זוהר ארגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זוהר ארגוב
Argov.jpg
זוהר ארגוב על עטיפת אלבום
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מידע כללי
תאריך לידה 16 ביולי 1955
מוקד פעילות ראשון לציון, ישראל
תאריך פטירה 6 בנובמבר 1987 (בגיל 32)
שנות פעילות 1977 - 1987
סוגה מוזיקה מזרחית
זמר עברי
ארץ ישראל היפה
חברת תקליטים קוליפון
האחים ראובני
גלטון
בן מוש הפקות
רותם הפקות

זוהר ארגוב (16 ביולי 1955, כ"ו בתמוז תשט"ו - 6 בנובמבר 1987, י"ד בחשוון תשמ"ח) היה זמר ישראלי אשר היה פעיל בשנים 1977-1987. נחשב עד היום לאחד מגדולי וחשובי הזמרים הישראלים, ממובילי המוזיקה המזרחית ואף אחד האחראים על ההכרה במוזיקה הים תיכונית כחלק מההוויה הישראלית. מבקר המוזיקה בן זילכה תיאר את חשיבותו המוזיקלית כך: "ארגוב הוא פורץ דרך אמנותי בסדר גודל של יוצרים ידועי שם מהתרבות הפופולרית המערבית, גאונים מוזיקליים שמעט מאוד מהמהפכה שלהם הייתה קשורה ליד המקרה"[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר ארגוב נולד ב-16 ביולי 1955 בשיכון המזרח שבראשון לציון בשם זוהר עורקבי. הוא היה בנם הבכור (מתוך שלושה אחים וחמש אחיות) של עובדיה ויונה עורקבי, יוצאי תימן. כבר מילדותו בלט בכישרון הזמרה שלו. ב-1968, בגיל 13, הפסיק את לימודיו. ב-1970, בגיל 15, הכיר את ברכה צברי, וב-1972 נישא לה. בספטמבר 1973 נולד בנו גילי, ולאחר שבוע נפטר אביו עובדיה. לפרנסתו עבד ארגוב תחילה כצבעי ולאחר מכן כקבלן קטן בתחום השיפוצים והצבע.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977, בהיותו בן 22, הוציא לראשונה תקליטון "סינגל", ובו שני שירים ; "כל יום שעובר" ו"ילדה חיכיתי שנים", אותם כתב והלחין משה נגר.

בתקליטון זה, בעצה משותפת עם אשתו ברכה, שינה את שם משפחתו מעורקבי לארגוב, בין היתר מהסיבה שהשם עורקבי אינו "נשמע טוב" לתקשורת ולממסד דאז, דבר שעלול להיות לו למכשול בדרך להשמעת שיריו ברדיו. מה גם שהשם ארגוב היה כשמו של אחד מגדולי המלחינים והמוזיקאים בארץ באותה תקופה - סשה ארגוב. מהלך זה לא ממש עזר לארגוב בהתחלה, והתקליטון לא זכה להתייחסות ברדיו.

כעבור שנה ב-1978 הורשע באונס ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר מהן שנה בפועל. במהלך משפט זה, כשעדיין לא היה ברור לבית המשפט האם היה זה אונס או שזה נעשה בהסכמה, אמר ארגוב לשופט :"כבוד השופט, אין בחורה שלא רוצה, צריך רק לדעת איך לקחת". בעקבות דבריו אלה הורשע ארגוב באונס. בפסק הדין כתב השופט דב לוין[2] : "הנאשם מחזיק בדעה שאין אשה שלא ניתנת להשגה...". "דווקא משום כך חייב פסק הדין הזה ללמדו כי גישתו והשקפתו בטעות יסודם". בתקופה זו הוא ואשתו נפרדו והתגרשו.

עם שחרורו מהכלא בשנת 1979, החל ארגוב לעסוק במוזיקה כעיסוקו העיקרי. תחילה עבד כנהגה של להקת "צלילי העוד" (שאחד מחבריה היה יהודה קיסר), שהופיעו בתקופה זו במועדונים ובאירועים משפחתיים. באחד האירועים בבאר שבע ביקש ארגוב לשיר וחברי הלהקה הסכימו; ארגוב שר באותה הופעה שני שירים: את השיר "ברצלונה" ואת השיר "עת דודים כלה".

