אביהו מדינה
 | |
| לידה |
19 באוגוסט 1948 (בן 71) תל־אביב–יפו, ישראל  |
|---|---|
| מוקד פעילות | תל אביב, ישראל |
| שנות פעילות | 1971 - היום |
| סוגה |
מוזיקה מזרחית זמר עברי |
| עיסוק |
זמר, פזמונאי, מלחין |
| חברת תקליטים |
א.מ. הפקות האחים ראובני |
  | |
אביהו מדינה (נולד ב-19 באוגוסט 1948) הוא זמר, פזמונאי ומלחין בולט במוזיקה הישראלית, בזמר המזרחי והים-תיכוני בישראל. תרם רבות בשיריו ובמאבקיו ללגיטימציה התקשורתית של הזמר המזרחי, שנהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מהזמר העברי.
תוכן עניינים
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביהו מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב כבנם השלישי של לאה לבית מיסק, ילידת ירושלים שהוריה עלו ארצה מתימן במסגרת העלייה השנייה, ואהרן לוי מדינה, יליד תימן שעלה ארצה ב-1942, ובהמשך עברה משפחתו לגור בחולון. כשהיה בן 12 נפטרה אמו. שנה לאחר מכן התחתן אביו מחדש, ואביהו עזב את הבית ועבר להתגורר עם אחיו הגדול. בנערותו התחנך בקיבוץ כיסופים, שם ספח השפעות מוזיקליות שרווחו בשנות השישים, כגון מוזיקת רוק, ביטלס ועוד. בשנת 1967 התגייס לצה"ל, ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים במסגרת חטיבה 217. במהלך המלחמה שימש כמפקד ותותחן בחזית הדרום[1] והחליף מספר טנקים לאחר שהטנקים עליהם פיקד נפגעו. השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה.
מדינה החל לכתוב שירים ב-1970. שירו הראשון "יעקב התמים" (הידוע כ"אל תירא ישראל") זכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי ב-1971, בביצוע משה הלל. לפסטיבלי הזמר המזרחי הבאים נכנסו עשרה שירים נוספים של מדינה, וכולם הגיעו למקומות 1-3.
הקריירה של מדינה כזמר התחילה בפסטיבל הזמר המזרחי 1980, כאשר ביצע את שירו "רחל".
בין יצירותיו של אביהו מדינה ישנם להיטים כמו "הפרח בגני" (מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1982 בביצועו של זוהר ארגוב), "כי אליך אקרא", "כינור דוד", "לבד יושבת", "להיות אדם", "כבר עברו השנים", "סוד המזלות", "למה אל", "שבחי ירושלים", "אבי" ו"תן לזמן ללכת". שירים אלה בוצעו על ידי זוהר ארגוב, חיים משה ושימי תבורי.
בין השנים 2010–2011 כיהן כיו"ר אקו"ם. בשנת 2015 נבחר מדינה להיות אחד מארבעה עשר מדליקי המשואות של יום העצמאות של אותה שנה.[2]
בשנת 2016 הוענק לו פרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה.
מאבקו נגד הדרת המוזיקה הישראלית הים-תיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה היה מהדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מהסגנון הים-תיכוני, כבר מראשית דרכו. להשקפתו, המוזיקה המכונה "מזרחית" היא חלק בלתי-נפרד מהזמר העברי בכלל, וראויה לקבל במה מרכזית בכלי התקשורת. לדבריו, יצירתו היא בראש ובראשונה יצירה ישראלית, וכשם שאין מכנים את מתי כספי "יוצר מערבי" כך אין לראות בו "יוצר מזרחי"[3]. לאחר שחרורו ממילואים, בתום מלחמת יום הכיפורים, החל במאבק כדי ששיריו ושירים אחרים בסגנון הים-תיכוני יושמעו בתחנות הרדיו של קול ישראל, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויבוצעו בפסטיבלים מרכזיים כפסטיבל הזמר והפזמון, שלא קיבל אף אחד משיריו, במקום שיידחקו לתוכניות נפרדות ולאירועים משלהם. ב-1980 האשים את רשות השידור בכך שזמרים כמו ג'ו עמר, בעז שרעבי ועליזה עזיקרי עזבו את ישראל, ואחרים נאלצו לוותר על הז'אנר הים-תיכוני כדי למצוא חן בעיני עורכי המוזיקה.[4] ב-2013, במהלך ראיון שערך עמו ניב רסקין בגלי צה"ל, מתח ביקורת קשה על גל"צ וגלגלצ ואמר: "למה אתם מציגים אותי כמזרחי ולא כישראלי? שמים אותנו בגטו, כמו משהו שאמור לעבור מהעולם. אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל ומהתרבות הישראלית".[3].
