חוה רוזנפרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוה רוזנפרב (בכתיב יידי: חוה ראָזענפֿאַרב; באנגלית: Chava Rosenfarb, ‏ 9 בפברואר 1923, לודז'30 בינואר 2011, לת'ברידג', קנדה) הייתה ניצולת שואה וסופרת יידיש קנדית. היא כתבה שירה ופרוזה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנפרב נולדה להורים שהיו חברים בבונד, תנועה סוציאליסטית שהעמידה את שפת יידיש ותרבותה בראש מעייניה. בילדותה למדה בבית ספר של הבונד בלודז' ובתיכון בבית ספר פולני. כשהייתה לקראת סוף לימודיה בתיכון היא נכלאה בגטו לודז'. אחרי ששרדה את גטו לודז' היא גורשה לאושוויץ שם מת אביה. ואז נשלחה למחנה בסאסֶל (מחנה משני של מחנה הריכוז נוינגמה, שם היא בנתה בתים עבור הגרמנים שנמלטו מהמבורג המופצצת. בסוף המלחמה היא נשלחה לברגן בלזן שם היא חלתה בצורה קשה מאוד בטיפוס הבהרות באפריל 1945. אחרי שהמלחמה נגמרה נישאה רוזנפרב להנרי מורגנטאלר שהסתתר אתה במחבוא בלודז' לפני שנלכדו על ידי הנאצים באוגוסט 1943. מאוחר יותר הוא התפרסם כפעיל קנדי ידוע מאוד בעד הפלות. השניים התגרשו ב-1975.

היא פרסמה שלושה כרכי שירה עד 1950. באותה שנה היגר הזוג מאירופה לקנדה והתיישבו במונטריאול.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתה לקנדה המשיכה לכתוב. ספר השירה הראשון שפרסמה היה די באַלאַדע פֿון נעכטיקן וואַלד, ב-1947. היא פרסמה גם מחזה: דער פֿויגל פֿון געטאָ על ראש המחתרת בגטו וילנה יצחק ויטנברג. המחזה תורגם גם לעברית והוצג בהבימה ב-1966.

ב-1972 פרסמה רוזנפרב את מה שנחשב ליצירת המופת שלה – רומן בשלושה כרכים המתאר בפרטי פרטים את חוויותיה בגטו לודז' (דער בוים פֿון לעבן – עץ החיים). על פי בתה פרופ' גולדי מורגנטאלר נמנעה רוזנפרב, עד כמה שאפשר לספר על אימי השואה. לכן היא סיימה את ספרה עץ החיים עם הגירוש מהגטו ולא תיארה את מה שעבר עליה לאחר מכן[1].

היא כתבה בקביעות לכתב העת די גאלדענע קייט (שרשרת הזהב) כתב עת ספרותי ביידיש שיצא לאור בתל אביב ונערך על ידי המשורר ניצול גטו וילנה אברהם סוצקבר עד שנסגר. רוזנפרב, למרות הצלחתה בקרב קהל דוברי היידיש לא הייתה ידועה בקהל הכללי, משום שכתביה לא תורגמו לאנגלית עד שנת 2000.

רוזנפרב נפטרה בלת'ברידג' אלברטה. בתה גולדי מורגנטאלר היא פרופסור באוניברסיטת לת'ברידג' ומתרגמת של כתבי אמה.

פרסים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא זכתה בתואר לשם כבוד מאוניברסיטת לסטברידג' ב-2006. הרומנים וסיפוריה הקצרים זכו בפרסים ספרותיים ברחבי העולם, כולל פרס ע"ש ג'ון גלסקו הקנדי ופרס איציק מאנגר בישראל – הפרס הספרותי הגבוה ביותר לספרות יידיש.

ספריה ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • די באלאדע פון נעכטיקן וואלד און אנדערע לידער. (הבלדה על יער האתמול ושירים אחרים). לאנדאן, 1947.
  • געטא און אנדערע לידער : אויך פראגמענטן פון א טאגבוך. (גטו ושירים אחרים : וכן קטעי יומן). מאנטרעאל : ה' הערשמאן, 1948.
  • דאס ליד פון דעם יידישן קעלנער אבראם (השיר על המוזג היהודי אברם). לאנדאן, 1948.
  • דער פויגל פון געטא : טראגעדיע אין דריי אקטן (הציפור מהגטו : טרגדיה בשלוש מערכות).Montreal : H. Morgentaler, 1958.
  • ארויס פון גן עדן (יציאה מגן עדן). תל אביב : פארלאג י"ל פרץ, 1965.
  • דער בוים פון לעבן. (עץ החיים). תל אביב : המנורה, תשל"ב.
  • באטשאני : ראמאן. (בוטושאני : רומן). תל אביב : פארלאג י"ל פרץ, 1983.
  • בריוו צו אבראשען : ראמאן (מכתבים לאברשה : רומן). תל אביב : פארלאג י"ל פרץ, 1992.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עץ החיים : טרילוגיה. תרגום מיידיש - שלמה שנהוד. תל אביב : ספרית פועלים, תשל"ח-תשל"ט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים לייב פוקס. 100 יאר יידישע און העברעישע ליטעראטור אין קאנאדע. מאנטרעאל: ח.ל. פוקס בוך פאנד קאמיטעט, 1980. עמודים 281-279. (ביידיש).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G. Morgentaler. Chava Rosenfarb