שנות ה-80 תקופת ההצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה קיסר, ששימש כגיטריסט של להקת "צלילי העוד" והתרשם מקולו של ארגוב, הציע להפיק את אלבומו הראשון, "אלינור" שיצא בשנת 1980. על אף שההקלטה נעשתה באמצעות טייפ פשוט (במועדון "הברווז" ביפו), האלבום הצליח מאוד ונחשב, גם עשרות שנים לאחר מותו של ארגוב, למצליח ואיכותי.

בעקבות הצלחת האלבום בשנת 1980, הפך ארגוב לזמר מבוקש בהופעות חיות ברחבי ישראל. בשנת 1981 יצא אלבומו השני, "היו זמנים", שכלל מספר שירים אשר ארגוב חידש, כגון "ברצלונה" שהיה ידוע בביצוע של ג'ו עמר; "את לי לילה" שהיה ידוע בביצועו של בועז שרעבי; "להלה יזיד אקטר" שבמקור היה שיר עממי מרוקאי; ו"שיר אהבה בלב" ("ממש מראה נהדר"), אשר שאל את הלחן שלו מהשיר Campanera של חוזליטו "ילד הפלא" הספרדי. בניגוד ל"אלינור", הוקלט והופק אלבום זה באולפן הקלטות מקצועי ובאיכות גבוהה, וגם הוא הצליח במכירות.

בשנת 1982 הצליחו המפיקים אשר ומאיר ראובני להכניס את ארגוב לפסטיבל הזמר המזרחי "דרור - למנצח שיר מזמור", עם השיר "הפרח בגני" (שיועד מלכתחילה לשימי תבורי). את השיר כתב והלחין אביהו מדינה ועיבד ננסי ברנדס. ארגוב בתחילה לא אהב את השיר, והעדיף להשתתף בפסטיבל עם השיר "שיר פרטי", אך בסופו של דבר ביצע את "הפרח בגני" מעל במת בנייני האומה בירושלים בחוה"מ פסח תשמ"ב - 10 באפריל 1982, וזכה במקום הראשון בפסטיבל. ההופעה בפסטיבל ששודר בשידור ישיר בערוץ 1, הזניקה את הקריירה של ארגוב. באותה שנה יצא אלבומו "נכון להיום", שכלל את השירים: "הפרח בגני", "בדד", "נכון להיום", "כבר עברו השנים", "עוד דקה את נעלמת", ועוד. השירים "הפרח בגני", "נכון להיום" ו"כבר עברו השנים" צעדו תקופה ארוכה בראש מצעדי הפזמונים של רשת ג' וגלי צה"ל, ועם אחד מהם ("כבר עברו השנים") הוזמן ארגוב להשתתף בתוכנית "עוד להיט" בפברואר 1983 בהנחיית אלי ישראלי. האלבום זכה לפופולריות גם בקרב קהל שלא שמע מוזיקה מזרחית עד אז, וכך תרם לפריצת דרך של המוזיקה המזרחית אל קהל חדש. באותה העת, נודע כינויו של ארגוב "המלך". התקליט "נכון להיום" נמכר ביותר מ-350 אלף עותקים; שנים אחר כך, בשנת 2008, נבחר על ידי העיתון "ידיעות אחרונות" כאלבום החשוב ביותר במוזיקה הישראלית של שנות ה-80[3]. כמו כן, השיר "הפרח בגני" זכה בשנת 1998 במקום השביעי (מתוך מאות שירים) בתוכנית 'שיר היובל' בערוץ 1 (במקום הראשון זכה שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" בביצועה של שולי נתן).

בינואר 1983, לאחר חזרתו מסיבוב הופעות באמריקה, התארח ארגוב בתוכנית שעה טובה - תוכנית האירוח של הערוץ הראשון ששודרה אחת לשבועיים ביום שישי בערב, ושם התראיין על ידי מנחה התוכנית דניאל פאר שבין היתר שאל אותו : "זוהר, היו זמרים ישראליים שהופיעו באמריקה והחליטו שטוב להם שם", וזוהר ענה : איך שהמטוס נחת בניו יורק, וירדתי ממנו, הרגשתי פה לא שלי. אני חושב שבשבילי פה (בישראל) זה אמריקה". עוזי חיטמן שצפה בתוכנית זו כתב לו בעקבות דברים אלה את השיר "אמריקה שלי" לתקליט הבא. בניגוד להשתתפותו בתוכנית האירוח "ממני" בהנחיית מני פאר כארבע שנים אחר כך, נראה ארגוב במיטבו ושר שני שירים מתוך תקליטו האחרון ("נכון להיום") - "סיימתי מילואים" ו"הפרח בגני".

