זהר (סרט)

זהר

כרזת הסרט
מבוסס על	חיי זוהר ארגוב
בימוי	ערן ריקליס
הופק בידי	מיכאל שרפשטיין עמיתן מנלזון שמואל ליסטר
תסריט	אמיר בן-דוד משה זונדר
עריכה	עינת גלזר-זרחין
שחקנים ראשיים	שאול מזרחי דפנה דקל ג'וליאנו מר מנחם עיני גבי עמרני
מוזיקה	אביהו מדינה יעקב למאי
צילום	אמנון זלאייט
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	מוביט בע"מ
הקרנת בכורה	11 בספטמבר 1993
משך הקרנה	116 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
פרסים	הפסקול הטוב ביותר השחקן הטוב ביותר
דף הסרט ב־IMDb

זהר הוא סרט קולנוע ביוגרפי ישראלי מסוג דרמה מתוסרטת שיצא לאקרנים בשנת 1993, בביומו של ערן ריקליס, עם שאול מזרחי, דפנה דקל, גבי עמרני, ג'וליאנו מר ומנחם עיני בתפקידים הראשיים.

הסרט זכה ב-2 פרסי אופיר.

תקציר העלילה

הסרט מספר את סיפור חייו של זוהר ארגוב החל מעלייתו כזמר, כלה בהידרדרותו לסמים ועד למותו בתא המעצר בתחנת המשטרה בראשון לציון. עלילת הסרט מתחילה בשחרורו של ארגוב מהכלא, ממאסר של שנה באשמת אונס, ומסתיימת במותו של ארגוב במעצר. הסרט מכיל גם פלשבקים מילדותו של זהר והשוואה של סיפור הצלחתו ודעיכתו לזה של מנחם בגין.

ההצלחה והנפילה

ארגוב, שעדיין נקרא "זוהר עורקבי", משתחרר מהכלא ולא מצליח להתרגל לרעיון שאין הוא יכול לחזור אל גרושתו, ברכה. זוהר גם לא עקבי במחויבותו כהורה לבנו גילי ארגוב. זוהר מנסה לשכנע את ברכה לשוב ולחיות עמו למרות כישלונם המשותף כזוג. אולם, ברכה לא משתכנעת לשוב אליו.

זוהר חובר ללהקת צלילי העוד והופך לבן טיפוחיו של גיטריסט הלהקה, יהודה קיסר. הוא מוצא אמרגן בשם ראובני, שבקושי מוכן להקליט את שיריו ולא מצליח למכור את הקלטות לדוכני מוזיקת הקלטות שבתחנה המרכזית הישנה. ביוזמת אמרגנו ראובני, נפתח דוכן ממכר מיוחד לקלטות של זוהר ארגוב, וכך, בין השאר, הוא פורץ את הדרך והופך לכוכב מוזיקה מזרחית - מלך הקסטות של התחנה המרכזית.

ארגוב חובר אל אביהו מדינה, מתחיל להופיע בליווית נגן אחד, מרסל, המשמש גם כמעבד המוזיקה שלו והוא הולך ומתעשר. שירו ״הפרח בגני״ שבניגוד ללהיטיו הקודמים פורץ גם למצעדי הפזמונים הכלליים, מוציא את המוזיקה המזרחית מחרם כלי התקשורת. ארגוב מופיע בערב ארגון אמני ישראל לצד הבדרנים המקובלים ביותר וראיון עמו על ערב זה משודר במבט לחדשות, בשעת שיא הצפייה, בתקופה בה היה בישראל ערוץ טלוויזיה בודד. בשיא הקריירה שלו, זוהר שומע ברדיו יום שידורים שלם שמוקדש לג'ון לנון שזה עתה נרצח. זוהר, שזה עתה קיבל דירת פנטהאוס ומכונית מפוארת מהאמרגן שלו, משוכנע שגם כשהוא ימות יהיה יום שידורים לזכרו. (במציאות, יום שידורים כזה לא היה).

