חאן כפר אוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חאן כפר אוריה הוא חאן השוכן בלב המושב כפר אוריה שבשפלת יהודה ליד העיר בית שמש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החאן בכפר אוריה כיום

המבנה העתיק הוקם בשנת 1875 כחווה חקלאית של אגודת אחוזה הנוצרית מיפו. בראשונה הייתה החווה בבעלות אפנדי שאריסיו עיבדו את הקרקע. אף על פי שמעולם לא חנו בו שיירות מסע ולא עברה באזור דרך ראשית קיבל המבנה את השם "חאן".

בשנת 1909 אדמות המושב ומבנה החאן נקנו על ידי יצחק הורודשיץ עבור אגודת ביאליסטוק שבפולין. האדמות הוחכרו לערביי הסביבה ולכן הבעלים מסרו ב 1913 לאליעזר קרסנר לנהל את אחוזתם והוא נגש במרץ להוציא את האדמה מידי המחזיקים בה ולהחזירה לנחלה ליהודים. את מחצית הקרקע שחרר בדרכי שלום, במשא ומתן ממושך ומיגע שניהל בסבלנות רבה, ובנוגע למחצית השנייה עמדו שמונת השייחים מהכפרים הסמוכים בסירובם להסתלק מהקרקע, ורק אחרי שהוא השיג את עזרת השלטון בשם הצדק ובשלמונים - והשייחים הסרבניים נאסרו, הסכימו לחתום על הוויתור ועל השלום. אז הציב את גבולות המושבה ואף חפר בה באר, הנקראת על שמו "באר אליעזר" עד היום.

מאיר רוטנברג הזמין לחווה חלוצים מאנשי העלייה השנייה כדי לרכוש ניסיון בעבודה חקלאית. קבוצת החלוצים נקראה חבורת סג'רה וכללה 13 חברים ושלוש חברות, ביניהם היו א. ד. גורדון, נח נפתולסקי, יצחק טבנקין, אווה טבנקין, בן-ציון ישראלי, יוסף זלצמן ויצחק פינרמן, שבאו ליישב את המקום. החבורה שהתה בחאן קרוב לשנה וב-2 בנובמבר 1913 עזבו. חלק מהפועלים שהוכשרו במקום הקימו אחר כך קיבוצים כגון דגניה א', דגניה ב' וגבע.

בזמן שהותם, הפועלים התאכסנו בקומה הראשונה של המבנה ובקומה השנייה נבנה חדר מיוחד עבור מנהל החווה אליעזר קרסנר[1], עמו הפועלים לא הסתדרו על רקע דתי[2]. באחד העימותים אף נעלו העובדים את הפקיד בקומה השנייה לשם קבלת דרישותיהם.

בראשית מלחמת עולם א', כשהשלטון הטורקי החל להצר את צעדי היהודים, הכריח הקאימקם שברמלה את אליעזר קרסנר לעזוב את כפר אוריה ולחזור לגדרה.
מחדרו בחאן בכפר אוריה כתב א.ד. גורדון סדרת מכתבים ידועה לרחל המשוררת טרם צאתו לקונגרס הציוני בווינה (1914).
יצחק בן צבי לימים נשיאה השני של מדינת ישראל שסייר במקום בשנת 1915 כתב: "על אחת הגבעות הקטנות, המשמשות מעבר טבעי מפלשת אל הרי יהודה, מתנוסס בניין גבוה ונישא, הדומה למבצר בודד מוקף עצים מסביב... זהו כפר אוריה, אחוזה חדשה".

הביקור במבנה חאן כפר אוריה הותיר רושם גם על הסופר משה סמילנסקי שכתב בשנת תרע"ג בספרו: "במורדו של אחד מהרי החלוץ של הרי יהודה המוצקים נתגלתה לנו חצר אבנים בודדה ולה שער גדול ובריחו ברזל...התקרה-כיפה, החלונות הרחבים והגבוהים – כיפות והכל מן המסד ועד הטפחות, בנוי אבנים גדולות מידה".
ברל כצנלסון שעבר במקום תיאר את החווה כמקום מוזנח ולא נקי ואת התנאים הקשים שבהם חיים החלוצים. בשנת 1929 במסגרת מאורעות תרפ"ט, ערביי הכפרים הסמוכים צבאו על החווה, גרשו את המתיישבים ושרפו את החווה. החווה נשארה בעזבונה עד לשנת 1944. בשנה זו הגיעו לחווה יוצאי כורדיסטן ששיקמו את הריסות החאן.
בתקופת מלחמת השחרור עת היה היישוב מבודד ואספקה ללוחמים (לימים לוחמי חטיבת גבעתי) ותושבי המקום הוצנחה במטוסים, מונה למפקד המקום שלמה צי'ץ להט לימים אלוף בצה"ל וראש עיריית תל אביב שהציב עמדות הגנה על מושב כאשר המרכזית שבהם התנוססה בראש החאן.

מבנה החאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מבנה החאן מוזנח ועלוב ומסתיר את עברו וייחודו. בשנת 2011 התפרסם כי החאן נכלל בתוכנית ממשלתית לשימור אתרי מורשת לאומית, תוכנית אשר תתרום לחאן מבחינה כלכלית ומבחינה תדמיתית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברים סותרים מופיעים ב: מירושלים לרחובות רגלי, הצבי, 8 במאי 1913, וב: הר טוב, הפועל הצעיר, 31 בינואר 1913
  2. ^ כפר אוריה, הפועל הצעיר, 26 בדצמבר 1913