אביהו מדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביהו מדינה
מדינה, 2007
מדינה, 2007
לידה 19 באוגוסט 1948 (בן 73)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות תל אביב, ישראל
תקופת הפעילות 1970–הווה (כ־52 שנים)
סוגה מוזיקה מזרחית
זמר עברי
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים א.מ. הפקות
האחים ראובני
avihumedina.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אביהו מדינה (נולד ב-19 באוגוסט 1948) הוא זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי, שתרם רבות להפיכת המוזיקה הים-תיכונית לחלק בלתי נפרד מהזמר העברי.

מדינה הוא חתן פרס ישראל[1] לתחום הזמר העברי לשנת 2022 (ה'תשפ"ב). בנימוקיה למתן הפרס, ציינה הוועדה כי "מדינה הביא לפריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית. את מרבית זמנו הקדיש אביהו למען פיתוחו וביסוסו של סגנון המוזיקה הישראלית הנובע מתוך שורשים יהודיים מסורתיים ותרבותיים".[2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב כבנם השלישי של לאה לבית מיסק, ילידת ירושלים שהוריה עלו ארצה מתימן ב-1906, ואהרן לוי מדינה, יליד תימן שעלה ארצה ב-1939.[3] בהמשך עברה משפחתו לגור בחולון. כשהיה בן 12 נפטרה אמו. שנה לאחר מכן התחתן אביו מחדש, ואביהו עבר להתגורר עם אחיו הגדול נדב. בנערותו התחנך בקיבוץ כיסופים, שם ספג השפעות מוזיקליות שרווחו בשנות השישים, כגון מוזיקת רוק, הביטלס ועוד. בשנת 1967 התגייס לצה"ל, ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים במסגרת גדוד 113 של חטיבה 217. במהלך המלחמה שימש כמפקד ותותחן בחזית הדרום[4] והחליף מספר טנקים לאחר שהטנקים עליהם פיקד נפגעו.[5] השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה אף שיכול היה להשתחרר מהשירות בשל היותו אמן.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותב שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה החל לכתוב שירים ב-1970. שירו הראשון "יעקב התמים" (הידוע כ"אל תירא ישראל") זכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי ב-1971, בביצוע משה הלל. לפסטיבלי הזמר המזרחי הבאים נכנסו עשרה שירים נוספים של מדינה, וכולם הגיעו לשלושת המקומות הראשונים.

זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של מדינה כזמר התחילה בפסטיבל הזמר המזרחי 1980, כאשר ביצע את שירו "רחל".

את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא רק ב-1990, בגיל 42.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יצירותיו של אביהו מדינה: "הפרח בגני" (מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1982 בביצועו של זוהר ארגוב), "אליך אלוהי", "כינור דוד", "לבד יושבת", "להיות אדם", "כבר עברו השנים", "אל תשליכני", "סוד המזלות", "למה אל", "שבחי ירושלים", "חידה את לי", "רעיה", "נשים וחופשיות", "אבי", "בין הטוב והרע", "נעלה", "שב אל אדמתי", "ברכנו", "יום שישי הגיע", "שבת מתנה", "ארץ אהובה", "געגועים", "תן לזמן ללכת" ועוד. שירים אלה בוצעו על ידי חיים משה, ישי לוי, זוהר ארגוב, דקלון, אורי שבח, ציון גולן, בועז שרעבי, ושימי תבורי.

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2006–2011 כיהן כיו"ר אקו"ם.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 הוציא לאור את הספר ״קורות ומנגינות״ (הוצאת א.מ.ל. הפקות בע״מ) – אוטוביוגרפיה שכתב במהלך תקופת מגפת הקורונה.

אביהו מדינה באולפן 103fm, אפריל 2022 // צילום: יניב מורוזובסקי
אביהו מדינה באולפן 103fm, אפריל 2022 // צילום: יניב מורוזובסקי