ההידרדרות לסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1982, יצא ארגוב למסע הופעות בארצות הברית, בין השאר הופיע בלוס אנג'לס והוזמן למסיבות ולמועדונים. שם נחשף לסם הקראק. במהלך שנת 1983 החלו הסמים בהדרגה להשפיע על תפקודו; הוא לא הגיע להקלטות באולפן ולא מילא את התחייבויותיו להופעות. אף על פי שהיה בעל אמצעים, הונו בוזבז על הסם. גם גוון קולו נפגע מעט. באוקטובר 1983 עבר ארגוב תהליך של גמילה במשך שבועיים במלון "גני שולמית" באילת (כיום מלון דן פנורמה אילת), שהיה בזמנו בבעלותו של חברו בצלאל מזרחי.

בתחילת שנת 1984 יצא ארגוב עם התקליט "כך עוברים חיי", עם הלהיטים "מרלן", "עד מתי אלוהי", "כמו שיכור", "אמריקה שלי" ועוד. רוב השירים נכתבו על ידי עוזי חיטמן. לדברי חיטמן, השיר "עד מתי אלוהיי" נכתב בעקבות הביקור של חיטמן בביתו של ארגוב, כאשר ראה את מצבו האישי הקשה ואת ביתו המוזנח בחודשים האחרונים של שנת 1983. התקליט "כך עוברים חיי" נחל הצלחה רבה, והשיר "מרלן" הפך ללהיט וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו.

בסוף שנת 1984 יצא ארגוב לסיבוב הופעות בצרפת ובאמריקה. כשחזר לארץ המשיך לשקוע בסמים ולא היה יכול לתפקד בצורה יציבה. עקב כך החליטו "האחים ראובני", אמרגניו ומפיקיו באותה עת, לשחררו מהחוזה כשנתיים לפני המועד המתוכנן. ארגוב עבר לאמרגנים והמפיקים ניסים בן חיים מירושלים ואביגדור בן מוש מת"א, והוציא לאור בשנת 1985 את האלבום "ים של דמעות". באותה תקופה יצאה לאור הקלטת "הופעה חיה בצרפת", ששם מוקלטים קטעים מהופעתו בצרפת וברחבי הארץ. אלבומיו המשיכו להצליח במכירות, אך הביקוש להופעותיו ירד בשל נטייתו לאחר להופעות, ואף לא להגיע כלל להופעות. באותה שנה חזר להופיע בפסטיבל "דרור" - פסטיבל לשירים ופזמונים ישראליים תשמ"ה, עם השיר "מלאך שטן" מהאלבום "ים של דמעות". ארגוב הגיע עם שיר זה רק למקום ה-8 מתוך ה-12 (במקום הראשון זכה חיים משה עם השיר "עד כלות הנשימה").

בשנת 1986, כשהוא עדיין שקוע בסמים קשים, הוציא ארגוב את האלבום "להיות אדם" עם הלהיטים: "להיות אדם", "אבי", "אדם שחקן", "יפה אהבה", "כשאת לידי" ועוד. התקליט והקלטת זכו להצלחה במכירות, אך פעילותו של ארגוב בהופעות דעכה, גרונו הצטרד ושירתו נפגמה. באוגוסט 1986 עבר ארגוב להתגורר מס' חודשים בירושלים כחלק מתהליך גמילה, כאשר במהלכו התמוטט בדירתו והובהל לבית החולים שערי צדק לטיפול. מנהליו, משפחתו חבריו הקרובים לא התייאשו ועזרו לו להמשיך את תהליך הגמילה בירושלים עד שהתנקה ונגמל מהסמים. חודשיים לאחר מכן חזר ארגוב להשתמש בסמים.

ב-23 בינואר 1987 התארח ארגוב בתוכנית "ממני" - תוכנית האירוח של הערוץ הראשון בהנחייתו של מני פאר ששודרה אחת לשבועיים ביום שישי בערב, ובה דיבר בגלוי על התמכרותו בעבר לסמים, וטען כי הוא היום הוא כבר נקי. אך בתוכנית זו לא היה קשה לראות שארגוב עדיין לא יצא מהסמים. בסיום הראיון שר ארגוב את שירו של אביהו מדינה "להיות אדם". באפריל אותה שנה הוציא ארגוב את תקליטו האחרון, "הדרך הברוכה", בו ניכרת הירידה באיכות קולו כתוצאה מהשימוש בסמים.

