גבעת הרדאר

גבעת הרדאר

אנדרטת התצפית בגבעת הרדאר
מידע כללי
גובה	880 מ'
מדינה
מיקום	הר אדר בהרי ירושלים
קואורדינטות	31°49′29″N 35°07′48″E
(למפת ירושלים מוגדלת)   גבעת הרדאר (למפת ירושלים רגילה)   גבעת הרדאר (למפת הרי ירושלים רגילה)   גבעת הרדאר (למפת הרי ירושלים מוגדלת)   גבעת הרדאר

טנק סופר שרמן על רקע אנדרטת התצפית

גבעת הרדאר (בערבית: ג'בל א-ראדאר جبل الرادار או ג'בל בטן א-סידה جبل بطن السيدة) היא גבעה בהרי ירושלים, שעל מרגלותיה בנוי היישוב הר אדר המשמר את שמה. גובהה כ-880 מטרים מעל פני הים, והיא מצויה במיקום שממנו אפשר לצפות על ירושלים, יהודה, השפלה וכביש ירושלים תל אביב. הגבעה נודעה בעיקר בשל הקרבות הקשים שהתנהלו בה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.

היסטוריה

בעבר היה מקובל לומר שהשימוש הצבאי בגבעת הרדאר החל במלחמת העולם השנייה, כאשר שלטונות המנדט הבריטי הקימו על הגבעה מכ"ם (רדאר) במטרה לאתר חדירות של מטוסים גרמניים או איטלקיים. אולם, מתוך מחקרים חדשים מסתבר שהמתקן שהוקם על הגבעה היה תחנת ממסר רדיו-טלפון. בגלל צורת המתקן שהיה דומה לצלחת מכ"ם הוא כונה בטעות "הרדאר".

בעקבות פגיעות חוזרות ונשנות בקווי הטלפון הקרקעיים, עלתה חשיבותו של המתקן בגבעה זו.

הבריטים פירקו את המתקן ונטשו את הגבעה ב־11 במאי 1948, סמוך לסיום המנדט. אחרי שהבריטים פינו את הגבעה, הגבעה נתפסה על ידי כוחות הפלמ"ח אך הירדנים השתלטו עליה. ניסיונות הפלמ"ח וצה"ל לכבוש אותה מידיהם לא צלחו עד למלחמת ששת הימים.

הקרבות במלחמת השחרור

ערך מורחב – קרב נבי סמואל

ב-23 באפריל 1948, במהלך מבצע יבוסי, נכשלה התקפת הפלמ"ח על נבי סמואל. כוח תגבורת שיצא ממעלה החמישה לכוון נבי סמואל נתקל באזור הרדאר במחסומי אבנים ובהתקפת ערבים מקומיים, אליהם הצטרפו גם חיילי הלגיון הערבי ממחנה הרדאר. "גדוד הפורצים" הוכה מכה קשה: 38 מחייליו נהרגו, 15 בגזרת הרדאר, והשאר בנבי סמואל-בית איכסא.

ב־11 במאי, שלושה ימים לפני תום המנדט, הבריטים פירקו את המתקן ונטשו את הגבעה.

ב־13 במאי (ד' אייר, יום לפני הקמת מדינת ישראל), נכבש המוצב על ידי כוחות פלמ"ח. לאחר מכן הוא נמסר לאחריות פלוגה ב של גדוד "בית חורון" מחטיבת עציוני של ההגנה, בפיקודו של מאיר זורע - "זרו" ובצירוף מגינים מקיבוצי הסביבה. הוחל בעבודות ביצורים במוצב ומיקוש בסביבתו, בעיקר בדרך המובילה לבידו.

ב-25 במאי תקפו כוחות ירדניים את המוצב מכיוון בידו, בתותחים ומרגמות והתקדמו לכיוון המוצב - ההתקפה נהדפה. למחרת, עם שחר תקפו הירדנים שוב את המוצב בכוח עדיף של משוריינים וכוחות חי"ר ובסיוע ארטילרי והצליחו לכבוש אותו מידי כוחות ההגנה. מפקד המוצב, סגן עמיאל רוז'נסקי, ומספר לוחמים נהרגו בקרב. באותו הערב נעשה ניסיון לכבוש את הגבעה בחזרה מהכוחות הירדנים על ידי כוחות פלמ"ח-הראל (שבין מפקדיו היה אורי בן-ארי) אלא שניסיון זה לא צלח.

ב־1 ביוני נעשה ניסיון נוסף לכיבוש המוצב, על ידי כוחות הראל בסיוע פלוגה מגבעתי, אך גם הוא נכשל. במהלך הקרבות נשארו מספר חללים בשטח וגופותיהם הובאו לקבורה לאחר זמן רב. חלק נטמנו בקבר אחים בהר הרצל בחורף תש"י, וחלק נותרו בשטח הירדני.

