הפפירוסים של זנון
הפפירוסים של זנון הם אוסף של אלפי פפירוסים ביוונית שהיו שייכים לארכיונו של זנון (ביוונית: Ζήνων[1]) בן אגראופון (Agreophon), שחי במחצית המאה ה-3 לפנה"ס במצרים בתקופת תלמי השני. הם מהווים מקור מידע היסטורי חשוב למצב הכלכלי והפוליטי בתקופה התלמית.[2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]זנון, שהיה ממוצא יווני מהעיר קאונוס (Kaunos) באזור קאריה באנטוליה, היה פקידו הפרטי של אפולוניוס הדיאויקטס (אנ'), שהיה ראש השרים והאחראי על הכספים של תלמי השני. הוא התמנה לתפקידו זה בשנת 260 לפנה"ס וחי לפחות עד שנת 243 לפנה"ס.
על פי הפפירוסים, זנון נסע בכל רחבי היחידה המנהלית שנקראה "סוריה ופיניקיה", אשר ארץ ישראל הייתה חלק ממנה. הוא החל את מסעו במגדל סטרטון (קיסריה), שם עגנה ספינתו. לאחר מכן נסע לירושלים דרך פגאיי ליד מעיינות ראש העין, ומשם נסע ליריחו, שם נבנו בתקופה ההלניסטית מפעלי השקיה גדולים. לאחר מכן עבר לעבר הירדן וביקר ב"אבל", שהייתה אזור של כרמים והמשיך לארץ טוביה, ואז עלה צפונה והגיע עד ל"לקסה" ששכנה מדרום לדמשק. בהמשך מסעו ירד דרומה ל"נוה" ול"איטה", ששכנה על גדות הירמוך, משם המשיך ל"בית ענת", שבה הייתה לאפולוניוס אחוזה גדולה. לאחר מכן הגיע זנון לקדש הנמצאת דרומית-מזרחית לבית ענת. תחנתו האחרונה הייתה עכו, שנקראה בזמנו פטולמאיס, שם עלה על ספינה בחזרה למצרים.[3]
הפפירוסים נמצאו בשנת 1915 על ידי פלאחים מצריים באזור בו שכנה העיר פילדלפיה באזור פיום. העיר הייתה עיר חדשה שנבנתה באזור בתקופת תלמי השני וזנון התיישב בה לאחר שעזב את שירות המדינה.[4]
הפפירוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 258-259 לפנה"ס שהה זנון ביחד עם פקידים נוספים בארץ ישראל, והפפירוסים מספקים מידע על הפעילות הכלכלית במצרים ובארץ ישראל בתקופה זו. בין המקומות המוזכרים במכתבים היו גם הערים עזה אפק, עכו, קדש וצור.[5]
בכמה פפירוסים מספר זנון על התנהלותם של השליטים המקומיים שהעזו להתנגד לפקידי המלך. מכתב אחר הוא דיווח על שני פקידים שהיו בשירותו, דרימילוס ודיוניסיוס, שפנו לעיסוק צדדי בסחר בנשים ומכירתן לזנות.[6]
המסמכים מכילים גם רשימה של סחורות שיוצאו מארץ ישראל, הכוללים תבואה, שמן, אספלט מאזור ים המלח, ואפרסמון. באחד המכתבים מפורט משלוח עבדים ושפחות, סריסים, וחיות נדירות שהוא שלח למצרים. העבדים היו נערים ונערות צעירים שנרכשו במחיר מוזל ונועדו לשמש בבתיהם של עשירי מצרים. חמישה מכתבים שכתב זנון בפברואר–מרץ 258 לפנה"ס, לאחר שובו מארץ ישראל למצרים, עוסקים בתפיסתם והחזרתם של נערים שנקנו כעבדים באידומיאה וברחו. מכתב מפילוטאס, אחד מסוכניו של אפולוניוס, מדווח לזנון על בריחתם של עבדים מנמל עזה.[7]
המסמכים מכילים מידע על טוביה, מעשירי התקופה, שהיה אביו של יוסף בן טוביה. על פי הפפירוסים, טוביה חי בעבר הירדן באזור שנקרא "ארץ טוביה" ולמשפחה היה מבנה מבוצר ששימש מעין מושבה צבאית. באחד המכתבים מטוביה לאפולוניוס, טוביה כותב כי שלח לו סריס אחד וארבעה ילדים, ומספק את תיאורם הפיזי.[8] במכתב אחר נזכר השם "יֶדוּס", שאינו מוכר באוצר השמות היווני, ואביגדור צ'ריקובר משער כי זהו תעתיק יווני של השם העברי "יֶדוּע" (כפי שהשם "ישוּע" תועתק "יֶסוּס").[9]
אוסף הפפירוסים מפוזר בין מוסדות שונים ברחבי העולם, בין השאר באוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת קולומביה, המוזיאון הבריטי בלונדון, המוזיאון המצרי בקהיר, ועוד. חלק ניכר מהאוסף נסרק והועלה לאינטרנט במסגרת פרויקט פרסאוס של אוניברסיטת טאפטס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Campbell Cowan Edgar, Catalogue général des antiquités égyptiennes du Musée du Caire: Zenon Papyri I, Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale, 1925
- Campbell Cowan Edgar, Catalogue général des antiquités égyptiennes du Musée du Caire: Zenon Papyri II, Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale, 1926
- Campbell Cowan Edgar, Catalogue général des antiquités égyptiennes du Musée du Caire: Zenon Papyri III, Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale, 1928
- Campbell Cowan Edgar, Catalogue général des antiquités égyptiennes du Musée du Caire: Zenon Papyri IV, Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale, 1931
- Campbell Cowan Edgar, Catalogue général des antiquités égyptiennes du Musée du Caire: Zenon Papyri V, Imprimerie de l'Institut français d'archéologie orientale, 1940
- Noah Hacham, Tal Ilan (ע), Corpus Papyrorum Judaicarum, Volume 4: The Ptolemaic Period (323 BCE–30 BCE), De Gruyter & Magnes, 2020, עמ' 150–155
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צילומי הפפירוסים של זנון
- מידע על 62 פפירוסים
- מכתבי זנון באנגלית (עם קישורים למקור היווני באתר papyri.info)
- קישורים למקורות היווניים של מכתבי זנון
- צילומי הפפירוסים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ההגייה ביוונית: זֶנוֹן, במלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).
- ^ אורן טל, מבוא, הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית: בין מסורת לחידוש, ירושלים: מוסד ביאליק - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ז, עמ' 11
- ^ מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל תקופת בית שני המשנה והתלמוד, מפה 18
- ^ Accounting in Zenon Papyri Elizabeth Grier, 1932. P.222
- ^ אוריאל רפפורט, תולדות ישראל בתקופת בית שני, הוצאת עמיחי, 1984, עמ' 79-78
- ^ אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3, עמ' 44.
- ^ אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3, עמ' 45–46.
- ^ אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3, עמ' 41–42.
- ^ אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3, עמ' 43.