בין חברותיו של ארגוב הייתה הלן תמיר-שרעבי, גרושתו של הזמר בועז שרעבי ששימשה גם כאשת יחסי הציבור של ארגוב. בשנת 1990 שמה תמיר-שרעבי קץ לחייה בבית סוהר נווה תרצה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של זוהר ארגוב - בית עלמין גורדון החדש. ראשון לציון

במהלך שנת 1987 שב ארגוב והסתבך בפלילים בעקבות התמכרותו לסמים. ב-23 ביולי אותה שנה עורר ארגוב מהומה בתחנת מגן דוד אדום בראשון לציון לאחר שאחיו אבשלום פצע אותו בידו בשבר בקבוק. תוך כדי ההמתנה לקבלת הטיפול בפציעתו, נעצר ארגוב בחשד שגנב ארנק של רופאה, אך הוא שוחרר כעבור זמן קצר לאחר שהתברר שלא הייתה לו יד בדבר. במהלך שיחרורו מתחנת המשטרה, לקח ארגוב אקדח שהיה מונח על דלפק היומן וברח משם. לאחר מצוד נרחב של משטרת ראשון לציון נתפס ארגוב כשהאקדח ברשותו. ארגוב נשפט על כך ונגזר עליו חודש מאסר בפועל, אך לאחר ערעור הוחמר העונש לשישה חודשי מאסר בפועל. שבוע לפני מותו, ושלושה שבועות לפני שיחרורו מהמאסר לאחר ניכוי שליש, יצא ארגוב לחופשת שבת, אך ששב כמקובל ביום ראשון לבית הסוהר בעתלית, נעצר ארגוב ונלקח למשטרת ראשון לציון לחקירה, לאחר שחברתו דאז (לימים אשתו) של הזמר ישי לוי, איריס גבאי, שהייתה באותה עת חיילת בת 19, התלוננה שהוא ניסה לאנוס אותה במהלך הסופ"ש כאשר הגיעו השניים לבד לבית אמו של ארגוב בראשון לציון, לאחר בילוי משותף של השלושה בביתו של לוי שבחולון.

ב-6 בנובמבר 1987 אור ליום שישי בשעה 04:00, נמצא ארגוב בתא המעצר של משטרת ראשון לציון ללא רוח חיים כאשר סדין כרוך סביב צווארו, מה שנראה כהתאבדות. רב פקד אהרון טל שמונה לקצין בודק של האירוע, הודיע לאחר מכן שארגוב לא התאבד אלא ניסה לאיים בהתאבדות או לביים התאבדות על מנת לסחוט מהסוהרים עוד ועוד תחליפי סם. הוא מת כתוצאה מאי ספיקת דם למוח, או "תשניק" בשפה הרפואית, כאשר הסדין התהדק על צווארו, ולא יכול היה להציל את עצמו עקב ההשפעה החזקה של תחליפי הסם שלקח.

בן 32 היה במותו.

מוזיקאי מפורסם ואחד מחבריו הקרובים של ארגוב אמר לאחר מותו :

"לזוהר היה פצע אחד בלב שלא הגליד עד יום מותו, וזה הפרידה מאשתו ברכה. כמה שניסה להסתיר ראו עליו שהוא עדיין אוהב אותה כשדיבר עליה. כמה כואב לו שהם התגרשו ושהיא התחתנה עם גבר אחר. אין לי ספק בכך שאם הוא היה עם חי אשתו ובנו ומנהל חיי משפחה כמו כל בנאדם נורמלי הכל היה אחרת. הוא היה היום איתנו".

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו יצאו לאור האלבומים "אל נבקש", "בכרם התימנים" ו"בן בלי בית", הכוללים שירים מתוך "הדרך הברוכה", הופעות חיות אותן ערך ארגוב בצרפת וברחבי הארץ, והקלטות אחרונות שביצע סמוך למותו. בנוסף, האלבומים הללו כוללים גרסאות כיסוי רבות.