לירדנים היה אינטרס חשוב להחזיק בגבעה שכן היא שלטה על כביש ירושלים-תל אביב, ויצרה שליטה ירדנית רציפה עד לטרון. גבעת הרדאר אף שלטה על הדרך המובילה בין רמאללה לבין לטרון ובכך אפשרה את המשך התספוקת לכוחות הירדנים שבמובלעת לטרון וסיפקה לה נשק ומזון שאפשרו את עמידותה בפני התקפות. עם סיום מלחמת העצמאות בהסכמי רודוס נותרה הגבעה בשליטת הירדנים עד למלחמת ששת הימים. הגבעה הייתה למתחם המבוצר ביותר של הצבא הירדני בגדה המערבית.

את הקרבות על הרדאר חקר ותיעד יאיר מדוצקי, שאחיו ינקלה מדוצקי נפל בניסיונות הכיבוש.

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים הוטל על חטיבת הראל (חטיבה 10) הממוכנת בפיקודו של אורי בן ארי, לפרוץ אל גב ההר ולהגיע לתל אל־פול (פסגת זאב) דרך הרכסים הצפוניים, כדי למנוע השתלטות ירדנית על מובלעת הר הצופים.

מתחם ההגנה הירדני ברדאר כלל שלושה מוצבים: רדאר 1, הסמוך לגבול; רדאר 2, הגדול מבין שלושת המוצבים, שהיה מעט מרוחק יותר ועל גבעה גבוהה יותר; ורדאר 3, המרוחק ביותר. את שלושת המוצבים החזיקה פלוגה של צבא ירדן.

החטיבה החלה את התקפתה ב־5 ביוני 1967 בשעה 17:15. אחד מצירי תנועת החטיבה היה הרדאר – נבי סמואל. שלושת המוצבים הירדנים באזור הרדאר נפלו תוך מספר שעות, במאבק עיקש בשדות המוקשים, אך עם התנגדות ירדנית מועטה.

את ההתקפה על המוצב המרכזי מבין השלושה ניהלו שישה טנקי אי-אם-אקס בני עשר, שנקנו אחרי מבצע סיני. לאחד התקלקל המנוע עוד בדרך. השני פרס זחל בדרך. שלישי עלה על מוקש שפגע בזחל אך עצר את הטנק. רביעי נפל לתוך תעלה על צידו. חמישי נפגע מאש הירדנים, הושבת ונדלק, אך הצוות הצליח לכבותו. האחרון הגיע למוצב ממנו ברחו החיילים הירדנים, אך מנוע הבנזין שהתחמם החל להעלות אדים. יחידת טנקים ירדנית עם טנקי M48 פטון חדישים שזה עתה התקבלו, הגיעה לתגבור, אך משראתה את מצב הישראלים, הסתובבה, כנראה על מנת להצטרף לכוחות בירושלים. התותחן בטנק הפגוע, הלום קרב, יצא והחל לירות במקלע כבד 0.5. אחד הטנקים הירדנים התפוצץ בכדור אש, ושאר הישראלים הצטרפו וירו במקלעים ובנשק קל. כל הטנקים הירדנים הושמדו עד אחד, תוך דקות. התברר שהם נשאו אתם מאחור חביות דלק נוסף, ומכיוון שגם מנועיהם פעלו על בנזין, כדורים נותבים הציתו אותן. לאחר ההבקעה, הצטרפו ללחימה גם חיילים מגדוד 163 של חטיבת ירושלים (חטיבה 16), שנכחו בסביבה כבר בתקופת הכוננות שלפני המלחמה, בפיקוד סא"ל מיכאל פייקס, פלוגה של הגדוד הסתערה על מוצב רדאר 3 והשתלטה עליו במהרה. בקרב נפל חייל אחד.

בחודשיים שלאחר הכיבוש נמצאו באתר על ידי אנשי הרבנות הצבאית גופות לוחמי פלמ"ח הראל אשר נשארו בשטח בבורות באתר מאז הקרבות בתש"ח והובאו לקבורה בהר הרצל ב-28 במרץ 1968.

האנדרטה

כיבוש הגבעה היווה סגירת מעגל סמלית. אורי בן ארי שלחם על הגבעה כמ"פ בתש"ח ולא הצליח לכבוש אותה - חזר וכבש אותה במלחמת ששת הימים כמח"ט הראל (שאמנם הייתה חטיבת מילואים אשר איננה קשורה לחטיבת פלמ"ח הראל שפורקה). מיד בתום קרבות מלחמת ששת הימים הקימו אנשי הגדוד הכובש, גדוד 104 בחטיבת הראל בשולי אתר הלחימה אנדרטה צנועה לזכר חבריהם, והציבו לוח עליו נחקקו שמות חללי הגדוד בכל המלחמה.

