זג אדום-מקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןזג אדום-מקור
זג אדום-מקור
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: עורביים
סוג: זג
מין: זג אדום-מקור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pyrrhocorax pyrrhocorax
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
Chough range map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זג אדום-מקור (שם מדעי: Pyrrhocorax pyrrhocorax) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת העורביים, שמצוי באירלנד, בריטניה, דרום אירופה, צפון אפריקה, מרכז אסיה, ישראל, הודו וסין. בתי הגידול המועדפים עליו הם הרים וצוקי ים. כל גופו של הזג שחור, מלבד הרגליים והמקור האדומים. הקריאה רמה ומצלצלת. הזגים אמנם נמצאים במצב השימור "ללא חשש", אך האוכלוסייה שלהם נמצאת בירידה, בגלל הסבה של אזורי המחיה שלהם לשטחים חקלאיים.

הזג ניזון בעיקר מנמלים, אך גם עכבישים, חרקים וחסרי חוליות אחרים מהווים חלק חשוב מהתזונה שלו. הזגים מחפשים את מזונם בעיקר בערבות; לעיתים קרובות הם עושים זאת בלהקות. תת-המין המרכז אסיאתי P. p. centralis ניזון מטפילים של יונקים מבויתים או פראיים. אף על פי שהזגים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות, הם אוכלים לעיתים גם גרעיני דגניים.

הזג אדום-המקור אוזכר לראשונה בספר Systema Naturae שנכתב על ידי לינאוס בשנת 1758, כ-Upupa pyrrhocorax. המין הועבר לסוג Pyrrhocorax על ידי האורניתולוג הבריטי מרמדיוק טונסטאל, בחיבורו משנת 1771 Ornithologia Britannica. שמו המדעי של הסוג והמין, Pyrrhocorax, הוא הלחם של המילים πύρρος ("פורהוס"), "בצבע להבה", וκόραξ ("קוראקס"), "עורב". המינים הקרובים ביותר למינים בסוג זה הם העורבים מהסוג Corvus.

אורכו של הזג הוא כ-39 עד 40 ס"מ, מוטת כנפיו כ-73 עד 90 ס"מ, ומשקלו כ-310 גרם. הזכר והנקבה זהים במראם. מקורם של זגים צעירים כתום ורגליהם ורודות; צבע המקור והרגליים משתנה לקראת הסתיו הראשון לחייהם.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזגים מגיעים לבגרות מינית בגיל שלוש שנים, ובדרך כלל מגדלים צאצא אחד כל שנה. הקן מוקם משורשים ומגבעולי קטניות ואברשיים, ומרופד בצמר או שיער; באזור ההימלאיה, הזגים עשויים להשתמש בצמר טאר ההימלאיה. הקן ממוקם במערה או בסדק בצוק. באזורים שבהם יש אבן חול רכה, הזגים חופרים לעצמם מחילה, עד לעומק של כמטר.

הנקבה מטילה 3–5 ביצים בתטולה, ודוגרת עליהן במשך 17–18 ימים. הגוזלים בוקעים מכוסים בפלומה חומה, והזכר מאכיל אותם. הנקבה מכסה את הגוזלים בגופה במשך כ-10 ימים, ולאחריהם היא והזכר מאכילים את הגוזלים לסירוגין. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 31–41 ימים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זג אדום-מקור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זג אדום-מקור באתר הרשימה האדומה של IUCN