בנוסף יצאו על שמו אלבומי אוסף רבים: "שר יוונית", "זוהר וחברים", "נעימות המלך", "חברים שרים זוהר", "זמרים שרים זוהר", "להיטי זהב", "המיטב", "חייו ומותו של המלך" (DVD), "זוהר ארגוב - שירת חייו", "שירת הזמיר", "20 שנה למותו של המלך", ועוד. בכל שנה ביום מותו, נערך טקס לזכרו של ארגוב, תחת הכותרת "המלחמה בסמים", ובו זמרים שרים את מיטב להיטיו.

שיריו של ארגוב זכו לביצועים רבים, של יוצרים מגוונים, בין הביצועים ידוע אייל גולן בביצוע השירים "ברצלונה" ו"סוד המזלות" ועידן יניב בשיר "מרלן" אותו שר במסגרת "עבודה עברית", ובהם גם מחוץ לתחום הזמר המזרחי. בין השאר, נודעו הביצוע של מאיר אריאל לשירו "כבר עברו השנים", והביצוע של נינט טייב לשיר "ים של דמעות" (אותו שרה בגמר תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" וזכתה במקום הראשון). בספטמבר 2007, לכבוד מצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ, הקליטה להקת סינרגיה ביצוע חדש בסגנון רוק לשיר "בדד", במלאת 20 שנים למותו של ארגוב. להקת הרוק "דנה נמה" ביצעה גרסת רוק לשיר "נכון להיום", בשם "מוח רץ". במסגרת הפרויקט המוזיקלי "עבודה עברית", חידשו הראל מויאל את השיר "עוד דקה את נעלמת" ולהקת לוס כפרוס את "נכון להיום". באותה שנה, הוציא הזמר שלומי סרנגה "דואט" עם ארגוב בשירו "עוד יום יבוא", כשקולו של ארגוב נלקח ונדגם במחשב, וסרנגה הצטרף בשירה ביוונית. בחודש אפריל בשנת 2009, הונפק בול לזכרו של ארגוב.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב "הפרח בגני" בהרצליה, על שם שירו של ארגוב

מורשתו של ארגוב שנויה במחלוקת. ארגוב נתפס בעיני רבים כדמות מעוררת מחלוקת, בשל התמכרותו לסמים והעבירות הפליליות שביצע. אחרים מתמקדים בפן המקצועי של ארגוב ובקולו הייחודי, שהצליח להפוך גם שירים שגרתיים לשירים בעלי עוצמה. מותו הפך אותו למיתוס, ובמהלך השנים הפך סיפור חייו לטרגדיה סמלית על גורלם של זמרים בני עדות המזרח במדינת ישראל. בעיני רבים, נחשב ארגוב לפורץ הדרך של המוזיקה המזרחית אל המיינסטרים הישראלי.

חייו של ארגוב היו נושא לשירים (שנכתבו עליו עוד בחייו), הצגות, מחזות זמר, ועוד. ב-1993 יצא הסרט "זהר", שכתבו אמיר בן-דוד ומשה זונדר וביים ערן ריקליס, בכיכובו של שאול מזרחי. הסרט מגולל את סיפור חייו של ארגוב תוך התמקדות בהתדרדרותו לסמים עד למותו; הסרט זכה בשני פרסי אופיר.

בשנת 1993 הוקם כפר זוהרים בחבל עדולם - לטיפול בנפגעי סמים על ידי אנשי הפנתרים השחורים. כיום המקום משמש כפר נוער חינוכי המיועד לנוער חרדי בסיכון בנשיאותו של הרב יצחק דוד גרוסמן.

בינואר 2011 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "זוהר", בבימויו של משה קפטן ובכיכובו של דן שפירא שגילם את ארגוב.

ביולי 2007 החליטה עיריית ראשון לציון לקרוא על שמו רחוב בעיר. רחוב אחר, בהרצליה, קרוי על שם שירו "הפרח בגני".

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהר וחברים - 1988
  • חברים שרים זוהר - 1998
  • נשמה וכאב - 2002
  • חייו ומותו של המלך - 2003
  • המיטב - 2005
  • המיטב - 2007
  • שירת הזמיר - 2007
  • 20 שנה למותו של המלך - 2007

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן זילכה, לא סמל. גאון: זוהר ארגוב הוא מלך, ולא רק של המזרחית, באתר nrg‏, 26 באפריל 2012
  2. ^ אדר אבישר, מות הזמיר, מעריב, 8 בנובמבר 1987
  3. ^ בסיכום חגיגות השישים למדינת ישראל בעיתון ידיעות אחרונות