אולם, תקופת ההצלחה לא נמשכה לנצח. ארגוב מוצא בקלות שותפות ליחסי מין ושותפים עסקיים, אך חש שכמעט כולם מנסים לנצל אותו. זכרונות ילדות שונים מעיקים עליו, הוא מתמכר לסמים ומתחיל לרדת אט-אט מגדולתו. המעצרים בשל השימוש בסמים פוגעים בשמו הטוב. בהמשך הוא מאחר בקביעות להופעות. בשלב הבא שאיפת האבקות גורמת לו לדלקות כרוניות במיתרי הקול והוא מצליח לשיר רק באולפן. מעט אחר כך, גם כזמר אולפן הוא אינו מצליח לשמור על עבודה יציבה. בסופו של דבר הסמים הפכו אותו למובטל, הובילו אותו לסכסוך עם אמו ואחיו וסבכו אותו, את מרסל, את אביהו מדינה ואת ראובני בחובות כספיים ובהתעסקות לא נעימה עם עבריינים. המשך התדרדרותו של ארגוב מובילה את שותפיו לכפות עליו גמילה בבית מלון באילת. אחרי הגמילה זוהר מעוניין לחזור ולהקליט באולפן כדי להשאיר אחריו חומר מוקלט רב. אולם אמרגנו שצריך להחזיר חובות רבים דוחק בו לשיר בעיקר בהופעות. ארגוב חוזר אל הסמים וחדל שוב מלתפקד.

סצנות אחרונות

ארגוב הגיע לראיון אצל מני פאר וטען כי נגמל מסמים, הגם שניכר עליו כי עדיין השתמש בהם. לפני הראיון הוא כביכול שר אצל פאר את שירו החדש "להיות אדם", אך למעשה הוא רק מזיז את שפתיו לצלילי פלייבק. הראיון נותן תחושה אופטימית של חזרה לתלם. בדרך חזרה לביתו הוא נתקל במארב של סוחר סמים הדורש ממנו את כספו ומכה אותו. הסרט מסתיים כשזהר נתקל בשני שוטרים המוצאים אותו משוטט מבולבל ברחוב. זוהר בדיוק חזר משיחת פרדה עם אשר, בעלה החדש של גרושתו - שיחה בה הוא מבקש מאשר להשגיח על בנו וגרושתו משום שהוא איבד תקווה לעשות זאת בעצמו. זוהר ככל הנראה רצה להתאבד ולאחר שהשוטרים שוקלים שלא לעצור אותו, משום שהוא אדם מפורסם ומוערך, זוהר מנסה לחטוף מאחד השוטרים את אקדחו. מעשה זה הוביל למעצרו.

בעת מעצרו זוהר מתחנן אל השוטר לקבל אדולן. הוא מנסה לשחד את השוטר בשירה ולאיים על השוטר כי יתאבד אם לא יקבל סם זה. השוטר לא מאמין לאיומו של זוהר, ובבוקר למחרת מתגלה בתא המעצר גופתו התלויה.

הרקע וההצלחה

בטקס פרסי אופיר שהתקיים בשנת 1993 (תשנ"ג), זכה "זוהר" ב-2 פרסי אופיר;

• הפסקול הטוב ביותר: שהוענק לישראל דור ורבקה יוגב.
• השחקן שאול מזרחי זכה בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר".

הפסקול

הפסקול של הסרט מכיל שירים של זוהר ארגוב שהקשרם המילולי מתאים למקום בו הם מופיעים. בהופעתו הראשונה של ארגוב עם להקת צלילי העוד הוא מבצע את החידוש המפורסם שלו לשיר "עת דודים כלה". כשדורך כוכבו מושם השיר "סוד המזלות". כשהוא לא מצליח לשיר מול קהל ומתחיל להתבודד מושמעים השירים "עד מתי אלוהי" ו"בדד". לאחר שהוא מת מושמע השיר "ים של דמעות". בסוף הסרט על רקע הכתוביות מושמעים השירים "אדם שחקן" ו"ילדתי".

השירה המקורית של ארגוב מושמעת גם כאשר שאול מזרחי, המגלם את דמותו נראה כאילו הוא שר את השירים. מזרחי נבחר לתפקיד זוהר ארגוב במקום מתי סרי שהופיע קודם במחזמר "זוהר" הן משום שסרי רצה לשיר בעצמו והן משום שחזותו של מזרחי דומה יותר לזו של ארגוב.

סצנות שלא נכנסו לגרסה הסופית

שתי סצנות לא נכנסו לגרסה הסופית, האחת שבמסגרתה המרצדס בה נוהג זוהר עוברת ליד קבוצה בת עשרה מפגינים נגד המשך המלחמה בלבנון, הם מחזיקים שלטים ועליהם מספר הנופלים במערכה וקוראים לבגין ולשרון "רוצחים", זוהר פונה אל חבריו במכונית ואומר "איך הם לא מתביישים לקרוא לבגין רוצח". הסצנה השנייה: תוך כדי נהיגה רואה זוהר סדקים במראה, דבר המסמל סדקים בקריירה שלו ושל ראש הממשלה מנחם בגין.