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סוף שנות השמונים: אלבום הכולל דואטים עם שימי תבורי, "פרחי גני". באלבום היה אמור להשתתף גם זוהר ארגוב, אך מותו הטרגי מנע את השתתפותו.
- 1990: "אשר אהבתי", כלל את "אישה ילדה", "שיר לאחותי" (בדואט עם אחותו נאוה), "בלדה לחבר" (לזכר זוהר ארגוב) ושמחי עניה (מילים: רבי שלום שבזי)
- 1992: "מה יהיה?", כלל את שיר הנושא, "אישה משגעת", "לב זהב", וביצועים של מדינה לשירים שכתב לאחרים: "רעיה", למה אל", "לבד יושבת".
- 1995: אלבום כפול - "סימנים של דרך", הכולל בין היתר שירים מסורתיים. האלבום כולל שיר לכבוד אביו, "תפילה של אבא".
- 1996 : הגדה של פסח - סדר פסח בלחן מקורי, ביחד עם עוזי חיטמן.
- 1998: "אני נשבע לך"; שיר הנושא הפך ללהיט המושמע עד היום בתחנות הרדיו והטלוויזיה.
- 2004: "אין לי מנוח". האלבום כולל חידוש ללהיט "אל תשליכני", וכן דואטים עם ג'ו עמר ושימי תבורי.
- 2012: "המיטב - קלאסיקה ישראלית". אוסף כפול הכולל 36 משיריו הגדולים של אביהו מדינה בביצועים של מיטב האומנים.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה גרוש מיהודית, גיורת ממוצא גרמני, ואב ל-3. מתגורר בקריית מטלון בפתח תקווה. אחותו היא השחקנית והזמרת נאווה מדינה. לצד פעילותו האמנותית עסק גם בליטוש יהלומים ואף היה בעליה של מלטשה, מתוך רצון שלא להיות תלוי לפרנסתו בהכנסותיו ממוזיקה.[5][6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביהו מדינה, באתר שירונט
- אביהו מדינה, באתר Tab4u
- אביהו מדינה, באתר בית לזמר העברי
אביהו מדינה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אביהו מדינה, האתר הרשמי (ארכיון)
- שמעון כהן, המדינה זה אני, באתר בשבע - ערוץ 7, 18 בדצמבר 2003
- אביהו מדינה בציפורי לילה מתגעגעות, גלי צה"ל, 14 באוגוסט 2011
- בן שלו, אל תשליכוהו - אביהו מדינה עדיין לא סלח לתקשורת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם אביהו מדינה, באתר iCast, 15 באוקטובר 2013- ארי פינס, "אנחנו מתנשאים מעל הערבים, חושבים שזאת תרבות מפגרת שלא נאה לנו להידמות לה", באתר מאקו, 5 באפריל 2015
- אייל לוי, לא מזרחי, ישראלי: לאביהו מדינה יש בטן מלאה על 67 שנות קיפוח, באתר מעריב השבוע, 19 באפריל 2015
- עמי פרידמן, אביהו מדינה: 'אני לא פחות ישראלי מאף אחד', באתר ynet, 16 ביוני 2016
- אביהו מדינה, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
- שיר זיו, "יש לי שבעה נכדים, ואני זה שמנסה להכניס להם קצת משמעת", באתר ישראל היום, 11 בינואר 2018
- אמירה לם, 70 דברים שלמדתי, באתר "ידיעות אחרונות", 1 באוגוסט 2018
- אביהו מדינה באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
- שיחה עם אביהו מדינה ושיחה עם שמעון פרנס ואביהו מדינה, בתוך: מוזיקה בישראל, עיונים - סדרת 'נושא' (2014), בעריכת מיכאל וולפה, גדעון כ"ץ וטוביה פרילינג, הוצ' מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אביגדור קהלני, אני נשבע לך:שיחות אישיות עם לוחמים על מלחמת יום הכיפורים, הוצאת כתר 2004, עמ' 47-55
- ^ שגיא בן נון, אביהו מדינה: "אני לא עלה תאנה", באתר וואלה! NEWS, 8 במרץ 2015
- ^ 3.0 3.1 אסף נבו, אביהו מדינה: "גלי צה"ל לא רואים בנו חלק מעם ישראל", באתר מאקו, 26 במאי 2013
- ^ אביהו מדינה: ערב אחד בשנה על המפה, מעריב, 9 בדצמבר 1980
- ^ יובל אברמוביץ', אני ניצחתי, באתר ישראל היום, 17 באפריל 2015
- ^ יעקב בר-און, אביהו מדינה: בגל"צ נתנו לי להרגיש לא שייך. ילדים החליטו שם, באתר מעריב השבוע, 14 באוקטובר 2013