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבקו נגד הדרת המוזיקה הישראלית הים־תיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה היה מהדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מהסגנון הים-תיכוני, כבר מראשית דרכו. להשקפתו, המוזיקה המכונה "מזרחית" היא חלק בלתי-נפרד מהזמר העברי בכלל, וראויה לקבל במה מרכזית בכלי התקשורת. לדבריו, יצירתו היא בראש ובראשונה יצירה ישראלית, וכשם שאין מכנים את מתי כספי "יוצר מערבי" כך אין לראות בו "יוצר מזרחי".[7] לאחר שחרורו ממילואים, בתום מלחמת יום הכיפורים, החל במאבק כדי ששיריו ושירים אחרים בסגנון הים-תיכוני יושמעו בתחנות הרדיו של קול ישראל, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויבוצעו בפסטיבלים מרכזיים כפסטיבל הזמר והפזמון, שלא קיבל אף אחד משיריו, במקום שיידחקו לתוכניות נפרדות ולאירועים משלהם. ב-1980 האשים את רשות השידור בכך שזמרים כמו ג'ו עמר, בעז שרעבי ועליזה עזיקרי עזבו את ישראל, ואחרים נאלצו לוותר על הז'אנר הים-תיכוני כדי למצוא חן בעיני עורכי המוזיקה.[8] ב-2013, במהלך ראיון שערך עמו ניב רסקין בגלי צה"ל, מתח ביקורת קשה על גל"צ וגלגלצ ואמר: "למה אתם מציגים אותי כמזרחי ולא כישראלי? שמים אותנו בגטו, כמו משהו שאמור לעבור מהעולם. אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל ומהתרבות הישראלית".[7]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה גרוש מיהודית, גיורת ממוצא גרמני, ואב לשלוש בנות. מתגורר בקריית מטלון בפתח תקווה. אחותו היא השחקנית והזמרת נאווה מדינה. לצד פעילותו האמנותית עסק גם בליטוש יהלומים ואף היה בעליה של מלטשה, כדי שפרנסתו לא תהיה תלויה בהכנסותיו ממוזיקה.[9][10]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988: אלבום כפול – "פרחי גני" – הכולל דואטים עם שימי תבורי באלבום היה אמור להשתתף גם זוהר ארגוב, אך מותו הטרגי של האחרון מנע את השתתפותו.
  • 1990: "אשר אהבתי" – כלל את "אישה ילדה", "שיר לאחותי" (בדואט עם אחותו נאוה), "בלדה לחבר" (לזכר זוהר ארגוב) ו"שמחי עניה" (מילים: רבי שלום שבזי). אביהו מדינה ניהל מוזיקלית, ועיבודי השירים נחלקו בין יעקב למאי ואריה ברקוביץ'.
  • 1992: "מה יהיה?" – כלל את שיר הנושא, "אישה משגעת", "לב זהב", וביצועים של מדינה לשירים שכתב לחיים משה וישי לוי; "רעיה", למה אל" ו"לבד יושבת". יעקב למאי עיבד את שירי האלבום.
  • 1995: אלבום כפול – "סימנים של דרך" – הכולל בין היתר שירים מסורתיים. האלבום כולל שיר לכבוד אביו, "תפילה של אבא".
  • 1996: הגדה של פסחסדר פסח בלחן מקורי, ביחד עם עוזי חיטמן.
  • 1998: "אני נשבע לך" – שיר הנושא הפך ללהיט המושמע עד היום בתחנות הרדיו והטלוויזיה.
  • 2004: "אין לי מנוח" – האלבום כולל חידוש ללהיט "אל תשליכני", וכן דואטים עם ג'ו עמר ושימי תבורי.
  • 2012: "המיטב – קלאסיקה ישראלית" – אוסף כפול הכולל 36 משיריו הגדולים של אביהו מדינה בביצועים של מיטב האומנים.
  • 2014: "רק אלוהים יודע" – 12 שירים חדשים, חלקם דואטים עם זמרים כגון שימי תבורי, יואב יצחק ופאר טסי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [https://www.maariv.co.il/culture/music/Article-904516 "הביא לפריצת דרך במוזיקה הישראלית": אביהו מדינה הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי ], באתר מעריב אונליין, 15 במרץ 2022
  2. ^ אביהו מדינה יקבל את פרס ישראל בתחום הזמר העברי, כלכליסט, ‏2022-03-15
  3. ^ אביהו מדינה, ביוגרפיה, אביהו מדינה – האתר הרשמי, ‏2012
  4. ^ אביגדור קהלני, אני נשבע לך:שיחות אישיות עם לוחמים על מלחמת יום הכיפורים, הוצאת כתר 2004, עמ' 47-55
  5. ^ אביהו מדינה, ‏"המלחמה שלי": אביהו מדינה חוזר לתופת של יום כיפור, באתר ישראל היום, 26 בנובמבר 2020
  6. ^ שגיא בן נון‏, אביהו מדינה: "אני לא עלה תאנה", באתר וואלה!‏, 8 במרץ 2015
  7. ^ 1 2 אסף נבו, ‏אביהו מדינה: "גלי צה"ל לא רואים בנו חלק מעם ישראל", באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 במאי 2013‏
  8. ^ אביהו מדינה: ערב אחד בשנה על המפה, מעריב, 9 בדצמבר 1980
  9. ^ יובל אברמוביץ', ‏אני ניצחתי, באתר ישראל היום, 17 באפריל 2015
  10. ^ יעקב בר-און, ‏אביהו מדינה: בגל"צ נתנו לי להרגיש לא שייך. ילדים החליטו שם, באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2013