ביקורות

על תפקידו בסרט זכה שאול מזרחי לביקורות נלהבות, מבקרת הקולנוע אושרה שוורץ כתבה:

משה זונדר ואמיר בן דוד הצליחו ליצור דמות וסביבה באופן אינטליגנטי, אבל מה שמציל את "זהר" מהסטריאוטיפיות והרדידות הוא הכשרון וההתמסרות של שאול מזרחי

— אושרה שוורץ, סרט ישראלי - איש קטן עם קול גדול, חדשות, 26 בספטמבר 1993

,

רובו של פרק זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים.

העיתונות ביקרה את הסרט על כך שהוא, כביכול, מציג את אביהו מדינה כמלאך טוב ואת ראובני כרשע. ראובני אכן מוצג בסרט כאדם נוקשה וזוהר קורא לו בסרט "קמצן", ומטיח בו שהוא "מגדל את חיים משה" על חשבונו של ארגוב. אך קשה לראות בהצגה זו את ראובני כרשע. ראובני נראה בסרט גם כשהוא מתחנן אל סוחר הסמים להניח לארגוב וכשהוא משלם את חובות הסמים של ארגוב ומאפשר לארגוב לגור בדירה חלופית.

ביקורת אחרת שנשמעה על הסרט כמו על המחזמר שלפניו, נשמעה מפי יהודה קיסר, ששיחק בסרט בעצמו. קיסר טען שהן הסרט והן המחזמר עשו פשרה לא מוצלחת בין דמיון ומציאות ושעניין ההתמכרות לסמים רוכך בהם. בפרט טען קיסר, שהעלמת העובדה שהסמים הביאו את ארגוב לאשפוז פסיכיאטרי היא שערורייתית והצגת תהליך גמילה מסמים קשים כתהליך שיכול להתבצע בחדר בבית מלון היא מגוחכת. קיסר הוציא בעקבות הסרט, מיני סדרה תעודית על אודות ארגוב שבה פרטים אלה מופיעים.

למרות הביקורות, הפך הסרט לאחד משוברי הקופות הגדולים והנצפים בישראל והוכתר בשנות התשעים כ"אחד מהסרטים הכי מצליחים בעשור שהיה".

שחקנים

שחקן	תפקיד
שאול מזרחי	זוהר ארגוב
דפנה דקל	ברכה, גרושתו של זוהר
דן בן-ליאור	גילי, בנו של זוהר
מנחם עיני	אביהו מדינה
גבי עמרני	מאיר ראובני, האמרגן של זהר
שמעון סיאני	עובדיה עורקבי, אבא של זהר
כוכבה הררי	יונה עורקבי, אמא של זהר
אמיתי יעיש בן אוזיליו	אמנון, אח של זהר
ג'וליאנו מר	מוריס חבר של זוהר שמדרדר אותו לסמים
דאנה איבגי	בת השכנים
לוסי דובינצ'יק	ילדה
יצחק נאמן	בן-טובים
שרון רג'יניאנו	בוננזה
דורון צברי	מוכר קסטות
ערן ריקליס	כתב טלוויזיה
גילי ארגוב	בתפקיד עצמו
מני פאר	בתפקיד עצמו
דן כנר	בתפקיד עצמו
דודו דותן	בתפקיד עצמו
יהודה קיסר	בתפקיד עצמו
דני שטג	שוטר בבית המעצר

אזכורים בתרבות

• בשנת 2019 הופיע שאול מזרחי בדמותו של זוהר בפרסומת של בזק לצד גידי גוב. בפרסומת ביצעו מזרחי וגוב יחד גרסה מחודשת של השיר ״הפרח בגני״.

לקריאה נוספת

• קובי ניב, "זהר", על מה הסרט הזה?, תל אביב: דביר, תש"ס 1999, עמ' 79–126

קישורים חיצוניים

• "זהר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "זהר", באתר AllMovie (באנגלית)
• "זהר", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "זהר", באתר אידיבי
• "זהר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "זהר", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• "זהר" - הסרט המלא לצפייה בתשלום באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
• משה זונדר ואמיר בן-דוד, איך עברו השנים, עיתון תל אביב, 2 בנובמבר 1990 (הכתבה שעליה התבסס התסריט)