קובי ניב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובי ניב
Kobi niv.jpg
לידה 8 בנובמבר 1947 (בן 70)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי נתניה, המנדט הבריטי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך עיתון, סופר, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קובי ניב (נולד ב-8 בנובמבר 1947) הוא סאטיריקן, תסריטאי, סופר ומבקר אמנות ישראלי.

ביוגרפיה

ניב נולד בנתניה. בתחילת שנות השבעים למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה עת החל לכתוב טורים סאטיריים בשבועון הסטודנטים "פי האתון". לאחר-מכן ייסד וערך מדור סאטירי באותו עיתון, ובו כתבו בין השאר גם אפרים סידון, ב. מיכאל, וחנוך מרמרי, שבהמשך כתבו יחד עם ניב את המדור הסאטירי "זו ארץ זו?" בשבועון "העולם הזה". לאחר מלחמת יום הכיפורים הוציאה החבורה לאור ספר סאטירי בשם "זו ארץ זו", שאוייר בידי דודו גבע.

בעקבות הצלחותיהם נקראו ניב, מרמרי, סידון ומיכאל על ידי מפיק הטלוויזיה מרדכי קירשנבאום להפיק עבורו מגזין סאטירי, וכך נולדה התוכנית הסאטירית הנודעת "ניקוי ראש". עם רדתה של התוכנית, פנה ניב לעבוד בטלוויזיה החינוכית, שם כתב את הפרקים הראשונים של התוכנית זהו זה, שברבות הימים הפכה לתוכנית הומור וסאטירה פופולרית. ניב כתב שנים ארוכות ל"זהו זה", ובין השאר כתב שם את פינת הטיולים של יאצק (שלמה בר-אבא), ואת פינת הלשון "סערה בכוס תה" (ממנה זכור הביטוי "זה לא אני, זה פופטיץ" כסמל לביורוקרטיה). בסוף שנות השבעים היה ניב שותף בכתיבת התסריט (במיוחד הדיאלוגים) לסרטו של ג'אד נאמן "מסע אלונקות".

בהמשך דרכו בעיתונות הכתובה כתב ניב מדור סאטירי במוסף "הארץ", ולאחר מכן החל לפרסם ביחד עם דודו גבע רצועות קומיקס במקומוני רשת שוקן - "אהלן וסהלן" ב"כל העיר" הירושלמי ו"יוסף ואחיו" ב"העיר" התל אביבי. ניב וגבע פירסמו יחדיו ארבעה ספרי קומיקס - "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך", "מגוחך בעורף האויב", ו"אהלן וסהלן במערב הפרוע", ושלושה ספרי ילדים - "ברטה השמנה", "עצרת הינשופים" ו"הפיל מניו-יורק". ניב כתב בעצמו שני ספרי ילדים נוספים, שאויירו בידי אורה איל - "אבא סבבה" ו"האשה הכי כועסת בעולם", וכן את "ספר הלא נכון", שאייר נעם נדב. כמו כן, כתב ניב על פי ספרו של יוסי אלפי את הצגת הילדים המוזיקלית "המלך הלך לישון" - אודות מלך שהלך לישון ושריו, יועציו ונתיניו אינם יודעים מה לעשות - שזכתה ב"פרס כינור דוד".

בשנות השמונים כתב ניב בעיתון "חדשות" טור פמיניסטי, שאסופה ממנו יצאה לאור בשנת 1991 בספר "פמיניסט". הוא כתב וערך מדורים סאטיריים בעיתונים רבים, וכמו כן יזם, הקים וערך את מוסף הפנאי "עכבר העיר" המצורף למקומון "העיר".

מאז ראשית שנות השמונים מלמד תסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. החל משנת 2000 שימש כראש מגמת התסריטאות, וב-2009 הוחלף על ידי אסף צפור.[1] כמו כן, הוא מעביר קורסים בנושא קולנוע ותסריטאות במדרשת בית ברל, ובעבר גם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ניב כתב את התסריט לסרט "ארץ חדשה" שיצא ב-1994[2] ואת התסריט לסרט "שואה טובה" לפי סיפור מאת גבריאל (פטיה) דגן.

הוא פרסם חמישה ספרים בתחום הקולנוע – "איך לכתוב תסריט" (1994); "על מה הסרט הזה?" (1999) - שבו מנתח ניב חמישה סרטים ישראליים; "החיים יפים, אבל לא ליהודים" (2000)[3] - ביקורת על הסרט "החיים יפים", שאף הופיעה בארצות הברית באנגלית בשם "Life is beautiful, but not for Jews"; "תסריטאות - המדריך השלם לכתיבת תסריט" (2004) ו"עבר שחור, עתיד ורוד - החזון ההומוסקסואלי של גל אוחובסקי ואיתן פוקס" (2011) המנתח את הסרט ללכת על המים.[4] בתחילת שנת 2014 יצא לאור ספרו הפרוזה הראשון שלו, "החיים קשים, הא?".[5] בדצמבר ראה אור ספרו "בזרוע נטויה ובעין עצומה - הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון", המנתח את הסרטים "לבנון", "בופור" ו"ואלס עם באשיר".

ב-2016 יצא לאור ספרו "שטנה", שהוא לקט של קללות, נאצות, איחולי־מוות ואיומים ברצח שקיבל ניב בפייסבוק.[6]

ב-1985 העלתה קבוצת תיאטרון נוה צדק את מחזהו הסאטירי "קרמבו בעורף האויב".

היה מבקר התיאטרון של היומון הכלכלי "גלובס", כתב במדור "דעות" של העיתון "מעריב" וכיום כותב אחת לשבוע במדור "דעות" של עיתון "הארץ".

היה נשוי לבמאית ומנחת הטלוויזיה אורנה בן דור וכן לעורכת הראשית של הוצאת הספרים "כתר", עינת ניב.

לקריאה נוספת

  • זיוה בן-פורת, "האידיום הישראלי של דודו גבע וקובי ניב: על טיבם ומעמדם של 'ספר מגוחך' ו'בנו של מגוחך'", סימן קריאה 18 (1986) עמ' 189–214

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

הערות שוליים