בשל מעמדה החשוב של הגבעה ותדמיתה המיוחדת היה ברור שיש להקים אנדרטה גדולה ומכובדת יותר, והיוזמה קודמה הן על ידי הלוחמים שלחמו בגבעה ובפרט אורי בן ארי, והן על ידי אנשי הקיבוצים השכנים, שלמה בן חיים ממעלה החמישה ויצחק בן אברהם מקריית ענבים.

האנדרטה נחנכה ב-4 ביוני 1975 לאחר שהמוצב נהרס. האתר כולל אנדרטה לזכר הנופלים של חטיבת הראל לדורותיה בכל הגזרות, ותצוגת טנקים ומשוריינים. את האנדרטה, מגדל תצפית מבטון חשוף שגובהו כשישה עשר מטרים, תכננו יחד האדריכלים אריה שרון ובנו אלדר שרון וג'ורג' פרל, והיא מעוצבת כשתי צלחות רדאר המונחות זו על גבי זו וניצבות על שתי רגלים הנראות כשער הפונה אל ירושלים.

על קיר שנשאר מהמוצב, על יד האנדרטה, הוצמדה לוחית ובה שמות עשרות הלוחמים שנפלו בקרבות גבעת הרדאר: שלושים לוחמי חטיבת פלמ"ח הראל בתש"ח, עשרת לוחמי גדוד בית חורון של חטיבת עציוני, שני חברי קריית יערים בתש"ח, וחמישה לוחמי חטיבת השריון הראל בששת הימים בקרבות בגבעת הרדאר והסביבה. הזהות החזקה עם חטיבת הראל הובילה לקביעת לוחות הנושאים את שמות מפקדיה בתש"ח, יצחק רבין ויוסף טבנקין, ועליהם הוסף בשנת 2010,אחרי פטירתו, שמו של אורי בן־ארי.

עד להקמת היישוב הר אדר, הקרוי על שם הגבעה, הייתה האנדרטה מבודדת בסמוך לכפרים הפלסטינים הסמוכים בידו וקטנה, ובמקום התבצעו מעשי חבלה והשחתה רבים^{[דרוש מקור]}. כיום גבעת הרדאר מצויה במרכזו של היישוב הר אדר. אל ראש האנדרטה עולים במדרגות לולייניות הבנויות בתוך רגלי הבטון וממנו ניתן לצפות בנוף פנורמי של הרי ירושלים והר חברון במזרח, השפלה ומישור החוף במערב. באתר מצויים גם שרידים מן המוצב הירדני – חרכי הירי, קטעי חומה ותעלות קשר.

המקאמה של חטיבת הראל

לכבוד טקס חנוכת האנדרטה בשנת 1975 כתב המשורר והפזמונאי חיים חפר – איש פלמ"ח בעצמו - מקאמה לכבודם של הלוחמים. במקאמה יצר חיים חפר קישור ישיר בין גלגולי עם ישראל בארץ ישראל מימי שחר ההיסטוריה ועד ימינו, ומציג את לוחמי תש"ח כהמשך ישיר לאותה היסטוריה.
המקאמה מתחילה בהזדהות המחבר עם האבות, עוברת במשה רבנו ובמלכים הראשונים שמימשו את חזון האבות התנכ"י, ומסיימת בדור תש"ח ובחיילים (בהם עולים חדשים) שמסרו את נפשם על הארץ:

"כאן על ההר הזה אני עומד
ואני יצחק ואני אברהם
ועיניי צופות אל בקעת הנהר
ושבות אל שפלת הים." [...]

"כאן על ההר הזה אני עומד
ואני דוד ויהונתן ודם חללים
ועיני תועות בין כרמי השומרון
וחוזרות לחפש את הר המוריה בין המגדלים."[...]

"ואני משפיל את עיניי
והולך לקריית ענבים אל עמק המתים
ורואה את הרבים כל כך שנפלו בצבא המעטים."[...]

"ושם אחד יעקב לוי בן חמש-עשרה, תחת אבן נח
ולידו אחדים שעלו ארצה בתש"ח ונפלו בתש"ח.
ירושלים – "הראל" סביב לך - אומרים [...]
רעיי אשר נותרו על ההר."

ראו גם

• גן חטיבת פלמ"ח הראל
• הלוויית 323 חללי מלחמת העצמאות בירושלים

קישורים חיצוניים

• דובי זכאי, גבעת הרדאר: נוף עם זיכרון, באתר ynet, 30 באפריל 2003
• תיאור האנדרטה באתר עיריית ירושלים
• עצמות חללי גבעת הרדאר - למנוחות כתבה סרוקה מעיתון מעריב, באתר צה"ל
• גבעת הרדאר: סרטון תצפית פנורמית מים אל הר מראש אנדרטת הרדאר בהר-אדר