אברהם בייגה שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם בייגה שוחט
אברהם בייגה שוחט
תאריך לידה 14 ביוני 1936 (בן 80)
ממשלות 25, 26, 28
כנסות 1116
סיעה המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

אברהם בייגה שוחט (נולד ב-14 ביוני 1936) הוא איש ציבור ישראלי. היה בין מקימי ערד וראש המועצה הנבחר הראשון שלה, ושימש חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט נולד בארץ ישראל ב-1936. את כינויו "בייגה" קיבל כשאמו הייתה קוראת לו "פייגלה" (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז.[דרוש מקור] התגייס לנח"ל והיה חבר הגרעין המייסד של נחל עוז וחבר הקיבוץ. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית מטעם הטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון.

היה בין מקימי היישוב ערד בתחילת שנות ה-60 והשתתף כמהנדס בצוות ההקמה בראשות האדריכל יונה פיטלסון[1]. בשנים 19641967 היה מנהל סניף סולל בונה בערד ובאזור ים המלח. אשתו נבחרה לרשימת המועמדים המומלצים מטעם תושבי ערד למועצה המקומית בתחילת 1965[2] והייתה לאחת מנציגות המערך במועצה הממונה. לקראת סוף אותה שנה היה שוחט בין המוחים נגד כוונת משרד הפנים שלא לקיים בחירות למועצה המקומית[3]. בשנת 1967 היה מועמד המערך לראשות המועצה[4] ובבחירות הרשמיות הראשונות קבלה רשימתו 6 מתוך 9 המקומות במועצה[5] והוא נבחר לראש המועצה המקומית. בבחירות בסוף 1973 זכתה רשימתו ל-8 מתוך 9 מקומות במועצה[6] ובבחירות של 1978 נבחר לראשות המועצה ברוב של 85% מהקולות ורשימתו זכתה ל-8 מתוך 11 מקומות[7]. בשנת 1983 נבחר שוב לראשות המועצה ברוב של 88% שנחשב לשיא ארצי[8]. במקביל שימש במהלך תקופה זו כסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי וכיו"ר ועדת ערי הפיתוח שלידו. בשנת 1980 האשים את ממשלת הליכוד שהיא מזניחה את ערי הפיתוח ומעבירה את הכספים להתנחלויות[9].

בפוליטיקה הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט נכנס לכנסת בשלהי כהונת הכנסת האחת עשרה (ב-10 במאי 1988) מטעם סיעת המערך (מאוחר יותר מפלגת העבודה). כחבר הכנסת עסק בעיקר בנושאים כלכליים. שוחט עמד בראש ועדת הכספים, ובאופן נדיר שימש בתפקיד גם כשהיה באופוזיציה.

בממשלתו השנייה של יצחק רבין 1992-1995, היה שר האוצר, תפקיד אותו המשיך למלא גם בממשלת ישראל העשרים ושש עד השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו בשנת 1996. שלוש שנים לאחר מכן מילא תפקיד זה גם בממשלתו של אהוד ברק עד נפילתה בשנת 2001. בחודשים האחרונים לכהונת ממשלה זו שימש גם כשר התשתיות.

מבחינה מדינית נמצא שוחט משמאל למרכז הקשת הפוליטית. תמך בהסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין, והצביע בעד קבלת מתווה קלינטון בשלהי ממשלת ברק, אך דרש שבתמורה יוותרו הפלסטינים במפורש על מימוש זכות השיבה.

בתקופת כהונתו הראשונה כשר האוצר עלה התוצר המקומי הגולמי בשיעור ממוצע של כ-5.8% לשנה, הואץ פיתוח התשתיות וגדל בשיעור ניכר היקף התחלות הבנייה. שיעור האבטלה ירד מכ-11.5% לכ-6.5%. נוספו כ-400,000 מקומות עבודה והואץ במאות אחוזים קצב הגידול בהשקעות הון זר (להסכמי אוסלו הייתה גם כן השפעה ניכרת על הגידול בהשקעות אלה). סקטורים רבים במגזר הציבורי זכו לתוספות שכר נדיבות, שתרמו לעלייה ברמת החיים. הורדת המיסוי על מוצרי יבוא רבים הביא להוזלות ניכרות. מצד שני, הדבר השפיע על הגידול בגירעונות בתקציב המדינה. בשל כך זכה לפופולריות רבה בקדנציה הראשונה שלו. מתנגדיו האשימו אותו בתקופות המיתון שבאו לאחר פרקי הגאות, ובכך שמיהר להיכנע לתביעות ועדי העובדים להעלאות שכר. שוחט נאלץ לגנוז את תוכניתו להטיל מס על הרווחים בבורסה בשל התנגדותו של ראש הממשלה רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה בחילוקי דעות בינו לבין נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, על רקע שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. בקדנציה השנייה שלו בממשלת ברק פעל להרחבת נטל המס גם על ההון ונקט מדיניות כלכלית פחות מרחיבה.

לאחר פרישתו מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוקטובר 2005 הודיע שוחט על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בישיבת הפרידה שקיימה לכבודו ועדת הכספים של הכנסת ב-11 בנובמבר 2005, ציינו כל הנוכחים, נציגי כל המפלגות, את היותו איש עקרונות הוגן והגון, ישר וישיר[10]. הוא החליט לדחות את פרישתו בשלושה חודשים ולהשתתף בישיבות וועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון, מינוי שהתנגד לו. התפטר מהכנסת ב-11 בינואר 2006.

שוחט מכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת "סיטיפס" וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל[11].

בנובמבר 2006 מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל[12].

קיבל אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2009[13]. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-31 והאחרון ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת עיריית תל אביב יפו.

בעשור השני של המאה ה-21 שוחט מתגורר בתל אביב. נשוי לתמה שוחט, בתו של לוי אשכול, ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. יהל, פשוטי עם - טובים יותר, מעריב, 6 באפריל 1967
  2. ^ נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965
  3. ^ שלמה גבעון, המערך בערד: נילחם נגד החלטת שר הפנים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  4. ^ א. שוחט מועמד המערך לראשות מועצת ערד, דבר, 29 בינואר 1967
    משולם עד, מועצה נבחרת ראשונה בערד, דבר, 22 בספטמבר 1967
  5. ^ המערך זכה בבחירות בערד לא יהיה זקוק לקואליציה, דבר, 28 בספטמבר 1967
  6. ^ א. שוחט מועמד עבודה בערד, דבר, 21 באוגוסט 1978
  7. ^ אברהם שוחט – לקדנציה רביעית, מעריב, 8 בנובמבר 1978
  8. ^ בערד שבר אברהם שוחט (מערך) השיא של עצמו, דבר, 27 באוקטובר 1983
  9. ^ הממשלה הפרה התחייבויותיה לעיירות הפיתוח ומעבירה הכספים להתנחלויות, דבר, 4 בספטמבר 1980
  10. ^ [1]פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת, 7 בנובמבר 2005
  11. ^ חברי המועצה הבינלאומית - ישראל, באתר הקרן החדשה לישראל
  12. ^ דוח הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל - דוח ועדת שוחט באתר האקדמיה הלאומית למדעים
  13. ^ יואב זיתון, יקירי ת"א: אחראית לאסון אקולוגי ונאשם במרמה, באתר mynet‏, 26 באוקטובר 2010