חוסה פסטוריסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוסה פסטוריסה
José Pastoriza.jpg
פסטוריסה במדי אינדפנדיינטה, 1972
מידע אישי
לידה 23 במאי 1942
רוסאריו שבארגנטינה
פטירה 2 באוגוסט 2004 (בגיל 62)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא חוסה עומאר פסטוריסה
גובה 1.85 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
רוסאריו סנטראל
אתלטיקו קולון
מועדונים מקצועיים כשחקן*
19641965
19661972
1972 - 1975
סה"כ:
ראסינג קלוב
אינדפנדיינטה
מונקו
53 (2)
184 (32)
106 (36)
343 (70)
נבחרת לאומית כשחקן
19661972 ארגנטינה 18 (1)
קבוצות כמאמן
19761979
1980
19811982
1982 - 1983
1983 - 1984
1984 - 1985
1985
1985 - 1987
19881989
19901991
1992
1993
1994
1995
1995 - 1996
1998
1998 - 2000
2003
2003 - 2004
אינדפנדיינטה
טאז'רס
ראסינג קלוב
מיונאריוס
אינדפנדיינטה
גרמיו
פלומיננסה
אינדפנדיינטה
בוקה ג'וניורס
אינדפנדיינטה
אתלטיקו מדריד
טאז'רס
בוליבר
ארחנטינוס ג'וניורס
נבחרת אל סלוודור
טאז'רס
נבחרת ונצואלה
טאז'רס
אינדפנדיינטה
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

חוסה עומאר פסטוריסהספרדית: José Omar Pastoriza;‏ 23 במאי 1942 - 2 באוגוסט 2004) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי.

כשחקן, שיחק פסטוריסה בעמדת הקשר, כששיחק במשך רוב הקריירה באינדפנדיינטה ובמונקו.

קריירת האימון של פסטוריסה נמשכה קרוב לשלושים שנה, ונפרשה על מספר ליגות בדרום אמריקה ובאירופה.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטוריסה, שכינויו היה אל פאטו (בספרדית: El Pato, הברווז), נולד ברוסאריו והחל את דרכו בקבוצת הנוער של רוסאריו סנטראל המקומית. משם, עוד בגילאי נוער, עבר לאתלטיקו קולון, לפי שהחל את קריירת הבוגרים במדי ראסינג קלוב.

פסטוריסה שיחק שנתיים במדי ראסינג, בהן רשם 53 הופעות ליגה. אמנם, עקב מצב כלכלי רעוע ויכולת קבוצתית ירודה, הוא נמכר לאינדפנדיינטה, היריבה העירונית והגדולה ביותר של ראסינג. בשנה זו זומן פסטוריסה על ידי מאמן נבחרת ארגנטינה, חואן קרלוס לורנסו, לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 1966 באנגליה, על אף שלא רשם עד אז הופעות בינלאומיות. ארגנטינה רשמה ארבע הופעות בטורניר, אך פסטוריסה לא זכה לקבל דקות.

יחד עם פסטוריסה הגיעה אינדפנדיינטה להישגים. כבר בשנתו השנייה בקבוצה סייע לה פסטוריסה לזכות באליפות ארגנטינה, לראשונה אחרי ארבע שנים. יחד עם פסטוריסה חזרה הקבוצה לזכות באליפות נוספת, ב-1970. באותה שנה רשם פסטוריסה את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה, אליה השתייך בשלוש השנים הבאות, ובמדיה רשם 18 הופעות ושער בודד.

ב-1971 השלימה אינדפנדיינטה זכייה שנייה ברציפות בתואר, ושלישית בסך הכל עם פסטוריסה, שזכה בתואר כדורגלן השנה בארגנטינה. הוא רשם באותה שנה 46 הופעות ליגה, בהן כבש 15 שערים, שיא אישי לעונה עבור הקשר. ב-1972 סייע פסטוריסה לקבוצתו לזכות בגביע ליברטדורס בפעם השלישית בתולדותיה.

לקראת עונת 1972/1973, עזב פסטוריסה בן ה-30 לראשונה את הליגה הארגנטינאית, כשחתם במדי מונקו הצרפתית. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה סייע לה לעלות בחזרה לליגה הבכירה, והוסיף לשחק בה שלוש עונות נוספות. בשלוש עונותיו הראשונות בקבוצה כבש פסטוריסה מספר דו-ספרתי של שערים, ולאחר עונת 1975/1976, פרש ממשחק פעיל בגיל 34.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטוריסה נודע כמאמן המקפיד על קשרים טובים עם שחקניו. את מירב קריירת האימון העביר פסטוריסה בתוך ארגנטינה, אך רשם קדנציות קצרות גם בברזיל, קולומביה, בוליביה וספרד, בנוסף לשתי משרות אימון בינלאומיות. הקבוצות עימן היה מזוהה יותר מכל כמאמן היו אינדפנדיינטה, אותה אימן בחמש קדנציות שונות, וטאז'רס, אליה הגיע ארבע פעמים שונות כמאמן.

