת הימים.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים הוטל על חטיבת הראל הממוכנת בפיקודו של אורי בן ארי, לפרוץ אל גב ההר ולהגיע לתל אל־פול (פסגת זאב) דרך הרכסים הצפוניים, כדי למנוע השתלטות ירדנית על מובלעת הר הצופים. החטיבה החלה את התקפתה ב־5 ביוני 1967 בשעה 17:15. אחד מצירי תנועת החטיבה היה הרדאר – נבי סמואל. שלושת המוצבים הירדנים באזור הרדאר נפלו תוך מספר שעות, במאבק עיקש בשדות המוקשים, אך עם התנגדות ירדנית מועטה.

את ההתקפה על המוצב המרכזי מבין השלושה ניהלו שישה טנקי אי-אם-אקס בני עשר, שנקנו אחרי מבצע סיני. לאחד התקלקל המנוע עוד בדרך. השני פרס זחל בדרך. שלישי עלה על מוקש שפגע בזחל אך עצר את הטנק. רביעי נפל לתוך תעלה על צידו. חמישי נפגע מאש הירדנים, הושבת ונדלק, אך הצוות הצליח לכבותו. האחרון הגיע למוצב ממנו ברחו החיילים הירדנים, אך מנוע הבנזין שהתחמם החל להעלות אדים. יחידת טנקים ירדנית עם טנקי M48 פטון חדישים שזה עתה התקבלו, הגיעה לתגבור, אך משראתה את מצב הישראלים, הסתובבה, כנראה על מנת להצטרף לכוחות בירושלים. התותחן בטנק הפגוע, הלום קרב, יצא והחל לירות בטירוף במקלע כבד 0.5 (מקלע שפותח לאחר מלחמת העולם הראשונה). אחד הטנקים הירדנים התפוצץ בכדור אש, ושאר הישראלים הצטרפו וירו במקלעים ובנשק קל. כל הטנקים הירדנים הושמדו עד אחד, תוך דקות. התברר שהם נשאו אתם מאחור חביות דלק נוסף, ומכיוון שגם מנועיהם פעלו על בנזין, כדורים נותבים הציתו אותן.[2]

האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש הגבעה היווה סגירת מעגל סמלית. אורי בן ארי שלחם על הגבעה כמ"פ בתש"ח ולא הצליח לכבוש אותה - חזר וכבש אותה במלחמת ששת הימים כמח"ט הראל (שאמנם הייתה חטיבת מילואים אשר איננה קשורה לחטיבת פלמ"ח הראל שכבר פורקה). גופות לוחמי פלמ"ח הראל אשר נשארו בשטח בתש"ח נמצאו והובאו לקבורה. על פי עדויות לוחמים, לאחר כיבוש הגבעה ירד אורי בן ארי מהטנק שעליו פיקד, עישן סיגריה ונראה מסוגר. כפי הנראה - ברגעים אלו הגה אורי את הרעיון להקים אנדרטה ללוחמי חטיבת הראל לדורותיה על גבעת הרדאר.

המוצב עצמו נהרס ובמקומו הוקם אתר הנצחה לחטיבת הראל. האתר כולל אנדרטה לזכר הנופלים של חטיבת הראל לדורותיה בכל הגזרות, ותצוגת טנקים ומשוריינים. את האנדרטה, מגדל תצפית מבטון חשוף שגובהו כשישה עשר מטרים, תיכננו יחד האדריכלים אריה שרון ובנו אלדר שרון, והיא מעוצבת כשתי צלחות רדאר המונחות זו על גבי זו וניצבות על שתי רגלים הנראות כשער הפונה אל ירושלים. על קיר שנשאר מהמוצב, על יד האנדרטה, הוצמדה לוחית ובה שמות עשרות הלוחמים שנפלו בקרבות גבעת הרדאר : שלושים לוחמי חטיבת פלמ"ח הראל בתש"ח, עשרת לוחמי גדוד בית חורון של חטיבת עציוני ושני חברי קריית יערים ,בתש"ח ,וחמישה לוחמי חטיבת השריון הראל בששת הימים.

המקאמה של חטיבת הראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכבוד טקס חנוכת האנדרטה בשנת 1975 כתב המשורר והפזמונאי חיים חפר – איש פלמ"ח בעצמו - מקאמה לכבודם של הלוחמים. במקאמה יצר חיים חפר קישור ישיר בין גלגולי עם ישראל בארץ ישראל מימי שחר ההיסטוריה ועד ימינו, ומציג את לוחמי תש"ח כהמשך ישיר לאותה היסטוריה.
המקאמה מתחילה בהזדהות המחבר עם האבות, עוברת במשה רבנו ובמלכים הראשונים שמימשו את חזון האבות התנכ"י, ומסיימת בדור תש"ח ובחיילים (בהם עולים חדשים) שמסרו את נפשם על הארץ:

"כאן על ההר הזה אני עומד
ואני יצחק ואני אברהם
ועיניי צופות אל בקעת הנהר
ושבות אל שפלת הים." [...]

"כאן על ההר הזה אני עומד
ואני דוד ויהונתן ודם חללים
ועיני תועות בין כרמי השומרון
וחוזרות לחפש את הר המוריה בין המגדלים."[...]

"ואני משפיל את עיניי
והולך לקריית ענבים אל עמק המתים
ורואה את הרבים כל כך שנפלו בצבא המעטים."[...]

"ושם אחד יעקב לוי בן חמש-עשרה, תחת אבן נח
ולידו אחדים שעלו ארצה בתש"ח ונפלו בתש"ח.
ירושלים – "הראל" סביב לך - אומרים [...]
רעיי אשר נותרו על ההר."

האנדרטה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום גבעת הרדאר מצויה במרכזו של היישוב הר אדר. אל ראש האנדרטה עולים במדרגות לולייניות הבנויות בתוך רגלי הבטון וממנו ניתן לצפות בנוף פנורמי של הרי ירושלים והר חברון במזרח, השפלה ומישור החוף במערב. באתר מצויים גם שרידים מן המוצב הירדני – חרכי הירי, קטעי חומה ותעלות קשר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' אלון קדיש וד"ר משה ארנוולד, קרבות יבוסי, ירושלים 2008, עמ' 52-56
  2. ^ הקרב בגבעת הרדאר, מורשת קרב הכשרת קצונה, 1986