ב-1976, כשנה לאחר פרישתו ממשחק, החל פסטוריסה בקריירת האימון שלו. משרתו הראשונה הייתה בקבוצה בה שיחק ועימה הגיע להישגים, אינדפנדיינטה. כבר בשנתו השנייה בקבוצה זכה פסטוריסה באליפות ארגנטינה, ושנה אחר כך הוסיף זכייה נוספת בתואר. הוא עזב את הקבוצה ב-1979, ורשם קדנציות קצרות בטאז'רס וראסינג קלוב הארגנטינאיות ומיונאריוס הקולומביאנית, בטרם חזר לקדנציה שנייה באינדפנדיינטה.

הקדנציה השנייה של פסטוריסה באינדפנדיינטה החלה ב-1983. הוא הוביל אותה בפעם השלישית לזכייה באליפות ארגנטינה. שנה לאחר מכן, הוביל פסטוריסה את קבוצתו לזכייה שביעית בגביע ליברטדורס, לאחר שניצחה בגמר את גרמיו הברזילאית. בעקבות הזכייה, זכתה אינדפנדיינטה לפגוש את ליברפול במסגרת הגביע הביניבשתי, הטורניר שמפגיש את מחזיקת גביע ליברטדורס עם מחזיקת גביע אירופה לאלופות. אינדפנדיינטה גברה על ליברפול בתוצאה 1-0, וזכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה. בסיום העונה עבר פסטוריסה לברזיל, לתקופה של שנה בה אימן את גרמיו ואת פלומיננסה.

פסטוריסה חזר ב-1985 לקדנציה שלישית באינדפנדיינטה. הוא אימן בה שנתיים, ללא הצלחה, עד שעבר לראשונה בקריירת האימון למועדון הפאר בוקה ג'וניורס. בתום פחות משנתיים בתפקיד, חזר לאמן את אינדפנדיינטה בפעם הרביעית.

בשנת 1992 אימן לראשונה מחוץ לדרום אמריקה, באתלטיקו מדריד מספרד, אך הוא פוטר כעבור זמן קצר בעקבות חילוקי דעות עם הבעלים. ב-1993 חזר לארגנטינה, שם אימן את טאז'רס כ-13 שנים לאחר הקדנציה הראשונה שלו בקבוצה. גם הפעם נמשכה הקדנציה פחות משנה.

לאחר קדנציות קצרות בבוליבר מבוליביה וארחנטינוס ג'וניורס, קיבל פסטוריסה את משרת האימון הבינלאומית הראשונה שלו, כשאימן את אל סלוודור במשך שנתיים. הוא הוביל את הנבחרת להשתתפות ראשונה בטורניר גביע הזהב 1996. במשחק הראשון גברה אל סלוודור על טרינידד וטובגו בתוצאה 3-2, אך הפסד למארחת ארצות הברית בתוצאה 2-0 סיים את דרכה בטורניר, לאחר שסיימה שנייה בבית ג' ולא הצליחה להשיג את המאזן הטוב מבין הסגניות.

לאחר הפסקה מאימון שארכה כשנתיים, חזר פסטוריסה לקדנציה שלישית בטאז'רס, ולאחר פחות משנה עבר לאמן את נבחרת ונצואלה, והוביל את הנבחרת בטורניר קופה אמריקה 1999 בפרגוואי. הנבחרת נכשלה בטורניר, כשהפסידה בכל שלושת משחקיה בשלב הבתים. היא פתחה את הטורניר בתבוסה 7-0 לברזיל, והפסידה 3-0 לצ'ילה ו-3-1 למקסיקו, בדרך למקום האחרון בבית.

ב-2003 חזר לטאז'רס בפעם הרביעית והאחרונה, ובהמשך השנה מונה בפעם החמישית לתפקיד המאמן באינדפנדיינטה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוגוסט 2004, בעודו משמש כמאמן אינדפנדיינטה, לקה פסטוריסה בהתקף לב ונפטר בביתו שבבואנוס איירס, כשהוא בן 62. טקס הלוויה נערך במשרדי קבוצת אינדפנדיינטה.

מותו הכה את שחקני הקבוצה בתדהמה. החלוץ הקולומביאני, חיירו קסטיו, נענש מספר פעמים במהלך המשך העונה בכרטיס צהוב, לאחר שהוריד חולצה כדי לחשוף מחוות למאמנו שנפטר. כתוצאה מכך, הוחלט להוסיף לחולצות השחקנים את הכיתוב פאטו, כינויו של פסטוריסה, כדי להוקיר את זכרו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים קבוצתיים
תארים אישיים

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוסה פסטוריסה בוויקישיתוף


נבחרת ארגנטינה - מונדיאל 1966

1 רומה | 2 אירוסטה | 3 גאטי | 4 פרפומו | 5 וראקה | 6 קאליקס | 7 מרסוליני | 8 פריירו | 9 סימאונה | 10 ראטין | 11 פסטוריסה | 12 אלברכט | 13 לופס | 14 צ'אלדו | 15 סולארי | 16 גונסאלס | 17 סרנארי | 18 רוחאס | 19 ארטימה | 20 אונגה | 21 מאס | 22 טרביני | מאמן: לורנסו

ארגנטינהארגנטינה